התפטרות מוצדקת אבטלה

בית הדין קבע כי הוכח שהתובע התפטר עקב הרעת תנאי עבודה כמשמעותה בסעיף 11 לחוק פיצויי פיטורים ומכאן שהיתה הצדקה להתפטרותו. התוצאה איפוא, שמתקבלת תביעת התובע לתשלום דמי אבטלה בגין 90 הימים הראשונים משהיתה הצדקה להתפטרות. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא דמי אבטלה התפטרות מוצדקת:       1. התובע הגיש תביעה נגד המוסד לביטוח לאומי (להלן - הנתבע) לתשלום דמי אבטלה.   2. משדחה הנתבע את תביעת התובע מהטעם שלא השלים הוא תקופת אכשרה כנדרש בסעיף 161 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה - 1995 (להלן - החוק), הגיש הוא תביעה לבית הדין.   3. לאחר שמיעת חלק מהראיות שונתה החלטת הנתבע ולתובע הוכרה תקופת אכשרה ושולמו לו דמי אבטלה. משלא שולמו לתובע בגין 90 יום ראשונים ומשהתובע חלק על גובה התשלום נוסחו, בהסכמת הצדדים, פלוגתאות חדשות, ורק הן אשר במחלוקת בתיק זה -   א. הזכאי התובע לדמי אבטלה בגין 90 הימים הראשונים; ב. האם דמי האבטלה ששולמו לתובע חושבו כדין ואם לא מה סכום היתרה שמגיע לתובע כטענתו.   4. בתיק זה העידו, מטעם התביעה, התובע בעצמו ומרק מגלניק ומטעם ההגנה - ליאור גולדנברג וגליה ששון.   5. מעדות התובע עולות העובדות כלהלן:   א. חב' א.ל.ר.מ.ן בע"מ (להלן - החברה) מנוהלת ע"י ליאור גולדנברג (להלן - ליאור) - כך לפחות הציג ליאור את עצמו בפני הת'; ב. ליאור פנה לצורך קבלת עובדים לחברת כ"א בה נרשם הת' כמבקש עבודה ולאחר קבלת מידע מהמשרד, פנה הוא לת'; ג. ב-6/96 גייס ליאור את הת' לעבודה בחברה; ד. היה הסכם בע"פ בין הצדדים לפיו הת' יהיה שכיר בחברה וישמש כמהנדס ראשי בה ושכרו יהיה בהתאם לתעריף מהנדסי פיתוח עפ"י תעריף משרד המסחר והתעשיה וסה"כ 11,500 ₪; ה. תחילה עבד הת' בביתו ברח' הפסגה וזאת עד מחצית חודש 9/96, לאחר מכן בחממה הטכנולוגית באריאל ומ-2/97 בדירה שכורה ברח' רמת הגולן באריאל וזאת עד לסיום עבודתו ב-15/5/97; ו. ממחצית חודש 2/97 או בסמוך לכך עבר הת' לחצי משרה במקום משרה מלאה כאשר היה איום פיטורים ברקע; ז. על רקע העברתו בצורה כפויה לחצי משרה, ושינוי משמעותי ביחס האישי ובתקשורת בינו לבין ליאור, הבין הת' שהוא בפועל מפוטר; ח. בפועל שולם לת' שכר בסך 8,900 ₪ לחודש, בניגוד לסיכום בין הצדדים; ט. השכר לא שולם במועד; י. בחודש 2/97 לא שולם לת' שכר, בחודשים 12/96, 11, 9, 8 שולם שכר חלקי בסך 5,000 ₪ נטו במקום 6,500 ₪ נטו; יא. בטפסי 106 לשנים 97'-96' מצויינים התקבולים שכביכול שולמו לת' נטו. המעביד נותר חייב את ההפרש בסך 20,912.30 ₪; יב. המעביד התחייב לשלם לת' קרן השתלמות ולא שילם; יג. המעביד הלין שכר הת', לא עמד בתשלומי שכר המגיעים לו, לא עמד בהסכמים, לא שלם לקה"ל והעביר את הת', בניגוד לרצונו, לחצי משרה - כל אלה יצרו סיטואציה שגרמה לת' להפסיק את עבודתו שלא מרצונו.   6. א. בראשית חקירתו הנגדית אישר הת' שהוא החל לעבוד בחברה ב-1/7/96. כאשר נשאל הוא מדוע, אם כבר מהחודש השני לעבודתו לא שולם שכרו, כטענתו, ובהמשך ראה שלא שולם השכר עליו סוכם, המשיך הוא לעבוד בחברה, השיב - "הייתי סבור שבגין תשלום מאוחר יותר בחודש לחב' מתחילה כחברת אלורמן, שמתקשה בגיוס כספים, התשלום בצורה סבירה יש סיכוי שיתקבל בתקופה סבירה אח"כ". (עמוד 10 לפרוטוקול שורות 3-1). ב. בהמשך חקירתו הנגדית הכיש הת' שהוא הציג למל"ל את טפסי 106. מה שהוא הציג - 2 תלושי משכורת ומספר שוברי הפקדה. וכאשר נשאל הוא - "אם אנחנו אומרים שהמוסד חישב לך את השכר השנתי לצורך תשלום דמי אבטלה לפי טופס 106 אתה אומר שהמוסד טעה, ואז התוצאה היא שקיבלת ביתר כ- 20,000 ש"ח שזה ההפרש בין 106 לבין המשכורות שבפועל שולמו לך?" (עמוד 10 לפרוטוקול שורות 21-19) השיב הת' שזה אמת. בהמשך חזר והעיד הת' שבגין חודש 7/96 קבל 6,500 ₪ אך לא יכול היה להציג תלוש שכר וכן לא ידע לומר מאילו רכיבים מורכב סכום זה. ג. ולשאלה אם פנה הוא, בכתב, למעביד בדבר תשלום שכר נמוך ממה שסוכם, השיב שמידי חודש, בזמן קבלת השיקים להפקדה, פנה למעביד בע"פ בענין זה. ד. בהמשך אישר הת' שעם סיום עבודתו שולמו לו פיצויי פיטורים. לגבי שכרו במהלך חודשי העבודה, כאשר נשאל הת'-"מאחר ואין לך את כל טופסי ההפקדות של המשכורות ולא הצגתה את כולם וגם אין לך העתקי שיקים או תצלומים של השיקים, ז"א שאין לך שום אפשרות היום להוכיח שלא שולמו לך משכורת לפי טופסי 106?" השיב הוא-"לא אמת. אני חושב ששוברי הפקדות מייצגים נאמנה עפ"י עדות ונתונים שנמסרו לי ע"י בנק אוצר החייל את השיקים להפקדה שהמעביד נתן לי. כל שוברי ההפקדה וכל התשלומים שהתקבלו הוצגו במסמכים השונים ב- 30/3/99 וב-28/4/99".(עמוד 12 לפרוטוקול שורות 24-18). ה. בהמשך חזר בו הת' מעדותו הראשית והעיד שההעברה לחצי משרה היתה בחודש 4/97 ולא ב-2/97. כמו כן תיקן את עדותו והבהיר שב-2/97 הוא לא פוטר בפועל אלא היה איום בפיטורים. וכאשר הקשתה ב"כ הנת' אישר שביום 15/4/97 חתם הוא על העברתו לחצי משרה. ו. בסיום חקירתו הנגדית השיב הת' שעד היום לא תבע הוא מהחברה תשלום שכר 2/97 שלטענתו לא שולם לו.   7. מעדותו של מרק מגלניק (להלן - מרק) עולות העובדות כלהלן:   א. מרק הינו אחראי עובר ושב בבנק מזרחי, סניף 426, בב"ש (להלן - הבנק); ב. ת/1 אלה צילומים של המחאות שנפרעו בבנק בשנים 97', 96' לפי הרשימה שהת' נתן לו; ג. שיק מס' 750021 מיום 18/10/96 מופיע בחשבון חברת אלומאן טכנולוגיות רפואיות, וכל ההמחאות הינן של חברה זו; ד. מרק אינו יכול לזהות את חתימת המפקיד.   8. בחקירתו הנגדית השיב מרק שאין לו כל אפשרות לדעת באיזה הקשר נמסרו ההמחאות לתובע ומה קרה איתם טרם הופקדו בבנק. עוד הוסיף שגם אין לו מידע לגבי נסיבות הפקדת ההמחאות ולא לגבי שום דבר. "אלה שיקים שהופקדו ועברו דרך מסלקה." (עמוד 18 לפרוטוקול שורה 13).   9. מעדותו של ליאור גולדנברג עולות העובדות כלהלן:   א. ליאור הינו מנכ"ל החברה; ב. הת' היה מהנדס פיתוח אלקטרוניקה בחברה; ג. תקופת העבודה של הת' בחברה - 15/5/97 - 1/7/96; ד. טפסי 106 משקפים את הסכומים ששולמו לת'; ה. בשום שלב לא עבר הת' לחצי משרה; ו. כל תקופת העבודה עבד הת' חודשים מלאים עד שפשוט נעלם מהעבודה במאי; ז. משכורת הת' היתה פחות או יותר קבועה; ח. נ/2 זהו תלוש השכר שקיבל התובע עבור חודש 9/96; ט. כעולה מנ/3 שכר הת' ב-7/96 היה 6,650 ₪ נטו, עפ"י נ/4 שכר הת' ב-11/96 היה 5,000 ₪ נטו, ב-10/96, כעולה מנ/5, שכרו היה 6,000 ₪ נטו, וב-3/97 שכרו היה 6,491 ₪ נטו; י. משכורת הת' לחודשים 8/96 ו-1/97 שולמו בשיק אחד ע"ס 10,000 ₪; יא. ליאור לא פיטר את הת' ולא ידועה לו הסיבה בגללה עזב הת' את העבודה; יב. ליאור לא חושב שטרם קבלת הת' לעבודה סוכמו עמו משכורת שונה מזו ששולמה בפועל; יג. לא זכור לליאור שבמהלך תקופת העבודה פנה אליו הת' בדרישה כלשהי לגבי שכרו; יד. על אף שהתובע התפטר מעבודתו בחברה שולמו לו פיצויי פיטורים - "מחווה של רצון טוב. זה סכום כסף שהצטבר לזכותו והחלטנו לשחרר לזכותו כמחווה של רצון טוב". (עמוד 6 לפרוטוקול).   10. מעדותה של גליה ששון (להלן - גליה) ותע"צ שהוגשה מטעמה (נ/11) עולות העובדות כלהלן:   א. גליה חתומה על תעודת עובד ציבור נ/11; ב. הת' לא המציא לנתבע תלושי שכר בתביעתו לדמי אבטלה; ג. החישוב נערך לפי טופס 106 ל-5 חודשי עבודה לפי הפירוט של שכר כולל בסך 33,392 ₪ לחלק ל-5 וסה"כ 6,678 ₪ לחודש; ד. משבחודש 5/97 עבד הת' חצי חודש שכרו לחודש זה נקבע ל-3,339 ₪; ה. חודש 5/97 לא נלקח בחישוב היות והתאריך הקובע הוא 1/5/97 ועל כן מסך הברוטו הכולל בטופס 106, הופחת החלק היחסי למחצית 5/97 וע"כ השכר לחודשים 1-4/97 - 30,053 ₪, ולחודש - 7,513 ₪; ו. תביעת הת' אושרה לפי שכר של 7,513 ₪ לכ"א מהחודשים 2-4/97; ז. במהלך הדיונים בביה"ד המציא הת' תלוש שכר לחודש 4/97 ו-3/97 ויתכן ועקב הסכומים הנקובים בתלושים יצטרך הנת' לערוך חישוב מחודש שבסופו יצטרך הת' להחזיר הפרשי דמי אבטלה מכלל דמי האבטלה ששולמו לו; ח. ביום 17/8/99 הופקדו לתובע דמי אבטלה בסך 14,008 ₪ נטו לחודשים 8-12/97. כמו כן שולמו לו הפרשי הצמדה; ט. לענין אופן החישוב הבהירה גליה - "לפי סעיף 170 א' דמי אבטלה, מאושרים עפ"י הברוטו שמשולם לעובד. תביעות לדמי אבטלה אנחנו מאשרים אך ורק עפ"י השכר, כי סעיף 170 א' דן ב-75 ימים אחרונים שבעדם שולמו דמי ביטוח. טופס 106 הוא טופס שנתי והשכר שמופיע בו כולל ברוטו בכל החודשים בשנת העבודה. יכול אדם לעבוד יום בחודש ולהשתכר מעט מאוד ובחודש אחר לעבוד מלא ולהשתכר שכר עבודה מלא. זה כלול בתוך הברוטו ולנו אין את האפשרות לעשות את האבחנה איזה שכר מתייחס לכל חודש, וזאת כאשר מדובר בטופס 106. בתביעה הזאת, התיק חזר אלי להתייעצות והיה שלב שאני אמרתי שאנחנו עדין לא מאשרים כי יש לנו רק טפסי 106. לאחר שהמעביד נתן עדות שהתובע עבד חודשים מלאים, חזר אלי התיק ועל סמך עדות המעביד היות ובאמת הוא עבד חודשים מלאים וצבר תקופת אכשרה, לפנים משורת הדין, ואני ציינתי זאת בכל ההתכתבויות שהיו, לקחנו את הברוטו בטופס 106 לשנת 97' וחילקנו אותו ל-5 חודשים היות והתובע הפסיק לעבוד במחצית מאי 97'. אני עשיתי מן קומבינציה כדי לדעת פחות או יותר מה גובה השכר. השכר שעל פיו חישבנו את דמי האבטלה היה 7,513 ₪ אם אינני טועה. ציינתי בתעודת עובד ציבור שבמהלך הדיונים התובע המציא תלוש שכר ל-4/97 וראיתי גם תלוש ל-3/97 ואמרתי שהיות והתיק נמצא בהליך משפטי, אנחנו עוד לא נערוך חישוב יותר מדוייק, אבל צריך לקחת את האפשרות שצריכים לעשות לתיק הזה תחשיב יותר מדוייק, לפי תלושי השכר הקיימים בתיק. אני כבר יכולה לציין שלפי תלוש חודש אפריל 97' השכר נמוך ב-2,100 ₪ מהממוצע שלקחנו ולעומת זאת מרץ 97' גבוה ב-1,400 ₪ בערך. אני צופה שיהיו החזרים של דמי אבטלה שכן, התובע קיבל כספים ביתר לפי התלושים שהציג". (עמוד 19 לפרוטוקול שורה 8 - עמוד 20 לפרוטוקול שורה 6).   11. א. בראשית חקירתה הנגדית כאשר נשאלה גליה אם קיימת אפשרות שהתחשיב של 75 יום אחרונים יהיו עפ"י 75 הימים האחרונים של 96' בעקבות אי הסדרים שהיו קיימים בחברה, השיבה - "בחוק כתוב 75 ימים אחרונים שבעדם שולם דמי ביטוח. זה לא משנה אם עבדת בחצי משרה או משרה מלאה, החוק מחייב לפי 75 ימים אלה". (עמוד 20 לפרוטוקול שורות 17-15). ב. כאשר נשאלה גליה אם הנתבע שקל לבטל את הדחיה לגבי 90 הימים הראשונים השיבה גליה בשלילה והבהירה - "אנחנו עובדים עפ"י החוק וההוראות ואין מכתב פיטורים והמעביד אם מותר לי לציין, העיד בביה"ד שאתה עזבת את עבודתך. אני לא רואה מקום לשינוי בהחלטה בנושא זה". (עמוד 20 לפרוטוקול שורות 12-11). ג. בסיום חקירתה הנגדית הבהירה גליה שלא ניתן כלל ללמוד מתלושי השכר שהמציא הת' שבחודש 4/97 הוא הועבר לחצי משרה.   12. לאחר שמיעת הראיות ולאור החומר שבתיק בית הדין שוכנעתי שהתובע התפטר מעבודתו עקב הרעת תנאים כמשמעותה בסעיף 11 לחוק פיצויי פיטורים ועל כן היתה הצדקה להתפטרות, וזאת בין היתר, מהמטעמים כלהלן:   א. על אף עדותו של ליאור שהת', במהלך כל חודשי עבודתו, עבד משרה מלאה, עיון בתביעת התובע לנתבע - נ/10 - מעלה שבפרטים על עובד בשכר, רשמה החברה שמ-15/4 עבד הת' בחצי משרה; ב. עיון בתלוש השכר של הת' לחודש 4/97 מעלה שבחודש זה שולם לו שכר נמוך מ-8,900 ₪ ברוטו וזאת עקב העברתו, במחצית חודש 4/97, לחצי משרה; ג. אמינה עלי עדות הת' שהעברתו לחצי משרה נעשתה ללא הסכמתו; ד. על אף עדותו של ליאור שהתובע עזב את העבודה ללא סיבה, ועל אף שלא השלים שנת עבודה - שילמה החברה לת' פיצויי פיטורים. תשלום פ"פ בנסיבות אלה מתיישב יותר עם גרסת הת' שהתפטר עקב הרעת תנאי עבודה, מאשר עם גרסת הנתבע; ה. ליאור העיד שמשכורת הת' היתה זהה בעיקרה מידי חודש. עיון בהפקדות בבנק ובנפסחים נ/2 - נ/7 מעלה, שכפי שהעיד הת', היו אי סדרים בתשלום שכרו במהלך 10 חודשי עבודתו. (7/96 קבל 6,650 ₪ נטו, 8/96 קבל 5,000 ש"ח נטו, 10/96 - 6,000 ש"ח נטו, 11/96 - 12/96 ו-1/97 - 5,000 ₪ נטו; 3/97 - 6,491 ₪ נטו); ו. גם טענת הת' בדבר הלנת שכרו לא נסתרה שכן ליאור, בעדותו, הודה ששכר 8/96 ו-1/97 שולמו, באותו מועד, בהמחאה ע"ס 10,000 ₪.   13. הנני קובעת עובדתית שהוכח בפני שהתובע התפטר עקב הרעת תנאי עבודה כמשמעותה בסעיף 11 לחוק פיצויי פיטורים ומכאן שהיתה הצדקה להתפטרותו.   14. לענין חישוב השכר - אמינה עלי עדותה של גליה ששון בדבר אופן החישוב, חישוב שמתיישב עם הוראות החוק ועל כן נדחית טענת התובע להפרשים בגין טעות בחישוב.   15. התוצאה איפוא, שמתקבלת תביעת התובע לתשלום דמי אבטלה בגין 90 הימים הראשונים משהיתה הצדקה להתפטרות ונדחית תביעתו לענין אופן חישוב דמי האבטלה. 16. לאור תוצאת פסה"ד לרבות העובדה שרק לאחר שמיעת העדויות הוחלט לשלם לתובע דמי אבטלה למעט בגין 90 הימים הראשונים - ישא הנתבע בהוצאות בסך 1,200 ₪ אשר ישולמו לתובע בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין. לא ישולם הסך הנ"ל במועד, ישא הוא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום קבלת פסה"ד ועד לתשלום המלא בפועל. דמי אבטלההתפטרות