התפטרות מנהל מכירות

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא התפטרות מנהל מכירות עקב הרעת תנאים: התביעה בתיק זה הינה לתשלום הפרשי פיצויי פיטורין, הפרשי פדיון חופשה שנתית והשלמת הפרשות לקופות-גמל וקרן-השתלמות. בכתב התביעה נטען כי התובע עבד אצל הנתבעת מיום 1.12.75 ועד ליום 20.7.92. התובע התקבל לעבודה במחלקת המכירות, שם מילא תפקידים שונים ואף קיבל לידיו את ניהול מחלקת המכירות של הנתבעת בשנים האחרונות עד לסוף שנת 91'. במסגרת תפקידו זה הוקצו לו אזורי מכירה בכל חלקי הארץ, למעט אזורי חיפה וירושלים. בסוף שנת 91' הובא מהנדס להחליף את אחראי המכרזים, אך למעשה התברר כי הוא יועד להיות מנהל מחלקת המכירות של הנתבעת - תפקיד אשר בוצע ע"י התובע. התובע בשלב זה אף הוצא מחדרו והועבר לעבוד בחדר המכירות עם שאר עובדי המחלקה. בנוסף לכך, צומצמו אזורי המכירה שהתובע היה אחראי עליהם באופן משמעותי, כאשר בעצם הותר לו למכור באזור המרכז, שכלל את ראשל"צ, רחובות ואשדוד עד אשקלון. כתוצאה מכך נפגע שכרו באופן ניכר. התובע פנה לנתבעת והודיע על אי-שביעות רצונו ממעשיה. ביום 15.6.92 הודיע התובע לנתבעת על רצונו לפרוש מהעבודה עקב הפגיעה בזכויותיו והנתבעת אישרה את הודעתו והודיעה לו כי יחסי העבודה יסתיימו ביום 20.7.92. עיקר גמול עבודתו של התובע במהלך 91' ועובר להרעת יחסי העבודה בסוף שנה זו השתלם לו על בסיס חודשי שהיה מורכב ממשכורת ועמלות ועמד על סך של כ8,626- ₪ כאשר בשנת עבודתו האחרונה עמד שכרו על סך של כ5,176- ש"ח לחודש, זאת לאור הרעת תנאי עבודתו וצמצום אזורי המכירה שלו. לנוכח צמצום הכנסתו של התובע והרעת תנאי עבודתו, טוען התובע כי יש לקבוע כי הוא זכאי לזכויות השונות בהתאם לשכרו לפני שנת 91. לאחר סיום העבודה וכתנאי למימוש זכויותיו בעקבות הפסקת יחסי העבודה, נדרש התובע לחתום על כתב ויתור מודפס וסטנדרטי. התובע טוען כי הובטח לו ע"י מנהל כ"א כי החתימה על כתב הויתור היא עניין פורמלי בלבד וכי הוא יקבל את כל הזכויות המגיעות לו. לאחר זמן מה התברר לתובע כי הדיווח שנמסר לשלטונות המס בעניין פיצויי הפיטורין לא שיקף את הכנסתו הריאלית, אלא הכנסה נמוכה בהרבה מהשכר ששולם בפועל; וכן נודע לו שההפרשות לקרן-מקפת, לקופות-הגמל ולקרן-ההשתלמות לא נעשו לפי הכנסתו הריאלית, אלא על בסיס המשכורת וללא עמלת המכירות. התובע טוען כי אין כל תוקף לכתב הויתור עליו חתם מאחר ומדובר בטופס סטנדרטי ואין התובע יכול לוותר על זכויות שאינו מודע להן. לא נמסר לתובע כל פרוט או נתון בקשר לחשבון הפיצויים ושאר זכויות שהגיעו לו, ובעת החתמתו על כתב הויתור הוא לא ידע כלל שבחישוב הפיצויים ושאר הזכויות המגיעות לו מהקרנות, לא תכלול הנתבעת את מרכיב עמלות המכירה. לאור כל האמור לעיל, טוען התובע כי הוא זכאי לפיצויי פיטורין בסך 93,094 ש"ח, השלמה להפרשות לקופות-הגמל "שגיא" ו"תעוז" בסך 20,659 ש"ח ולקרן-השתלמות בסך 18,594 ש"ח והפרשות בגין דמי חופשה שנתית בסך 8,296 ש"ח; וכל זאת בתוספת פיצויי הלנה. בכתב ההגנה נטען כי התובע היה איש מכירות ותיק, אולם לא היה מעולם מנהל מחלקת המכירות של הנתבעת. הנתבעת טוענת כי לא היה כל צמצום באזורי המכירה של התובע, אלא בעקבות חוסר שביעות רצונו של התובע מן העובדה שלא קודם לתפקיד מנהל מכירות ובעיות יחסי אנוש בינו לבין מר סרוסי - החל לזלזל בעבודתו וחדל כמעט לחלוטין ממכירת מעליות עבור הנתבעת. במשך שנים ארוכות לפני מועד התפטרותו לא היה לתובע חדר משלו. במסגרת השיפוצים, אשר נעשו במחלקת המכירות בשנת 91', ציפה התובע כי יקבל חדר משלו, אך ציפיותיו לא התגשמו מחמת אילוצי המקום. הנתבעת טוענת כי התובע ניסה ומנסה לבנות לעצמו, באופן מלאכותי, עילה של מתפטר בדין מפוטר. לטענת הנתבעת, על הפקידים בנתבעת חל הסכם קיבוצי מיוחד מיום 8.11.81 וכן התוספת להסכם הקיבוצי המיוחד בין אותם צדדים שנרשם ביום 15.8.90. עוד טוענת הנתבעת כי ביום 15.6.92 שלח התובע מכתב אל הנתבעת בו הודיע כי החליט לסיים את עבודתו בנתבעת בהתאם לאמור בסעיף 3 (ד') לתוספת להסכם הקיבוצי. מהתוספת להסכם עולה כי התובע יהיה זכאי לקבל מהחברה מכתבי שחרור לקרן-פנסיה לשחרור כספי הפיצויים ומכתב הפניה לשחרור הכספים שהופרשו לקופת "תעוז", וזאת בתמורה למתן הודעה מוקדמת של 6 חודשים. התובע ביקש מהחברה להתחשב בעבודתו המסורה במשך שנים ולקצר את תקופת ההודעה המוקדמת מ6- חודשים לחודשיים והנתבעת נענתה לבקשתו. הנתבעת טוענת כי בהתאם לפסיקה, אין התובע זכאי לפיצויי פיטורין על סכומים ששולמו לו מעבר לשכר היסוד, וכי התובע ידע כל העת כי ההפרשות לקרנות נעשו על בסיס שכר יסוד בלבד. לטענתה, אין כל בסיס בדין או בהסכם או בנוהג המחייב את הנתבעת לבצע הפרשות גם מעמלות המכירה. כמו כן אין התובע זכאי לתשלום תוספת לפדיון חופשה בגין עמלות המכירה. יתר על כן, לטענת הנתבעת, הסכומים, אותם מציין התובע כמענק המכירות, אינם סכומים התואמים את המציאות. התובע אינו זכאי לפיצויי הלנה מחמת התיישנות מהותית לאור חלוף הזמן בין מועד סיום יחסי העבודה למועד הגשת התביעה ע"י התובע. בביה"ד העיד התובע, ומטעם הנתבעת העידו מר גרינברג ישעיהו ששימש כמנכ"ל הנתבעת עד 9/82, ומר איתן ליפשיץ שהיה מנהל משאבי-אנוש בנתבעת. להלן החלטתנו:- לאחר שקראנו את כתבי הטענות ושמענו את עדויות הצדדים, הגענו למסקנה כדלקמן: באשר לתביעה להשלמת פ"פ: כאמור, התובע טוען כי הוא התפטר מעבודתו עקב הרעת תנאים ועל-כן הוא זכאי לפיצויי פיטורין. לטענתו, המשכורת לצורך חישוב פ"פ כוללת גם את החלק ה12- של עמלות המכירה שקיבל. לדעתנו, אין מקום להיכנס לשאלה האם מדובר בהרעת תנאים מאחר שגם אם התובע חשב כי הינו זכאי לפ"פ עקב הרעת תנאי עבודתו, הרי שעולה מההתכתבויות בין הצדדים כי התובע בחר לפרוש עפי הוראות ההסכם הקיבוצי. לאחר ששני הצדדים הסכימו לכך שהתובע יפרוש לפי התנאים שמעניק ההסכם הקיבוצי, אין צורך לדון בשאלה האם ההסכם הקיבוצי חל על נסיבות המקרה בתיק זה. התובע חתם על כתב ויתור, אשר בו צוינו הזכויות שהתובע זכאי להן ואף נכתב במפורש כי מגיעים לו הכספים הצבורים מקרנות הנאמנות - "מקפת", "שגיא" ו"תעוז". התובע טען בעדותו כי הוא הסכים לחתום על כתב הויתור מאחר והיה כל-כך נאמן וישר ולא תיאר לעצמו שמישהו יפגע בו, אך מוסיף כי הוא לא הסכים לאמור בכתב הויתור שהוא מתפטר לפי סעיף 3 (ד') להסכם הקיבוצי, ולמרות זאת חתם על כתב הויתור. התובע אף מציין בעדותו כי איש לא אילץ אותו לחתום על המסמך וכי הוא חתם עליו כעניין פורמלי הנדרש מכל עובד שעוזב את העבודה. נוכח דברים אלה הרי גם אם התובע כטענתו לא הסכים לנאמר בכתב הויתור, הוא בחר, מתוך בחירה חופשית, לחתום עליו. ולכן לא נראית לנו טענת התובע כי אין תוקף לכתב הוויתור משלא קיבל פירוט חשבון פיצויים, זאת לאור העובדה שהתובע אישר אותה, כי מידי שנה קיבל פירוט מהקופות השונות אודות סכומי ההפרשה שהוצאו משכרו. יתר על כן, בכתב הויתור קיים סעיף שנועד לסייגים לכתב הויתור. תמוה בעינינו כי, למרות שהתובע העיד כי לא הסכים לנאמר בכתב הויתור וכן כי הוא לא אולץ לחתום עליו, הוא לא מצא לנכון לציין את הסתייגותו בכתב הויתור. לחיזוק עמדתו טוען התובע בעדותו כי מכתב הפיטורין הוכתב לו ע"י מר איתן ליפשיץ והוא רק חתם עליו. לעניינו זה אין זה חשוב מי הכתיב את מכתב ההתפטרות. עצם העובדה שהתובע חתם עליו ואח"כ חתם גם על כתב הויתור, מלמדת כי באותה עת הסכים התובע לפרוש לפי תנאי ההסכם הקיבוצי ולא העלה את הטענות בדבר הרעת תנאים שהוא מציין בפנינו. לאור כל זאת, אנו מוצאים לנכון לדחות את תביעתו של התובע בגין רכיב השלמת פ"פ. באשר לתביעה להשלמת הכספים לקופות "תעוז" ו"שגיא": התובע ציין בסיכומיו כי הוא זונח את תביעתו לעניין זה. באשר לתביעה להפרשות לקרן-השתלמות: אין ראיה לכך כי הנתבעת התחייבה להפריש מעמלות המכירה לקרן השתלמות. כמו-כן, אין כל בסיס בדין בהסכם או בנוהג המחייב את הנתבעת להפריש לתובע סך של 7.5% מן המשכורת כולל עמלות המכירה. לאור זאת, דין התביעה בגין רכיב זה להידחות. באשר לתביעה להפרשי פדיון חופשה: סעיף 10 (ב') (1) לחוק חופשה שנתית התשי"א1951- קובע כי: "..לגבי עובד שגמול עבודתו כולו או חלקו משתלם על בסיס של חודש...- שכר העבודה שהעובד היה מקבל בעד אותו פרק זמן אילו לא יצא לחופשה והמשיך לעבוד.." מסעיף זה ניתן ללמוד כי מדובר בשכר כולל העמלות, שכן נקבע בסעיף כי השכר הוא השכר אילו לא יצא העובדה לחופשה והמשיך לעבוד. כמו כן, ביום 24.3.67 נחתם בין התאחדות בעלי התעשייה מחלקת העבודה לבין הועד הפועל של ההסתדרות הכללית - המחלקה לאגוד מקצועי - הסכם קיבוצי כללי להכללת פרמיות בדמי-חופשה, אשר אושר ע"י שר-העבודה (י"פ 1389 התשכ"ז 2127). ההסכם הקובע שהחל בשנת החופשה 1966/7 נכלל בחישוב דמי חופשה אותו חלק מהפרמיה המשתלמות לעובד עבור יום עבודה רגיל, אשר אינו עולה על 30% ליום משכרו הקובע. חישוב של הפרמיה לצורך זה נעשה עפ"י ממוצע של 90 יום שקדמו ליציאה לחופשה. על הסכם זה ניתן צו הרחבה על כל המועסקים בתעשייה ובמלאכה (י"פ 1423 התשכ"ח, 651) (גולדברג עמ' 9-11). מאחר ותשלום חופשה שנתית נכלל בין זכויות המגן אשר לא ניתן לוותר עליהם, אין כתב הויתור תופס לעניין זה. באשר לחישוב שכרו של התובע לצורך פדיון החופשה מקובלת עלינו דרך החישוב שערכה הנתבעת, ועל-כן אנו קובעים כי היתרה שעומדת לטובת התובע הינה בסך 6,833 ש"ח. לסיכום:- הנתבעת תשלם לתובע: השלמת פדיון חופשה בסך 6,833 בצירוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 1.8.92 ועד הפרעון. בנסיבות העניין, משרוב תביעתו של התובע נדחתה, אין צו להוצאות. התפטרות