קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא התפטרות עקב התנהגות מעליבה כלפי עובד: .1נסיבות בהן אין לדרוש ממנה להמשיך בעבודה, אלה - כך טוענת התובעת - הביאו להתפטרותה מעבודתה ולהפסקת עבודתה ביום 28.2.1982, לאחר שעבדה אצל הנתבעים מ-.5.6.1980 הנתבעים מנהלים עסק של אדריכלות ומעסיקים מספר אדריכלים, ביניהם התובעת. לדברי התובעת החל הנתבע מס' 2, אליאס רוז (להלן - רוז) להתנהג אליה יום אחד באופן פוגע ומעליב, גוער בה וצועק עליה. וטוען כלפיה טענות חסרות שחר. .2בעדותה בבית-הדין סיפרה לנו התובעת על שלושה מקרים כאלה, שאירעו כולם בתוך השבועיים האחרונים לעבודתה: א) רוז הטיל עליה להכין סקיצה של פרוייקט לפי נתונים והנחיות מסוימים. היא הכינה את הסקיצה והראתה לו. רוז ביקש לשנות משהו ויצא. משחזר הסבירה לו שהשינוי איננו בר-ביצוע, ואז התנפל עליה בצעקות בנוכחות העובדים האחרים (שני אדריכלים ושרטטת), והאשימה בכך שהיא מתבטלת ואינה עובדת. תובן הדברים של רוז וצורת התבטאותו גרמו לה הרגשת עלבון. לאחר תקרית זו נכנסה לחדרו וביקשה ממנו לא לחזור על כך פעם שניה, ואם יש לו מה להעיר לה - שיעשה זאת בחדרו בארבע עיניים; ב) שבוע לאחר מכן, ואין היא זוכרת במה היה מדובר, שוב צעק עליה רוז בנוכחות העובדים האחרים. היא אמרה לו שזו הפעם האחרונה שהיא מוכנה לשמוע מפיו דיבורים כאלה; ג) עברו מספר ימים, בסוף ינואר 1982, בבואה בבוקר לעבודה, מצאה את רוז יושב על כסאה. היא ברכה אותו ב"בוקר טוב", והוא בתשובה התנפל עליה בצעקות ואמר שעשתה "פשלה", ושוב בנוכחות העובדים האחרים. המדובר היה בתכנית של בית-שימוש בבנין משרדים שהיא תכננה אותו ברוחב של שמונים ס"מ, ורוז טען שצריך היה להיות תשעים ס"מ. עוד באותו יום נכנסה לחדרו והודיעה לו שבתנאים כאלה אין היא יכולה להמשיך עוד לעבוד, והיא מתפטרת. היא נשארה לעבוד עד .28.2.1982 עוד אמרה התובעת, כי בעבר עבדה כבר אצל הנתבעים, ואיננה זוכרת מדוע עזבה, וכי רוז נהג להעליב אנשים ולהעיר גם לעובדים האחרים בנכחות כל העובדים. .3רוז בעדותו סיפר לנו, שהוא זוכר שניים משלושת המקרים עליהם סיפרה התובעת, את המקרה הראשון והשלישי. למעשה, אין שוני מהותי בין תיאור העובדות על-ידי התובעת ועל-ידי רוז. הוא הוסיף ואמר, שהוא נוהג לדבר "לא בצורה הכי אדיבה, או עדינה, זה כנראה 'אופי' שלי" (ע' 7, שורות 28-30). עוד אמר, שהוא נוהג להעיר גם לאדריכלים אחרים על-יד שולחנם מבלי לקרוא להם לחדרו. .4התלבטנו בשאלה, האם יש לראות בהתנהגותו של רוז נסיבות בהן אין לדרוש מהתובעת להמשיך בעבודתה, ולזכותה בפיצויי פיטורים, כאמור בסעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג- 1963(להלן - החוק). ערים אנו לכך, שאין מעביד רשאי גם בבואו להעיר לעובד בקשר לביצוע עבודתו - להעליבו, ואין לבוא בטרוניה עם עובד שאיננו מוכן לסבול דברי עלבון, הפוגעים בו אישית. אנו סבורים גם שהמבחן צריך להיות סובייקטיבי, ולא אובייקטיבי. לאמור, השאלה היא - האם נוצרו נסיבות או תנאים בהם אין לדרוש מהעובד בו דנים להמשיך בעבודתו. עם זאת, לא נראה לנו שהמקרה שלפנינו הוא המקרה עליו יש להחיל את הוראות סעיף 11(א) לחוק. התובעת לא טענה שרוז נקט כלפיה במלים מעליבות, אלא שצורת דיבורו והפומביות - אלה גרמו לה הרגשת עלבון. כל המקרים שתארה התובעת ארעו כתוצאה מכך, שרוז לא היה שבע רצון מאופן ביצוע עבודתה, והביע זאת בצורה שאולי איננה עדינה ביותר. פה אנו מתקרבים לגבול הדק שבין התנהגות חסרת נימוס ודרך ארץ, ובין התנהגות מעליבה במידה כזאת שאין לדרוש מעובד להמשיך בעבודתו. נראה לנו שאמנם התנהג רוז בצורה חסרת נימוס, אבל אין בידינו לומר שהוא עבר את הגבול הדק. .5לפיכך מוצהר בזה, שהתפטרותה של התובעת איננה התפטרות במסגרת סעיף 11(א) לחוק, והתובענה נדחית. .6לאור הנסיבות נראה לנו שיהיה זה נכון לא לפסוק הוצאות, וכך אנו עושים. כמו כן פוטרים אנו את התובעת מתשלום האגרה הדחויה.התפטרות