רק למציע שהוא חברה יכול להיות מעמד בבית-המשפט. חברה בייסוד אינה יכולה להיות בעל-דין בבית-המשפט. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא האם חברה בייסוד (טרם נרשמה) יכולה להיות בעל דין: השופט ג' קלינג בפניי עתירה המכוונת כנגד החלטתה של ועדת המכרזים של עיריית רמת גן שעל-פיה יימסר ביצוע השירותים נושא מכרז 2001/4 למשיבה 2. העתירה הוגשה על-ידי אמיר אורון ורונן קיל שהם מייסדים של חברת מסביב לאגם בע"מ המצוינת בעתירה כחברה בייסוד. עתירה זו ראויה להידחות מהטעם שמי שניגש למכרז והציע את הצעתו זו החברה בייסוד. רק למציע שהוא חברה יכול להיות מעמד בבית-המשפט. חברה בייסוד אינה יכולה להיות בעל-דין בבית-המשפט. הנני מודע להלכות העוסקות ביכולתה של חברה בייסוד לאמץ התחייבויות אשר נוצרו קודם לרישומה. הלכות אלה שררו גם לפני חוק החברות, תשנ"ט1999- (להלן - חוק החברות), ובעיקרן הם תקפות לאור סעיף 12 לחוק הנ"ל. אין באלה כדי לגרוע מההוראה שבסעיף 5 לחוק החברות הקובעת כי קיומה של חברה הוא מיום ההתאגדות. זמן ניכר לאחר הגשת העתירה הוגשה לבית-המשפט תעודת ההתאגדות, ועל-פי תעודת ההתאגדות נרשמה החברה ביום 5.11.2001, שהוא זמן ניכר לאחר הגשת ההצעה למכרז. אין ספק ששעה שאלה הוגשו בשמה של החברה לא היה קיים גוף שבשמו היה ניתן להגיש את אלה. יצוין גם שמתמיה כי בייפוי-הכוח שהוגש מטעם החברה על-ידי עורכי-דין שמייצגים אותה היום בבית-המשפט, נאמר: "אנו החתומים מטה מסביב לאגם בע"מ ביסוד". בתחתית העמוד של ייפוי-הכוח מופיע משהו שמתיימר להיות חתימה של אדם אחד, כמובן ללא חותמת. ברור שאין מקום לבדוק אם ייפוי-הכוח נחתם לאחר קיום דיון במוסדות התאגיד שבעקבותיו ננקט הליך זה ומונו עורכי-הדין. שכן, מוסדות כאלה לא היו קיימים. העולה מכל אלה הוא שאין בפני בית-המשפט עתירה של המציעה במכרז. הוראותיו של סעיף 12 לחוק החברות אינן יכולות להועיל לעניין זה. השאלה היא אם בשעת הגשתה של ההצעה היה מי שהיה יכול להגישה. ההצעה כפי שהומצאה לבית-המשפט נחזית להיות חתומה בשם החברה בלבד, ומופיעה עליה חתימה אחת בלבד של המבקש 2. בא-כוח העותרים טוען שאין כל פגם בהצעה אשר הוגשה על-ידי העותרת באשר מאחוריה ניצבים העותרים 2 ו3-. כדי לאשש טענה זו צירף לעתירה את נספח ב' שהוא מסמך שנכלל בהצעת העותרת שהוגשה לעירייה. בתחתית העמוד הראשון מדובר על יכולת פיננסית של החברה. נאמר שם: "מייסדיה מתחייבים להוות לה גב פיננסי ולהזרים לה כל הון ו/או ערבויות שיידרשו. כמו כן מוכנים מייסדי החברה להתחייב באופן אישי בפני העיריה וכן להמציא כל בטוחה סבירה אחרת כפי שתמצא העיריה לנכון לדרוש". בדברים האמורים יש לכל היותר בסיס למשא ומתן אבל אין בהם כל התחייבות מצד העותרים 2 ו3-. כאשר העירייה באה להשוות הצעות אין היא יכולה להשוות התחייבות כגון זו שאין בה אלא הבטחה לשאת ולתת. לא היה קל לעותרים 2 ו3- מאשר ליתן התחייבות חד-משמעית שהם אחראים לכל ההתחייבויות הניתנות על-ידי החברה בייסוד, ויותר מכך יכלו להגיש את ההצעה בשמם הם בלבד או בשמם עם החברה בייסוד. דבר מכל אלה לא נעשה, וכל שנותר הוא ערפל. אין מדובר בעניין פורמאלי בלבד. במסמכי המכרז (נספח א' לעתירה) נאמר בצורה ברורה: "בעת הדיון תתחשב העיריה ביכולתו הכספית של המציע (יש לצרף אישורים מתאימים) בכישוריו, ניסיונו, מהימנותו ואמינותו וקשריו העסקיים הקודמים עם העיריה במידה והיו או ישנם כאלה". מובן שאין כל אפשרות להתחשב ביכולת כספית של גוף שטרם הוקם. היה וכטענת בא-כוח העותרים היה ראוי ליתן את הדעת על התחייבותם של העותרים 2 ו3-, הרי אלה לא נתנו כל התחייבות, אלא הודיעו שיהיו מוכנים לתת התחייבות. ראוי שכל הניגש למכרז ידע שעליו לכלכל את צעדיו בזהירות, להשלים את הכנותיו לפני שהוא מגיש את הצעתו ולהגיש הצעה בשם הגוף אשר יבצע את נושא המכרז. לעתים קרובות מדי אין המציעים מתייחסים ברצינות לחובות אלה, ותחת להתייחס ברצינות להתחייבויות ולצורך לאפשר לעורך המכרז לשקול את איתנותו הכספית של המציע ואת כישוריו, מגישים הצעות בשם גופים מגופים שונים ולאחר מכן באים ואומרים שבעצם המכרז יבוצע על-ידי אחרים. דברים אלה משבשים את עבודת הרשויות האחראיות למכרזים ללא כל צורך, ונראה לי שמדיניות שיפוטית נכונה מחייבת שבית-המשפט ייתן ידו להבהיר כי אין זו הדרך הראויה. בא-כוח העותרים טען כי הצעתה של המשיבה 2 פגומה, וכי ראוי שבית-המשפט ידון באותם טעמים ויחליט בהם אפילו ימצא שלעותרים אין מעמד. אמת כי בתי-המשפט אמרו שגם כאשר אין עותר יכול לזכות בעתירתו ולקבל את הביצוע של השירות נושא המכרז, ישמע לו בית-המשפט ויחליט בטענותיו המצביעות על פגמים במכרז נושא הדיון. באותם מקרים לא נקבע שלעותר לא היה כלל מעמד בהליך. בעניין שבפניי הנני קובע שלעותרת 1 אין מעמד באשר היא נוסדה לאחר הליכי המכרז ולאחר הגשת העתירה. העותרים 2 ו3- לא הגישו כל הצעה למכרז. לאור כל האמור הנני דוחה את התובענה. מאחר שכבר בישיבה הקודמת הסבתי את תשומת-לבו של בא-כוח העותרים לקושי שבפניו הוא עומד, ראוי היה שימשוך את העתירה ללא צורך בדיון. לאור עמידתו על טענותיו ראוי לחייב את המבקשים בהוצאות הליכים אלה. עם זאת לא אחייב את המבקשים בהוצאותיה של העירייה. היה ראוי כי העירייה תיתן דעתה על מעמדה של העותרת 1 שעה שהצעותיה הוגשו לה וכי תשומת-לבם של חברי ועדת המכרזים תוסב לכך. הדבר לא נעשה. ייתכן שעמדתה של ועדת המכרזים, שהייתה פוסלת את הצעת העותרת מטעם זה, הייתה מייתרת את הדיון בבית-המשפט. לפיכך הנני מחייב את המבקשים 2 ו3- ביחד ולחוד לשלם למשיבה 2 את הוצאות הליכים אלה בסך 15,000 ש"ח בתוספת מע"מ. מכרז