כללי הבסיס בדבר מסירת קרקע חקלאית נקבעו על ידי מועצת מקרקעי ישראל בהחלטה מס' 1 משנת 1965, ואף שכללים אלה הותאמו מעת לעת לצרכים המשתנים של ניהול הקרקעות החקלאיות בישראל, משמשת החלטה מס' 1 "יסוד מוצק למדיניות מסירת קרקע חקלאית עד עצם ימינו אלה" (גדעון ויתקון הזכויות בקרקע חקלאית 99 (תשנ"ו)). החלטה זו קובעת, בין היתר, כי קרקע חקלאית תימסר בדרך של חכירה בלבד לצרכים חקלאיים ועוד היא קובעת, בסעיף 4 כי: קרקע חקלאית תוחכר במסגרת של נחלות. גודל נחלה ייקבע על-ידי המרכז המשותף לתכנון ופיתוח חקלאי של משרד החקלאות (להלן: המרכז לתכנון). נחלות יוחכרו ישירות למתיישב במושב בתיאום עם האגודה. בקבוץ יוחכרו הנחלות לקבוץ. על אף האמור בסעיף קטן (א) תהיה רשאית מועצת מקרקעי ישראל לקבוע בכללים שייקבעו על ידה, לאחר שתקבל לכך המלצת המרכז לתכנון, המקרים בהם תוחכר קרקע חקלאית שלא בדרך של נחלה. בהחלטה מס' 9 מיום 5.7.1966 שכותרתה "הגדרת המושג 'נחלה'", הוסיפה מועצת מקרקעי ישראל וקבעה בסימוכין לסעיף 4 שבהחלטה מס' 1 כי המונח "נחלה" לצורך הכללים בדבר החכרת קרקע חקלאית בדרך של נחלה פירושו: חלקת אדמה חקלאית בגודל שנקבע ע"י שר החקלאות בהתייעצות עם מינהל התכנון, הנמצאת בבעלות המדינה, קרן קיימת לישראל או רשות הפתוח והוחכרה- לתקופה ארוכה- למתיישב לצורך פרנסתו מהמשק החקלאי שפותח או שיפותח בחלקה זו. ובהחלטה מס' 46 מיום 26.2.1968 קבעה מועצת מקרקעי ישראל, אף זאת בסימוכין לאמור בסעיף 4 של החלטה מס' 1, את הדרכים לפיהן תימסר קרקע חקלאית למשק עזר ולמשקים זעירים. בהמשך פסק הדין נקבע, כי לצורך שאלת סיווג המקרקעין אין חשיבות מכרעת לשאלה האם העברת זכות החכירה התבצעה לפני החלטה מס' 9 או לאחריה, וזאת מאחר שההבדל בין "משקי עזר" ל"נחלות" היה ידוע ומוכר בהתיישבות במשך שנים רבות קודם לכן, והחלטות מועצת מקרקעי ישראל שהתקבלו בהקשר זה, שיקפו ומיצבו במידה מסויימת את המציאות העובדתית והמשפטית שהתקיימה ביישובים עוד קודם לכן. בנוסף, במסגרת פסק הדין, פורטו קריטריונים נוספים הרלוונטיים לבחינת אופן סיווג המקרקעין, וביניהם- גודל המקרקעין- במקרה המתואר בפסק הדין, נקבע כי שטח מקרקעין שגודלו 2.5 דונם נועד לשמש כמשק עזר, וזאת על פי מובנם של המונחים "משק עזר" ו"נחלה", ועוד בטרם החלטה מס' 9 של מועצת מקרקעי ישראל; המתכונת שבה התנהלו המקרקעין והאופן שבו התייחסו הגורמים הרלוונטיים אל המקרקעין במהלך השנים, המתבטא, בין היתר, בתוכן תכתובות שהוחלפו ביניהם גובה דמי החכירה ששולמו, והסימון שעל גבי תוכניות רלוונטיות; בפסק הדין הודגש כי אין נפקות מיוחדת לעובדה שבמסגרת חוזי החכירה עשו הצדדים שימוש במונח "נחלה". העקרונות הנורמטיביים האמורים נדונו עוד בפסק הדין בה"פ (מחוזי תל אביב-יפו) 377/07 הלמן נ' מנהל מקרקעי ישראל (2007), במסגרתו צוטטו ההחלטות הרלוונטיות של מועצת מקרקעי ישראל, ונקבע כי על פי החלטה מס' 9, יש להגדיר קרקע כנחלה, בנסיבות בהן מתקיימים חמישה רכיבים: הקרקע היא קרקע חקלאית; גודל הקרקע תואם את קביעת שר החקלאות בהתיעצות רשות התכנון; הקרקע בבעלות המדינה , קק"ל או רשות הפיתוח; הקרקע הוחכרה לתקופה ארוכה; הקרקע הוחכרה לפרנסת המתיישב ממשק חקלאי. בהמשך פסק הדין נאמר: "כאמור, הגדרת המונח "נחלה" על ידי מועצת מקרקעי ישראל נועדה להחיל על מקרקעין שהוחכרו על ידי המינהל זכויות וחובות הכרוכים בהגדרה זו. לפיכך, ומשלא ניתן להגדיר את המקרקעין שבידי המבקשים כנחלה, בהעדר קביעה של שר החקלאות ביחס לגודל המשק אותו ניתן להגדיר כנחלה בישוב גני עם, אין להחיל על המקרקעין זכויות או חובות הנגזרות מהגדרה זו". פסק הדין אושר בבית המשפט העליון בע"א 2009/08 הלמן נ' מינהל מקרקעי ישראל (2010)). העקרונות הנדרשים לבחינת אופן הסיווג הראוי של מקרקעין מוחכרים פורטו בפסק הדין בע"א 1910/07 מרשי נ' קרן קיימת לישראל (2008)וכן הובאו המקורות הנורמטיביים להם, והרקע ההיסטורי הרלוונטי, כדלהלן: "מקרקעי ישראל ובהם קרקעות דוגמת המקרקעין שבפנינו שהינם בבעלות הקרן הקיימת לישראל, מנוהלים על ידי המינהל מאז היווסדו בשנת 1960 בחוק מינהל מקרקעי ישראל, תש"ך-1960 (להלן: חוק מינהל מקרקעי ישראל), והוא מחויב לפעול לגביהם לפי המדיניות הקרקעית המותווית על-ידי מועצת מקרקעי ישראל, שהוקמה אף היא באותו חוק (ראו: סעיף 3 לחוק מינהל מקרקעי ישראל; בג"ץ 244/00 עמותת שיח חדש, למען השיח הדמוקרטי נ' שר התשתיות הלאומיות, פ"ד נו(6) 25, 36-39 (2002); ע"א 1257/01 אביעזר נ' מדינת ישראל, מינהל מקרקעי ישראל , פ"ד נז(5) 625, 629 (2003) (להלן: עניין אביעזר); גדעון ויתקון דיני מינהל מקרקעי ישראל כרך א 219-220, 223-225, 232-233 (תשס"ה) (להלן: ויתקון, דיני מינהל מקרקעי ישראל)). חקלאותקרקע חקלאיתחכירה