בית המשפט פסק כי בנסיבות להלן יש לכל אחד מן הנהגים "תרומת" אחריות - וקבע כי יש לחלק את האחריות בשיעור 60% על הנתבע ו40% על התובע עצמו. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא חלוקת אחריות בין נהגים 60% - 40% תאונת דרכים: קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא 1. מכוניותיהם של בעלי הדין (תובע ונתבע 2) "נפגשו" בתאריך 21/05/98 בקרן הרחובות בן-יהודה והרברט סמואל, בואך רח' יפו. אין מחלוקת שהמגע היה בין פינה שמאלית קדמית של מוניתו של התובע לפינה או דופן אחורית ימנית במכונית הנתבע. כתוצאה ממפגש זה נגרם נזק למונית ובגין זאת הוגשה תביעה זו - לפיצוי בסך 1,681.- ש"ח. למכונית הנתבע לא נגרם כל נזק. 2. לטענת התובע אירע "מפגש המכוניות" בעת שמוניתו חנתה בתחנת המוניות המצויה ב"מפרץ" שבצד הכביש; מכונית הנתבע נסעה מרח' הרברט סמואל לכיוון רח' יפו, במטרה לפנות ימינה ברח' יפו. אותה שעה ניצבה משאית בפינת רח' בן-יהודה - הרברט סמואל; זו חסמה מקצת נתיב נסיעת הנתבע ועל מנת לעבור על פניה נאלץ הנתבע לסטות מעט לימין ומשעשה כן פגעו אחורי מכוניתו במוניתו של התובע. 3. גירסת הנתבע - עפ"י המתואר בכתב הגנתו: בשעה שפנה ימינה , תוך כדי נסיעה איטית (אל נכון - ימינה לרח' יפו) ספגה מכוניתו מכה מאחור, מפגיעת מוניתו של התובע. 4. בעת הדיון בפני חזר התובע על גירסתו ואילו הנתבע הבהיר שלמעשה אין הוא יודע כלל איך בדיוק אירעה התאונה. לדבריו לא ראה, שמע או חש דבר - עד אשר ניגש אליו התובע וטען כי פגע במונית. לטענתו לא נסע כלל אלא עמד "בפקק תנועה" כ20- דקות. עד אשר החל בתנועה איטית ימינה. את אשמת התובע לגרימת התאונה תולה הנתבע בשניים: (א) סבור הוא - ולהוכחת סברתו זו הציג סדרת צילומים של מקום האירוע - כי אילו באמת חנתה המונית בתוך "מפרץ" תחנת המוניות - לא יכול היה להתרחש מגע כנטען ע"י התובע - שכן במצב זה אין המונית מצויה בנתיב הנסיעה כלל - ופניה ימינה של מכונית החולפת על פניה אחת דינה, לעלות על המדרכה בחזית אותו "מפרץ". (ב) סומך הוא טעונו על "הכלל" שהאחריות לפגיעה "מאחור" מוטלת "תמיד" על נהג הרכב האחורי. 5. לאחר ששמעתי עדויות בעלי הדין, עיינתי בדו"ח השמאי ובתצלומי הנזק ובתצלומי מקום האירוע, כמו גם בתרשימי אירוע שהגיש כל אחד מהצדדים - אף יצאתי בזמני החופשי והתבוננתי במקום האירוע - ואף שמשוכנע אני שכל אחד מהנהגים אכן משוכנע, בכנות, באמת שבגירסתו - באתי לכלל מסקנה שהאמת - כשכיח באירועים כגון זה - מצויה אי שם בין גירסאות הצדדים. 6. מחד גיסא - לנתבע אין למעשה גירסה משלו לאופן האירוע, שכאמור לא ראה ולא חש דבר; התרשים אותו הגיש (בו נראות שתי המכוניות, בשעת האירוע ניצבות האחת מאחורי השניה) בודאי איננו תואם את הנזק במונית אשר הוא בכנף ופינה שמאלית קדמית; הנתבע מאשר כי התאונה אירעה בעת שהוא היה בפניה ימינה, דא עקא במיקום עליו הצביע הוא עצמו במקום התאונה אין לו לשם מה לפנות ימינה - אלא אם, כגירסת התובע, ניסה לעקוף את המשאית אשר ניצבה לשמאלו. סברתו של הנתבע כי די בעובדה שהפגיעה היתה באחורי רכבו - כשלעצמה - כדי להוכיח אשמת התובע לגרימת התאונה, אין על מה שתסמוך. 7. מאידך גיסא - גם גירסת התובע לא ניתן לקבל, כפשוטה, שכן עפ"י תצלומי מקום האירוע וכפי שאף נוכחתי במו עיני - ברור שאילו באמת עמדה המונית כולה בתוך "מפרץ" תחנת המוניות לא היתה התאונה יכולה להתרחש, אלא אם מכונית הנתבע עולה על המדרכה בחזית המפרץ. התובע אישר שסמוך לפני האירוע העלה אל רכבו נוסע והתכוון לצאת לנסיעה. אל נכון ביקש לצאת מהתחנה ולהשתלב בתנועה. נראה אפוא שהמונית כבר החלה לנוע קמעה ופינתה השמאלית קדמית "בלטה" אל תוך נתיב התנועה. 8. בנסיבות אלו יש לכל אחד מן הנהגים "תרומת" אחריות - ואני קובע כי יש לחלק את האחריות בשיעור 60% על הנתבע ו40%- על התובע עצמו. 9. הסכום הנתבע מורכב מהוצאות תיקון הרכב 1,180.- ש"ח, הוצאות השמאי 248.- ש"ח ואבדן יום עבודה של המונית, בעת התיקון 250.-ש "ח (סה"כ 1,678.- ש"ח). שוכנעתי בקיומו של נזק בסכום הנתבע ולפיכך ועפ"י חלוקת שיעור החבות כפי שנקבעה על ידי לעיל אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע 60% מהסכום הנ"ל - היינו 1,007.- ש"ח. לסכום זה יתווספו ריבית והפרשי הצמדה ממועד תשלום הוצאות התיקון (18/06/98), אגרת תביעה 70.- ש"ח ובעבור ביטול הזמן בהליך זה 250.-ש "ח. חלוקת אחריותתאונת דרכים