כאבים בכף הרגל במילואים

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא כאבים בכף הרגל עקב שירות מילואים: 1. בפנינו ערעורו של המערער על החלטת המשיב מיום 13.6.99, הדוחה את תביעת המערער להכרת זכות עפ"י חוק הנכים בגין כאבים בכף רגל ימין. המערער יליד 1961, גוייס לצה"ל בשנת 1980 בפרופיל 89, והגיע לדרגת קצונה של רס"ן. ב15/11/98 גוייס המערער לשירות מילואים למשך כשבועיים ושימש כקצין מבצעים במסגרת תרגיל של אוגדת מילואים. תפקיד זה לא היה כרוך בפעילות שדה או במאמץ פיזי כל שהוא, אלא נשא אופי משרדי. ביום 20/11/98, במהלך שירות המילואים הנ"ל, חש המערער כאב חד וחזק בכף רגלו הימנית, כאשר הוא קם ממטתו לאחר שנת הלילה וניסה לדרוך עם רגלו על הרצפה. המערער הופנה לטיפול רפואי בביה"ח שערי צדק, שם אושפז למשך יממה בערך ומאז הוא טופל במסגרות רפואיות שונות ונערכו לו בדיקות מקיפות. הועלתה אפשרות של קיום "שבר מאמץ" בכף הרגל. בין השאר טופל המערער ע"י קיבוע פלסטי של כף הרגל, למשך כשבועיים. עם הסרת הקיבוע התגלתה נפיחות בשוק ואובחנה פקקת של וריד משקע הברך. המערער סובל עד היום מתוצאות הפקקת הנ"ל ועליו לגרוב גרב אלסטי. המשיב דחה את תביעת המערער בהסתמך על שתי חוו"ד רפואיות, של מומחים רפואיים אשר בדקו את המערער מטעמו. ד"ר ב. פרידמן, כירורג אורטופד, חיווה את דעתו ביום 19/5/99. לדעתו של ד"ר פרידמן, לא אותרה סיבה אורטופדית לתלונות המערער לגבי כאביו בכף רגלו הימנית. שרות המילואים של המערער כלל פעולות משרדיות ללא מאמצים גופניים מיוחדים. בתיקו הרפואי של המערער דווח על מאורעות חוזרים של כאב בכף רגלו הימנית לאורך השנה האחרונה, מבלי שהמערער פנה לבירור רפואי. לאור הנ"ל - אין ד"ר פרידמן רואה קשר סיבתי בין שירותו הצבאי של המערער לבין ההפרעה בכף הרגל. פרופ' ולדן, מנהל האגף לכירורגיה והיחידה לכירורגיה של כלי הדם במרכז הרפואי ע"ש שיבא בתל-השומר, בדק אף הוא את המערער והגיע למסקנה כי אין קשר בין מחלת המערער לתנאי השירות הצבאי. בין השאר כותב פרופ' ולדן בחו"ד כי הופעת כאבים בכף רגל ימין ללא טראומה או מאמץ, פקדה את המערער כבר מספר פעמים בעבר. המערער טופל בצורה נאותה בבתי החולים של הדסה. הפקקת נגרמה ע"י האימוביליזציה בשל הקיבוע. המערער לא המציא בפנינו כל חוו"ד רפואית הסותרת את חוו"ד של ד"ר פרידמן ושל פרופ' ולדן, אך הוא הביא לנו אישור מיום 3/1/00 של ד"ר א. לונדון, ד"ר לפודיאטריה, מנהל היחידה לכף רגל וקרסול בביה"ח הדסה בהר הצופים (מוצג מע/1). ד"ר לונדון היה זה שטיפל במערער אחרי שהוא שוחרר מהאישפוז בביה"ח שערי צדק, לפי הפנייה מהצבא, תוך תקופת שרות המילואים. באישורו הנ"ל כותב ד"ר לונדון כי בדיקת מיפוי עצמות שנערכה למערער לפי בקשתו, העלתה כי קיים חשש משמעותי לשבר מאמץ ולדעתו האבחנה של שבר מאמץ היא חד-משמעית. שבר מאמץ הוא תוצאה של אותה חבלה שבעקבותיה הגיע המערער לטיפול. הן ד"ר פרידמן והן ד"ר לונדון העידו בפנינו, איש בגירסתו. אף המערער עצמו העיד בפנינו ומסר את גירסתו העובדתית. המחלוקת האמיתית שבין הצדדים היא לגבי עברו הרפואי של המערער בנושא כף רגלו הימנית, עובר לשירות המילואים שבחודש נובמבר 1998. הן ד"ר פרידמן והן ד"ר ולדן תומכים את יתדותיהם ברישומים הרפואיים אשר מהם נובע כי המערער סבל מכאבים בלתי מוסברים בכף רגלו הימנית עוד לפני שירות המילואים הנ"ל. גם ד"ר לונדון הודה בעדותו בפנינו כי בהנחה שהמערער התלונן על כאבים בכף רגלו הימנית בשנה שלפני שירות המילואים, הוא היה חושב פעמיים לפני קביעת מסקנה שהכאב קשור בשירות המילואים, והוא היה עושה בדיקות אחרות. הרישומים הרפואיים עליהם מסתמכים ד"ר פרידמן ופרופ' ולדן הם מכתב שחרור מביה"ח שערי צדק והודעה על שחרור ממתקן אשפוז צבאי מיום 26/11/98. במכתב השחרור מביה"ח שערי צדק נרשמה האנמנזה של המערער בעת קבלתו לאישפוז ביום 20/11/98, כדלקמן: "נתקבל בשל כאבים בכף רגל ימין מבוקר קבלתו... בשנה האחרונה מס' ארועים דומים שחלפו באופן ספונטאני..." במסמך השני נכתב באזמנזה של המערער : "סיפור לדבריו, מס' חודשים מדי פעם על כאבים בכף רגל ימין. לפני 3 ימים הופיעו כאבים חזקים בכף רגל ימין". בכתב ערעורו טוען המערער כי כאשר הוא דווח בביה"ח שערי צדק על תופעות בעבר של כאבים בכף רגלו הימנית הוא ציין שהכאבים נבעו מציפורן חודרנית, ואין לזה קשר לכאבים שהופיעו במהלך שירות המילואים, אך הרופא רושם האנמנזה, לא רשם זאת בדו"ח שלו. בעדותו בפנינו חזר המערער על הטענה הנ"ל. כאשר המערער נשאל אודות הרישום השני, שבהודעת השחרור ממתקן האישפוז הצבאי, הוא ענה שהוא כלל לא סיפר לרופא הצבאי על עברו, אלא הרופא העתיק זאת מהמסמך של ביה"ח שערי צדק. הסברו של המערער אינו נראה בעינינו. חזקה על רופא חדר מיון של בי"ח, או כל רופא אחר המקבל חולה לאישפוז בבי"ח, שהוא כותב את האנמנזה של החולה כפי שהיא נמסרת לו. לפרטים אלה יש חשיבות רבה לצורך קביעת אבחנה ודרכי טיפול. אין זה גם הגיוני שהמערער ידווח על מקרים בעבר של כאבים בכף הרגל שנבעו מציפורן חודרנית, שהוא טיפל בהם בעצמו (ראה הודעת הערעור, שהמערער אישרה בעדותו), כאשר אין לכאבים אלה כל קשר לכאבים שבגינם הוא מאושפז. מה גם שהוא אמר לרופא בלשון: "ארועים דומים" (ההדגשה אינה במקור). המערער גם סיפר לרופא שהכאבים בעבר חלפו באופן סופנטאני. אם הכוונה היא לכאבים כתוצאה מציפורן חודרנית, הרי שאלה לא עברו באופן ספונטאני, אלא כפי שהמערער ציין בכתב ערעורו - הם חלפו לאחר שהוא טיפל בתופעה. גם לא נראה בעינינו ההסבר לגבי האנמנזה הנוספת, שבמסמך השני, כאילו היא הועתקה מהמסמך הראשון, אין זה סביר שרופא אחראי ינהג כך. לא שוכנענו מעדותו של המערער, כי הרשום באנמנזה בשני המסמכים רשמיים של בתי חולים אינו נכון. לא נשאר לנו אלא לקבוע כי המערער לקה בעת שירותו במילואים, לאחר לילה של שינה, בכאב חד בכף רגלו הימנית, כאב שלאחר בדיקה של מיפוי עצמות ניתן לייחסו לשבר מאמץ, אך ישנן גם אפשרויות אחרות. המערער לא התאמץ פיזית בשירות המילואים המדובר, ובתצהירו התומך בתביעתו למשיב הוא הצהיר כי אין לו מושג מה גרם לזה בשירותו הצבאי. כאבים כאלה פקדו את המערער גם בעבר, והם חלפו. גם במקרה הנדון, קרוב לודאי היה הכאב חולף מעצמו, כפי שהעיד ד"ר לונדון, ששבר מאמץ זה משהוא חולף. דא-עקא שהקיבוע הפלסטי שבוצע למערער, גרם לו פקקת של וריד משקע הברך, ומתופעה זו סובל המערער עד היום הזה. הלכה היא כי על התובע זכות עפ"י חוק הנכים להוכיח את הקשר הסיבתי שבין נכותו ובין השירות הצבאי במידה של סבירות ה"מתקבלת מאוד על הדעת" (רע"א 5499/92, פ"ד כרך מ"ה חלק שני 471, 475). המערער לא השכיל להוכיח כי מתקבל מאוד על הדעת שהכאב בכף רגלו הימנית, שפקד אותו בעת שירותו במילואים, נגרם עקב אותו השירות. 3. בכתב ערעורו טוען המערער גם כי הפקקת של וריד משקע הברך, היא המחלה העיקרית ממנה הוא סובל היום, נגרמה לו עקב טיפול רפואי רשלני, טיפול שניתן לו במסגרת שירות המילואים. בכתב סיכומיו, לא חזר המערער על הטענה הנ"ל. אכן, המערער לא הביא שמץ ראייה לכך שהטיפול הרפואי שניתן לו בעת שירותו במילואים בחודש נובמבר 1998 היה רשלני. פרופ' ולדן כתב בחוו"ד כי המערער טופל בצורה נאותה, הגם שהפקקת נגרמה ע"י הקיבוע. חוו"ד זו לא נסתרה במאומה. 4. אשר על כן, אנו דוחים את הערעור. אין צו להוצאות. זכות ערעור תוך 45 יום. צבאמילואיםרגליים