קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ערעור על גזר דין בעבירת שוד בנסיבות מחמירות: השופטת א' חיות: זהו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט נ' זלוצ'ובר) מיום 1.7.2010, בו נגזרו על המערער חמישים וארבעה חודשי מאסר בפועל וכן הופעל, במצטבר, מאסר על-תנאי למשך ששה חודשים שהיה תלוי ועומד נגדו בעת ביצוע המעשים. עוד נגזר על המערער מאסר על-תנאי בן שנים-עשר חודשים, והוא חויב בתשלום פיצוי בסך 4,000 ש"ח לכל אחד משני המתלוננים. תמצית העובדות הצריכות לעניין וגזר דינו של בית משפט קמא 1. המערער, יליד 1989, הורשע על-פי הודאתו בבית המשפט המחוזי בבאר שבע בשתי עבירות של שוד בנסיבות מחמירות לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין). מן העובדות המפורטות באישום הראשון עולה כי בליל 6.11.2009 שדדו המערער וסאמר נסראוי (להלן: סאמר; וביחד: הנאשמים) אזרח תאילנד השוהה בישראל לצרכי עבודה (להלן: המתלונן 1). אחד משני הנאשמים קרא לעבר המתלונן 1 באנגלית "סיני סיני אני רוצה את הכסף שלך", ואז התנפל עליו סאמר, הפיל אותו אל המדרכה והוציא בכוח מכשיר טלפון נייד ממכנסיו. בשלב זה שלף המערער סכין ודקר את המתלונן 1 שתי דקירות, האחת בישבנו והאחרת בירכו וסאמר ניסה לפתוח את תיק הגב של המתלונן 1, אך בשל התנגדותו העזה לא עלה הדבר בידו והשניים נמלטו מן המקום כשהם נוטלים עמם את מכשיר הטלפון הנייד. כתוצאה ממעשים אלה נגרמו למתלונן 1 שני חתכים והוא הובהל לבית החולים ונזקק לטיפול רפואי. השוד הנוסף שביצעו השניים מתואר באישום השני ולפיו בליל 10.11.2009 לאחר שסאמר הפסיד את כספו במכונות הימורים שבמרכז התיירות באילת, הוא הצביע על מרכול שנמצא בסמוך ושכנע את המערער לשדוד אותו. בהוראת סאמר, ערך המערער סיור מקדים במרכול ולאחר מכן התנפל על העובד במקום (להלן: המתלונן 2), לפת בכוח את ראשו בידיו ואמר לו שידקור אותו ואילו סאמר שהיה רעול פנים, פתח את מגירת הקופה נטל מתוכה 7,000 ש"ח במזומן ו-160 כרטיסי חיוג, ונמלט מן המקום. 2. סאמר והמערער הועמדו לדין בבית המשפט המחוזי בבאר שבע על פי כתבי אישום נפרדים שהדיון בהם אוחד והמתלונן 1 העיד עדות מוקדמת בשני התיקים. אולם, נוכח העובדה שהמערער אמור היה להעיד במשפטו של סאמר הובא עניינם לבסוף - לבקשת בא-כוחו של המערער - בפני מותבים נפרדים. המערער כפר תחילה בחלק מעובדות כתב האישום והתיק נקבע להוכחות, אך טרם שהחלה שמיעת העדים הגיעו הצדדים להסדר טיעון והמערער הודה בעובדות כתב האישום המתוקן אותן פרטנו לעיל. המערער אף העיד כעד תביעה במשפטו של סאמר ולאחר שהעיד הגיע גם סאמר להסדר טיעון, אשר במסגרתו הורשע על פי הודאתו בשני מעשי השוד וכן בעבירה נוספת של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו בשל התנגדותו האלימה למעצר. 3. בגין העבירות שבהן הורשע, גזר כאמור בית המשפט על המערער חמישים וארבעה חודשי מאסר בפועל וכן הפעיל, במצטבר, מאסר על-תנאי בן שישה חודשים שהיה תלוי ועומד נגדו. בנוסף לכך נגזרו על המערער שנים-עשר חודשי מאסר על-תנאי למשך שלוש שנים מיום שחרורו והוא חוייב לשלם פיצוי בסך 4,000 ₪ לכל אחד מן המתלוננים. בגזר הדין ציין בית המשפט כי למערער הרשעות קודמות בעבירות של החזקת סכין, פריצה לרכב, היזק לרכוש במזיד, גניבה, גניבה מרכב והפרת הוראה חוקית וכי המערער ריצה בעבר מאסר בפועל של חמישה חודשים, ממנו שוחרר זמן קצר מאוד לפני שבוצעו העבירות דנן. בית המשפט הוסיף והדגיש כי מדובר בעבירות חמורות אשר בוצעו על ידי המערער בצוותא חדא עם סאמר כלפי קורבנות שהיוו עבורם "טרף קל" והמערער אף לא היסס לעשות שימוש בסכין על מנת להוציא לפועל את מעשי השוד. בהתייחסו לתסקיר שירות המבחן שהוגש בעניינו של המערער עמד בית המשפט על כך שהמערער נשוי ואב לילד בן שלושה חודשים וכי בילדותו חווה מצוקות רבות על רקע גירושי הוריו והשמתו בפנימייה וכן על רקע האלימות הקשה שהפעיל נגדו אביו, שהיה מכור לאלכוהול. בית המשפט ער היה לכך שבשל נסיבות חייו והחסכים הרגשיים שחווה, צורך המערער סמים ואלכוהול מגיל צעיר ובגיל 17 אף ביצע ניסיון אובדני. יחד עם זאת, סבר בית המשפט כי התמכרותו של המערער לסמים ולאלכוהול ונטייתו להיגרר אחר עבריינים אחרים (ובמקרה דנן- סאמר), יש בהם כדי להגביר את מסוכנותו בייחוד נוכח התרשמותו של שירות המבחן כי התנהגותו של המערער משקפת אורח חיים עברייני, התמכרותי ופורץ גבולות ונוכח המלצתו של שירות המבחן כי יוטל על המערער עונש מאסר בפועל שיהיה בו כדי לשמש גורם הרתעתי, תוך בחינת התאמתו לתוכנית טיפול במהלך המאסר. במסגרת השיקולים לקולה הביא בית המשפט בחשבון את העובדה כי המערער הודה במעשים כבר בעת חקירתו במשטרה (למעט העובדה שדקר את המתלונן 1), ובהמשך - לאחר שנשמעה עדותו המוקדמת של המתלונן 1 - הודה בעובדות כתב האישום המתוקן כולן. כמו כן ציין בית המשפט כי נראה שהמערער נגרר אחר מעשיו של סאמר, שהיה הדומיננטי מבין השניים והתרשמות זו נסמכה על עובדות כתב האישום וטיעוני הצדדים וכן על הדינאמיקה בין השניים כפי שניכרה במהלך הדיון. בית המשפט הוסיף וציין כי המערער הפליל את סאמר בביצוע העבירות וסייע בהרשעתו. לבסוף עמד בית המשפט לקולה על גילו הצעיר של המערער ועל נסיבות חייו הקשות והורה בשולי גזר-הדין כי עותק מגזר-הדין יועבר לשירות בתי הסוהר על-מנת שתיבדק טענת המערער בדבר היותו מאוים בעקבות עדותו נגד סאמר וכן על-מנת שתיבדק המלצת שירות המבחן ותיבחן התאמתו לתוכנית טיפול במהלך המאסר. טענות הצדדים 4. בערעור שבפנינו טוען המערער כי בית המשפט המחוזי לא נתן משקל ראוי למכלול השיקולים העומדים לזכותו, ובכללם נסיבות חייו הקשות ושיתוף הפעולה המשמעותי שגילה לכל אורך ניהול התיק, מבלי שהובטח לו דבר בתמורה. שיתוף פעולה זה, כך נטען, הוא שאיפשר את הפללתו של סאמר וכתוצאה מכך ננקטים עתה איומים נגדו ונגד בני משפחתו מצד סאמר שאף היה הדמות הדומיננטית בביצוע העבירות. כמו כן לא ניתן, לטענת המערער, משקל מספיק להתרשמותו של שירות המבחן מן השינוי החיובי שחל בו, כמו גם מיכולתו להכיר בבעיית התמכרותו ובמחיר אותו הוא משלם בגין התנהגותו העבריינית ומפוטנציאל השיקום שלו. בשים לב למכלול הנסיבות המתוארות, סבור המערער כי שגה בית המשפט בכך שבחר למצות עמו את הדין והשית עליו עונש החורג לטענתו מרף הענישה המקובל במקרים דומים. להשלמת התמונה יצוין כי שירות המבחן הגיש בשלב הדיון בערעור תסקיר משלים ממנו עולה כי המערער שולב עם מאסרו במחלקת הגמילה בבית הסוהר, אך הורחק ממנה בשל קשייו לתפקד על-פי כללי המחלקה. עתה שוהה המערער באגף משתלבים והוא הביע רצון לחזור למסגרת הטיפולית וביקש שתינתן לו הזדמנות נוספת. המשיבה, מצידה, טוענת כי העונש שנגזר על המערער הינו מתון בנסיבות העניין, בהדגישה את דפוס הפעולה של המערער וסאמר אשר חיפשו ומצאו "טרף קל" לביצוע מעשי השוד. עוד ציינה המשיבה כי מן התסקיר עולה שהמערער לא גילה רצון לתקן את דרכיו, בין היתר, בשים לעובדה שהוא משליך את האחריות למעשיו על גורמים חיצוניים. דיון 5. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. אין חולק כי נסיבות חייו הקשות של המערער, גילו הצעיר, וכן הדומיננטיות של סאמר בביצוע העבירות, הינם שיקולים שראוי לזקוף לקולה בעת גזירת העונש. שיקול חשוב נוסף לזכות המערער הוא שיתוף הפעולה שגילה בהתנהלותו אל מול רשויות החקירה והתביעה, תוך שהוא מסייע בכך להפללתו של סאמר (ראו לעניין זה ע"פ 7125/09 מדינת ישראל נ' מטודי (, 5.11.2009)). יחד עם זאת, התערבותה של ערכאת הערעור בענישה שקבעה הערכאה הדיונית מצומצמת למקרים חריגים בהם נפלה טעות בגזר הדין או שניכרת סטייה קיצונית ממדיניות הענישה הראויה (ראו: ע"פ 3091/08 טרייגר נ' מדינת ישראל, פיסקה 11 (, 29.1.2009); ע"פ 9097/05 מדינת ישראל נ' ורשילובסקי, פיסקה 8 (, 3.7.2006); ע"פ 1242/97 גרינברג נ' מדינת ישראל, פסקה 7(ב) (, 3.2.1998)). אין זה המקרה שבפנינו. בית המשפט המחוזי גזר את דינו של המערער לאחר שאיזן כראוי בין מכלול השיקולים הרלוונטיים לחומרה ולקולה ובהם: נסיבות ביצוע המעשים והאלימות החמורה שהפגין המערער במהלכם; חלקו של המערער במעשים; שיתוף הפעולה של המערער; נסיבות חייו הקשות והצורך לפתוח למערער צוהר לשיקום במסגרת המאסר; ועברו הפלילי של המערער הכולל עבירות של החזקת סכין ועבירות רכוש. למרבה הצער, הרשעותיו הקודמות של המערער, תקופת המאסר שריצה בסמוך לביצוע המעשים, וכן המאסר המותנה שהיה תלוי ועומד נגדו באותה העת, לא היה בהם כדי להרתיעו. המערער תולה את האחריות למעשיו, בין היתר, בהתמכרותו לסמים ולאלכוהול, אך כפי העולה מן התסקיר המשלים שהוגש בעניינו, הוא נמנע מלנצל את ההזדמנות שניתנה לו להשתלב במחלקת הגמילה בבית הסוהר ושירות המבחן נוקט אף הוא לשון זהירה ביותר באשר לפוטנציאל השיקומי של המערער לעת הזו. יש לקוות כי עונשו של המערער, שהינו כאמור מאוזן וראוי בנסיבות המקרה, יסייע בידו להפנים את האחריות למעשיו ואת המחיר האישי הקשה שהוא נדרש לשלם בשל אורח החיים העברייני שסיגל לעצמו. הערעור נדחה, אפוא, אך תשומת הלב של גורמי שב"ס מופנית אל האמור בתסקיר המשלים, על מנת שתישקל האפשרות להעניק למערער הזדמנות נוספת לנצל את תקופת מאסרו להליך טיפולי ושיקומי. משפט פלילישודשאלות משפטיות