קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא משיכת כספים לפני פטירה: 1. בפניי תביעה כספית שעילתה כספים שמשך הנתבע מהחשבון של המנוחה - ז"ל שנפטרה ביום 16/10/1994 שהיא אמם של התובעת והנתבע, כשהכספים נמשכו בסמוך לפטירת המנוחה וביום הפטירה. הצדדים הגיעו לסיכום בערעור במסגרת פסק-דין שניתן בע"א 1769/97 ביום 14/02/1999 שהדיון יוחזר להכרעתי למי היו שייכים הכספים שהיו מופקדים בחשבון המנוחה ונמשכו ע"י המשיב, כשאם אחליט שהכספים היו שייכים לנתבע תישאר דחיית התביעה בעינה, ואם יוחלט שהכספים היו של המנוחה בלבד ולא של הנתבע, תתקבל תביעתה הכספית של התובעת. התובעת מתבססת לעניין זה על עדותו של הנתבע בעמ' 41 לפרוטוקול מיום 23/06/1997 בשורות 8-6 שם השיב הנתבע לשאלת ביהמ"ש: "מה שאני אומר שהחשבון היה כולו על שם אימא. אני לא יודע אם הייתי מיופה חתימה בחשבון, אבל אני טוען שהכסף בחשבון, חוץ מהמרקים, היה שייך לי ולא לאמי". וכן על האמור בשורות 16-15: "ש. אמך נתנה לך ייפוי כוח כדי שתוכל להוציא כסף שלך ולא שלה? ת. כן". וכן על האמור בעמ' 43 לפרוטוקול, שורות 12-11: "ש. למה הוצאת את המרקים? ת. זה הדבר היחידי שיכולתי להוציא בזמנו. זה התוכניות היחידות שיכולתי לשבור. ש. זה הכסף הנזיל שהצלחת לקחת? ת. לא לקחתי. העברתי לחשבון שלי. כל הכספים נמצאים בבנק. חלק בחשבון שלי וחלק בחשבון של אמי מעוקלים. הוצאתי 2,000 דולר והבאתי לאחותי רק במקרה שיצטרכו." ובעמ' 51, שורות 17-15: "ש. כשאתה אמרת מרקים, למה התייחסת? ת. למרקים שההורים קיבלו מגרמניה. לכל המרקים. זה כל המרקים שהיו. אני לא זוכר כמה. לטענת התובעת אין הגיון בגרסת הנתבע שהוא העביר כסף לחשבון האם מארה"ב כי היא הייתה צריכה כסף, לאור הכספים שהיו בחשבון במר"ג והנתבע לא המציא כל מסמכים התומכים בטענתו להעברת הכספים מארה"ב. לטענת הנתבע בסיכומיו הוא לא הביא ראיות נוספות להעברת הכספים, שכן העברה זו נעשתה בכסף מזומן בעת ביקורי האם בארה"ב. לטענת הנתבע יש ליתן אמון בגרסת עו"ד צנעני שידע שהנתבע נותן לאמו כסף, והדבר תואם את גרסת הנתבע. לטענת הנתבע המרקים שהתכוון ששייכים לאמו היו מרקים שההורים קיבלו פיצויים מגרמניה בין 4,000 ל- 6,000 מר"ג, כמופיע בעמ' 51 לפרוטוקול, שורות 13-12. ולחלופין יש בחשבון כספים נוספים שלא הועברו, ומדובר בכספים בתוכניות חסכון שהיו בבעלותו. 2. לאחר שעיינתי בסיכומי הצדדים, אני קובע שהכספים היו של המנוחה בלבד ולא של הנתבע, ולפיכך יש לקבל את תביעת התובעת, וזאת מן הנימוקים כדלקמן: א. אני קובע שאכן ישנה הודאת בעל דין של הנתבע שהודה בפה מלא שכל המרקים הגרמניים היו שייכים למנוחה (עמ' 51 לפרוטוקול, שורות 17-16 ועמ' 41 לפרוטוקול, שורות 8-6). בכך יש הודאה מפורשת שהמר"ג לא שייכים לו אלא לאמו, והסיבה שהוא הוציא את המר"ג זה כי זה הכסף הנזיל היחידי שהצליח לקחת (עמ' 43 לפרוטוקול, שורות 12-11), ובעמ' 50 לפרוטוקול, שורות 20-19 השיב מפורשות שכל הכסף שלו חוץ מהמרקים. אני דוחה גם את הטענה החלופית שהכספים בתוכניות החסכון הועברו על ידו לחשבון המנוחה, טענה שאין לה כל ביסוס בראיה כלשהי (כשהדבר לא מהווה גם חלק מהתביעה בת.א 77598/99 שהתייחסה רק לכספים שמשך הנתבע בפועל). ב. אני קובע שאין גם הגיון בגרסת הנתבע לכך שהוא העביר כספים לחשבון המנוחה כי הייתה צריכה כסף, שכן המנוחה, שהיו לה כספים רבים, לפחות במר"ג, לא הייתה זקוקה לכסף ואין כל הגיון בהכנסת כספים של הנתבע לחשבון המנוחה, בלא כל מסמך או הסכם ובלא כל ראיה, וכן אין הגיון בלקיחת ייפוי כוח מהמנוחה לפעול בחשבון בזמן שהכספים למעשה שלו ואי פתיחת חשבון נפרד של הנתבע. 2. הנתבע טען בביהמ"ש שהוא העביר כספים מארה"ב לחשבון אמו (עמ' 43 לפרוטוקול, שורות 19-18), ורק לאחר שנשאל מדוע אין מסמכים על יתר הכספים שהועברו מלבד 2,000.- דולר השיב שנתן לאמו כספים במזומן. למרות הארכות שניתנו לנתבע לא הובאו כל מסמכים או ראיות לגבי העברת הכספים כאמור, כשניתן היה לבסס זאת על עדות של הנתבע הנתמכת במסמכי הפקדה לבנק של הכספים ולהראות את סמיכותם למועד נסיעתה לחו"ל של האם ו/או למועד ביקורו של הנתבע בארץ, דבר שלא נעשה. 3. בנסיבות אלו אני קובע כי הכספים שהיו בחשבון המנוחה היו שייכים למנוחה, ולפיכך, לאור פסה"ד בערעור, יש לקבל את תביעת התובעת. 4. אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת סך של 90,965.- ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 07/09/1999 ועד למועד התשלום בפועל. בנוסף, אני מחייב את הנתבע להשיב לתובעת את הוצאות המשפט ששולמו בסך של 8,775.- ש"ח (כולל מע"מ) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 17/07/1998 ועד למועד התשלום בפועל. בנוסף אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 10,000.- ש"ח בתוספת מע"מ כדין. ירושהסכסוך משפחתיסכסוך