אחד התנאים לתוקף התקשרות חוזית הוא האופן בו ראו הצדדים את היחס שבין המסמך שאכיפתו נתבעת לבין המסמך שהיה אמור להיחתם, הידוע כמבחן "נוסחת הקשר". היטיב להבהיר זאת, כב' הנשיא ברק בע"א 158/77 רבינאי נ' מן שקד, הנ"ל: "מקובל לומר כי אם נוסחת הקשר היא כי זכרון הדברים 'כפוף לחוזה פורמלי' הרי יש בכך כדי להצביע על כוונתם של הצדדים לראות בזכרון הדברים שלב ביניים בלבד במשא ומתן. לעומת זאת אם 'נוסחת הקשר' היא כי הצדדים חותמים על זכרון הדברים עד שיוכן חוזה פורמלי, הרי משמעות הדברים היא שרצון הצדדים הוא שזכרון הדברים ייכנס לתוקפו מיד". בע"א 3380/97 תמגר, חברה לבניה ופיתוח בע"מ נ' גושן בלהה, הנ"ל נאמר: הלכה פסוקה היא, כי אין לראות באמירה בזכרון דברים, לפיה הצדדים חתמו על חוזה מפורט בתוך תקופה מוגדרת, משום הוכחה לכך שזכרון הדברים עצמו אינו בגדר חוזה מחייב. הכל תלוי בכוונת הצדדים, עליה יש ללמוד ממכלול העובדות של המקרה". חוזהאכיפת חוזה