ברגיל אין בית המשפט נותן צו זמני אלא אם כן הוגשה כבר התביעה והיא ותלויה ועומדת לפניו. רק בנסיבות יוצאות מן הכלל יתן בית המשפט סעד זמני לפני הגשת התובענה: "נוהג פסול הוא, אם אמנם קיים נוהג כזה, ליתן סעד זמני כדבר שבשגרה לתובע שלא הגיש תביעה, כדי לאפשר לו לאחר מכן, אם השיג את הסעד, להגיש תביעה ואם לא השיגו, יימנע מלתבוע" (ע"א 22/73 ברדה בע"מ נ' מאירסון פ"ד כ"ז (2) 604). קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא סעד זמני לפני הגשת תביעה: הבקשה זוהי בקשה למתן צו מניעה זמני במעמד צד אחד, אשר יורה למשיב להימנע מכל פעולה בחלקה הידועה כגוש ירדני מספר 8 בצור באהר בירושלים (להלן - "החלקה"). בבקשה ובתצהיר שצורף לה טען המבקש כי הוא אחד הבעלים של החלקה מכוח היותו אחד היורשים של עזבון אביו המנוח. נכסי העזבון טרם חולקו בין היורשים ובכללם גם החלקה הנדונה. המסמכים המוכיחים את בעלותו על החלקה מצויים בירדן ולכן לא צרפם לבקשה. המבקש טען בתצהירו, כי ביום 19.7.99, בעת שביקר לתומו בקרבת החלקה, גילה לתדהמתו כי המשיב מבצע בה עבודות פיתוח עם דחפורים ומשאיות כדי להכשירה לבניה. המבקש פנה למשיב וביקשו לסלק ידו מהחלקה, אך המשיב טען לפניו כי הוא הבעלים של החלקה. המשיב אף הציג לפניו מסמכי העברת בעלות המתיימרים "להציג כאילו שאחד מיורשי העזבון חתם בשם יתר היורשים על הסכם להעברת זכויות בעלות בחלקה לידי המשיב, מסמכים שעל פניהם נראים מזויפים ו/או הושגו תוך כדי תרמית ו/או מעשה מרמה". בקשתו של המבקש לדיון במעמד צד אחד נדחתה והדיון נקבע לשמיעה במעמד המשיב. גרסת המשיב המשיב טען כי רכש את החלקה, שגודלה כ- 750 מ"ר, מאת יורשי אביו המנוח של המבקש, שהיו מיוצגים ע"י אחיהם נאיף. הרכישה התבצעה לטענתו ביום 31.10.98, ובוצעה בידיעת כל היורשים, לרבות המבקש. המשיב צירף לתצהירו העתק יפוי כוח בלתי חוזר ע"ש המשיב, עליו חתום נאיף בפני הנוטריון עליאן בירושלים. כמו כן צירף המשיב יפוי כח נוסף מיום 31.10.98 שבו מיפה המבקש את אחיו נאיף, ובו הסכמה מפורשת לטענתו, למכירת המקרקעין הנ"ל. יפוי הכוח האחרון נחתם ע"י המבקש, אושר ע"י עו"ד אלבוסתנג'י בירדן והגיע לנאיף באמצעות הפקס. יפוי כוח זה צורף ליפוי הכוח הבלתי חוזר שנחתם ע"י נאיף לטובת המשיב. לא זו אף זו, לטענת המשיב היה המבקש עצמו עד למשא ומתן נוסף שנוהל בין המשיב לבין נאיף בקשר לניצול אחוזי הבניה של החלקה המקורית, והוא אף חתם כעד על ההסכם שנחתם בנושא בנוכחות עורך דין. המשיב הוסיף וטען שהמבקש השתתף גם במשא ומתן נוסף שנערך בינו לבין נאיף ואשר הסתיים בחתימה על הסכם מיום 27.1.99 לפיו החזיר המשיב לנאיף 180 מ"ר מתוך 750 מ"ר שנמכרו לו, תמורת החזר יחסי של הכסף ששולם על ידו עבור החלקה. לטענת המשיב מאז הוא נוהג בחלקה מנהג בעלים ולא ברור כלל מדוע השתהה המבקש ולא העלה את טענותיו עד היום. להערכתו, מטרת המבקש היא לבטל את העסקה בשל הצעה מפתה יותר שקיבל עבור החלקה. תגובת המבקש המבקש, על אף שלא מצא לנכון לציין דבר מפרטים אלה בבקשתו ובתצהירו, אישר כי היורשים האחרים נתנו לנאיף יפוי כוח למכירת קרקעות שירשו מאביהם המנוח. טענתו בענין זה היא שנאיף חרג מסמכותו מכיוון שיפוי הכוח לא חל על החלקה הנדונה. כן אישר המבקש כי בין המשיב לנאיף נחתם ביום 27.1.99 הסכם להחזרת 180 מ"ר מהחלקה שנמכרה למשיב. לטענתו, יורשי המנוח פנו למשיב והסבירו לו כי העסקה שבוצעה קודם לכן בחלקה לא היתה על דעתם וסוכם כי שטח החלקה יוחזר ע"י המשיב למבקש וליתר היורשים, לאחר שנאיף יחזיר למבקש את הסכום שהתקבל על ידו בעת חתימת יפויי הכוח בעסקת היסוד. המבקש טען כי לא חתם על יפוי הכוח מיום 31.10.98 בפני עו"ד אלבסותנג'י המסמיך את נאיף למכור למשיב את החלקה, וכי החתימה איננה שלו. לתמיכה בטענתו זו טען כי ביום החתימה המתיימרת להיות בפני נוטריון בירדן, הוא שהה בסוריה ולכן לא יכול היה לחתום על יפוי הכח הנטען. עם זאת, בדיקת דרכונו על ידי בא כוח המשיב בעת הדיון העלתה כי אין כל רישום בדבר יציאה לסוריה בתקופה הנטענת. לכך השיב ב"כ המבקש כי ברשות המבקש שני דרכונים והרישום בעניין זה מצוי בדרכון השני. מסקנה דין בקשה זו להידחות. המבקש אינו נקי כפים. הוא ביקש לדון בבקשתו במעמד צד אחד כשהוא מעלים עובדות רלבנטיות לבקשתו. המעיין בבקשתו ובתצהירו עלול לסבור בטעות כי המבקש כלל אינו מכיר את המשיב. שלא היה ביניהם כל מגע קודם בקשר לחלקה. שהמשיב פלש לקרקע סתם כך ללא כל זכות. רק בדיון בבית המשפט התברר כי המבקש בחר שלא לגלות את כל הפרטים בבקשתו בכתב. המבקש הציג בבקשתו בכתב מצג על פיו פלש המשיב באופן אלים למקרקעיו, ואילו בבית המשפט התברר כי המדובר בעסקת מכר, בה היה מעורב גם המבקש, או למצער שהיתה ידועה לו זה מכבר. אי גילוי כאמור של עובדות מהותיות מחייב דחיית הבקשה: "בבקשת סעד מן היושר הנתון לשיקול דעתו של בית המשפט - וכזאת היא בקשה למתן צו מניעה - עלולים התנהגות בלתי הוגנת מצד המבקש, או נסיון להטעות את בית המשפט להביא לדחיית הבקשה על הסף. הבא לבית משפט של יושר חייב לבוא בידיים נקיות. התנהגותו בענין המשמש נשוא הדיון צריכה להיות ללא דופי, מעשיו ללא רבב, ועמדתו כלפי בית המשפט הוגנת וישרה. העלמת עובדות חשובות בבקשה, או הסתרת האמת במתן עדות בבית משפט, עלולים להיות בעוכרי המבקש" (ע"א 121/65 נחמד נ' ביג'יו פ"ד יט (2) עמ' 578 בעמ' 581). "מי שפונה לבית המשפט בבקשה למתן סעד זמני חייב לגלות את כל העובדות העשויות להיות רלבנטיות לבקשתו, ובמקרה של ספק עליו להשאיר את שאלת הרלבנטיות להחלטת בית המשפט ולא לקבוע בעצמו, תוך שיקול האינטרס הצר שלו, מה יש לגלות לבית המשפט." (רע"א 4196/93 שפע בר ניהול ושירותים (1991) בע"מ נ' שפע מסעדות יצור ושיווק ארוחות מוכנות 1984 בע"מ פ"ד מ"ז (5) 165. טעם נוסף לדחיית הבקשה הוא העובדה שהמבקש לא הגיש עדיין את התביעה לבית המשפט. ברגיל אין בית המשפט נותן צו זמני אלא אם כן הוגשה כבר התביעה והיא ותלויה ועומדת לפניו. רק בנסיבות יוצאות מן הכלל יתן בית המשפט סעד זמני לפני הגשת התובענה: "נוהג פסול הוא, אם אמנם קיים נוהג כזה, ליתן סעד זמני כדבר שבשגרה לתובע שלא הגיש תביעה, כדי לאפשר לו לאחר מכן, אם השיג את הסעד, להגיש תביעה ואם לא השיגו, יימנע מלתבוע" (ע"א 22/73 ברדה בע"מ נ' מאירסון פ"ד כ"ז (2) 604). בענייננו לא הוגשה התביעה ולא מצאתי כל טעם שיצדיק זאת. בשל כל אחד מהנימוקים האמורים, אני דוחה את הבקשה. המבקש ישלם למשיב הוצאות בסכום של 7500 ש"ח. לאור הסכמת באי-כוח בעלי הדין, תישלח המזכירות לצדדים העתק החלטה זו בפקס. צו מניעה זמניסעד זמניצוויםצו מניעה