אמנם סעיף 24(8) לחוק הבוררות קובע כי מתן פסק בוררות לאחר שחלפה התקופה לנתינתו מהווה עילת ביטול; ואולם סעיף 26(ג) לחוק מורה: "לא תישמע טענה של בעל דין שפסק הבוררות ניתן שלא במועדו, אלא אם שמר לעצמו, בהודעה בכתב לבורר לפני מתן הפסק, את הזכות לטעון טענה זו". יפים בהקשר זה דבריה של כבוד השופטת ט' שטרסברג כהן ברע"א 6171/99 ת.ס. תעשיות סיליקט בע"מ נ' רותם אימפרט נגב בע"מ, תק-על 99(4) 145, 147 (1999): "על כך אמר בית משפט זה, כי חוסר מעש מצד הצדדים או מי מהם אינו יכול להתפרש כשלעצמו כויתור על הליך הבוררות ואם הבוררות ממשיכה להתנהל גם לאחר המועד הקבוע בתוספת ללא אומר ודברים מצד מי מהצדדים, ניתן להבין מהתנהגותם כי הסכם הבוררות קיים. שתיקתם של הצדדים אינה יכולה להתפרש אלא כויתור מצידם על עילת הביטול המוקנית להם מכוח סעיף 24(8) לחוק הבוררות והיא יכולה ליצור מצג של ויתור על הטענה כי פסק הבורר לא ניתן במועדו (רע"א 2650/95 מרכז ציון חברה לפיתוח ובנין בע"מ ואח' נ' מרדכי כידון ואח', פ"ד נ(5), 466 בעמ' 473)." [ראו גם: ת"א (ב"ש) 1198/00 חברת ש.י סימון נ' חברת חי טל פרויקטים, תק-מח 2002(1) 5816 (2002)] יישוב סכסוכיםבוררות