עמלות סוכן משנה בגין פוליסות ביטוח

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא עמלות סוכן משנה בגין פוליסות ביטוח: ת.א. 126421/98 על פי האמור בכתב התביעה נתבעת 1 הינה הבעלים של נתבעת 2. ביום 20.12.94 נחתם הסכם עבודה בין התובע לבין נתבעות 1 ו - 2, לפיו התובע יהיה סוכן משנה לתקופה שמיום 1.1.95 ועד 31.12.96. על פי ההסכם היה אמור התובע להעביר לנתבעת 3 באמצעות נתבעות 1 ו- 2 הצעות לביטוח חיים ובתמורה היה זכאי לקבל מנתבעת 3 עמלות בשעור שנקבע בהסכם, בהתאם לפוליסות שנמכרו. ההסכם אמץ לתוכו הגדרות ותנאים המקובלים בענף הביטוח, אלא אם פורש אחרת. בחודש דצמבר 1996 נחתם הסכם דומה לתקופה שמיום 1.1.97 ועד 31.12.97. עוד נטען בכתב התביעה כי במהלך השנים 95 - 97 העבירה נתבעת 3 ישירות לחשבון התובע, באמצעות העברה בנקאית את כל התשלומים כולל עמלות רכישה, עמלות על, דמי גביה ומקדמות עפ"י השעורים הקבועים בהסכמים. במהלך דצמבר 1997 נוהל מו"מ בין התובע לנתבעת 1 לחידוש ההסכם, אך הוא לא חודש בגלל שתנאיו של התובע הורעו. התובע טוען כי עפ"י הנהוג בעולם הביטוח ועל פי כללי נתבעת 3 משולמות עמלות רכישה ועמלות על למשך מספר שנים. עמלות העל, לפי טענת התובע, משולמות בשעור מסוים מהעמלות היסודיות בהתאם למדרגות שנקבעו בהסכמים. השעור מחושב על פי תפוקה שנעשתה בכל שנת עבודה בנפרד, בכל חודש מחושב שעור עמלת העל מתחילת השנה תוך ניכוי הסכום ששולם בחודשים הקודמים, וההפרש מועבר לסוכן. התובע טוען כי בחודש דצמבר 1997 גילה כי נתבעת 3 החלה להפחית באופן רטרואקטיבי את שעור עמלות העל, ששולמו לו במהלך השנה. בשנת 1997, טוען התובע, כי שולמו לו עמלות בגין פוליסות שנמכרו בשנים 1995 - 1997 בשעור הנמוך יותר מהקבוע בהסכמים. החל מחודש פברואר 1998 נתבעת 3 החלה להפחית את חוב המקדמות של התובע בשעורים של 12 תשלומים לשנה במקום 24 וזאת בניגוד להסכמים. החל מחודש אוגוסט 1998 העבירה נתבעת 3 את חוב המקדמות אשר אמור היה להיות מופחת בשעורים קצובים לחובו השוטף של התובע בניגוד להסכמים. הדבר הביא את חשבונו של התובע ליתרת חובה. התובע מפרט בתביעתו את ההפסד שנגרם לו בשנת 1997 עקב תשלום החסר, בסה"כ 26,906 ₪. בשנת 1998 ואילך מעריך התובע את הפסדיו בסכום של 66,800 ₪. התובע טוען עוד כי התובעת התנכלה לו ולסוכנים אחרים והפיצה שמועות באשר לרישוי התובע. התובע גילה אצל הנתבעת אי סדר. מעשי הנתבעות פגעו בשמו הטוב של התובע. בעקבות עוגמת הנפש נפגע כושר עבודתו של תובע עפ"י חוו"ד מומחה בשעור של 10% בגין כך תובע הוא סך של 100,000 ₪. נתבעות 1 ו- 2 בכתב הגנתן טענו כי נתבעת 2 היא בעלת 30% ממניות החברה איתה התקשר נתבע ואין לנתבעת 1 כל חבות אישית. הנתבעות מוסיפות כי בין הצדדים הוסכם שהתובע יקים וינהל קבוצת סוכני ביטוח, שתעבור לנתבעת 3 באמצעות נתבעות 1 ו-2 בטוחים בהתאם להסכם בהיקף של פרמיה שנתית בגובה 200,000 ₪ ורק בתנאי זה תהיה זכאית לעמלות על לפי הדרגה שבסעיף 10 להסכם. ההסכם השני לשנת 1997, שנוסע על ידי התובע לא כלל התחייבות התובע לעמוד ביעדים. ההסכם השני היה המשך לראשון שקבע יעדים. התובע קיבל תשלומים לפנים משורת הדין למרות שלא עמד ביעדים עקב הבטחה שהיעדים יושגו בתום כל שעת עבוד. במהלך פגישה הסבירו לתובע, כי הוא לא עמד ביעדים שבהסכמים ולכן העמלות שיקבל מעתה ואילך לתקופה שמיום תום ההסכם השני יהיה על פי קביעת נתבעת 3. עמלות יתר משולמות כאשר התפוקה עולה. עוד טוענות הנתבעות 1 ו - 2, כי הם פעלות בדרך של איחוד תפוקת כל סוכני המשנה שלה ובכללם התובע, וחלק מאותה תוספת שהגיעה לה בגין איחוד התפוקה הכוללת חולק בין סוכני המשנה של נתבעת 1 ובכללם התובע. החלוקה בוצעה על ידי נתבעת 3, לפי הוראת הנתבעות 1 ו - 2. התובע לא עמד ביעדי התפוקה על פי ההסכם ובשנת 1997, ירד תפוקת התובע, עד שהפכה לכזו שאינה מזכה בעמלות יתר. החל מיום 1/1/95, הפסיק התובע עבודתו אצל נתבעות 1 ו - 2 והוא נותר חייב כספים שקיבל ביתר המקדמות. עוד טוענות הנתבעות כי נתבעת 2 אינה אישיות משפטית שניתן לתבוע אותה. נתבעת 3 בכתב הגנתה כי לא היתה צד להסכם בין התובע לנתבעות 1 ו -2. הנתבעת 3 היתה קשורה עם נתבעת 2, וזו חייבת עמלות לתובע, שהיה סוכן משנה שלה. נתבעת 3 טוענת עוד, כי לא התחייבה לאשר את ההסכמים או לפעול על פיהם, מאחר ולא היתה צד להם. נתבעת 3 היתה קשורה בהסכם עם נתבעת 2 ופעלה על פי הוראות נתבע 2 לענין העברת התשלומים לסוכני המשנה. אם מאחדים את תפוקותיהם של כל סוכני המשנהה של נתבעת 2 לתפוקה אחת עמלת היתר שתשולם לנתבעת 2 תהיה גבוהה מ- 2 כל העמלות שהיו אמורות להיות משולמות לכל סוכן משנה בנפרד על פי תפוקתו. נתבעת 2 ביקשה, עקב תפוקה הנמוכה של התובע להפחית את העמלות רטרואקטיבית, אך נתבעת 3 לא הסכימה. החל משנת 1998 שילמה עמלות לפי הוראות חדשות של נתבעת 1. אם מגיעים לתובע הפרשים עליו לתובעם מנתבעת 2. נתבעת 2 הגישה תביעה שכנגד נגד התובעת להשבת הכסםפים ששולמו לו ביתר על פי טענת נתבעת 2 בכתב הגנתו לתביעה שכנגד טען התובע, כי התובעת בתביעה שכנגד אינה הנתבעת בכתב התביעה ולא נכרת כל הסכם בינה לבין התובע. לפיכך יש כאן חוסר יריבות. גם אם הוא לא עמד ביעד של 200,000 ₪, לשנה עדיין הוא זכאי לעמלות על פי המפורט בטבלה. התובע הגיש כתב תשובה לכתב ההגנה של נתבעת 3. תיק אזרחי 66665/99 בתביעה זו נתבע מר טאוש לאוניד להשיב את עמלות היתר שקיבל. בכתב ההגנה חזר מר טאוש ליאוניד על האמור בכתבי הטענות הקודמים. נבחן את טענות התובע לפי סדר הופעתם בסיכומיו, כדי לבחון האם אמנם יש לקבל או לדחות את התביעה. התובע טוען, כי גירסתו לא נסתרה ולפיכך יש לקבלה. ההסכם משנת 1994, קובע בסעיף 3, כי: הקבוצה תצרף תמונות פוליסות ביטוח בהיקף תפוקה של פרמיה שנתית בסכום שלא יפחת מ- 200,000 ₪, צמוד למדד שיפורסם ביום 15/12/94, הפרמיה תחושב נטו לאחר ביטול על בסיס דו"ח תפוקה של חברת ביטוח. בתנאי זה תקבל הקבוצה עמלות לפי הדרגה הגבוהה כמפורט בסעיף 10 להלן, מניסוח הסעיף עולה בבירור, כי עמידה בתפוקה של 200,000 ₪ הינה תנאי לקבלת עמלות על פי הטבלה שבסעיף 10 להסכם. באשר להסכם משנת 1996, הרי בסעיף 3 נאמר: "תנאי חוזה הקודם מתייחסים אך ורק לתפוקה אשר נוצרה בשנים 1995 ו - 1996" לעומת זאת בסעיף 11 הדן בעמלות נאמר כי: "הסוכנות תשלם למר טאוש עמלות על בגין תפוקת הקבוצה שהוא יעביר אליה כמקובל בחברה בשנת 1997... יקבל הסוכן עמלות... בגין כל תפוקה מהשקל הראשון..." ניסוח זה שונה מהניסוח של ההסכם משנת 1994. טוענות נתבעות 1 ו - 2, כי התובע, שניסח את ההסכם אמר, כי הוא מוחק סעיף לא רלוונטי אך מחק את היעדים. אין זה הגיוני לשלם לתובע עמלות על עפ"י הטבלה, שהן גבוהות מהעמלות של הפניקס מבלי לעמוד ביעד כלשהו והחל מהשקל הראשון. עוד טוענות הנתבעות 1 ו - 2 את טענותיהן לענין כוונת הצדדים בכך שגם התובע בהסכם שעשה עם הגב' שחומורוב קבע יעדים כתנאי. אני מקבל את טענת הנתבעות, שכן אין זה מתקבל על הדעת שהתובע יקבל עמלות על מהשקל הראשון, כאשר התפוקה של התובע יורדת באופן משמעותי לסכום של 24,160 ₪ לשנת 1997. העובדה שהמשיכו לשלם לתובע עמלות על למרות שלא עמד ביעדים היתה עקב כך שהתשלום נעשה בהנחה שבסוף התקופה יעמוד ביעדים. לא הוכח, כי הנתבעת קיבלה עמלות יתר בגין התובע למרות שלא עמדה ביעדים ואלה לא נוכו. לנוכח האמור, אני מוצא, כי התובע לא הוכיח את התביעה כנגד נתבעות 1 ו - 2. למרות טענות נוספות של התובע, משהגעתי למסקנה, כי יש לפרש את נוסחו של ההסכם השני כמו הראשון כמתנה קבלת פרמיות על בתנאי עמידה ביעדים, משהוכח ועל כך אין מחלוקת, כי התובע לא עומד באף אחת מהשניים ביעדים, אין מקום לדון בטענות הנוספות. באשר לנתבעת 3, אין מקום לחייבה עקב כך שאין בינה לבין התובע הסכמים כלל, והיא שילמה את ששילמה על פי הוראת נתבעות 1 ו - 2. אשר על כן, אני דוחה את התביעה, בתיק 126421/98. באשר לתביעה שכנגד לא הוכחו סכומי התביעה, שכן האקטואר לא עשה חישוביו עפ"י ההסכם. כמו כן,אני דוחה את התביעה בת.א 66665/99, כאמור, מאחר ולא הוכח נזק. אין צו להוצאות לטובת נתבעות 1 ו- 2. התובע ישלם הוצאות ושכ"ט עו"ד לכל לנתבעת בסך של 2,500 ₪ בצירוף מע"מ. סכום זה יישא הפרשי הצמד הוריבית מהיום ועד לתשלום בפועל. זכות ערעור תוך 45 ימים מהיום. עמלות סוכן ביטוחפוליסה