עתירה מנהלית לאיחוד משפחות

 קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא עתירה מנהלית לאיחוד משפחות: 1. בעתירה מינהלית זו, מבקשת העותרת 1, להורות על איחוד משפחתה, על ידי כך שיאופשר לה לשהות בישראל ויוענק לה מעמד של ישיבת קבע בישראל . כמו כן, מבקשת העותרת לרשום אותה כאשתו של X. העובדות העולות מתוך העתירה, הן, כי העותרת הינה תושבת השטחים המוחזקים בידי הרשות הפלשתינית.   X הוא תושב קבע בישראל והוא מתגורר בישוב רהט שבנגב.   לטענת העותרת, היא התחתנה על פי הדין השרעי, עם X ומנישואין אלה, נולדו לעותרת 1 חמישה ילדים, הם המשיבים 2-6.   לטענת העותרת, היא זכאית להיות בחברת ילדיה, הנמצאים כיום אצל אחותה ברהט. שר הפנים, שהוא המשיב בעתירה זו, טוען כי אין זכות קנויה לעותרת לאיחוד עם משפחתה.   בנוסף לכך, טוען שר הפנים, כי ממשלת ישראל החליטה להקפיא את כל הטיפול בבקשות לאיחוד משפחות, כאשר מדובר בתושבי השטחים, בשל המצב הביטחוני.   מזה כשנתיים ויותר, התרבו פעולות הטרור במדינת ישראל, כאשר הגורמים לאותן פעולות טרור הינם תושבי שטחים.   ממשלת ישראל סברה, כי מתן היתר גורף לאיחוד משפחות, יש בו סכנה למצב הביטחוני במדינה ועל כן החליטה הממשלה, להקפיא את כל הנושא של איחוד המשפחות. על כן, גם בקשתה של העותרת, טרם טופלה.   לטענת שר הפנים, לא יתכן לעקוף את החלטת הממשלה, על ידי פניה במישרין לביהמ"ש המינהלי. יתרה מזו, במקרה ספציפי זה, שוהה העותרת 1 בתחומי מדינת ישראל, שלא כחוק ועל כן אין להעתר לה, שכן העתרות לעתירתה, תהיה מתן פרס לאדם שהפר את החוק.   בנוסף לכך, נישואי העותרת לX, לטענת שר הפנים, קרסו לחלוטין, שכן מר X העדיף אשה אחרת על פני העותרת 1. לא ניתן להתיר איחוד משפחה, כאשר החלק הישראלי של אותה משפחה, איננו מעונין באותו איחוד. עוד טוען שר הפנים, שאם היו נשואין בין העותרת 1 לבין X, במועד שהעותרת טוענת בעתירתה, היינו בשנת 1985 (ראה סעיף 2 של כתב העתירה), הרי היו אלה נישואין ביגמיים, שכן במירשם האוכלוסין רשום, כי X הנ"ל נשא אישה בשנות השישים, הלוא היא הגב' נעמה X X, (ת.ז. 035170489), ממנה התגרש בשנת 1999 (ראה תצהירה של הגב' אליס בן הרוש, ראש ענף מיעוטים במשרד הפנים בבאר-שבע, מיום 6.2.03). המסקנה היא, שבשנת 1985, היה X הנ"ל נשוי ולא יכול היה להנשא לעותרת 1, אלא בדרך שמהווה עבירה פלילית.   2. לאחר שעיינתי בכל החומר שבפני, ובסיכומי באי כח הצדדים, מסקנתי היא, שיש לדחות עתירה זו.   אלה הם נימוקיי לכך: א. החלטת הממשלה, להקפיא את הטיפול בכל בקשות איחוד המשפחות, היא החלטה סבירה ואין עילה לתקוף אותה. יושם אל לב, כי לא הוחלט לדחות את בקשות איחוד המשפחות, אלה רק לעכב את הטיפול בהן, עד שיווצרו תנאים מתאימים לבדוק כל בקשה לגופה, גם מההיבטים הביטחוניים.   תקופה זו מאופיינת בנסיונות רבים לפגוע בבטחון המדינה בכל דרך אפשרית שהיא. כאשר הממשלה סבורה, שגם הדרך של איחוד משפחות, עלולה להיות מנוצלת לפגיעה בבטחון המדינה, היא רשאית להקפיא את הטיפול בנושא זה. אין זכות מוקנית לאדם שאיננו תושב או אזרח ישראל, לקבל רשיון לישיבת קבע במדינת ישראל.   רשאית המדינה להתגונן בפני נסיונות לפגוע בה, על ידי בדיקת ההליכים ושיפור ההליכים כדי למנוע נסיונות כאלה.   על כן מבחינה זו, בקשתה של העותרת לבית משפט זה, היא בקשה מוקדמת.   ב. מכל מקום, העותרת 1 סומכת את בקשתה על נישואיה לX בשנת 1985. אולם כאשר מתברר שבשנת 1985 ועד 1999, היה X נשוי לאשה אחרת, המסקנה היא, שאם העותרת נישאה לX במהלך אותה תקופה, הרי היא נישאה בדרך בלתי חוקית, שיצרה עבירה פלילית.   אין לסמוך עתירה מינהלית על עילה המהווה עבירה פלילית וגם מסיבה זו, יש לדחות את העתירה.   ג. גם לאחר שהתגרש X מאשתו נעמה עבדללה X בשנת 1999, הוא לא נשא את העותרת 1 לאשה, אלא נשא אשה אחרת, בשנת 2000, הלוא היא חנאן עטיה ואחיד. על כן, היום לא ניתן להעתר לבקשת העותרת 1, שכן X נשוי לאחרת, ורישום העותרת 1 כאשתו, ייצור עבירה פלילית חדשה של ביגמיה. ראה: בג"ץ 1126/02 (אבו עסא נגד שר הפנים) טרם פורסם. ד. הקשר בין העותרת 1 לX , התמוטט ובני הזוג נפרדו. X אינו מעונין "להתאחד" היום עם העותרת 1 , שכן הוא כתב למשרד הפנים ביום 21.4.02, כי העותרת 1 מאיימת לבצע מעשי חבלה בישראל (נספח ה' לתצהירה של אליס בן הרוש). לא ניתן לכפות "איחוד" משפחות, על החלק הישראלי של המשפחה שאיננו רוצה להתאחד.   ה. לגבי טענת העותרת 1, שברצונה להיות עם ילדיה, התשובה היא, שלגבי ארבעה מילדיה, ניתן פסק דין, על ידי בית הדין השרעי, הקובע, שאביהם-X - יחזיק בהם (נספח ד 3 לתצהיר של אליס בן הרוש מיום 6.2.03). גם אם נכונה טענת העותרת שבפועל היא מחזיקה היום בילדיה, אין מניעה שהעותרת 1 תיקח את ילדיה איתה, לשטחים המוחזקים על ידי הרשות הפלשתינית.   3. משקלם המצטבר של כל הנימוקים הנ"ל, מכריע את הכף, לעבר המסקנה שיש לדחות את העתירה, לפיכך, העתירה נדחית.   העותרת 1 תשלם למשיב 1, הוצאות עתירה זו וסך .-5,000 ₪ שכ"ט עורך דין. משרד הפניםאיחוד משפחותעתירה מנהלית