קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פיצוי על אובדן חפצים אישיים בעבודה / פיצוי על חפצים אישיים שנאבדו בעבודה: 1. עיקר העובדות הצריכות להכרעה בתביעה. התובעת עבדה, ועובדת, בקרן הקיימת לישראל (קק"ל); בינואר שנת 2000 או במועד סמוך הושעתה מעבודתה, ככל הנראה בשל הליך משמעתי שננקט כנגדה. לאחר כחצי שנה הוחזרה לעבודה בתפקיד ובמקום אחר; משהושעתה השאירה בחדר בו ישבה קודם להשעיה חפצים שונים משלה (כמפורט ברשימה אשר הוגשה לביהמ"ש). מיד בסמוך להשעייתה הוחלף מנעול החדר ונאסר עליה להיכנס אל החדר אלא בליווי עובד אחר. הנתבע 1 הינו מנהל חטיבת כספים וכלכלה בקק"ל, אף היה בשלבים מסויימים הממונה הישיר על התובעת. חודשים מספר לאחר שננעל החדר ומנעולו הוחלף בוצעו במקום עבודות שיפוץ. החפצים אשר נמצאו בחדר נארזו על ידי או בהשגחת הנתבע מס' 2 והועברו למחסן. בתום השעייתה חזרה התובעת, כאמור, לעבודה אך תפקידה ומקום משרדה שונו. היא לא התפנתה מיד לקחת את חפציה האישיים. משביקשה לאחר זמן ליטול את החפצים אותם השאירה במשרדה הישן, לא מצאה את אלו; היא בדקה גם אותן חבילות אשר נארזו ולכאורה היו אמורות לכלול את חפציה, אך גם שם לא נמצאו. הם נעלמו וגורלם לא נודע. 2. התביעה ושאלת היריבות. התובעת הגישה תביעתה זו לפיצוי בסך -.5,000 ₪ בגין אובדן אותם חפצים כנגד נתבע מס' 1. [הנתבע 2 צורף ביוזמת בית המשפט כמי שהוציא את החפצים מתוך חדרה של התובעת ואולם, בסופו של דבר, לא נמצאה כל עילה נגדו]. הנתבע 1 (להלן: "הנתבע") טוען בראש טענות הגנתו כי אין לתובעת כל עילת תביעה אישית כנגדו; הוא עצמו לא הוציא מחדרה דבר וכל אשר פעל נעשה במסגרת תפקידו. אם יש לתובעת טענות עליה להפנותן אל המעבידה, הלא היא הקרן הקיימת לישראל. התובעת טוענת לעומתו כי הוא היה האחראי על החזקת ופינוי החדר וכל אשר נעשה נעשה באחריותו ועפ"י הוראותיו. טענת הנתבע הועלתה גם כטענה מקדמית ונידונה ע"י עמיתי כב' סגן הנשיא י. צור בטרם הועבר התיק אלי. כב' השופט צור דחה את טענת הנתבע וקבע כי נוכח טענת התובעת שפינוי המשרד מחפציה האישיים נעשה בהוראתו הישירה של הנתבע - יש לשמוע את טענות וראיות הצדדים. אף אני, יש לומר, תמהתי על שום מה הגישה התובעת תביעתה דווקא כנגד הנתבע ולא כנגד - או גם כנגד - הקק"ל, המעבידה, אשר בודאי אחראית באחריות שילוחית למעשי כל עובדיה ומדוע לא הגיש הנתבע עצמו הודעת צד ג' כנגד הקק"ל; התשובה לא התחוורה לי די הצורך; ככל שהבנתי מחייבת פניה כזו היזקקות למנגנון בירורים פנימי שהצדדים ביקשו להימנע ממנו. כאמור, טוענת התובעת שהוצאת החפצים מחדרה נעשתה בהוראתו הישירה של הנתבע אשר בתוקף תפקידו היה אחראי על הפעולות הללו. אין מחלוקת שהנתבע עצמו לא הוציא דבר מחפציה של התובעת מתוך חדרה אך אין בעיני עוד ספק שהנתבע היה הממונה האחראי על הוצאת החפצים. הנתבע טוען כי הוצאת החפצים נעשתה ע"י "אחראי המשק" אך אינו מכחיש כי הוא עצמו אחראי, בתוקף תפקידו, גם על מנהל המשק. הוכח אף כי מפתח החדר הוחזק, לאחר שננעל, בידי עובדת הנתונה למרות הנתבע (גב' שוויק). אם יימצא פגם במעשיו או בשיקול דעתו או בהוראות אשר ניתנו לעובדים שעסקו בפינוי, כי אז אין בעובדה שהנתבע עשה את אשר עשה בתוקף תפקידו כעובד אחראי בקק"ל גורעת מאחריותו האישית. גם אילו החלנו על עובדי הקק"ל (ולו לצורך השוואה בלבד) עקרונות החלים על עובדי מדינה גם אז לא היה בכך כדי לפטור את הנתבע מאחריות לפחות ככל שמדובר בעוולת רשלנות. 3. האם נהגו בקניינה של התובעת שלא כראוי ? טענת התובעת שאותם חפצים אשר הושארו על ידה בחדרה היו ואינם עוד לא נסתרה. איש אינו יודע מה נעשה בהם ולאן מצאו דרכם. די בכך ובהעדר הסבר סביר אחר כדי להצביע לפחות על חוסר השגחה ודאגה נאותה לחפצים. משהושעתה התובעת ונאסר עליה להיכנס למה שהיה משרדה, אף הוחלף מנעול דלת חדרה, צריך היה לנקוט בפעולות שיבטיחו כי לא יאונה דבר לחפצים אותם השאירה התובעת בחדרה. גם אם אין כל פסול בהוצאת החפצים הללו מהחדר ושמירתם באחסנה חייב היה כל זאת להיעשות בדרך שתבטיח כי מאומה לא יאבד וייעלם. לא אוכל שלא להזכיר כאן גם את אופן הטיפול בפניות התובעת לכשהתברר חסרון חפציה, כמשתקף מהחומר שהוצג בפני: התובעת פנתה אל הנתבע ואל מנהל חטיבת משאבי אנוש של קק"ל בכתב עוד ב-08/02/01 וביקשה לקבל את רכושה (בעיקר תמונות אשר היו יקרות לליבה). באותה הזדמנות אף קבלה על היחס הלא נאות לו היא זוכה בתגובה לפניותיה. לאחר ימים ספורים השיב לה מנהל חטיבת משאבי אנוש ומינהל של קק"ל כי הוא שם מבטחו במנהל חטיבת כספים וכלכלה -הלוא הוא הנתבע שבפני - אשר "יפעל להחזרת הציוד שנותר במשרדך הקודם ויבדוק באם ניתן לך יחס מעליב"; משלא זכתה לכל תשובה נוספת חזרה התובעת ופנתה ב-07/03/01 בכתב אל הנתבע וביקשה התיחסותו לתלונתה, אך לא זכתה לכל תגובה. ב-02/05/01 שבה ופנתה אל הנתבע במכתב בו חזרה ופירטה את כל אשר השאירה בחדרה וביקשה לדאוג להחזרתו; זאת הפעם הגיב הנתבע והודיעה שהפנה את מכתבה אל מר אייל , מנהל חטיבת משאבי אנוש ומינהל - הלוא הוא מי שבמכתבו ב-14/02/01 הפנה את התובעת אל הנתבע... לאחר שחלפו עוד חודשים מספר ללא טיפול פנתה התובעת ב-17/07/01 ליועץ המשפטי של הקק"ל מר מאיר אלפייה. במכתבה מציינת התובעת כי "הגיעו מים עד נפש" ומבקשת התערבותו קודם שתיאלץ לפנות לערכאות. מר אלפייה השיב במכתב מנומס בכתב יד: " ... פניתי לגורמים המתאימים והבינותי שהנושא באחריותם ובטיפולם אני מציע שתואילי להפנות דרישה רשמית בכתב" ... הנה, כך, גולגלה הנתבעת במשך חודשים ארוכים מאחד לשני בלא שפנייתה זכתה לטיפול רציני כלשהו - לבד מהצעות "לפנות בכתב לגורמים המתאימים" והבטחה כי פניותיה בודאי יזכו לטיפול הולם... 4. האם תרמה התובעת עצמה ברשלנותה לאובדן ? כאמור, השאירה התובעת את החפצים בחדרה בלא שדאגה להוציאם במשך תקופה ארוכה מאוד; התובעת לא הכחישה כי אף שמנעול דלת החדר הוחלף הותר לה להיכנס לחדר מדי פעם, בליווי עובד אחר של הקק"ל אולם מסיבות שונות לא היה ליבה נתון אז לארוז חפציה ולקחתם עמה. אפשר להבין לליבה אשר מן הסתם היה מר עליה בשל עצם השעייתה ואף קיוותה כי ההשעייה תבוטל ותוכל לשוב למשרדה. עם זאת לא סביר היה כי תסמוך על כך שהחדר ישאר כל העת הזו סגור ומסוגר בלא גישה לאיש ואחרים ישמרו עבורה על חפציה. בנסיבות אלו יש לדעתי לייחס לתובעת תרומת רשלנות לאובדן החפצים, אותה אני אומד בשיעור 30%. 5. ערך החפצים החסרים. לא נסתרה טענת התובעת (שעדותה, בכלל, מהימנה ומקובלת עלי) באשר לפירוט החפצים אותם השאירה במשרד; אשר לערכם, אין התובעת מכחישה כי הערכתה היא על דרך האומדן ואיננה מבוססת על נתונים מדוייקים ואולם לדעתה האומדן הוא על הצד הנמוך. בין החפצים מצויים אף כאלו בעלי ערך רגשי ואף ציורים שאפשר שערכם רב. הנתבע לא ניסה לסתור אומדנה של התובעת; לאחר שעיינתי אף אני ובחנתי את רשימת החפצים סבורני, לפי מיטב שיקולי, שאכן אין האומדן מופרז. 6. התוצאה: אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת -.3,500 ₪ (70% מ-5,000) ובנוסף על כך הוצאות משפט (בשים לב למספר הישיבות שנדרשו לשם דיון בתיק, כמו גם לטיפול הבלתי נאות בפניותיה, אשר הצריך פנייתה לערכאות) - בסך כולל -.700 ₪. פיצוייםהשעיה מעבודההשעיה