קטיעת שתי רגליים

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא קטיעת שתי רגליים: .1התובע, יליד 1928, עבר קטיעה של רגל שמאל בתאריך 19.6.90וקטיעה של רגל ימין בתאריך 9.7.91, והוא נכה בשעור % 50עבור כל רגל. התובע מייחס את נכותו לרשלנות של הנתבעות. בתאריך 3.3.99הגיעו הצדדים להסדר חלקי, כדלקמן: סכום הפיצויים הכולל שישלמו הנתבעות לתובע - 000, 500ש"ח, וזאת לפנים משורת הדין ובלוא להודות בטענותיו. הנתבעות יגישו סיכומים, חוות-דעת רפואיות, תיקים רפואיים, וביהמ"ש יקבע חלוקת האחריות בין הנתבעות על סמך כל החומר בתיק. כל נתבעת תחויב לחוד כלפי התובע ללוא זכות חזרה ביניהן. העובדות .2בחודש מרץ 1990נפצע התובע בין אצבעות רגל שמאל ממסמר לוהט. למחרת הפציעה טופל במרפאת קופ"ח. הפצע נוקה ונחבש. כיוון שלא חל שיפור, חזר התובע למרפאה כמה פעמים. בתאריך 9.5.90הופנה לחדר מיון בבי"ח העמק ורופא פלסטיקאי היפנה אותו לאורטופד, שמצא כיב בבסיס אצבע חמישית עם צלוליטיס באזור, והמליץ על מנוחה וטיפול מקומי באנטיביוטיקה, עם המשך מעקב. מצב התובע החמיר וביום 20.5.90הופנה שוב לחדר מיון, שם נראה אזור נמק בכף הרגל והוא אושפז מיד. במהלך האשפוז בוצעו מספר ניתוחים לכריתת עצמות פגועות בכף הרגל, אך הזיהום נמשך ורגל שמאל נקטעה מתחת לברך בתאריך .19.6.90התובע שוחרר לביתו ביום .27.6.90 .3בתאריך 1.8.90אושפז התובע בבית-החולים פלימן השייך לנתבעת 2, לשם התאמת פרוטזה. אשפוז זה נמשך ששה חודשים, עד 30.1.91, במהלכם למד להשתמש בפרוטזה. בתאריך 5.3.91נבדק התובע במרפאה של נתבעת .2הרופא מציין: "מתהלך עם 2מקלות. F.pעצמאי --. מתאונן על הרגשת סיכות ברגל הימנית. בבדיקה: גדם ופרוטזה בסדר, מצב הרגל הימנית טוב". .4בחודש מאי 1991ביקר בבית התובע ד"ר ששון פרג, הרופא המטפל של נתבעת1, בדק הרגל הימנית והיפנה התובע לבדיקה במרפאה כירורגית של נתבעת 1בנצרת (29.5.91). במרפאה נמצא כי קיימים סימנים בעור המעידים על הפרעה בזרימת הדם בכף רגל ימין. הוצע לתובע צנתור לבדיקת אפשרות של ניתוח, אך התובע סירב. .5בתאריך 12.6.91נבדק התובע במרפאת קטועים בבי"ח פלימן של נתבעת .2 הרופא הבודק, ד"ר גספר, רשם תלונת החולה על הרגשת שריפה ברגל ימין, מצא דופק פמורלי בלבד ובמכשיר הדופלר חש זרימה מוחלשת בעורק ברגל ימין. התובע זומן לביקורת חוזרת לעוד 3חודשים. .6בתאריך 8.7.91היפנה ד"ר פרג מקופ"ח את התובע לחדר מיון בבי"ח העמק, שם נמצא נמק רטוב בכף רגל ימין. בתאריך 9.7.91נכרתה רגלו הימנית של התובע מתחת לברך. הרשלנות המיוחסת לנתבעים .7אין חולק כי נתבעת 2אינה אחראית לרגל שמאל וכל התשלום הקשור לרגל זו נופל בחלקה של הנתבעת .1המחלוקת נסובה על רגל ימין בלבד. .8הרשלנות המיוחסת לנתבעת 1: א. לא ביצעה בדיקות של מצב כלי הדם ברגל ימין. ב. נמנעה מהפניית התובע לבדיקה על-ידי מומחה לכלי דם. ג. לא ביצעה לתובע או לא עמדה על ביצוע ניתוח ואסקולרי אשר היה משפר אספקת כלי הדם לרגל. ד. התרשלות באי רישום בדיקות וטיפולים בכרטיס הרפואי של התובע. .9הרשלנות המיוחסת לנתבעת 2: א. נמנעה מבדיקת התובע על-ידי מומחה לכלי דם או מהפניה אליו, אף שידעה שאיבד רגל עקב בעיה בתחום זה וקיימת סכנה ממשית לקיום בעיה דומה ברגל ימין. ב. במהלך אשפוז של ששה חודשים היו ממצאים אופיינים לבעיה בכלי הדם (לא נמושו דפקים מתחת לעורק), אך לא היתה התייעצות עם המומחה בתחום או הפניה אליו. ג. התובע התלונן בתאריך 5.3.91על הרגשת סיכות ברגל ימין וביום 21.6.91על הרגשת שריפה ברגל ימין, אך לא הופנה למרפאה לכלי דם. טענות הנתבעת 1כלפי נתבעת 2 .10א. נמנעה מבדיקת התובע על-ידי מומחה לכלי דם או מהפניה אליו, אף שידעה שאיבד רגל עקב בעיה בתחום זה וקיימת סכנה ממשית לקיום בעיה דומה ברגל ימין. ב. במהלך אשפוז של ששה חודשים היו ממצאים אופיינים לבעיה בכלי הדם (לא נמושו דפקים מתחת לעורק), אך לא היתה התייעצות עם המומחה בתחום או הפניה אליו. ג. התובע התלונן בתאריך 5.3.91על הרגשת סיכות ברגל ימין וביום 21.6.91על הרגשת שריפה ברגל ימין, אך לא הופנה למרפאה לכלי דם. טענות הנתבעת 2כלפי נתבעת 1 .11א. רופאי קופ"ח, במרפאות ובבי"ח העמק, לא ערכו לתובע בדיקות כלי דם ברגליו ולא הפנו אותו למומחה בתחום. ב. לאחר שחרור התובע מבי"ח פלימן עם הפרוטזה, נבדק כמה פעמים על-ידי רופא קופ"ח אך הדבר לא קיבל בטוי ברישום רפואי. ג. רופא קו"ח הציע לתובע ב- 20.5.91נתוח, התובע סירב ונשלח לביתו ללא טיפול, אף שהרופא הבין שמצבו בעייתי ויש לפחות להפנותו למומחה לכלי-דם. ד. בי"ח פלימן הינו בי"ח גריאטרי-שיקומי ואינו עוסק בטיפול שוטף ומעקב אחרי התובע, שהם באחריות נתבעת .1 דיון .12אחרי הקטיעה הראשונה ומאז אשפוז התובע בב"ח פלימן (1.8.90) היה התובע תחת חסות רפואית של שתי הנתבעות. באותו זמן היו שתי הנתבעות מודעות לרקע הרפואי של התובע, מחלותיו, עישון כבד, שתוף פעולה חלקי וכמעט פאסיבי. שתיהן ידעו שיש לו בעיה בכלי-הדם וכי פצע דקירה לא מסובך במיוחד גרם לו נמק שהביא לכריתת רגל שמאל. הרקע הרפואי הכללי של התובע ועברו הרפואי הקרוב, חייבו את הרופאים המטפלים בתשומת לב מיוחדת ולהיות קשובים לתלונותיו. הרופאים מבי"ח פלימן שמעו מהתובע תלונות על דקירות ברגל ימין ושריפה ברגל ימין, ופטרו אותו בתרופות ובלוא בדיקה על-ידי מומחה. רופא קופ"ח הבחין שמצבו רע (20.5.91), הציע דרך טיפול (צנתור + אפשרות לנתוח) ומשוסרב על-ידי התובע פטרו כמעט בלוא כלום, בלוא לזמנו למעקב, בלוא לזמנו פעם נוספת ובלוא לקבוע בדיקות נוספות. .13התובע פנה אל הנתבעות לטיפול רפואי והיה תחת חסותן בענין זה, לפיכך הן חבות לו חובת זהירות מושגית. כיוון שבדקו אותו וטיפלו בו, הן חבות כלפיו גם חובת זהירות קונקרטית. מי מהנתבעות הפרה חובת הזהירות או שמא היתה הפרה על-ידי השתיים?? יש גם לבדוק האם קיים קשר סיבתי בין ההפרה ומצבו של התובע, דהיינו הקטיעה. נראה לי כי שתי הנתבעות הפרו חובת הזהירות כלפי התובע. שתיהן טיפלו בו במקביל ולסירוגין, הוא היה במעקב אצל שתיהן. סימני מצוקה נגלו לשתי הנתבעות והן לא פעלו די ע"מ לטפל כראוי במצוקה זו. שתי הנתבעות חרגו מסטנדרט רפואי סביר ולא נתנו דעתן לצורך של התובע להיבדק על-ידי מומחה לכלי-דם, ובעיקר כאשר הרופאים של 2הנתבעות כן אבחנו בעיה בתחום זה. בדיקת הקשר הסיבתי יכולה להיעשות על-פי מבחני הצפיות, סיכון ושכל ישר. רופאי נתבעת 2יכלו לצפות והיו צריכים לצפות, שכן היו להם סימנים מוקדמים, הן בשל המקרה הקודם והן בשל תלונות התובע. רופא נתבעת 1יכל לצפות וצריך היה לצפות שכן ראה סימני מצוקה ברגל, אך לא היה נחוש מספיק, לא נתן הפניה ולא דאג למעקב. .14חלוקת האחריות לקטיעת רגל ימין תיקבע על-פי מידת "אשמם המוסרי" של הנתבעות (ראה ע"א 477/85 בוארון נ' עיריית נתניה פ"ד מב (1) 415, 424 למעלה: "המבחנים לחלוקת האחריות בין שני מעוולים במשותף הם מבחנים של אשמה, או אשמה מוסרית או צדק ויושר, וזאת מששוקלים את מידת האחריות או מידת הרשלנות של כל אחת מהן"). בענין זה יש להביא השיקולים הבאים: לרופאים משני הצדדים היו איתותים של מצוקה ושניהם יכלו לתת טיפול טוב יותר שאולי היה מונע התוצאה. לרופאי הנתבעת 2היו שתי הזדמנויות כאלה והם לא פעלו. רופא נתבעת 1איבחן המצוקה ממש, אך לא פעל כראוי. לכאורה, "אשמתה" של נתבעת 2גבוהה יותר, אולם יש לזכור כי בי"ח פלימן הינו בי"ח גריאטרי-שיקומי שאינו עוסק בטיפול שוטף אלא בפרוטזה של התובע, ואילו האחריות הכוללת למעקב ולטיפול השוטף בתובע הרגיש והפגיע מוטלת על הנתבעת .1בדיקת כל השיקולים הללו מביאה למסקנה שיש לאזן בין הנתבעות ולקבוע אחריות מחצית במחצית. .15לאור האמור, הנתבעת 1נושאת באחריות לגבי רגל שמאל והאחריות לגבי רגל ימין תחולק מחצית במחצית. .16התוצאה הסופית אינה חייבת להיגזר בצורה סכמטית על-פי המספרים דלעיל. מטבע הדברים, כאשר לאדם שני איברים מאותו סוג, משקלו ומשמעותי של האיבר השני רב יותר לכושרו ותפקודו, והדבר אף מקבל ביטוי בלוח הנכויות הקבוע בתקנות. התוצאה היא כי קטיעת רגל ימין הינה קריטית יותר למצבו הנוכחי של התובע. לפיכך, בתוצאה הסופית רגל שמאל "שווה" פחות מ-% 50ולצורך החישוב הכולל הייתי מעמידה על % .40רגל ימין שווה % 60מהחישוב הכולל, נתבעת 1חבה במחצית ממנה שהם % 30ועל כן סה"כ חיובה יהיה % 70והיתרה בשעור % 30על נתבעת .2 .17התוצאה הנתבעת 1, קופת חולים כללית תשלם לתובע 000, 350ש"ח. הנתבעת 2, מדינת ישראל, תשלם לתובע 000, 150ש"ח. לסכומים יתווספו הפרשי הצמדה מיום .3.3.99 התשלום יבוצע תוך 21יום מהיום. אין צו להוצאות.קטיעת איבררגליים