קיזוז דמי הודעה מוקדמת

בפסק הדין עליו הוגש ערעור, קבעה כבוד הרשמת, כי המעסיק קיזז, כדין, מהשכר "את חובה בגין דמי ההודעה המוקדמת בת חודש ימים שהיה על התובעת ליתן לו כעולה מהסכם העבודה קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא קיזוז דמי הודעה מוקדמת מהשכר: .1 זהו ערעור על פסק-הדין שניתן בבית-דין זה בתב"ע לט/109- 1(הרשמת ע' גלר), על-פיו נדחתה תביעתה של המערערת לתשלום שכר עבודה בסך 365, 1ל"י ופיצויי הלנת שכר על סכום זה. העובדות הצריכות לערעור זה, כפי שנקבעו על-ידי כבוד הרשמת, הן: בין הצדדים נחתם הסכם העבודה ת/ .1בגין חודש יוני 1978היתה המערערת זכאית לשכר עבודה בסך 365, 1ל"י (להלן - השכר). השכר לא שולם למערערת כיוון שהתפטרה מעבודתה מבלי שנתנה למשיב הודעה מוקדמת כפי שהתחייבה בהסכם העבודה ת/ .1בפסק-דינה קבעה כבוד הרשמת, כי המשיב קיזז, כדין, מהשכר "את חובה בגין דמי ההודעה המוקדמת בת חודש ימים שהיה על התובעת ליתן לו כעולה מהסכם העבודה" ועל כן דחתה, כאמור, את תביעת התובעת. .2 הלכה פסוקה היא, כי סעיף 25לחוק הגנת השכר, תשי"ח- 1958(להלן - חוק הגנת השכר), אוסר על ניכויים פרט לאלה המנויים בו ואין בין הניכויים המותרים פיצויים או נזקים בשל הפרת חוזה. החוב בו מדובר בסעיף 25(א) (6) לחוק אינו אלא חוב קצוב אשר העובד התחייב לשלמו למעביד (המ' 213/61[1], בע' 848). במקרה שלפנינו מדובר בסעי 25(ב) לחוק, אך משמעות אחת למונח "חוב" בסעיף קטן (א) (6) ובסעיף קטן (ב) לסעיף 25לחוק הגנת השכר. .3 משכך - נותרה השאלה, האם מכוח סעיפים 7, 8, 9ו- 10להסכם העבודה ת/ 1נוצר "חוב" המותר לניכוי על-פי סעיף 25(ב) לחוק הגנת השכר. להלן נוסח הסעיפים האמורים בת/1: " .8מוסכם בזה בין הצדדים כי אם אחד מהצדדים רואה להפסיק את הקשר שביניהם יודיע על כך כל צד לשני חודש לפני תום הפסקת העבודה. .9 היה וצד ב' מפסיק את הקשר החוזי, ללא הודעה מוקדמת, ייחשב צד ב' כמפר עיקר ועיקרי ההסכם ובידי צד א' תהיה הרשות לפעול לפי ראות עיניו לכיסוי נזקיו. .10להבטחת התחייבויותיו של צד ב' על-פי ההסכם מפקיד בזה צד ב' בידי צד א' שטר בטחון על סך 5000ל"י החתום בחתימת ידו ובחתימת ערב אחר". מנוסח הסעיפים הנ"ל עולה ברורות, כי לא ל"סכום קצוב" כיוונו הצדדים לת/1, אלא לכיסוי נזק את שיעורו לא קצבו הצדדים, באשר רצון הצדדים היה כי שיעורו ייקבע בעת ההפרה. מכל מקום אין למצוא אפילו ברמז, כי שיעור הנזק יהיה שכר עבודה בעד תקופה של חודש ימים. פירוש כזה כמוהו ככתיבת חוזה חדש בין הצדדים ואין זה תפקידו של בית-הדין, המופקד על פירושו של החוזה ולא על ניסוחו. בסיכומיו טוען בא-כוח המשיב, כי זכות הקיזוז באה לו למשיב מכוח סעיף 53(א) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, ונוסיף אנו על כך את סעיף 20לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970, שנראה שהולם הוא יותר, לכאורה, במקרה שלפנינו. כך או כך, שני החוקים האמורים אינם חלים על נשוא תובענה זו, באשר סעיף 61(א) לחוק החוזים (חלק כללי) וסעיף 22(ב) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) מפנים אותנו האחד ל"חוק אחר" (ס' 61(א)) והשני ל"חוק המסדיר יחסי עבודה" (סעיף 22(ב)) ואין ספק שבשני החוקים האמורים המדובר הוא, לענייננו, בחוק הגנת השכר, תשי"ח-.1958 לא מצאנו בכתבי הטענות שהוגשו בידי בא-כוח המשיב דבר אודות ביטול או הפחתת פיצויי הלנת שכר, אך למרות זאת אנו קובעים, כי היתה זו טעות משפטית כנה שטעה המשיב, עת סבור היה כי זכאי הוא לקזז שכרה של המערערת בגין הפרת חוזה העבודה ת/ 1ואנו מפחיתים את פיצויי הלנת השכר לשיעור אחוז אחד לשבוע מיום 16.7.1978ועד לתום 7ימים מיום המצאת פסק-דין זה לידי בא-כוח המשיב. לאור האמור לעיל אנו מבטלים את פסק-הדין דלמטה ומחייבים את המשיב לשלם למערערת כלהלן: א) סך של 365, 1ל"י שכר עבודה בתוספת פיצויי הלנת שכר בשיעור של אחוז אחד לשבוע או לחלק ממנו מיום 16.7.1978ועד לתום 7ימים מיום המצאת פסק-דין זה לידי המשיב. ב) פיצויי הלנת שכר על הסכום הנ"ל בשיעור של עשרה אחוזים לשבוע מתום 7ימים מיום המצאת פסק-דין זה כאמור בסעיף קטן (א) לעיל ועד לתשלום בפועל. ג) הוצאות ושכר טרחת עורך-דין בסך 000, 1ל"י כולל.הודעה מוקדמתקיזוז