קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא קניית רכב פגום מהיבואן / אי התאמות ברכב חדש: הנשיא מ. סלוצקי 1. בפנינו ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת ד"ר דנון) שניתן בת.א. 10590/90 בתאריך .10.11.94 2. המערערת קנתה מהמשיבה, שהיא יבואן של מכוניות תוצרת פורד, רכב מסוג טרנזיט חדש תמורת סך של 497, 49 שקלים. הרכב נמסר למערערת ב- 14.4.88 יחד עם כתבי האחריות והשירות של חברת פורד (נ/3, נ/5) המכילים את הוראות היצרן לשמוש ברכב ואת התנאים לאחריות הנתבעת. האחריות היתה למשך שנה והוארכה בחצי שנה נוספת. המערערת טענה לקיומן של אי התאמות שונות ברכב בגין העדר מאוורר עד להתקנתו לאחר נסיעה של 757, 2 הק"מ הראשונים, דבר שגרם, אליבא טענתה, להתחממות יתר של המנוע ולשחיקתו, פגמים בתיבת ההילוכים, מנוע לא תקין, דבר שבא לידי בטוי בכך שהמכונית לא "סוחבת", נזילות במערכת הזרקת הדלק, הפרשי גובה בין הצדדים הקדמיים של הרכב, דבר שגרם לשחיקה מואצת של הצמיגים. הצורך בתיקון פגמים אלה גרם להשבתת הרכב, לאבדן ימי עבודה ולעוגמת נפש. המערערת העמידה את תביעתה לפצויים ע"ס 000, 50 שקלים. המשיבה הכחישה את טיעוני המערערת וטוענת כי העדר מאוורר לא גרם לשחיקת המנוע, שלא התחמם יתר על המידה. התקנת המאוורר נועדה למניעת נזקים עתידיים. התקלות האחרות והנוספות טופלו בתקופת האחריות. נבדקה הקומפרסיה של המנוע ו נמצא שהוא מתפקד נורמלית. המשיבה מוסיפה וטוענת כי הלקויים שנתגלו ברכב הם אופיינים וסבירים לרכב מסוג זה בתנאים שבהם הועסק (ראה נ/12). מה גם שהמערערת הפרה את הוראות היצרן ולא דאגה לעשות את הטיפולים השוטפים במועדם, דבר שהזיק לרכב וגרם חלק מהתקלות. כן העמיסה על הרכב עומס יתר, דבר שגרם לשחיקת הצמיגים. המשיבה כפרה בחבותה לפצוי כלשהו למערערת. 3. בימ"ש קמא קבע כי משהעמידה המערערת את הרכב לרשות המשיבה לצורך תיקונים והמשיכה להשתמש בו לצרכיה בנסיעה של אלפי קילומטרים, הרי שויתרה על תביעתה להחלפת הרכב או החלפת מנוע, וראה את תביעתה כתביעה לתשלום פצויים בשל אי ההתאמות שנתגלו ברכב. 4. בימ"ש דן בפריטי אי ההתאמות וקבע כדלקמן: א. חוסר המאוורר בתהחלת השמוש ברכב: בימ"ש קמא הגיע למסקנה על סמך העובדות שפרט בהרחבה שחסרון המאוורר לא היה בו כדי לפגוע בתפקוד הרכב עד להתקנתו ולאחריה. מאידך, נגרם נזק למנוע, לאור בדיקת לחץ הדחיסה של המנוע מה- 30.1.90(ת/4) שהראה כי הלחץ נופל במידה משמעותית מהתקן על פי הוראות היצרן. נזק זה נובע מאחת משתי האפשרויות: או שהמנוע שסופק היה חלש מלכתחילה, או שתהליך שחיקתו החל במועד כלשהו בתקופת האחריות כתוצאה מהתחממות יתר של המנוע. בימ"ש קמא ראה את נזקה של התובעת בפריט זה כהפסד הנאה משמוש סביר ברכב כתוצאה מתפקוד לקוי של המנוע ועלות תקוני המנוע. באמדן הנזק לקח גם בחשבון את העובדה שהמנוע עשה כבר למעלה מ- 250 אלף ק"מ שהם מחצית תוחלת לחייו של המנוע. ב. תיבת הילוכים את תופעות של לקויים בתיבת ההלוכים מעבר לבלאי הרגיל, ייחס בימ"ש בחלקם כנובעים מפגם בתיבת ההלוכים. בקביעת שעור הנזק התחשב בימ"ש קמא בתחזוקה לא נכונה של הרכב ע"י המערערת, שלא הקפידה במתן הטיפולים השוטפים במועדם. ג. הפרשי גבהים: בימ"ש קמא קבע, על סמך הראיות שהובאו בפניו לענין זה,כי מקור הפרשי הגבהים בחלק הקדמי נעוץ בלקוי כלשהו במבנה הרכב. ד. שחיקת צמיגים קדמיים שהגבירה את הצורך בהחלפתם נגרמה, לפי קביעת בימ"ש קמא, כתוצאה מהפרש הגבהים שנתגלה כעבור שנתיים. החלפת הצמיגים הראשונה נעשתה ב- 26.4.90 (ת/16) מס' 24. ה. פגמים נוספים שנתגלו במהלך השמוש ברכב שפורטו בפסקה 10 לפסק הדין. 5. באשר לכתב האחריות - נ/3- קבע בימ"ש כי סעיף ג' המקנה למשיבה את ההחלטה לפי שקולה אם חלה אחריות לתקון או להחלפת חלק כתוצאה מחומר או ייצור לקויים, הוא סעיף בולט בחד-צדדיותו לטובת היצרן והוא בבחינת סעיף מקפח ומגביל הניתן לבטול לפי חוק החוזים האחידים, שנוצר על רקע היחסים הבלתי שווים שבין המערערת כקונה והמשיבה כספק. 6. בימ"ש קמא קבע כי כשמכונית חדשה צוברת במשך תקופה של 2- 4 שנים תלונות כה רבות ועוברת טיפולים ותקונים במועדים כה רבים (ראה ע' 18 פסקה ד' לפסק הדין), מעיד הדבר על כך שהצטברות כל הפגמים מקורה באי התאמה. מסקנתו היא כי היו לקויים ברכב שעם השמוש בו גרמו לתפקודו הבלתי נאות. 7. בימ"ש אמד את הפצוי המגיע למערערת, בנכוי אשם תורם שהעמידו על 40%, ע"ס 033, 15 שקלים לפי הפרוט הבא: א. עבור החלפת הדפרנציאל 056.60, 4 שקלים ב. הוצאות עבור תקונים 000, 2 שקלים ג. 4 ימי השבתה 000, 4 שקלים ד. אבדן ההנאה משמוש ברכב 000, 15 שקלים 056.60, 25 שקלים בנכוי 40% עבור אשם תורם (פסקה 11 לפסה"ד) 022.64, 10 שקלים 033.96, 15 שקלים כן חייב את המשיבה בתשלומו למערערת בתוספת הוצאות ושכ"ט. על פסק דין זה נסבים הערעורים שבפנינו. 8. בערעור העקרי קובלת המערערת על מעוט הפצויים שנפסקו לזכותה ומבקשת לחייב את המשיבה גם בשכר טרחת המומחה ואילו המשיבה בערעורה שכנגד מבקשת לבטל את פסק דינו של בימ"ש קמא. 9. הכלל היסודי הוא שעל המשיבה כמוכרת היה למסור למערערת רכב מתאים למה שהוסכם, קרי, רכב חדש שיהיו בו האיכויות הדרושות לשמושו הרגיל והמסחרי התקין, כמצופה מרכב חדש. בחובה זו לא עמדה המשיבה, אליבא קביעותיו של בימ"ש קמא שקבע קיומה של אי התאמה במשמעת סעיף 11(3) לחוק המכר תשכ"ח- 1968 ברכב שנמכר. סעיף 11 לחוק המכר מגדיר את המקרים שבהם קיימת אי התאמה בממכר הנחשבת כאי קיום חיוביו של המוכר על פי הסכם המכר, ובית משפט קמא קבע עובדתית קיומן של אי התאמות כאמור. הכלל הוא שערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בממצאים עובדתיים שקבע בית משפט קמא, אשר שמע וראה את העדים אלא במקרה שמתגלית טעות גלויה וברורה או שמוסקת מסקנה מוטעית מחומר הראיות שהיה בפני בימ"ש (ראה ע.א. 359/84 פס"ד מא(4) 19 בע' 22; ע.א. 733/88 פס"ד מה(5) ע' 705 בע' 713ה). לא מצאתי בטיעוני שני הצדדים עילה להתערב בהכרעת דינו לענין אי קיום החיובים שמנה על ידי המשיבה בשל אי קיום ההתאמות שפרט. 10. המשיבה תקנה את עיקר אי ההתאמות אך עדיין חייבת לפצות את המערערת בעד הנזק שנגרם לה עקב אי קיום חיוביו כאמור ותוצאותיו. גם לענין גובה הפצוי ושעור האשם התורם שקבע בימ"ש קמא, עקב אי הקפדה על מועדי הטיפול השוטף, לא מצאתי בטיעוני ב"כ הצדדים עילה להתערבותנו. באשר להחלפת הדיפרנציאל אחרי נסיעה של מאה אלף ק"מ, העיד המומחה מוגלבקין כי אין זה סביר במהלך הענינים הרגיל להחליף דפרנציאל אחרי מרחק נסיעה שכזה, מה שמצביע על ליקוי או פגם ביצור ובימ"ש קמא קיבל דעה זו. נכון הוא שהחלפת הדיפרנציאל נעשתה ב-1.5.92, לאחר הגשת התביעה ב- 12.8.90 וכי בימ"ש קמא קבע שאין להתיחס לתיקונים שנעשו ברכב לאחר הגשת התביעה, אך מדובר בתהליך שנוצר בתקופה הרלוונטית ותוקן במועד מאוחר יותר, כך שהיה מקום לחיוב המשיבה האחראית לאי תקינות זו בעלות תיקונה. 11. בימ"ש קמא לא זיכה את המערערת בריבית והפרשי הצמדה בלא שנתן טעמו לכך. הכלל הנקוט בידי בימ"ש הוא שרואים בחיובי ההצמדה וריבית תופעת לוואי כמעט טבעית לכל חיוב כספי קצוב, אלא אם קיימת ניסיבה מיוחדת לשלול תוספת זו. תוספת זו של הפרש הצמדה וריבית היא בגדר סעד כללי שבימ"ש מוסמך לתיתו בכל מקרה ונועדו לשמור על ערכו הריאלי של הכסף שעוכב ולפצות את הזכאי על שמוש שנעשה בו על ידי החייב. לא מצאתי טעם לשלילת הפרשי הצמדה וריבית מהמערערת. הייתי לכן מחייב את המשיבה לשלם למערערת סך 034, 15 שקלים בתוספת הפרשי הצמדה וריבית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה תשכ"א- 1961 ומאחר ובית משפט קמא קבע את החיוב כספי "משוערך להיום", יחול החיוב בריבית והפרשי הצמדה החל מיום מתן פסק הדין ב- 10.11.94 ועד לתשלום בפועל. כן על המשיבה לשלם הפרשי הצמדה וריבית על תשלום האגרה מיום תשלומה בפועל על התשלום למומחה החל מה- 15.2.93 (ראה נ/17) ועד לתשלום בפועל. לאור תוצאות הערעור הייתי מציע שכל צד ישא בהוצאותיו. מ. סלוצקי, נשיא אני מסכים. ש. פינקלמן - שופט אני מסכים. מ. נאמן - שופט הוחלט בהתאם לסעיף 11לפסק דינו של הנשיא, מ. סלוצקי. רכבתקלות ברכביבואןקניית רכב