תאונה בזמן ליווי עובד אחר לבית חולים

בכתב התביעה המפורט נטען כי התובע, יליד 2.9.70, עובד בענף הבנין, ליווה ביום 1.12.98 בהוראת מעבידו פצוע בתאונת עבודה לביה"ח רמב"ם, בשעות העבודה. בחדר המיון של ביה"ח רמב"ם נפל התובע, נחבל בראשו ואיבד הכרתו ואובחן כסובל מזעזוע מוח. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תאונה בזמן ליווי עובד אחר לבית חולים: 1. התובע הגיש למוסד לביטוח לאומי תביעה לתשלום דמי פגיעה בגין תאונה בעבודה שאירעה לו לטענתו ביום 1.12.98.   תביעתו נדחתה על ידי המוסד לביטוח לאומי, מן הטעם שלא הוכח שאירע לו ביום 1.12.98 אירוע תאונתי עקב עבודתו, על פי סעיף 79 לחוק ביטוח לאומי [נוסח משולב], התשנ"ה- 1995 (להלן: "החוק") אלא עקב סחרחורת, חולשה פנימית שאינה נובעת מהעבודה, וכן מן הטעם כי התאונה נגרמה כתוצאה ממצב רפואי טבעי של התובע, והשפעת העבודה על התאונה, אפילו אם היתה כזו, פחותה בהרבה מהשפעת המצב הרפואי של התובע. (החלטת פקידת התביעות מיום 4.5.99)   על כך הוגשה התביעה לבית הדין.   2. בכתב התביעה המפורט נטען כי התובע, יליד 2.9.70, עובד בענף הבנין, לווה ביום 1.12.98 בהוראת מעבידו פצוע בתאונת עבודה לביה"ח רמב"ם, בשעות העבודה. בחדר המיון של ביה"ח רמב"ם נפל התובע, נחבל בראשו ואיבד הכרתו ואובחן כסובל מזעזוע מוח.   בכתב ההגנה טענה ב"כ המוסד, כי התאונה שאירעה לתובע ביום 1.12.98 היתה כתוצאה מנפילה אדיופטית, כמשמעותו בפסיקה. כן הוכחש קיומו של קשר סיבתי בין הנפילה הנטעת לבין עבודתו של התובע, ולחילופין מידת ההשפעה של העבודה על הנפילה, ככל שאירעה.   3. אין חולק כי התובע אושפז ביום 1.12.98. פרטי המחלוקת הטעונה הכרעה בשלב זה הינה לגבי האירוע הנטען ונסיבותיו. מה גרם לנפילתו של התובע, ככל שאירעה ואם אכן אירעה, האם אין מדובר בנפילה אדיופטית.   4. התובע הגיש תצהיר עדות ראשית ונחקר בבית הדין.   5. התובע מסר שתי גירסאות לנסיבות שקדמו לנפילה הנטענת ביום 1.12.98.   א. בכתב התביעה ובתצהיר טען התובע כי ביום האירוע, בשעה 15:00, ליווה, בהוראות מעבידו, עובד זר שנפגע בתאונת עבודה לבית חולים רמב"ם (וזאת במסגרת שעות העבודה).   לגרסתו, נכח בחדר הניתוחים בזמן שהרופא טיפל בעובד, וכשביקש לצאת מהחדר, אחז בידית הדלת ולפתע איבד שיווי משקל, החליק ונפל. התובע העיד כי נחבל בראשו ואיבד את ההכרה לכמה שניות.   לגירסת התובע, כאשר חזר להכרתו סבל מכאב ראש חזק אולם החליט לחזור לעבודתו משום שעובדים חיכו לו באתר. בדרך חזרה לעבודה הקיא ואז החל לחשוש שהוא סובל מזעזוע מוח.   הוא נסע הביתה ומשם למיון. בחדר המיון של ביה"ח מאיר אכן אובחן שהוא סובל מזעזוע מוח.   עוד הצהיר התובע כי ביום האירוע החל לעבוד בשעה 6:00 בבוקר כי באותו יום לא הספיק לאכול וכי היה עייף, רעב וצמא בזמן שנפל. לגירסתו, זה יכול להיות אחד הגורמים לחוסר תשמות הלב שלו ביציאה מחדר הניתוחים ולכן קרה מה שקרה.   ב. בכתב התביעה שהגיש התובע למוסד לביטוח לאומי (נ/1), רשם התובע במקום המיועד לתיאור הפגיעה, כי נפגע בזמן שהתקין רצפת פרקט אצל לקוח: "מעידה נפילה על הראש חבלה ואיבוד הכרה".   בהודעתו לחוקר המוסד (נ/2), מסר התובע כי ביום הארוע ליווה עובד אחר שנפגע באצבע לבית החולים. התובע מסר כי היה נוכח בזמן שהעובד קיבל טיפול רפואי וכי בתום הטיפול חזר לעבוד כרגיל. על פי הגרסה שנמסרה לחוקר המוסד, כחצי שעה לאחר שחזר לעבודתו החל להרגיש חולשה לזמן קצר, הוא התעלם מכך, המשיך לעבוד ואז אחרי זמן קצר, "איבדתי הכרה נפלתי על הרצפה - נחבלתי במצח". על פי גרסה זו הפועלים נגשו אליו ועזרו לו, הוא התאושש, המצח כאב לו מאוד "ואז עלינו על רכב המעסיק ונסענו לרמת השרון, למשרד המעסיק. ברכב הקאתי...". 6. כך העיד התובע לעניין הסתירה בגרסאות שמסר: "ש. מדוע כתבת שאתה נפלת בבית הלקוח אבל כעת אתה אומר שנפלת בבית החולים. ת. כשמלאתי את הטופס אני לא פרופסור של טפסים. מלאתי אותו במקום העבודה וספרתי למעביד את כל הפרטים ובשביל הפרוצדורה מלאנו את זה כך. לא דקדקנו. לא היתה לנו כוונה לשנות את העובדות.   מה שכתבתי בטופס התביעה "בזמן התקנת רצפת פרקט אצל לקוח", זה לא קרה אצל לקוח. זה נכתב בחוסר תשומת לב. הכתוב פה לא נכון. מה שכתבתי בעמודה הראשונה לא נכון.   הכוונה היתה שזה קרה בזמן העבודה. מלאנו את זה בחוסר תשומת לב. לא דקדקנו בפרטים. זה קרה בבית חולים". (עמוד 7 לפרוטוקול. ההדגשה לא במקור, מ.ל.)   7. עולה איפוא כי התובע עצמו, בייחסו זאת "לחוסר דקדוק בפרטים" כביכול, מעיד באופן הברור ביותר כי מסר פרטים שאינם נכונים הן בטופס התביעה לדמי פגיעה והן לחוקר המוסד שגבה את הודעתו לצורך בירור התביעה. כך - לגירסתו המאוחרת כפי שהובאה בכתב התביעה המפורט בבית הדין ובתצהירו.   לא למותר לציין כי על פי תקנות הביטוח הלאומי (הגשת תביעה לגמלה ואופן תשלומה), התשנ"ח- 1998, על תובע גמלה לציין בתביעתו את כל הפרטים הנדרשים בטופס התביעה ועליו לאשר בחתימת ידו את נכונות הפרטים שבתביעה. בנוסף, על פי דרישת פקיד התביעות, על התובע לאמת את הפרטים שמסר בתביעתו.   במקרה זה, הובהר בעליל כי התובע (גם לגירסתו הוא) מסר בטופס התביעה ולחוקר המוסד פרטים שאינם נכונים, שלא כפי שנדרש בדין מתובע גמלה. די היה אולי בנתון זה בלבד כדי לקבוע כי כדין נדחתה תביעתו על ידי המוסד, אלא שגם לגופו של עניין שוכנעתי כי אכן כדין נדחתה התביעה, כפי שיובהר להלן. 8. בתיק חדר מיון מבית חולים מאיר מיום האירוע (נ/4) נרשם: "מדובר בבחור צעיר בריא בד"כ אשר התעלף לאחר שראה דם בבוקר". ובתעודה הרפואית הראשונה לנפגע בעבודה (נ/5) מיום 2.12.98 (למחרת יום האירוע) נכתב: "בעת שלווה חולה מהעבודה לבי"ח, אבד הכרה בבי"ח רמב"ם".   מסמכים אלו תומכים לכאורה בגירסתו המאוחרת של התובע, על פיה נפל אכן בביה"ח רמב"ם ולא בעת העבודה אצל הלקוח.   9. אולם, על מנת שתאונה תוכר כ"תאונת עבודה", לא די בכך שהעובד נפגע במקום בו היה רשאי להימצא ואף חייב היה לעשות כן מטעם מעבידו, אלא צריך גם שיתקיים קשר סיבתי בין התאונה לבין העבודה.   כך עובד, שנפל ונחבל תוך כדי עבודתו, מחמת עייפות או סחרחורת בה לקה, מבלי שהיה גורם חיצוני נראה לעין שגרם למעידה, לא תוכר הפגיעה כ"תאונת עבודה" מאחר והוכח שלא העבודה היא שגרמה לתאונה. (דב"ע שן/ 94-0 ליאורה כץ נ' המוסד פד"ע כב 27)   השאלה היא, האם נפילתו של התובע נגרמה עקב סיבה פנימית "נפילה אידיופטית" - (דב"ע לט/0-127 המוסד לביטוח לאומי - סוזן סמסון, פד"ע יא 141 - 143), או שהיא נגרמה עקב סיבה חיצונית שלאחריה איבד התובע את הכרתו.   10. סוגית ה"נפילה אדיופטית" ידועה מאז הונהגו חוקים לפיצויים לעובדים. פרופ' לרסון בספרו - The Law of workmen's Compensation מסכם את הדעה הרווחת בפסיקה האמריקאית, לפיה אם נפל עובד מפאת מום או מחלה שאינה קשורה בעבודה (אוטם שריר הלב, התקף אפילפטי, עלפון) - קרי: נפילה אידיופטית - ונחבל בגופו, יש להכיר בתאונה כפגיעה בעבודה אם הוכח שמשהו באתר העבודה או בנסיבותיו, הגדיל את הסיכון להיפגע בנפילה.   מאידך, אין תמימות דעים כאשר הפגיעה באה עקב נפילה אידיופטית על רצפה או קרקע.   באנגליה, בטרם הונהג הביטוח הסוציאלי - היתה הפסיקה בעיקרה דומה לאמריקאית. עובד שנפגע עקב נפילה מסיבות פנימיות זכה לפיצויים בתנאי שהוכח כי בנסיבות המקום או התפקיד היה טמון סיכון מיוחד למקרה של נפילה.   בישראל כאשר אדם מתעלף בעמידה, צונח ארצה ונפגע בגופו כתוצאה מהנפילה על משטח מוצק, והמקרה אירע "תוך כדי עבודתו אצל מעבידו", פועלת חזקת הסיבתיות שבסעיף 83 רישא לחוק ורואים באירוע "תאונת עבודה", אלא אם כן - הוכח ההיפך וחזקת הסיבתיות נסתרה.   אולם, אם הוכח שסיבת הנפילה נעוצה בחולשה או מחלה פנימית של המבוטח, והנפילה היתה על משטח "רגיל" - (קשה או מוצק), יצא המוסד לביטוח לאומי ידי חובתו כדי לסתור את החזקה, והתאונה איננה תאונת עבודה. (דב"ע מז/ 141-0 מדינה גביראל נ' המסוד לביטוח לאומי פד"ע יט' 393 ).   11. לגירסתו המאוחרת של התובע הוא איבד את שיווי המשקל, עת אחז בידית הדלת של חדר הטיפולים בבית חולים וביקש לצאת ממנו.   לגירסתו זו, כתוצאה מאיבוד שיווי המשקל, נפל וכתוצאה מהנפילה נחבל בראשו ואיבד את הכרתו.   12. אלא, שהרישומים הרפואיים הסמוכים בזמן לקרות האירוע אינם תומכים בגירסה זו ועל פיהם נראה, כי התובע קודם איבד את ההכרה וכתוצאה מכך נפל. עוד עולה מהחומר הרפואי כי איבוד ההכרה נגרם, ככל הנראה, ממצב רפואי פנימי שקיים בתובע: בתיק המיון מבית חולים מאיר (נ/4) נכתב "מדובר בבחור צעיר בריא בד"כ אשר התעלף לאחר שראה דם בבוקר". (ההדגשה לא במקור, מ.ל.)   בתעודה הרפואית הראשונה לנפגע בעבודה (נ/5) מיום 2.12.98 נכתב תחת תיאור התאונה: "אבד הכרה בבי"ח רמב"ם" ובהמשך: "חבלת ראש מנפילה תוך כדי אובדן הכרה". (ההדגשה לא במקור, מ.ל.)   גם באישור קופת חולים מיום האירוע, אותו צירף התובע לתצהירו, השתלשלות האירועים היא קודם איבוד הכרה וכתוצאה מכך נפילה וחבלה: "בעקבות פינוי פצוע למיון איבוד הכרה נפילה וחבלה בראש וזעזוע מוח".   13. התובע הצהיר כי ביום האירוע החל לעבוד בשעה מוקדמת וכי לא הספיק לאכול או לשתות לפני האירוע. התובע הצהיר כי בעת שאירעה לו התאונה היה עייף, צמא ורעב וייחס זאת לחוסר תשומת ליבו ביציאה מחדר הניתוחים וכגורם לאיבוד שיווי המשקל. לעניין זה כבר נפסק כי פגיעה בשל גורם פנימי (סחרחורת), אשר הביא לאיבוד שיווי משקל מבלי שהדרך תרמה תרומה כל שהיא לנפילה- לא תוכר כתאונת עבודה. (דב"ע לט 107-0 המוסד נ' סוזן סמסון פד"ע יא 141; דב"ע נה/ 161-0 רחל הראל נ' המוסד לא פורסם)   מדבריו של התובע בתצהירו מתבקשת המסקנה כי התובע סבל ביום האירוע מחולשה כללית כתוצאה מהעייפות, הרעב והצמא, וכי איבד את ההכרה כתוצאה מגורמים אלה. גם לפי גירסת התובע (המאוחרת) מתבקשת המסקנה, כי רק בעקבות איבוד ההכרה חלה הנפילה. 14. יתרה מזאת, ממסמכיו הרפואיים של התובע עולה כי התובע חווה בעבר אירועים דומים של אובדן הכרה כפי שאירע לו באותו יום.   בתיק חדר מיון מבית חולים מאיר מיום האירוע (נ/4), נכתב תחת ממצאי הבדיקה הנוירולוגית: "החולה בן 28 ידוע על מונונוקלאוזיס. היום היה אירוע של התעלפות, נחבל בראשו, הקאה. האירוע דומה היה לפני חודשיים. אז הרגיש לא טוב, התעלף ונחבל בראשו". (ההדגשה לא במקור, מ.ל.)   בכרטיס קופת חולים מיום 30.12.98 (נ/3), נכתב: בן 28. עבד כמנהל עבודה בתחום הבניה. מזה מספר חודשים, אירועים חוזרים של SYNCOPE... (תמיד בצמידות לדם, ביקור בבי"ח וכד') עם חבלות ראש עקב נפילה". (ההדגשה לא במקור, מ.ל.)   15. אף התובע עצמו בהודעתו לחוקר המוסד תיאר את השתלשלות האירועים שקדמו לפגיעה בראשו: "... אחרי כחצי שעה או קרוב לזה- התחלתי להרגיש חולשה. זה היה לזמן קצר. התעלמתי מתופעה זו. המשכתי לעבוד. ואז אחרי זמן קצר- איבדתי הכרה, נפלתי על הרצפה- נחבלתי במצח". (ההדגשה לא במקור, מ.ל.)   16. מכאן, שגם אם תתקבל גירסתו המאוחרת של התובע, שגם לגביה נותרתי בספקות רבים, נוכח המידע הלא נכון אותו מסר התובע בהגשת התביעה למוסד ואף בהודעה שנגבתה ממנו על ידי חוקר המוסד, הרי שלא שוכנעתי כי הוכחה נפילה שבאה כתוצאה מנסיבות העבודה, אלא שמחומר הראיות עולה אף מסקנה הפוכה, דהיינו כי מדובר באיבוד הכרה הנעוץ בסיבה פנימית בתובע עצמו ולא עקב סיבה חיצונית הנעוצה בנסיבות העבודה.   על כן- דין התביעה להדחות כבר בשלב זה.   17. כמקובל בהליכים שעניינם בטחון סוציאלי, אין צו להוצאות, על אף דחיית התביעה.רפואהבית חולים