קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תאונת דרכים ביום תשלום פרמיית ביטוח חובה: 1. תביעה לנזקי גוף בשל תאונת דרכים שארעה לתובע ביום 20.1.93 סמוך לשעה 12.00 (ראה כתב אישום א/ 1) התובע מס' 1 הודה במפורט בכתב האישום. ראה גם טופס מידע על נתוני תיק ת"ד א/3. 2. המחלוקת היחידה הצריכה הכרעה הינה, עיתוי תשלום הפרמיה בגין פוליסת ביטוח חובה של הרכב בו נהג התובע ביום קרות התאונה. אין חולק כי הפרמיה בשל פוליסת הביטוח שולמה ביום קרות התאונה. השאלה האחת הצריכה הכרעה היא, שעת תשלום הפרמיה בגין אותה פוליסה. התובע טוען כי הפרמיה שולמה לפני קרות התאונה, ואילו הנתבעת טוענת כי הפרמיה שולמה לאחר קרות התאונה ובעקבותיה. 3. גירסת התובע א. ביום 18.1.93 קיבל התובע מס' 2 (אביו של התובע מס' 1), מאת סוכן הביטוח, תעודת ביטוח לרכב מסוג "פורד אסקורט" שמספרו 373112, אותו רכש לבנו מעט קודם לכן. ביום 19.1.93, יום לפני קרות התאונה, מסר התובע מס' 2 לבנו התובע מס' 1, את מפתחות הרכב וכן את תעודת הביטוח, על מנת שהפרמיה הנקובה בו, תשולם יום למחרת. ב. ביום 20.1.93, פנה אדם בשם נביל נאסור אל אבי התובע מס' 1, וסיפר לו כי התובע מס' 1 נפצע בתאונת דרכים. שניהם הגיעו למקום התאונה, ומשם העבירו את התובע מס' 1 לבית החולים, ברכבו של נביל נאסור. ג. לינדה, אמו של התובע מס' 1, רשמה בתצהירה שהיה לעדות ראשית מטעמה, כי ביום 20.1.93 התקשר התובע בנוכחותה לחברו איהאב, וביקש ממנו להסיעו לסניף הדואר שבכפר, על מנת לשלם את הפרמיה. לינדה הוסיפה ורשמה באותו תצהיר, כי החבר איהאב הגיע אליהם באותו בוקר בסביבות השעה 9.00, לקח את התובע ושניהם נסעו יחד לסניף הדואר. לאחר שהתובע שילם את הפרמיה, הוא נסע לכפר סאג'ור הסמוך ובדרך ארעה התאונה. 4. ייאמר מיד. גירסת התובעים איננה נאמנת עלי. אני קובע, כי הפרמיה שולמה רק לאחר קרות התאונה ועקב קרותה. אנמק עמדתי זו בקצרה: א. בעקרון, החובה להוכיח שהפרמיה שולמה ואם שולמה מתי שולמה, רובצת לפתחו של התובע. מכאן, שאפילו אם ספק יש כאן, כי אז הספק עולה לרעתו של התובע. ב. לדידי גם ספק אין כאן. לאמור: הפרמיה שולמה בפועל לאחר קרות התאונה. ג. מנהל סניף הדואר בכפר העיד, כי באותו יום נפתח סניף הדואר שניהל, בשעה 8.00 בבוקר, ונשאר פתוח עד לשעה 13.30 אותו יום. מסמך ת/ 1 שהוגש כראיה, הינו ריכוז מגנטי של תקבולי הסניף באותו יום. הריכוז נערך בסוף אותו יום עבודה. המסמך מורכב משני גליונות: הגליון הראשון מפרט 21 תקבולים, וגליון שני מפרט את 10 התקבולים האחרונים באותו היום. התקבול ששולם ע"י התובע, קרי: אותה פרמיה נשוא תביעה זו שדובר בה, היא פעולה מס' 7 בגליון השני, ופעולה מס' 28 מתוך 31 הפעולות שנרשמו באותו היום. צא ואמור: הפרמיה לא שולמה בשעות הבוקר של אותו יום, אלא סמוך לשעה 13.30 של אותו יום. כאן יודגש, כי רק 3 פעולות נרשמו באותו יום לקראת סגירת הסניף, לאחר התשלום שבוצע מטעם או עבור התובע. ד. המשטרה חקרה את הארוע, ובין היתר גבתה עדות גם מנהג המשאית, שהיתה מעורבת בתאונה. וכך נרשם מפי נהג המשאית: "הנהג (התובע) פנה אלי ואמר לי שלא צריך משטרה ולא אמבולנס. תן לי ללכת כי אין לי ביטוח". נהג המשאית לא נתן עדות במשפט הפלילי שיפורט להלן, גם לא במשפט זה, שכן הוא נפטר לבית עולמו סמוך לאחר המקרה. ה. בעקבות התאונה נשוא התביעה, הוגש נגד התובע מס' 1כתב אישום לבית משפט השלום לתעבורה בעכו. התובע הואשם בנהיגה ללא טסט ובלא ביטוח (א/1). ביום המשפט הסכימה התביעה למחוק מתוך כתב האישום את המילים "ללא ביטוח", והתובע הודה בעובדות שיוחסו לו ביתר חלקי כתב האישום. התובע הורשע בכתב האישום המתוקן על פי הודאתו כנ"ל (א/2). 5. בדיקת פוליגרף ביום 16.6.97 נערכה לתובע מס' 1, בהסכמתו, בדיקת פוליגרף, בענין מועד תשלום פרמיית הביטוח. במהלך הבדיקה, נוסחו בהסכמת הנבדק ועל סמך הגירסה שמסר, 2 שאלות כדלהלן: "א. האם באמת שילמת בדואר את הביטוח חובה לפורד אסקורט לפני התאונה הזאת? ב. האם שילמו את הביטוח חובה לפורד אסקורט רק אחרי התאונה?" התובע השיב בחיוב לשאלה הראשונה, ובשלילה לשאלה השניה. הבודק, מר מרדכי גזית, סיכם את חוות דעתו במלים אלה: "על סמך ממצאי הפוליגרף אנו בדעה כי הנבדק דובר שקר בגירסתו, כפי שזו באה לידי ביטוח בתשובותיו לשאלות הרלוונטיות". במסגרת החקירה הנגדית נשאל מר גזית לאמור: "ש. לפי התרשים באיזה וודאות הנבדק יצא שקרן?" מר גזית השיב: "ת. יש ניתוח מספרי שנערך לתרשים. ככלל ההחלטה שלנו קובעת שאנחנו מחווים דעה החלטית אם הציונים המתקבלים בניתוח המספרי הם מעבר לפלוס או מינוס .6מעל פלוס 6דובר אמת. מתחת למינוס 6האיש דובר שקר. בבדיקה לפני היה מינוס 17 שזהו סיכום החלטי". 6. ב"כ התובע התנגד לקבלת הממצא הפוליגרפי הנ"ל, בטענה כי הסכמה לקבילות צריכה להיות מפורשת, ולא די בהסכמה שהיתה בין הצדדים, כפי שבאה לידי ביטוי בת/ 3. כאן נזכיר, כי ת/ 3 הוא מכתב שנשלח על ידי בא כוחו הקודם של התובע לב"כ הנתבעת, וזה נוסחו: " 1. ברצוני להעלות בכתב את המוסכם בינינו. התובע מרינה ראמי ייבדק בפוליגרף לגבי תשלום הביטוח". בעקבות הסכמה זו, בוצעה הבדיקה. 7. לדידי די בהסכמה זו, בהתייחס לכל הנפקות העולה. מכל מקום, בדיקת הפוליגרף לא היתה אחת ובלעדיה אין, לענין מהימנות מועד תשלום הפרמיה. 8. התביעה נדחית. התובעים ישלמו לנתבעת את הוצאות המשפט וסך 500, 7 ש"ח שכ"ט עו"ד בצירוף מע"מ, ריבית והפרשי הצמדה כדין. מזכירות בית המשפט תשלח עותק של פסק דין זה לפרקליטי הצדדים. רכבתאונת דרכיםביטוח חובה