תאונת דרכים ג'יפ

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תאונת דרכים ג'יפ שהתהפך: התובע, בהיותו בן 27 שנים, נפגע בתאונת דרכים בעת שהג'יפ בו נהג התהפך. בעקבות זאת הגיש תביעה לפיצויים על הנזקים שנגרמו לו כתוצאה מהתאונה כנגד חברת הביטוח בה היה הרכב מבוטח. הנתבעת לא כפרה בחבותה לפצות את התובע ומכאן שיש לדון בשאלת גובה הנזק בלבד. כתוצאה מהתאונה נפגע התובע בידו הימנית ובפניו. בעקבות זאת מונו על ידי בית המשפט ארבעה מומחים רפואיים. המומחה הראשון, בתחום האורטופדי, חיווה דעתו שלתובע נותרה נכות בשיעור של % 24 בתחום זה המורכבת מ-% 20 בגין הגבלת התנועות ביד הימנית ו-% 5 בגין הצלקות הנרחבות והעמוקות שנותרו על ידו והנראות היטב בתמונות ת/ 8ו-ת/9. המומחה השני, בתחום א.א.ג, חיווה דעתו כי נותרה לתובע נכות בשיעור של % 14.5 בתחום זה בשל ליקוי שמיעה בתדירויות הגבוהות המלווה בזמזום ו-% 5עבור צלקת בלתי סדירה ומדדממת שנותרה בסנטר. המומחה השלישי, בתחום הנוירולוגי, חיווה תחילה דעתו שלא נותרה נכות בתחום זה אולם לאחר שהוצגה בפניו הערכה נוירופסיכולוגית תיקן את חוות דעתו והביע דעתו כי נותרה נכות בשיעור של % 10בשל סימנים אוביקטיבים וסוביקטיבים המגבילים באופן בינוני את ההתאמה הסוציאלית ואת כושר העבודה. ולבסוף, המומחה הרביעי, בתחום הפסיכיאטרי, חיווה דעתו כי יש מקום להעניק לתובע נכות של % 5 בתחום זה בשל תגובה נפשית לאחר חבלות מרובות (כולל זעזוע מח). בהתאם לכך עולה מחוות דעת המומחים כי נותרה לתובע נכות רפואית בשיעור משוקלל של %44.5. ב"כ התובע ביקש לקבוע כי הנכות האורטופדית שנותרה היא בשיעור גבוה ב-% 10 מזה שנקבע על ידי המומחה בתחום האורטופדי בהסתמכו על חוות דעתו של המומחה בתחום הנוירולוגי שחיווה דעתו כי נמצא דלדול קל וירידה בכח ובתחושה בחלקים שונים של היד הימנית שאת הנכות בקשר להם העריך ב-% 10 אך לא התייחס אליה בציינו שעל האורטופד לחוות דעתו עליהם. מן הראוי היה אומנם להפנות למומחה בתחום האורטופדי שאלות הבהרה בעקבות דברי המומחה בתחום הנוירולוגי, דבר שלא נעשה, אך מאחר ובחוות דעתו התייחס המומחה האורטופדי רק לסעיף של הגבלות בתנועה, נראה לי שיש מקום להוסיף אחוזי נכות בקשר לדלדול, לירידה בכח ובתחושה שנגרמו באותה יד, אם כי לאור מידת החפיפה בין הנכות שנקבעה בקשר להגבלה בתנועתיות לבין המגבלות הנוספות שפורטו, לא בשיעור מלא של הנכות שנקבעה בענין זה אלא בשיעור של מחצית הנכות, כלומר בשיעור של %5. מן הצד האחר, צודק ב"כ הנתבעת בטענותיו כי קיימת חפיפה ברורה בין הנכויות שנקבעו בתחום הנוירולוגי ובתחום הפסיכיאטרי שמתבססות על אותו סעיף של הגבלת ההתאמה הסוציאלית וכושר העבודה. בעניין זה היה מקום לשקול אם הנכות הכוללת היא בשיעור שקבע המומחה בתחום הפסיכיאטרי בשיעור של % 5 או הנכות בשיעור שקבע המומחה הנוירולוגי בשיעור של %10, אך מאחר שנקבעה נכות על ידי שני המומחים בתחומים רפואיים שונים נראה לי שיש להעניק את השיעור הגבוה יותר של % 10 אך אין להוסיף עליו כל נכות נוספת. בעקבות זאת, כלומר בעקבות שני התיקונים האמורים נותרה הנכות הרפואית בשיעור של % 44.5 כפי שצוין לעיל. עובר לתאונה עבד התובע בחנותו של אביו שהיא חנות לממכר מוצרי ניקוי, קוסמטיקה ונייר בהרצליה. עיקר העסק הוא באספקת מוצרים מהסוגים האלה לחנויות אם כי מחומר הראיות עולה כי היתה גם מכירה לצרכנים פרטיים. לפי עדות התובע ואביו היה האב כבר בגיל מבוגר ובכוונתו היה לצרף אליו את התובע כשותף בעסק ולהעביר אליו בהדרגה את ניהולו. לדבריהם, בשל הפגיעות שנגרמו לתובע התעקבה העברת העסק לתובע ואף נאלצו להעסיק עובד נוסף שיבצע את העבודות הפיזיות של העמסה, פריקה וטעינה והזזת מוצרים שהתובע היה מבצע קודם לכן ושהתקשה להמשיך בביצוען לאחר התאונה, אך לא טענו ולא הביאו ראיות על ירידה בהיקף ההכנסות והרווחים של העסק. לדבריהם עבד התובע לפני התאונה כשכיר של אביו ואף הציג תלושי משכורת (ת/3) מהם עולה כי בחודשיים האחרונים שלפני התאונה השתכר 635, 2 ש"ח לחודש, שכר שהגיע בעת הגשת סיכומי ב"כ התובע, על פי עליית המדד, לסכום של 680, 4 ש"ח ועל בסיס סכום זה ערך ב"כ התובע את סיכומי הפסד ההשתכרות שנגרמו לתובע בטענו כי בעקבות התאונה ירד כושר עבודתו של התובע בשיעור של % 60. בהתאם לכך חישב את הפיצוי על בסיס של הפסד שכר מלא לתקופה של ארבע וחצי חודשים שלאחר התאונה, תקופה שבה התובע לא יכל היה לעבוד כלל, ועל בסיס ההפרש בין שכרו לפני התאונה ובין השכר ששולם לו לאחריה, בשיעור משוערך של 420, 1 ש"ח בלבד לפי התלושים (ת/14) שהגיש הן לגבי התקופה עד ליום מתן פסק הדין והן לעתיד. לחילופין ביקש לחשב את הפיצוי עבור הפסד השתכרות בעתיד על מחצית שכרו לפני התאונה על בסיס הפסד כושר עבודה בשיעור השווה לפחות לשיעור זה. התובע הביא פרטים לגבי השתכרותו של העובד הנוסף שהועסק בחנות בעקבות הפגיעות שנגרמו לתובע, בשיעור משוערך של 200, 2 ש"ח לחודש, אך לא ביסס את חישוביו על נתון זה. ב"כ הנתבעים, מאידך, טען כי על אף הפגיעות הרפואיות שנגרמו לתובע לא נפגע כושר עבודתו בפועל בביצוע תפקידיו בחנות והתבסס בעניין זה על עדות חוקר ועל תמונות וסרט שצילם מהם עולה שהתובע נראה מבצע עבודות פריקה או טעינה של חבילות מוצרים גדולות. לטענת ב"כ הנתבעים אביו המבוגר של התובע היה פורש ממילא מהשתתפות פעילה בעסק תוך פרק זמן קצר והתובע, אף אלמלא התאונה, היה מעסיק עובד נוסף לביצוע העבודות הקשות והיה מתרכז בצד הניהולי של העסק כפי שהוא עושה למעשה גם עתה במצבו הנוכחי. כיוון שכך, הציע ב"כ הנתבעת לפסוק לתובע פיצוי גלובלי בשיעור של 000, 15 ש"ח עבור הפסד השתכרות בעבר וסכום של 000, 20 ש"ח לעתיד בטענו שתלושי השכר שנערכו על ידי התובע ואביו אינם אמינים ואינם משקפים את הכנסותיו של התובע בפועל הן לפני התאונה והן לאחריה. בהקשר זה ציין שאין מקום לקבל העלאת שכר בשיעור של קרוב ל-% 80 דווקא חודשיים לפני התאונה בעוד שלאחר התאונה הופחת השכר באופן דרסטי ונשאר בשיעור קבוע ללא כל העלאה במשך תקופה ארוכה. נראה לי שב"כ הנתבעים צודק שאין לייחס אמינות לתלושי המשכורת של התובע שנערכו בינו לבין אביו ולשומות מס הכנסה שנערכו על פי דו"חות שהגיש לאחר התאונה ואין לקבל את הירידה הדרסטית בשכר לאחר התאונה ומעבר לכך הצגת מערכת היחסים בין התובע לאביו כמערכת יחסים של עובד ומעביד לא נראית, בנסיבות הענין, כמתאימה למציאות. עם ועל אף זאת נראה לי כי יש מקום לקבל, פחות או יותר, את השכר לפני התאונה כבסיס לכושר השתכרותו של התובע. שיערוך המשכורת עד למועד מתן פסק הדין מוביל אומנם לסכום של כ-300, 5 ש"ח לחודש, בשעה שהשכר הממוצע במשק הגיע לאחרונה, לפי נתוני המוסד לביטוח לאומי, לסכום של 223, 4ש"ח בלבד, כלומר שכר זה עולה בכרבע על השכר הממוצע במשק, אבל לאחר שהתובע עובד בעסק עצמאי שלמעשה מנהל אותו בפועל נראה לי שיש מקום לקבל סכום זה כמבטא את כושר השתכרותו. עם זאת, לא הועלתה כל טענה על יריד בהיקף ההכנסות של העסק ולא הובאו כל נתונים בקשר לכך. הטענה היחידה שהועלתה בהקשר זה היא שבעקבות מגבלותיו של התובע נאלצו להעסיק עובד נוסף ששכרו המשוערך, ליום מתן פסק הדין, מתקרב ל-500, 2ש"ח. אולם מהתמונה הכוללת של מהות העסק והנפשות הפועלות בו עולה כי גם אלמלא התאונה ודאי היו מעסיקים עובד נוסף אשר כזה, אולי לא במועד שהחלו להעסיקו אלא תוך פרק זמן מסויים לאחר מכן אבל ודאי שבשלב קרוב לודאי הדבר היה מתממש. בנסיבות אלה צודק ב"כ הנתבעים שהפסד ההשתכרות שנגרם לתובע, לאחר התקופה הראשונה, הוא בהחלט מצומצם ושיש לקובעו על בסיס אומדן גלובלי אבל, בשים לב לנכות הרפואית הניכרת שנגרמה לתובע, בסכומים גבוהים במידה ניכרת מהסכומים המינימליים שהציע ב"כ הנתבעת אבל הנמוכים והרחוקים אף במידה ניכרת יותר מאלה שתבע ב"כ התובע על פי חישוביו ומכאן לפרטי הנזק. בתקופה הראשונה של הארבעה וחצי חודשים שלאחר התאונה, שבה היה התובע מאושפז וידו היתה נתונה בגבס ברור שלא יכול היה לעבוד ואף הומצאו אישורי אי כושר בקשר אליה ולכן מגיע לו לגבי תקופה זו הפסד השתכרות מלא. לאחר ששכרו המשוערך היה מגיע היום לכ-300, 5 ש"ח ולאחר שלגבי השתכרות בסדר גודל זה יש לנכות מס הכנסה בשיעור של % 20 נותר סכום של 240, 4 ש"ח לחודש, ולתקופה של ארבעה וחצי חודשים מגיע הפיצוי לסכום של 000, 19ש"ח (במעוגל). לגבי התקופה של 63 חודש שמתום התקופה הראשונה ועד למתן פסק הדין יש מקום להניח שהתובע חזר לעבודה באופן הדרגתי, בתחילה במידה מצומצמת יותר לאחר שלא היה מסוגל לבצע את העבודה כפי שביצע אותה לפני התאונה ולאחר מכן כשמצבו השתפר במידה מרובה יותר, אם כי, כאמור, יש להניח שלא הגיע באופן מלא לאותו כושר שהיה לו לפני התאונה. בהתאם לכך נראה לי כי יש מקום לפסוק לו, על דרך האומדן הגלובלי, פיצוי בסכום כולל של 000, 40 ש"ח עבור תקופה זו. לגבי העתיד יש מקום לקבל את הטענה כי כעצמאי יעבוד עד גיל 70 ולכן מדובר בתקופה של 38 שנים. לאחר שמדובר בתקופה כה ארוכה ולאחר שהנכות הרפואית היא ניכרת, כפי שצויין, וכוללת הן את התחום האורטופדי והן את התחום הנוירולוגי-פסיכיאטרי, הרי על אף שלא הובאו ראיות על ירידה בהכנסות העסק ועל אף מה שנאמר לגבי העסקת עובד נוסף אף אלמלא התאונה נראה לי כי בכל זאת יש מקום לקבוע פיצוי גלובלי בשיעור של 000, 120 ש"ח כשהסכום האמור כולל גם הפסד השתכרות במשך אותה תקופה שבה עשוי התובע להיות מוגבל בעקבות ניתוח נוסף שהמומחה בתחום האורטופדי המליץ עליו. לגבי נזק שאינו נזק ממון מדובר, כאמור, בנכות של % 44.5 וב- 29 ימי אשפוז ולכן יש לפסוק לתובע פיצוי, על בסיס הסכום המירבי המעודכן הקבוע בחוק, בסכום בשל 500, 49 ש"ח. התובע ביקש עוד פיצוי על הוצאות רפואיות בקשר לטיפול בשיניים, לפיזיוטרפיה ולתשלום למומחה בתחום האורטופדי לפי הקבלה ת/ 11 שהגיש. התובע אומנם לא הגיש קבלות על טיפול בשיניים ועל טיפול פזיוטרפי, טיפול שיתכן שקיבל במסגרת קופת חולים ללא תשלום, אבל נראה לי שבכל זאת בשים לב למהות הפגיעות ולצורך בטיפול בהן יש מקום להכיר בהוצאה בסכום כולל של 000, 3 ש"ח בעניין זה. לגבי הוצאות רפואיות בעתיד חיווה אומנם המומחה הרפואי בתחום האורטופדי את דעתו שרצוי יהיה לבצע בעתיד ניתוח להוצאת המיסמור שהוכנס לידו של התובע בעת קיבוע השבר ולהפרדת הגשר הגרמי שנוצר בין שתי עצמות האמה אך לאחר שהתובע לא הביא כל עדות לגבי עלות ניתוח כזה ולאחר שלפי הוראות סעיפים 3א ו- 22 לחוק ביטוח בריאות ממלכתי יהיה התובע זכאי לביצוע ניתוח זה ללא תשלום נראה לי שאין מקום לחיוב בהוצאות טיפול רפואי נוסף בעתיד. התובע לא ביקש פיצוי בפרטי נזק נוספים ולכן סך הכל הנזקים שנגרמו לתובע מסתכם כדלהלן: א. עבור הפסד השתכרות בארבעה וחצי חודשים שלאחר התאונה - 000, 19 ש"ח ב. עבור הפסד השתכרות בעבר לאחר התקופה הראשונה ועד למתן פסק הדין - 000, 40 ש"ח ג. עבור הפסד השתכרות בעתיד - 000 ,120 ש"ח ד. עבור נזק שאינו נזק ממון - 500 ,49 ש"ח ה. עבור הוצאות רפואיות בעבר - 000 ,3 ש"ח סה"כ - 500 ,231 ש"ח לא הועלתה הטענה שיש לנכות סכום כלשהו מסכום זה. לכן, הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים: א. את הסך של 500, 231 ש"ח בצירוף דמי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום המלא בפועל. ב. ריבית, בשיעורים הקבועים, בחוק על סכום הנזק שאינו נזק ממון מיום התאונה (21.4.90) ועל הפסדי ההשתכרות בעבר מאמצע כל תקופה ועד ליום מתן פסק הדין. ג. הוצאות המשפט ושכר טרחת עו"ד בסך 500, 32 ש"ח בצירוף מע"מ על סכום זה. ג'יפתאונת דרכים