קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תאונת דרכים של בעל ואישה: השופט ד"ר ד. ביין: א. העובדות ופסק הדין של בימ"ש קמא. זהו ערעור על פסק דינו של בימ"ש השלום בעכו (כב' סגן הנשיא כמאל סעב) מיום 10.12.97בת"א 5399/93 + .5401/93 שני המערערים הם בעל ואשה שהגישו שתי תביעות שאוחדו בגין תאונת דרכים אחת מיום 4.6.93, בה נפגעו שניהם. השופט קמא חישב את הנזק לכל אחד מהם על דרך החישוב הגלובאלי. למערערת הוא פסק סך של 000, 50ש"ח ולמערער סך של 000, 25ש"ח. על סכומים אלה הוסיף את אגרות המשפט ושכ"ט עו"ד בשיעור % 13מהסכום שנפסק בתוספת מע"מ. בימ"ש קמא בדינו בתביעת המערערת (להלן: "בריגיטה") קבע את הקביעות הבאות: בריגיטה היא ילידת .1942היא היתה שותפה עם בעלה המערער (להלן: "ישראל") בחנות פיצוחים בעכו. חנות זו נסגרה ובני הזוג שכרו ביום 31.12.92חנות דומה בנהריה. מומחה מטעם ביהמ"ש ד"ר רופמן קבע לה נכות אורטופדית בשיעור של % 5בגין נזק עצבי בכף יד שמאל המתבטא בחולשת שרירים לזרת (פריט 31(5)א(ii) לתקנות הנכות של מל"ל). ד"ר רופמן ציין, כי לדברי בריגיטה היא נזקקה לפיזיוטרפיה ולמשככי כאבים. גם בתחום הנוירולוגי קבע מומחה ביהמ"ש ד"ר פלד, נכות בשיעור של % 5לפי פריטים 34א' ו-ב' לתקנות הנכות של מל"ל בגין תסמונת פוסטראומטית שלאחר זעזוע מוח בדרגת חומרה קלה. התסמונת הפוסטראומאטית מתבטאת בכאבי ראש, סחרחורת, הפרעה קלה בשיווי משקל, מתח, פחדים, דכאון והפרעות בריכוז. השופט הביא את דברי בריגיטה שטענה כי בעקבות התאונה היא סבלה מחתכים עמוקים בראשה כאשר חתך באורך 10ס"מ נותר פתוח כ- 10ימים. היא אושפזה במשך יום אחד. להלן ציין השופט קמא, כי עובר לתאונה היו לבריגיטה דכאונות על רקע קשיים ובעיות פוריות שהיו לה. כמו כן, היא סבלה בעבר מבעיות רפואיות אחרות שאינן שונות מבעיות של כל אדם בגילה ובמצבה של בריגיטה. השופט קבע שהכנסות בריגיטה וישראל מהחנויות בשנת 93, לא היו גבוהות. את זאת הוא קבע על סמך שומת מס הכנסה שנקבעה ע"ס הדו"חות של המערערים (ת/2). אשר לישראל שהוא יליד שנת 1938, קבע השופט קמא שהנזק שנגרם לו מתבטא בחבלת ראש וצליפת שוט. הוא לא אושפז אלא נבדק ונשלח לביתו עם המלצה למנוחה למשך 5ימים. פרופ' שטיין מונה כמומחה מטעם ביהמ"ש בתחום האורטופדי. מומחה זה קבע לישראל נכות בשיעור % 10לפי פריט 42(1)ד(I) לתקנות המל"ל. בחוות דעתו הוא ציין שישראל הוא גבר כבד גוף הסובל משינויים ניווניים בכל מקטעי עמוד השדרה. לדברי המומחה, קיימת אצל ישראל תופעה אנטומית הקרויה "תסמונת הכליאה" המתבטאת בכאבים הנובעים מיצירת מגע בקטע התנועה של הזרוע והכתף השמאליים בין חלק מעצם הזרוע לבין ה"גג" של מפרק הכתף. החבלה הקהה של מכת צליפת השוט, גרמה להמטומות קטנות ברקמות הרכות של הכתף ובגלל שטפי דם אלה התפתחה בצקת ברקמות האמורות ובצקת זו היא בבחינת "הקש ששבר את גב הגמל" ולכן החלה "תסמונת הכליאה" לתת את אותותיה ולהפריע לנפגע. תסמונת זו אינה מתוארת באופן סצפיפי בתקנות המל"ל, אך היא מתאימה לפריט נשוא סעיף )(I)ד)(1) 42לתקנות המל"ל הקובע נכות בשיעור של %.10 עם זאת ציין ד"ר שטיין, כי: "על ידי ניתוח שמטרתו לכרות את החלק הלוחץ של עצם האקרומיום וכריתת הבורסה (מורסה? ד.ב.) הבצקתית באזור ניתן להביא להחלמה שלמה של הנפגע ולהעלמות מוחלטת של המיחושים במידה ויעבור ניתוח זה, הרי שאחרי החלמתו ניתן לצפות שלא תיוותר כל נכות או מגבלה במפרק הכתף השמאלית". ביהמ"ש ציין שישראל לא עבר כל ניתוח ולדבריו הוא מתקשה בתפקוד היומיומי ומתקשה אפילו בהרמת דלי וכן הוא סובל מכאבים. לדברי ישראל הכנסתו החודשית מגיעה ל-800, 2ש"ח. ביהמ"ש החליט גם במקרה של ישראל לנקוט בשיטה הגלובלית בקביעת הנזק. בסיכומו של דבר הוא פסק לישראל סכום של 000, 25ש"ח בצירוף אגרת משפט %13 מהסכום שנפסק + מע"מ ושכ"ט עו"ד. המערערים מלינים על מיעוט הפיצוי שנפסק להם. ב. הערעור של בריגיטה. מטעם בריגיטה נטען כי לו היה החישוב נערך עפ"י השיטה ה"אריתמטית" הפיצוי היה גבוה בהרבה. לטענת ב"כ המערערת מאחר ובריגיטה היא עצמאית, יש להניח שהיא תמשיך לעבוד עד גיל 70ובשים לב להכנסה של 000, 5ש"ח לחודש ובהיותה בת 51בעת התאונה, מגיעים לסכום של 330, 89ש"ח בגין הפסד השתכרות לעתיד. כמו כן, היה מקום להכיר לה בשנה אחת של אי כושר מלא בעבר בסך של 000, 60ש"ח. בגין כאב וסבל מגיע לה סכום של 000, 10ש"ח וכן מגיע למערערת 000, 30ש"ח בגין עזרת צד ג' לעבר ולעתיד והוצאות בסך 000, 2ש"ח. בסה"כ מגיע למערערת לפי החישוב הנ"ל 000, 192ש"ח (במעוגל). נראה לי, כי אין מקום להתערב בפסיקת הפיצוי לבריגיטה, שכן התברר מדו"חות מס הכנסה ששני בני הזוג השתכרו במשותף מהחנויות לא יותר מ-000, 4ש"ח לחודש. אם נניח שהמערערת השתכרה מחצית מסכום זה, הרי מדובר ב-000, 2ש"ח לחודש. אין הוכחה לכך שהיא נעדרה מעבודתה תקופה ממושכת העולה על חודש. כמו כן, לא נראה שהנכות התפקודית היא מעבר לנכות הרפואית. במקרה זה לא הוכח הצורך בעזרת צד ג', ולא קיומן של הוצאות רפואיות מעבר למוענק ע"י סל הבריאות. בנסיבות אלה, הסכום שנפסק לבריגיטה נמצא במתחם הסבירות ואין מקום להתערבותנו. לפיכך, הייתי מציע כי נדחה חלק זה של הערעור. ג. ערעורו של ישראל. לגבי ישראל נטען, כי הוא היה ממשיך בעבודתו עד גיל .70הוא השתכר 000, 5ש"ח לחודש ונכותו היא בשיעור % .10אם נניח שהפסד השתכרותו מגיע ל-% 10מ-000, 5ש"ח, הרי מגיעים לסכום של 238, 75ש"ח. כמו כן יש להכיר לו בשלושה חודשי אי כושר. סיכומו של דבר החישוב לגירסת המערער צריך להעשות כדלקמן: כאב וסבל 000, 10ש"ח הפסד השתכרות בעבר 000, 15ש"ח הפסד השתכרות בעתיד 238, 75ש"ח הוצאות 000, 2ש"ח סה"כ 238,102 לדעת המערער הקנה בימ"ש קמא משקל רב מדי לאמור בחוות דעת פרופ' שטיין בדבר האפשרות לביצוע ניתוח שלאחריו לא תיוותר למערער נכות. יאמר מיד, כי חישוב ההשתכרות כפי שנעשה ע"י המערער אינו נכון, כי שני בני הזוג הרוויחו במשותף כ-000, 4ש"ח לחודש. עם זאת, סבורני שיש ממש בטענת המערער, כי ניתן משקל רב מדי לסיכוי ההתגברות על הנכות באמצעות ניתוח על סמך הנאמר בחוות הדעת של פרופ' שטיין מיום .7.3.95 קיימות בנושא זה אסכולות שונות בפסיקת ביהמ"ש העליון. לפי אסכולה אחת, יש לאמץ את המבחן האוביקטיבי הטהור ולפי עמדת אסכולה אחרת, יש להתחשב בחששות הסוביקטיביים של הנפגע וכן ברעיון של האוטונומיה של אדם על גופו (ראה פסקי הדין המובאים בספרו של קציר, פיצויים בשל נזקי גוף, מהד' רביעית ע' 1206-1212). נטייתי האישית היא לעבר האסכולה המקילה (הסוביקטיבית). בעניננו, מדובר באדם לא צעיר כבן 57שנה שהוא "כבד גוף" הסובל משינויים ניווניים בעמדו השדרה. אין לי ספק, כי ביצוע ניתוח באיש כזה אינו נעדר סיכונים וגם "הציפיה" של פרופ' שטיין בדבר העלמות הנכות לאחר הניתוח, אינה יכולה להיות ודאית. בשים לב לאמור הייתי מציע לחברתי וחברי הנכבדים, כי נעמיד את סכום הפיצוי לישראל על סך של 000, 50ש"ח נכון למועד פסה"ד. כמובן ששכר הטירחה יחושב לפי סכום זה. בשים לב לתוצאות שבו נדחה ערעורה של בריגיטה ונתקבל הערעור של ישראל, נראה לי שיש לקבוע שכל צד ישא בהוצאותיו.תאונת דרכים