מה הדין במקרה של תאונת עבודה בחו''ל בהקשר של ביטוח לאומי ? מי יממן את ההוצאות הרפואיות במקרה של תאונת עבודה בחו"ל ? מה חשוב לעשות לאחר תאונת עבודה בחו"ל ? ##מה עושים במקרה של תאונת עבודה בחו"ל ?## במקרה של תאונת עבודה בחו"ל חשוב לשמור על המסמכים הרפואיים מבית החולים או המרפאה בה טופל הנפגע שכן על פי הפסיקה בהוכחת תאונה יש לייחס משקל רב לרישומי בית החולים ולאנמנזה הרפואית, מתוך ידיעה שהיא פרי הניסיון, שרישומים אלה מהימנים ומדויקים, שכן יש להניח, כי אדם המאושפז בבית-חולים או מגיע לרופא על מנת שיטפל בו, ימסור את העובדות הנכונות על מנת לזכות בטיפול הנכון (דב"ע מב/160-0 אבו ערב עלי נ. ביטוח לאומי, פד"ע ט"ו 281; דב"ע מט/23-0 ביטוח לאומי נ. שמעון הירשהורן. ##תאונת עבודה בחו"ל - מימון הוצאות רפואיות:## סעיף 45(א) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשכ"ח- 1968, קובע את הדרכים לקבלת טיפול רפואי. הוראות הביצוע מצויות בתקנות הביטוח הלאומי (מתן טיפול רפואי לנפגעי עבודה), התשכ"ח- 1968, ורלבנטיות לענייננו התקנות 4 ו-5. תקנה 4 שעניינה "טיפול רפואי שלא באמצעות שירות רפואי" קובעת כי - "היה הנפגע זקוק לעזרה ראשונה ודחוסה כתוצאה מתאונת עבודה ונבצר ממנו לקבל טיפול רפואי בשירות רפואי וקיבל את הטיפול הרפואי שלא באמצעות שירות רפואי, יהיה הנפגע זכאי לקבל בחזרה מאת המוסד לביטוח לאומי... את ההוצאות שהוציא למעשה... ובלבד שהשירות הרפואי אישר את הדחיפות והצורך במתן הטיפול האמור". תקנה 5 עוסקת ב"טיפול רפואי בחוץ לארץ" וקובעת "קיבל נפגע טיפול רפואי בחוץ לארץ בשל פגיעה בעבודה שאירעה בישראל, יהיה הוא זכאי להחזרת ההוצאות על-ידי המוסד לביטוח לאומי... אם השירות הרפואי אושר בכתב ומראש, ולאחר התייעצות במוסד, שאין אפשרות לקבל בישראל טיפול רפואי כפי שהנפגע זקוק לו ואת הצורך במתן טיפול רפואי כאמור במקום ובתנאים כפי שנקבעו באישור" במקרים מסויימים בית הדין לעבודה רואה צורך להזדקק לחוות דעת רפואית שתעזור לו להשיב על השאלה אם נתמלאו התנאי שבתקנות. ##דמי תאונת בגין תאונת עבודה בחו"ל:## פרק ו' לחוק עוסק ב"ביטוח נפגעי תאונות", וקובע כי " מבוטח שאירעה לו תאונה, בין בישראל ובין בחוץ לארץ, יהיה זכאי לדמי תאונה בעד פרק הזמן שבו הוא נמצא בישראל ואבד לו כושר התפקוד, אם לא עסק למעשה בעבודה כלשהי" (סעיף 151( א) לחוק). תכליתו של ביטוח נפגעי התאונות היא "לפצות מבוטח שאירעה לו תאונה על הפסד הכנסה ועל הוצאות עקב אובדן כושר התפקוד כתוצאה מהתאונה" (עב"ל (ארצי) 41669-02-11 נורית ענתי - המוסד לביטוח לאומי (1.9.13)), היינו להעמיד למבוטח גמלה מחליפת שכר (ולמי שאינו עובד - גמלה שנועדה לפצות על ההוצאות הנגרמות בשל אובדן כושר התפקוד), כ"כרית ביטחון" למקרה של אירועים בלתי צפויים הפוגעים ביכולת התפקוד ומשבשים את סדרי החיים הרגילים. ##מה אומר החוק ?## התנאים שבסעיף 76 לחוק הביטוח הלאומי, הם אלו ההופכים עובד בחוץ לארץ למבוטח בביטוח נפגעי עבודה, ובפרט התנאי של היות מעבידו "תושב ישראל". הגדרת תאונת עבודה מדברת בתאונה שאירעה תוך כדי ועקב עבודתו של המבוטח "אצל מעבידו או מטעמו. סעיף 75 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 קובע כדלקמן: ##(א) ##העובד בחוץ לארץ מבוטח לפי פרק זה אם הוא ומעבידו הם תושבי ישראל וחוזה העבודה נקשר בישראל, או אף אם חוזה העבודה לא נקשר בישראל ובמקום העבודה אין ביטוח נפגעי עבודה חובה לפי החוק ונמסרה הודעה על קיומו של החוזה כפי שנקבע בתקנות. ##(ב) ##על אף הוראות סעיף קטן (א), אם שהה העובד בחוץ לארץ, תקופה העולה על חמש שנים רצופות, לא יהיה מבוטח לפי פרק זה אם לא התיר השר או מי שהשר הסמיך לכך את ביטוחו בתקופת עבודתו בחוץ לארץ שלאחר חמש השנים. ##האם ניתן להגיש תביעת נזיקין בגין תאונת עבודה בחו"ל ?## במקרה שתאונת עבודה נגרמת כתוצאה מרשלנות של גורם כלשהו ניתן לבדוק אפשרות להגשת תביעת פיצויים בהתאם לדינים של המדינה בה ארעה התאונה. במקרה כזה יש לפנות לעורך דין מקומי או לחלופין לעורך דין ישראלי מומחה בדין הזר של אותה מדינה. ##קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תאונת עבודה בחו"ל ביטוח לאומי:## 1. ביום 26.7.1976, בשדה התעופה איסטנבול שבתורכיה, החליק התובע ושבר את רגלו הוא מבקש מבית-הדין להצהיר, כי התאונה באיסטנבול היתה תאונה בעבודה, בטענה ששהה באיסטנבול למטרות עסקיות של בדיקת ציוד לרכישת מכוניות. 2. ואלה העובדות הצריכות לעניין: א) התובע הוא בעל תחנת דלק ומסעדה וכן עוסק בסחר חוץ בתחומים שונים. בתחנת הדלק של התובע שירות רחיצת מכוניות; ב) התאונה ארעה בנסיעה לחו"ל, שהחלה ביום 14.7.1976, כאשר התובע וקרוב משפחה נסעו מתל אביב לבוקרסט. הנסיעה לבוקרסט לא היתה קשורה לענייני מסחר, אלא לחסוך כסף במחיר הכרטיס (במלים של התובע: "בבוקרסט - עושה קומבינציה עם כרטיסים") ו"כדי להנות מהחיים". לדברי התובע הוא חסך אלפיים לירות (במס הנסיעה) על-ידי נסיעה לרומניה במקום נסיעה ישר לתורכיה. התובע שהה בבוקרסט "כמה ימים" ואז נסע לאיסטנבול, בה שהה 4ימים. על סמך התאריכים הידועים ( 14.7.1976ו-26.7.1976) ומספר הימים שהתובע אמר ששהה בתורכיה אפשר לקבוע לוח נסיעות של התובע: 14.7.1976נסע מישראל לרומניה; 22.7.1976נסע מרומניה לאיסטנבול; 26.7.1976, יום התאונה, נסע לבוקרסט; 3.8.1976(בערך) נסע לוינה; ג) מה עשה התובע באיסטנבול? לדבריו, ביום הראשון "הלכתי להתעניין במכונות רחיצה", וראה שהמכונות אינן מודרניות ושאין לו "עניין" בתורכיה לא היתה אפשרות לקנות מכונות רחיצה בתורכיה, אלא התובע רצה לבדוק פעולות המכונות במדינה שיש בה מכוניות גדולות מתוצרת ארה"ב וכן מכוניות מתוצרת אירופה. בדיקת המכונות נעשתה על-ידי ביקור בשתיים-שלוש תחנות דלק באיסטנבול. לא ברור אם התובע ביקר בתחנות דלק יום או יומיים. בעדות אמר התובע - יומיים ובהודעה לחוקר המוסד אמר - יום. ביומיים לפני התאונה לא עסק התובע בענייני ביקורים בתחנות דלק או בבדיקת מכונות לרחיצה מכוניות; ד) התובע תכנן לנסוע לוינה כדי לבדוק מכונות רחיצה. עד התבע, מר חיים שרץ, שאז היה שליח בוינה ובעבר עסק בענייני מכוניות (כנהג של השר ספיר), העיד שהתובע טילפן אליו לפני נסיעתו להודיע שהוא יבוא בקרוב לוינה לבדוק מכונות לרחיצת מכוניות וביקש ממר שרץ לברר מי מוכר המכונות ולהכין את הביקור. יש לציין שבעבר עבד מר שרץ בשביל התובע כמנהל מסעדה; ה) יחד עם התובע נסע קרוב משפחה מר יוסף שוע (שלא העיד), בעל מונית, אבל נסיעתו היתה לטיול בלבד; ו) התובע לא קנה מכונה לרחיצת מכוניות, כי הגיע למסקנה שלא ירוויח מרכישת מכונה כזאת; ז) לאחר התאונה לא ידע התובע שהוא שבר את רגלו ולכן הוא עלה על המטוס ונסע לבוקרסט, שם נח 7ימים, עשו לו גבס ואז הוא נסע לוינה. 3. אני מאמין לעיקר עדותו של התובע למרות הסתירות הקלות, אי-יכולתו לרסן עצמו ונטייתו להגזמה. עדותו נתמכת על-ידי מר שרץ, ואם התובע רצה לספר גרסה לא נכונה, יכול היה לייצר סיפור יותר לטובתו מהגרסה שעליה העיד (טענת מיגו). 4. מהעובדות עולה, שהתובע שהה בחו"ל 12ימים עד לתאונתו ובזמן זה בדק 2- 3מכונות רחיצת מכוניות באיסטנבול. בימים שהיה בבוקרסט - התובע וקרוב משפחתו "נהנו מהחיים", ובזמן שלא בדק מכונות בתורכיה - סביר להניח שגם נהנו מהחיים, ואין ספק שהוא לא עשה דבר אחר הקשור למסחר או לעסקיו. אם כן, השאלה המשפטית המתעוררת היא - אם עובד היוצא לחו"ל לנסיעה שחלקה מיועד לדבר הקשור לעבודתו, וחלקה מיועד לטיול, מבוטח משך כל הנסיעה? בתב"ע לה/134- 0 דנתי בבעיה זו והגעתי לתשובה שלילית לשאלה. גם בתובענה דנן הגעתי לתשובה שלילית מהסיבות שציינתי בתב"ע לה/134- 0 ומהסיבות הנוספות הבאות: 1.הזמן המועט שהתובע התעסק בענייני מסחר בנסיעתו. 2. נסיעת התובע עם קרוב משפחה שכל מטרת נסיעתו היתה לטייל. 3. האופי המשני של בדיקת מכונות לעסק התובע (התובע לא נסע לסיים עסקה מסוימת, או לפגוש איש מסוים, או לראות מקום מסוים. בתורכיה לא היתה אפשרות לקנות מכונה אלא התובע רצה לבדוק איך הן פועלות כאשר יש מכוניות גדולות וקטנות). נראה לי מוגזם לדרוש מהנתבע לבטח את התובע משך נסיעה שלמה, כאשר הוא שהה בחו"ל 12ימים ורק יום או יומיים עשה דברים הקשורים לעסקיו. אם התובע היה בארץ הוא לא היה מבוטח לזמן שלא עבד ואינני רואה כנכון לחייב הנתבע לבטח התובע בחו"ל יותר ממה שהיה מבוטח בארץ. 5. התובענה דנן שונה מפסק הדין בדב"ע לד/87- 0. בדב"ע לד/87- 0 הסכים המוסד שהיה קשר סיבתי בין התאונה לבין העבודה. שם נקבע שכל הנסיעה היתה "תוך כדי עבודתו", ואילו במקרה דנן התובע בעצמו אומר שחלק גדול מהנסיעה היה "ליהנות מהחיים" ולא לענייני עבודה. בדב"ע לד/87- 0 מדובר על אוטם שריר הלב שארע בזמן סיור מיוחד, כאשר כל הסיור נחשב כקשור לעבודתו של המבוטח. עבודה בחו"לתאונת עבודה