קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תאונת עבודה ללא גורם חיצוני הנראה לעין: ההליך 1. ערעור על פסק-דין של בית-הדין האזורי בחיפה (אב-בית-הדין-השופט כנפי; נציגי הציבור: ה"ה רפפורט ופרידמן; תב"ע לט/286-0) אשר דחה את עתירת המערערת "לקבוע כי הניתוח אותו עברה בחודש מאי 1978, הינו תוצאה מהעבודה שבוצעה במסגרת עבודתה בימים 19.2.1978 ו/או 22.2.1978 ועל כן זכאית התובעת כי התאונה תוכר כתאונת עבודה". 2. העובדות הצריכות לעניין נקבעו על-ידי בית-הדין האזורי בהחלטת הביניים מיום 10.4.1980 כלהלן: "התובעת הינה מורה בבית-הספר הריאלי בחיפה. בימים 19.2.1978 ו- 22.2.1978 התובעת יצאה עם כתה אותה חינכה לחניון נופש פעיל בשלומי וזאת במסגרת שירות לאומי. התפקיד אשר הוטל על הכיתה היה לאסוף ענפים גדולים ולשאת אותם לקו האש במרחק של כ- 50 מטר ממקום האיסוף. עבודה זו בוצעה במשך כ- 5 שעות כל יום והתובעת, כדי לתת דוגמה אישית לתלמידים, התאמצה כדי שהתלמידים יתייחסו ברצינות למשימה שהוטלה עליהם. כבר לאחר יום העבודה הראשון התובעת התלוננה על כאבי גב עזים וביקשה שתוחלף, אך לא נענתה ולכן המשיכה בעבודה הנ"ל גם ביום השני. מאז התובעת חשה בכאבים במותניים ובעצם הזנב. בחודש אפריל 1978 הכאבים פשטו לרגל שמאל וגרמו לה להגבלת פעולות שונות כמו הליכה, שכיבה וישיבה. התובעת הופנתה לניתוח בבית-החולים רמב"ם, שם התברר, לדבריה, כי הדיסקוס בין החוליות 4- 5 נשבר". 3. בית-הדין האזורי מינה כמומחה-יועץ רפואי, מטעמו, את פרופסור ע' פייזר, הביא לידיעתו את תיאור העובדות כמתואר בסעיף הקודם, המציא לו את החומר הרפואי שבתיק בית-הדין והציג לפניו ארבע שאלות שלהלן: "א) מהי המחלה שנתגלתה אצל התובעת לאחר ביצוע העבודות הנ"ל? ב) האם תנאי העבודה גרמו למחלה הנ"ל או השפיעו או החישו את בואה? ג) האם המחלה היא המשך של מצב חולני שקדם לביצוע העבודות הנ"ל? ד) במידה והמחלה נגרמה הן בגלל העבודה והן בגלל מצב תחלואתי קודם; מה גרם יותר לבוא המחלה? האם העבודה או מצב תחלואתי קודם". 4. בחוות-דעתו מיום 18.5.1980 השיב פרופסור פייזר, לפי סדרן על השאלות שנשאל, בזו הלשון: "א) בקע דיסקוס ל- 4/5 משמאל; ב) תנאי העבודה לא גרמו למחלה, אך השפיעו על בואה; ג) כן; ד) המצב התחלואתי הקודם גרם יותר לבוא המחלה". 5. ברשות בית-הדין הציג בא-כוח המערערת למומחה הרפואי מספר שאלות משלימות, עיקר תשובותיו של פרופסור פייזר, בחוות-דעתו המשלימה מיום 22.12.1980, היו כי האנמנזה מלמדת על היסטוריה ארוכה של כאבים בגב התחתון המעידים על נזק בדיסקוס, וכי "מצבה האישי של המערערת השפיע יותר מאשר המחלה". 6. בית-הדין האזורי פסק, בסמכו על האמור בחוות-הדעת הרפואית, שהמערערת הינה "סיכון אישי", שהעבודה אמנם השפיעה על התפתחות המחלה, אך השפעה זו היתה פחותה מהשפעתו של המצב התחלואתי, ועל כן דחה את התובענה. 7. בנימוקי הערעור השיג בא-כוח המערערת על סיווגה כ"סיכון אישי" בהטעימו, כי הרישומים האחרונים בכרטיס הרפואי לפני התאונה, היו בשנת 1974 והתייחסו לכאבי גב תחתון ותו לא. סמוך למועד שמיעת הערעור ביקש הפרקליט המלומד להוסיף נימוק ערעור, היינו, כי על המקרה יש להחיל את ההוראה שבסעיף 39 רישא ולא 39 סיפא, מאחר שהתאונה נגרמה על-ידי גורמים חיצוניים הנראים לעין. 8. בא-כוח המוסד השיב שהמומחה-היועץ הרפואי סמך בראש וראשונה על האנמנזה המתארת, במפורט, את תולדות העבר הרפואי של המערערת, וממנה למדים על היותה "סיכון אישי" מובהק; המשפט התנהל לכל אורכו, ובדין, על טהרת סעיף 39 סיפא לחוק, שכן המדובר בהתכופפויות במהלך העבודה, קרי - בגורם שאינו נראה לעין. ואם תשאל מה ארע "באותו יום", הרי שלא קרה כל אירוע תאונתי. 9. בית-הדין נתן, במקום, פסק-דין הדוחה את הערעור ובו נאמר כי הנימוקים יינתנו בנפרד. להלן - הנימוקים. פסק-דין (נימוקים) 1. פרופסור פייזר נשאל על-ידי בא-כוח המערערת (שאלה 2(ב) לשאלות המשלימות): "האם במקרה שלנו היו שינויים וסימנים כאלה לפני אירוע התאונה?" והשיב, מופתע: "באיזה אירוע תאונה מדובר?". יש לומר כי הפתעתו של המומחה הרפואי היתה במקומה וכי גם משפטן יהא שותף לה. 2. העתירה בתובענה היתה, כזכור, לקבוע כי הניתוח בחודש מאי 1978 בא כתוצאה מעבודתה של המערערת בימים 19 ו- 22 בחודש פברואר ו"כי התאונה תוכר כתאונת עבודה" (ראה סעיף 1 להליך). והדרה קושיא לדוכתא: היכן "תאונה", וכל שכן, היכן "תאונת עבודה", קרי: אירוע בלתי-צפוי, שניתן לאתרו בזמן ובמקום וכו'. האם ארע אירוע כזה ב- 19.2.1978 או ב-22.2.1978? ברי מעצם השאלה ומהתשובה - השלילית המתחייבת הימנה, כי סיכוייה של המערערת לזכות בעתירתה היו קלושים ביותר, מלכתחילה. 3. אם נתעלם לרגע "משורת הדין", מהנורמות המקובלות והמחייבות בדיני פגיעה בעבודה, גם אז דין הערעור להידחות. כאשר מקבלים כנתון מוכח - על סמך קביעתו של פרופסור פייזר - שהמאמץ בעבודה בחודש פברואר השפיע על בוא המחלה (בקע בדיסקוס) בחודש מאי, יש לייחס גם את מלוא משקלן לקביעות, כי המערערת היוותה "סיכון אישי" מובהק וכי מצב בריאותה תרם תרומה מכרעת להתהוות הבקע, לעומת תרומתה המשנית של העבודה. מכאן שהשוואת השפעתם היחסית של העבודה מזה ושל "גורמים אחרים" (מצב בריאותה) מזה במסגרת סעיף 39 סיפא לחוק, מטה את הכף שלא לטובת המערערת. 4. ועתה לשאלה האחרונה: שמא סעיף 39 רישא? בית-דין זה פסק וחזר ופסק, כי "פעולת חיידקים, מתח נפשי, עבורה מאומצת, חום, רעש" אינם "גורמים חיצוניים הנראים לעין" (דב"ע לה/6-0), בע' 52). בפי המערערת הענה, שעבודה מאומצת במשך מספר שעות (התכופפויות כדי לקושש ענפים, ונשיאת ענפים בימים 19.2.1978 ו- 22.2.78) גרמה לה לכאבי גב. למאמץ זה לא ייקרא גורם חיצוני הנראה לעין. 5. לפיכך, מנימוקים אלה, המובאים עתה בכתב, דחינו את הערעור ביום שמיעתו.תאונת עבודה