מה הדין בסוגיית סמכות בינלאומית של בית הדין לעבודה ? קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא סמכות לדון בתביעה נגד חברה מחו''ל שאינה פועלת בישראל: השאלה בה יש לפסוק בערעור זה היא, אם לבית-הדין האזורי לעבודה בתל-אביב הסמכות לדון גם נגד המשיבה מס' 4. על מנת לפסוק בשאלה זו צריך להשיב תחילה על השאלה, אם לבית-משפט כל שהוא בישראל הסמכות לדון בתביעה נגד המשיבה מס' 4 בתובענה שעניינה התקשרות חוזית. אם תינתן תשובה חיובית לשאלה זאת, יש להשיב ראשונה על השאלה, אם אותה סמכות היא לבית-דין לעבודה או לבית-משפט מחוזי ושנית, אם היא לבית-דין אזורי לעבודה, אם אותו בית-דין הינו בית-הדין האזורי לעבודה שבתל-אביב. התשובה לשאלה הראשונה היא חיובית. כאשר דנים בשאלה זו יש לקבל את העובדות כפי שהן עולות מתוך כתב התביעה. מעל פני כתב התביעה עולה, שמדובר בהתקשרות חוזית שנוצרה בישראל והמשיב מס' 1הוא ללא ספק צד לאותה התקשרות. עולה גם, לפחות לפי הנטען, שהמשיבה מס' 4 אף היא צד לאותה התקשרות. בכך י להקנות סמכות לבית-משפט בישראל עת מקום מושבו של אחד הנתבעים הינו בישראל. אם מתעוררת השאלה של מסירת הזמנה לנתבע שאינו בישראל, היינו מסירה מחוץ לתחום הסמכות, הרי התשובה לכך היא בתקנות סדרי הדין האזרחי, תשכ"ג-1963, שחלות על דיון בבית-דין לעבודה. הלכה זאת עולה גם מפסיקת בית-המשפט העליון בהמרצה 420/63. הלכה פסוקה היא, שתקנה בסדר דין בבית-דין לעבודה הזהה לתקנה בסדרי הדין האזרחי הכללי תפורש על-ידי בית-דין זה תוך זיקה מירבית לפירוש שניתן לתקנה הכללית. מאותה תקנה אין אמנם ללמוד, כפי שביקשו, על עצם הסמכות, אולם משניתנה סמכות מתעוררת השאלה הטכנית בלבד למסירת ההזמנה. נוסיף ונאמר, שאם סוטים מפירוש שניתן לתקנה הכללית, הסטיה תהיה בכיוון המאפשר מימוש זכויות. נסייג את האמור, שכל זה לא יתפוס, עת מעמידים בדרך פיקציה כנתבע, תושב ישראלי, על מנת "להדביק" אליו כנתבע תושב חוץ, שאין בו זיקה בעניין העומד לדיון בישראל. בענייננו לא הוכח כי כך הדבר. משמוסמך בית-משפט בישראל לדון בתביעה, השאלה היא, האם זה בית-דין אזורי לעבודה או בית-משפט מחוזי. בכך שוב יש לדון לפי פני הדברים בכתב התביעה. מכתב התביעה עולה, שהמערער תובע מיחסי עובד ומעביד. בשלב זה אין לפסוק, אם אכן היו אלה יחסי עובד-מעביד, כי עניין זה נוגע כבר לסמכות "העניינית" ולא לסמכות "המקומית". בתביעה שבה עומדת לדיון שאלת סמכות - הסמכות המקומית היא ראשית דרך ואין בה כדי לקבוע לעניין הסמכות העניינית. השאלה, אם בין המערער לבין המשיב מס' 1והמשיבה מס' 4אכן היו יחסי עובד ומעביד, כנדרש לעניין סעיף 24(א)(1) לחוק בית-דין לעבודה, תשכ"ט- 1969(להלן - החוק) תיקבע בבוא העת. באים לשאלה האחרונה בקטע זה והיא, במסגרת בתי-דין לעבודה - איזה הוא בית-הדין המוסמך. משברור שאחד מבתי-הדין הינו מוסמך, חייבים למקם את הדיון באחד מאלה והתשובה אינה קשה. הסמכות קמה לבית-הדין האזורי בתל-אביב, מתקנה 2(1) לתקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דין), תשכ"ט 1969, כפי שתוקנה, מכוח מקום מגוריו של המשיב מס' 1, ובין מסעיף 33 לחוק. לעניין סעיף 33 לחוק ייאמר, כי אם בתקנות לא ייחדו סמכות לבית דין אזורי מסוים, נותר החוק המקנה חופש לבית-דין אזורי לעניין סדר דין למען עשיית צדק בדרך הטובה ביותר בכפוף לתקנות, והתקנות לא הגבילו בענייננו. הליכת התובע אחרי הנתבע או אחד הנתבעים ודאי שאינה פוגעת בעשיית צדק. מכאן, שהערעור לעניין הסמכות המקומית מתקבל. נותרו עוד שני נושאים והם, עניין האגרה וההוצאות. אשר לעניין האגרה, תקבע התשובה לטענה, שהמערער ביקש להאריך את המועד לתשלום הפרש של המחצית הראשונה של האגרה, הפרש שבא כתוצאה מתיקון התביעה, ובית-הדין לא נעתר לבקשה. אנו סבורים שיעילות הדיון לא היתה נפגעת לו היו נעתרים לבקשה ומאריכים את המועד בימים ספורים. מאחר ובגלל דחיית הבקשה באו החלטות נוספות ובחשבון סופי הועמד סכום התביעה על-פי האגרה ששולמה למעשה, וכן הוחלט, אם הוחלט, שסכום התביעה יוצמד לערך הדולר ולתשלום האגרה בפועל, ברור שההחלטות הנוספות אינן יכולות לעמוד. התוצאה היא, שסכום התביעה עומד כפי העולה מכתב התביעה המתוקן ואת האגרות יש להשלים לפי שער הדולר ביום תיקון כתב התביעה, ובלבד שהמגיע ישולם תוך שבועיים מהיום. נשאר עניין ההוצאות למשיבה מס' 3. טען פרקליטו של המערער כי המשיבה שלטובתה פסקו את ההוצאות היתה מיוצגת על-ידי אוו עורך-דין שייצג את יתר המשיבים ובית-הדין לא נתבקש לפסוק הוצאות לטובת המשיבה מס' 3 שהמערער הסכים למחקה, על כן נתקבל הערעור גם לעניין זה. לאור התוצאה ישלמו המשיבים 1ו- 4 למערער הוצאות בסך של 500 שקלים. בקביעת סכום זה אנו מביאים בחשבון ביודעין את התוצאה בערעור לעניין האגרה. העניין מוחזר איפוא לבית-הדין האזורי להמשך הדיון.משפט בינלאומיסמכות בינלאומיתבעל דין בחו"ל / חברה בחו"לבית הדין לעבודה