קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעת ביטוח סירה שטבעה: השופט דוד בר-אופיר: .1המערער הגיש נגד המשיבה תובענה כספית לתשלום תגמולי ביטוח לפי פוליסה לביטוח ימי. לפי קביעותיה של הערכאה הראשונה (השופטת יהודית שיצר) היה המערער בעליה של סירה מהירה אשר בוטחה על ידי המשיבה לתקופת ביטוח של שנה אחת. בעת שהמערער וחבריו שהו על הסירה ועסקו בדיג, התמלאה הסירה מים וטבעה במצולות הים. המשיבה דחתה את תביעתו של המערער לתשלום תגמולי הביטוח, ועל כן הוגשה תביעתו לבית משפט השלום. המשיבה טענה בבית המשפט כי המערער לא ענה תשובות נכונות על שאלות שנשאל, שעה שנערכה הצעת הביטוח, ומשום כך אין הוא זכאי לקבל את התגמולים הנתבעים על ידיו. .2בהחלטה מיום 6.11.94קבע בית המשפט כי הצדדים יסכמו בכתב לעניין הטענות שעלו בסעיף 15לכתב ההגנה דהיינו: שהמערער נשאל במפורש על "היסטוריית" התביעות שהוגשו בעבר בגלל הסירה, ותשובתו היתה שקרית; ומצב דברים זה פוטר את המשיבה, לטענתה, מאחריות לפי הפוליסה. בית המשפט קבע כי אכן דין התביעה להדחות על הסף מבלי שיידונו כל הסוגיות העובדתיות והמשפטיות שהועלו על ידי בעלי הדין. ראוי לומר כי הדיון המקדמי באותה שאלה לא נערך על פי הסכמה דיונית של בעלי הדין, אלא ביוזמת בית המשפט. המשמעות הנודעת לכך היא שאין לבוא בטרוניה עם בעלי הדין, ובייחוד לא עם המערער, אם הצביע במסגרת סיכומיו בערכאה הראשונה על טענות בעלות אופי עובדתי הטעונות ראיה. .3הדחייה על הסף נעשתה בענייננו בתחומיו של קדם משפט, על פי תקנה 143(8) לתקנות סדר הדין האזרחי. לפי ההוראה שבתקנה זו רשאי שופט בקדם משפט לסלק תביעה על הסף על יסוד תקנות 100ו - . 101כאן נדחתה התובענה על הסף לפי תקנה 101לתקנות סדר הדין האזרחי. ועל מנת שלא ישתכח מאתנו תלמודנו הנושן, נזכיר ונאמר כי שלוש הן העילות לדחייתה של תובענה על הסף: (1) מעשה בית דין; (2) חוסר סמכות; (3) כל נימוק אחר שעל פיו סבור בית המשפט כי ניתן לדחות את התובענה ביחס לאותו נתבע. אף שהדברים לא נאמרו במפורש בפסק הדין, ברור כי בית המשפט ביסס את פסק דינו על החלופה השלישית, וגזר את הדין בלא שנזקק למערכת ראיות, לבד מאותן טענות שנראו בעיניו חשובות לעניין הסילוק על הסף. .4ההלכה הפסוקה, אשר דנה במחיקה על הסף, קבעה לא אחת כי בבוא בית המשפט להכריע בבקשה למחיקה על הסף או לדחייתה, עליו לנהוג זהירות יתרה ולעשות שימוש באמצעי חמור זה רק באותם מקרים שבהם ברור לבית המשפט כי, בשום פנים ואופן, אין התובע יכול לקבל את הסעד שהוא מבקש לפי העובדות והטענות העולות מתביעתו. דחייה של תביעה על הסף תעשה רק כאשר בית המשפט משוכנע שגם אם היה הדיון נשמע לגופו - אחד היה דינו להידחות. בהתייחסו לתקנות שקדמו לתקנות 100ו - 101אמר בית המשפט העליון כי התקנות המעניקות לבית המשפט את הסמכות לנהוג בדרך של סילוק על הסף, נועדו לשמש מעין קפיצת דרך, החוסכת את הדיון לגופו, אולם כך ייעשה רק כאשר ברור הוא ונעלה מכל ספק, שכל הדיונים והטענות הרגילות יהיו לשווא מכיוון שהתביעה לגופה אין לה יסוד, וחסרים בה התבן והלבנים להקים נדבכים על בסיסה (ע"א 335/78 פד"י ל"ו (2) 155ד - ז). .5ומכאן לענייננו: לדעתי, אין זה עניין שבו ברור ונעלה מספק, כבר בשלב המוקדם של הדיון, כי אין יסוד עובדתי ומשפטי לתביעתו של המערער. לא נקבע כאן בסיס עובדתי מוסכם על שני הצדדים, והעיון בכתב התביעה ובכתב ההגנה מצביע על כך כי בעלי הדיו חלוקים ביניהם לכל אורך החזית העובדתית והמשפטית שנפתחה ביניהם; ולדוגמה: המשיבה מכחישה את המערכת העובדתית המתייחסת לטביעת הסירה, ומסעיף 3לכתב ההגנה עולה כי המשיבה מכחישה גם את הפוליסה הנטענת על ידי המערער (בסעיף 2לכתב התביעה) וטוענת לקיומה של "הפוליסה המלאה" הרצופה לכתב ההגנה. בסעיף 15לכתב ההגנה טענה המשיבה כי המערער נשאל בפירוש על "היסטורית" התביעות של הספינה בצורה מפורשת, ותשובתו היתה שקרית. המשיבה הוסיפה וטענה שם כי אילו היה מובא לידיעתה, לפי דרישתה, כי הספינה כבר טבעה בעבר, בהיותה עוגנת ברציף, היתה דואגת לבדוק את הסירה על ידי מומחה מטעמה כתנאי לקיום הביטוח. בדיקת הספינה על ידי מומחה, כך נטען באותו סעיף, היתה מגלה כי החזקת הסירה היתה לקויה; והבדיקה היתה גורמת, קרוב לוודאי, לתיקון הליקויים שגרמו לטביעתה. הטיעון שבסעיף זה שימש לבית המשפט בסיס לקבוע ביוזמתו דיון מקדמי בכתב סביב הטענה כי המערער נתן תשובה שקרית למשיבה בעת שהוכנה הצעת הביטוח, ומשום אין הפוליסה תקפה. .6בית המשפט ערך דיון מפורט בשאלה זו ובפתרונה לפי הדין האנגלי שכן לפי סעיף 72(א))(2) לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א - 1981חוק זה איננו חל על חוזי ביטוח ימי וביטוח אוירי, ואנו עוסקים כאן בביטוח ימי. הוראות הפוליסה הן אשר מחילות את הדין האנגלי על ענייננו (ר' המבוא לפוליסה), ועל פי דין זה ערכה השופטת הנכבדה קיצור דרך וגזרה את הדין בתובענה שהונחה בפניה. אולם, תחולת הדין האנגלי על ענייננו, לפי הפוליסה, איננה יכולה להשכיח מאתנו כי מדובר כאן בדין זר, ומשום כך יש להוכיחו כפי שמוכיחים דין זר בישראל; הווה אומר: יש להוכיחו כעניין שבעובדה (ע"א , 107/83 601/82פד"י מ' (2) 687א' - ב'). ההלכה הפסוקה הוסיפה וקבעה כי מי שסומך על חוק זר עליו לטעון בכתב הטענות כי יש לפעול לפי חוק זה, ויתרה מזו: עליו לציין גם את קביעותיו הרלוונטיות של החוק הזר לעניין המסויים עליו הוא חל; ואם לא נטענה הטענה - ידון בית המשפט בעניין לפי הדין הישראלי (ע"א 434/79 פד"י ל"ה (2) 355ג' - ד'). בענייננו נטענה הזיקה לחוק הזר בדרך עקיפין, על ידי הפניה לפוליסת הביטוח בה כלולה הזיקה לדין הזר, והפיכתה לחלק מכתב ההגנה (סעיף 2לכתב ההגנה). אמנם איטן פגם בדרך זו של טיעון, אולם לא מצאנו בכתב ההגנה התייחסות עובדתית מפורשת לאותו מקטע של הדין הזר החל בענייננו. נראה כי את פרטי המקטע הזה יש להביא לידיעתו של התובע, כפי שיש להביא לידיעתו כל טיעון עובדתי שהנתבע עומד לסמוך עליו. הדבר לא נעשה כאן, והנה מונח בפנינו פגם בטיעון אשר דורש תיקון, על מנת שהתשתית העובדתית (כולל זו שבדין הזר) תתגלה במלואה בבית המשפט. לסיכומו של עניין זה: בית המשפט לא יכול היה להיזקק בענייננו במישרין לדין הזר, והיה עליו לגבות ראיות על דין זה באמצעות מומחה. על כורחך אתה אומר כי קיצור הדרך הביא להארכתו, שכן המשיבה לא עברה את המשוכה של הוכחת הדין הזר כעניין שבעובדה, ועל פי דיני הראיות המקובלים עלינו זה מכבר. .7יתרה מזו: המשיבה טוענת להעלמת עובדות מהותיות מצידו של המערער, בעת הגשת הצעת הביטוח. היותה של עובדה מסויימת מהותית או שולית היא שאלה עובדתית, או שאלה מעורבת של עובדה וחוק (לפי מיקומה וחשיבותה במערכת הנסיבתית הכוללת), ועל בית המשפט לברר את המהותיות של אותה עובדה על רקע המכלול הראייתי שיובא בפניו. ההלכה הפסוקה של בית המשפט העליון הורתה לנו כי עד שיפטור בית משפט מבטח המתגונן בטענה של העלמת עובדות מהותיות, שומה עליו לקבוע כי העובדה שהועלמה היה בכוחה להשפיע על המבטח שלא לכסות את הסיכון או לדרוש פרמיה גבוהה יותר (ע"א 103/72 פד"י כ"ז (1) 504). .8ראוי לזכור גם זאת כי כל מה שנאמר בכתב ההגנה עומד בחזקתו שהוא מוכחש על ידי התובע (המערער), כהוראת תקנה 61לתקנות סדר הדין האזרחי, ועל כן: כל טענה עובדתית שנטענה בכתב ההגנה רואים אותה כמוכחשת על ידי התובע מכוח הדין. תוצאת הדברים היא שהמחלוקת העובדתית ניטשת כאן בהיקף רחב, וכל בעל דין חייב להוכיח את הטיעונים המהווים יסוד לעמדותיו המשפטיות (ע"א 357/72 פד"י כ"ז (1) 744א-ב). .9עיקרו של דבר: לדעתי לא היה מקום להיחפז ולדחות את התובענה על הסף מבלי לברר את העובדות לעיצומן ולגופן. נכון יהיה אם לכל צד יינתן יומו בבית המשפט, והוא יוכל להביא ראיות וטענות לביסוס עמדתו. .10לפיכך אני מציע לחברי הנכבדים לקבל את הערעור ולבטל את פסק הדין של בית המשפט השלום. התיק יחזור לערכאה הראשונה על מנת שההליכים יתנהלו כסדרם, וכל צד יביא את ראיותיו. אולם מכיוון שבית המשפט הנכבד כבר קבע ממצאים והסיק מסקנות לגבי אי גילוי העובדות מצידו של המערער, אני מציע כי הדיון יועבר לשופט אחר. דוד בר-אופיר, שופט השופט א. אבן ארי, אב"ד: אני מסכים. א. אבן ארי, שופט אב"ד השופטת ה. אחיטוב: אני מסכימה. ה. אחיטוב, שופטת סיכומו של דבר: אנו מקבלים את הערעור ומבטלים את פסק הדין של בית משפט השלום. התיק יוחזר לערכאה הראשונה לדיון בפני שופט אחר שייקבע על ידי נשיא בית משפט השלום. ההליכים יתנהלו כסדרם וכל צד רשאי להביא טיעונים וראיות. המשיבה תשלם למערער הוצאות משפט ובנוסף להן שכ"ט עו"ד בסך 000, 6ש"ח בצירוף מע"מ, הפרשי הצמדה ורבית צמודה ומצטברת של 5אחוז לשנה, מהיום ועד לפרעון. הפקדון שבתיק יועבר לבא כוח המערער.פוליסהביטוח ימי / הובלה ימיתתביעת ביטוח