קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעת שיבוב תאונת דרכים בשירות הצבאי: 1. ביום 26.7.88, בשעות הערב, נערך בבסיס חיל האויר תרגיל צבאי, שבמסגרתו הוטל על נתבע מס' 1 (להלן: אלון), קצין בשירות קבע, לבצע פעולת הסחה. לצורך פעולה זאת, השתמש אלון באופנוע אזרחי, השייך לו. אלון בקש מעירית (להלן: עירית), חיילת בבסיס, להצטרף לנסיעה, כאשר היא יושבת על האופנוע מאחורי אלון, כדי שתזרוק רימון עשן לצרכי הסחה, כאשר יורה לה. במהלך הנסיעה, נפלה מהאופנוע ונחבלה קשות. עירית הוכרה כנכת צה"ל, על פי חוק הנכים (תגמולים ושקום) התשי"ט 1959, והמדינה משלמת לה תגמול שקום. התשי"ט 1959, והמדינה משלמת לה תגמול שקום 2. התביעה שבפני היא תביעת שבוב, שהגישה המדינה נגד אלון ונגד אררט -חברה לביטוח, אשר ביטחה את האופנוע. לטענת המדינה, אחראית אררט, כמי שביטחה את האופנוע, לנזקי עירית, אשר נפגעה בתאונת דרכים בנוסעה ברכב (האופנוע), שבוטח על ידי אררט. על פי הטענה, אחראית אררט לפיצוי הנזקים, שנגרמו לעירית על פי פקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], תש"ל- 1970 (להלן: חוק הביטוח), ועל פי חוק הפצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה-1975, (להלן: חוק הפצויים), ועל כן חייבת היא לפצות את המדינה על התשלומים שמשלמת המדינה לעירית על פי חוק הנכים. 3. בקשת חברת הבטוח (י.מ. 16654/96) לסלוק התביעה על הסף נמחקה בהסכמה. 4. ביום הקבוע להוכחות הסכימו הצדדים, כי, בשלב ראשון, תוכרע שאלת האחריות. 5. אין מחלוקת בין הצדדים, כי התאונה, בגינה משלמת המדינה תגמולי נכות לעירית, היא תאונת דרכים, שאירעה במחנה צבאי, תוך כדי תרגיל צבאי. כן אין מחלוקת, כי עירית נפגעה בעת שרותה הצבאי ועקב שרות זה. בנסיבות אלה, יש לבחון, האם קיימת למדינה עילת תביעה נגד הנתבעים, או מי מהם. 6. החייב בפיצוי נזקי הנפגע בתאונת דרכים, על פי חוק הפצויים, הוא המשתמש ברכב המנועי, בעת אירוע התאונה (סעיף 2 לחוק הפיצויים). בעניננו, נהג הרכב בו אירעה התאונה הוא אלון. 7. חבותה של אררט, המבטחת את האופנוע, בתשלום הפצויים נובעת מהוראות סעיף 19 לפקודת הבטוח לפיו: "19. ניתן פסק-דין מבוטח בשל חבות טעונת-ביטוח ואותה חבות מכוסה על ידי ביטוח... ישלם המבטח לבני-האדם הזכאים ליהנות מפסק הדין כל סכום שיש לשלמו בשל אותה חבות..." פרוש סעיף זה, בפסיקה, משתית את חיובה של חברת הבטוח על פסק דין נגד המבוטח לטובת הניזוק. בלעדי פסק דין כזה, לא חלה חובת תשלום על החברה המבטחת. 8. על הפרוש נכון של סעיף 19 הנ"ל, אמר השופט (כתארו אז) ברק, בע"א 489/79, אליהו חב' לביטוח בע"מ נ' עזבון המנוחה ויולט צאיג ז"ל. פ"ד לה (2) 123, 127: "הוראה זו פורשת באופן שאין לחייב את המבטח בטרם ניתן פסק דין כנגד המבוטח. 'כדי לחייב את המבטח דרושה הוכחה בצורת פסק דין נגד המבוטח. הוכחה אחרת לא תספיק' (ע"א 33/54 פד"י ח 427). גישה זו מבוססת על העקרון, כי על פי פקודת הביטוח אין המזיק והמבטח חבים 'יחד ולחוד' כלפי הניזוק. חובתו של המבטח היא אך לקיים פסק דין שניתן נגד המבוטח". על הוראת סעיף 20לפקודת הבטוח, על פיה "אין בהוראות סעיף 19כדי למנוע את הניזוק מלתבוע את המבטח יחד עם המבוטח", אומר השופט ברק, שם: "אפשרות זו לצרף את המבטח לא יתרה את הצורך בקבלת פסק דין נגד המבוטח. 'הצד השלישי אינו רשאי להגיש תביעתו נגד חברת הביטוח מבלי לתבוע את המבוטח כלל. שכן כאמור, יש צורך בפסק דין נגד המבוטח כתנאי לחיובה של חברת הביטוח. אך מותר לתבוע את המבוטח וחברת הביטוח יחדיו באופן שפסק הדין נגד המבוטח ינתן בעת ובעונה אחת עם פסק הדין נגד חברת הביטוח' (פרידמן, בטוח רכב מנועי (1972), ע' 178. ראה גם ששון, ביטוח נפגעי תאונות דרכים, ע' 78)". 9. כפי שמסביר השופט ברק, בהמשכו של אותו פסק דין, הרפורמה מרחיקת הלכת, שהוכנסה ע"י חוק הפצויים, בכל הנוגע לפצויו של אדם שנגרם לו נזק גוף בתאונת דרכים, לא שינתה את הגישה היסודית, לפיה זכותו של הניזוק (שאינו הנהג) לתבוע פצויו ממבטח הרכב, מותנית באחריותו של הנוהג ברכב: "כאשר הנוהג מזיק לזולתו, הושארה על כנה הגישה היסודית שעמדה בתוקף בטרם הוחק חוק הפיצויים, לפיה זכותו של הניזוק מותנית באחריותו של הנוהג, והביטוח בא לכסות אחריות זו ("ביטוח עקיף")". 10. העולה מהאמור, כי עלינו לבחון את אחריותו של אלון על פי חוק הפצויים. 11. בענינו של אלון, אשר התאונה נגרמה בעת שנהג באופונע בעת שרותו הצבאי ולצרכי שרות זה, וככזה היה שלוחה של המדינה, חלות הוראות סעיף 22 לחוק הפצויים, שזה לשונו: "אחריות המדינה ושלוחיה: 22(א) בכפוף לאמור בסעיף קטן (ב), דין המדינה לענין אחריות לפי חוק זה כדין כל אדם. (ב) בנסיבות שבהן אין המדינה אחראית בנזיקים לפי אחד הסעיפים 5 עד 7 לחוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה), התשי"ב-1952, היא תהא פטורה מאחריות גם לפי חוק זה או לפי פקודת הביטוח, והוא הדין במי שפטור מאחריות בנזיקים לפי סעיף 7ב לחוק האמור. (ג) סעיף זה יחול אף לגבי מעשה או מחדל שנעשו לפני יום תחילתו, ואולם אין בו כדי לפגוע בפסק דין סופי שניתן לפני היום האמור." על פי סעיף 6(א) לחוק הנזיקין האזרחיים (אחריות המדינה) התשי"ב-1952: "אין המדינה אחראית בנזיקים על חבלה שנחבל אדם ועל מחלה או החמרה מחלה שנגרפו לו בתקופת שירותו הצבאי עקב שירותו הצבאי." מאחר והחבלה שנגרמה לעירית, נגרמה בתקופת שירותה הצבאי ועקב שירות זה פטורה המדינה מאחריות לחבלה זו, הן על פי חוק הנזיקין האזרחיים (אחריות המדינה) והן על פי חוק הפיצויים. לפי סעיף 7ב' (אשר הוסף לחוק בס"ח 1269 השמ"ט, 8.3.89), לחוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה): "7ב. (א) בנסיבות שבהן אין המדינה אחראית בנזיקים לפי אחד הסעיפים 5 עד 7, יהא פטור מאחריות כאמור גם מי שבגללו היתה המדינה אחראית בנזיקים אילולא הסעיפים האמורים. (ב) סעיף זה יחול אף לגבי מעשה או מחדל שנעשו לפני יום תחילתו, ואולם אין בו כדי לפגוע בפסק דין סופי שניתן לפני היום האמור." על פי סעיף זה ועל פי סעיף 22 לחוק הפיצויים, פטור אף אלון מכל אחריות לנזקים שנגרמו לעירית בתאונת הדרכים. כיוון שכך, תביעה נגד אלון על פי חוק הפיצויים, תידחה. בהיעדר פסק דין המחיב את אלון בתשלום פיצויים עקב תאונת הדרכים דנן, אין כל עילת תביעה נגד חברת הבטוח. 12. לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את התביעה נגד הנתבעים ונגד חברת הבטוח אררט. המדינה, התובעת, תשלם לכל אחד מהנתבעים הוצאות הליך זה, לרבות שכ"ט עו"ד, בסך 000, 25 ש"ח בצרוף מע"מ. סכום זה ישא ריבית והפרשי הצמדה כדין. צבאתאונת דרכיםתביעת שיבובשירות צבאי