קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תוספת שטחים לשכר: א. מהות התביעה: סעד הצהרתי לפיו יורה בית הדין על החלת ההסכם הקיבוצי מיום 29.7.80 על התובע - בדבר צירוף "תוספת שטחים" לשכרו הקובע.   ב. רקע עובדתי: התובע עבד אצל הנתבעת עפ"י חוזה מיוחד מ-10.4.77 ועד 31.3.80 (ת/1). תפקידו היה "מפקח על מועדוני נוער וספורט", בשטחים. התובע עבד על פי כתב מינוי מתאריך 1.4.80 ועד ל-10.4.83 בתפקיד הנ"ל (ת/2) (היה עובד מדינה קבוע). בתאריך 10.4.83, מינה השר אהרון אוזן את התובע "כיועץ השר לענייני ערבים" (ת/3). בתאריך 29.7.80, נחתם הסכם קיבוצי כללי, אשר נועד להסדיר את זכויות העובדים בשטחים (נספח מצורף לכתב התביעה).   ג. מוסכמות: התובע עבד אצל הנתבעת כ"מפקח מרכז מועדוני ספורט באיו"ש ובשטחים" מאפריל 77' ועד סוף מאי 84' ובתקופה זו קיבל תוספת שטחים. התובע מילא משרה בשטחים אשר בסופו של דבר בוטלה. המשרה "מפקח מרכז מועדוני ספורט ביו"ש" לא אוישה על ידי עובד אחר לאחר מאי 84'. ממאי 1984 מילא התובע תפקיד של יועץ שר העבודה לענייני ערבים. התובע היה בחופשה ללא תשלום מיום 31.12.89 ועד 12.6.91. התובע פרש מעבודתו אצל הנתבעת ב-12.6.91.   יצויין כבר כאן, כי למרות שבמוסכמה 1 נרשם כי התובע עבד עד סוף מאי 84' בשטחים, ובמאי 84' התמנה כיועץ שר העבודה לענייני ערבים התברר בבית הדין כי למעשה מונה כבר ביום 10.4.83 ע"י כב' השר אהרון אוזן לתפקיד יועץ (ת/3).   ד. הפלוגתאות: 1. האם עבד התובע בשטחים ממאי 84' ואילך. 2. בכפוף לאמור בפלוגתא 1 לעיל, האם זכאי התובע לתוספת שטחים על פי הסכם השטחים מיום 29.7.80. 3. מתי בוטלה המשרה של "מפקח ומרכז לענייני נוער וספורט בשטחים". 4. האם זכאי התובע לזכויות המוענקות מכוח הסכם שטחים אף אם עבר מיוזמתו למשרה אחרת, וזאת לאור העובדה כי מילא את התפקיד ביו"ש עד לאחר 1.7.79 או שמא כגירסת הנתבעת נדרש קשר ישיר בין עזיבת התפקיד וביטול המשרה על מנת לזכות בזכויות המוענקות מכח ההסכם. 5. האם העובדה ששולמה לעובד תוספת שטחים למעלה מ-3 שנים הופכת תוספת זו לחלק מהשכר הרגיל של העובד גם אם אינו עובד שטחים יותר. דיון   ה. ההסכם הקיבוצי משנת 1980 החל על הצדדים לעניין זכויות העובדים בשטחים (נספח מצורף לכתב התביעה) (להלן- הסכם השטחים) הסעיפים וההוראות ב"הסכם השטחים" הרלוונטיים לתביעה זו: "סעיף 2ב- "עובד קבוע" - עובד אשר קיבל מינוי על פי חוק המינויים. סעיף 2ג - (2) "עובד לא קבוע" - עובד על פי חוזה מיוחד. סעיף 2ד - "תוספת שטחים" - תוספת הידועה בשם תוספת יהודה ושומרון. סעיף 3(1) - למען מנוע ספק הסכם זה יחול על עובדים שמשכורותיהם בוטלו או תבוטלנה בתקופת ההסכם ובתנאי שהחלו לעבוד באיזורים לפני 13.4.78 או שהמכרז על משרתם פורסם לפני 13.4.78 והמשיכו לעבוד באזורים אחר 13.4.78 לפחות עד 1.4.79 עד לביטול המשרה. סעיף 5 - עובד שמשרתו באיזורים מתבטלת והוא זכאי לזכויות כדלקמן: א. זכות לשיבוץ במשרד ממשלתי בהתאם לכללים האמורים בהסכם זה ובתקשי"ר. ובמקרה של סתירה בין הסכם זה לבין התקשי"ר בענין השיבוץ, יגבר האמור בהסכם זה. ב. זכות לפרוש משירות המדינה בתנאים האמורים בהסכם זה."   ו. חלות ההסכם הקיבוצי על התובע - פירוש תכליתי של הסכם קיבוצי 1. פרשנות של הסכם קיבוצי כפרשנותו של כל טקסט משפטי אחר, כגון: דבר חקיקה. צריך שתהיה ברוח תכליתו של הטקסט אלא שכאשר אנו מחפשים אחר תכליתו של חוק, יעשה החיפוש דרך משקפיים אובייקטיביות בניגוד לפירוש טקסט מתחום המשפט הפרטי, כגון: חוזה, אשר לשם בירור תכליתו, עלינו לתת משקל יותר לתכלית הסובייקטיבית כפי שראו אותה מנסחי הטקסט. בית דין זה עמד לא אחת על כך שבבואו לפרש הסכם קיבוצי, עליו לתת משקל רב לתכלית האובייקטיבית. דהיינו, למשמעות כפי שאדם סביר היה מבין אותה כעולה מההסכם הקיבוצי. מדובר בחלקו הנורמטיבי של ההסכם הקיבוצי שהשלכות לו על כל אחד מהעובדים הבודדים. זוהי חקיקה אוטונומית של משפט העבודה. 2. על פרשנותו של הסכם קיבוצי חלים דיני החוזים הרגילים ובראש ובראשונה סעיף 25 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג-1973, הקובע כי יש לפרש את החוזה על פי אומד דעתם של הצדדים כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ואם אינו משתמע ממנו מתוך הנסיבות (בג"צ 306/96 מ"י נ' ביה"ד הארצי לעבודה ואח' פד"י מא(2) עמ' 639 בעמ' 649).   ז. מטרת ההסכם הקיבוצי מטרת ההסכם היתה למצוא פתרון לעובדים שעבדו ביו"ש וחבל עזה, ואשר משרותיהם בוטלו. לצורך מימוש מטרה זו נקבע בהסכם כי הנתבעת מתחייבת להסדיר את התנאים להם יהיו זכאים עובדי המדינה בשטחים שמשרותיהם מתבטלות ולעובדים שפרשו בגיל 65 בתקופת הסכם זה (ה"הואיל" השלישי להסכם).   ח. תחולת ההסכם על התובע כפי שראינו, עבד התובע אצל הנתבעת כמפקח מרכז מועדוני ספורט מאפריל 77' ועד אפריל 83' ובתקופה זו קיבל תוספת שטחים - יתכן שהיא שולמה לו אף מאוחר יותר עד אמצע 84' (ר' מוסכמה 1). מהאמור עולה כי ההסכם הקיבוצי הנ"ל חל לכאורה על התובע כיוון שעבד ביו"ש (בשטחים) בין התאריכים מאפריל 77' ועד אפריל 83' ובתקופה זו קיבל תוספת שטחים בשכרו וזאת לאור הוראת סעיף 2 להסכם קובע את תחולתו על התובע סעיף 2.ג(2) קובע: "עובד לא קבוע" - עובד על פי חוזה מיוחד ובתנאי שהחלו את עבודתם באיזורים לפני 13.4.78".   ט. האם עבד התובע בשטחים ממאי 1984 ואילך התובע טוען כי התובע שימש מראשית עבודתו בשטחים באפריל 1977 כמפקח מרכז של מועדוני ספורט ומוסדות ממשלתיים מטעם משרד העבודה והרווחה (ראה ס' 3 לכתב התביעה). התובע טוען כי הוא הועסק בתפקיד המפורט לעיל, ברציפות עד שנת 1984. ומשנת 1984 החזיק בתפקיד הנ"ל, וביצע אותו בנוסף לתפקיד נוסף אשר מילא כיועץ לענייני ערבים של שר העבודה והרווחה (סעיף 4 לכתב התביעה). התובע טוען כי עבד בפועל בשטחים עד ליום 31.12.89. מיום 1.1.90 ועד ליום 12.6.91 היה בחופשה ללא תשלום ולאחר מכן פרש מעבודתו בשרות המדינה (סעיף 9 לכתב התביעה). מנגד טוענת הנתבעת כי התובע לא הועסק ולא עבד בשטחים משנת 1984. הנתבעת מוסיפה וטוענת כי התובע אף לא ביקש תוספות יומיות בגין עבודה כלשהיא, אם בוצעה בשטחים בתקופה שמ-1984 ואילך (סעיף 5 לכתב ההגנה) כפי שהיה זכאי אילו עבד בשטחים. התובע העיד בתצהירו כי במאי 84' או במועד סמוך לכך מונה כיועץ לענייני ערבים לשר העבודה והרווחה דאז מר אהרון אוזן (סעיף 6 לתצהירו) סימוכין לעדות זו נמצא בת/3 - לפיו מונה התובע כבר ב-10 אפריל 83' לתפקיד יועץ השר. כך שהתובע "לא דייק" בתצהירו. בסעיף 9 לתצהיר עד הנתבעת מר שמעון גוטליב העיד זה כי מיום 10.4.83 חדל התובע לעבוד כמפקח מרכז ביו"ש, הפסיק לעבוד בשטחים ועיקר עבודתו התרכזה במשרד העבודה והרווחה. התובע עצמו העיד בביה"ד כי אליהו צור היה אחראי עליו בעת שהיה קצין מטה ורווחה ביו"ש. "ש. מי היה אחראי עליך ת. אליהו צור קצין מטה רווחה" (עמ' 5 ש' 14-15 לפרוטוקול) 8. להלן עיקרי עדות אליהו צור שעבד בשטחים משנת 1973 ועד לשנת 1994 והיה קצין מטה ורווחה ביו"ש וממונה על התובע עד לשנת 1984. א. "בתקופה זו התובע היה כפוף אליי ותחת פיקוחי" ס' 5 לתצהיר צור). ב. "החל מחודש יולי 1983 היה התובע מגיע אל משרדי ביו"ש פעמיים שלוש בחודש ומשוחח עימי, על מנת להתעדכן בנושאים שנגעו לעבודתו כיועץ השר, באשר לנעשה באזור איו"ש. מלבד ביקורים אלו לא ביקר התובע בשטחים, לא עבד בשטחים ולא ביצע כל פעולה ישירה הנוגעת לעבודה פיזית בשטחים או כל תפקיד כלשהו בשטחים" (סעיף 7 לתצהיר צור). ג. "לתובע לא היה משרד בבית אל או בכל מקום אחר בשטחים. התובע לא היה במגע יומיומי עם השטחים ובוודאי שלא ביצע עבודה יומיומית בשטחים" (סעיף 13 לתצהיר צור). ד. "התובע לא מילא תפקיד כקצין רווחה יו"ש או תפקיד אחר כלשהו ביו"ש מאז כניסתו לתפקיד יועץ השר. התובע לא שימש בתפקיד מפקח מועדוני נוער וספורט, לא שימש בתפקיד מפקח על מוסדות ממשלתיים, ולא כמפקח נש"מ - משרה שאינה מוכרת לי כלל" (סעיף 14 לתצהיר צור).   9. עדותם של מר גוטליב ושל מר צור (כאמור בסעיף 8 דלעיל) וכן ת/3סותרים את טענות התובע כי עבד בפועל בשטחים עד ליום 31.2.89.   10. מהאמור לעיל, עולה כי במסגרת תפקידו כיועץ השר היה בשטחים פעמיים שלוש בחודש, ולא היה לו כל תפקיד בשטחים. לעניין הביקור פעמיים שלוש בשטחים קבעה הפסיקה: "לאור המספר המזערי של ימי עבודה באזורים שהוכח במקרה דנן, אין צורך לפסוק בהליך זה, באלה נסיבות יחול ההסכם על עובד, המועסק על חלק מן הזמן בתחומי ה"קו הירוק" וחלקו האחר באזורים" (דב"ע מה/145-3 מ"י נ' לוי מיום 3.3.86 סעיף 1ד עמ' 8א) 11. בעקבות האמור לעיל, קובע ביה"ד כי כל טענות התובע נסתרו בביה"ד. התובע לא הביא ולו ראשית ראיה לכך כי היה לו תפקיד כלשהו בשטחים לאחר מינויו כיועץ השר ומלבד ביקוריו פעמיים שלוש שם בחודש, וביקורים אלה היו במסגרת תפקידו כיועץ השר לענייני מיעוטים, לא היה בשטחים. לענין זה קבעה הפסיקה כי בנסיבות אלה, אין לראות בנתבע כ"עובד שטחים" ועל כן דוחה ביה"ד את טענת התובע כי הוא עבד בשטחים משנת 84' ועד שנת 1989.   י. האם התובע זכאי לתוספת שטחים על פי הסכם השטחים מיום 29.7.80 1. כפי שראינו, נסתרה טענת התובע כי עבד בשטחים משנת 84' ועד שנת 89', פרט לביקור של פעמיים שלוש בחודש. לענין זה זכאות לתשלום קבעה הפסיקה כדלהלן: "אף בסוגיית הנוהג, נטל ההוכחה על הטוען לאותו נוהג משלא השכיל העובד להרים את הנטל על ידי ראיות שהיו מהימנות על ביה"ד האזורי - בדין קבע בית הדין כי הזכאות לתוספת שטחים קמה בגין הימים בהם הוכח כי העובד עבד בהם בפועל באיזורים וזאת לאור לשונם של שני חוזרי נציבות שירות המדינה בנושא זה" (שם סעיף 2.ה עמ' 9) 2. העובד לא הביא כל ראיה לכך שעבד בפועל בשטחים פרט לביקורים, פעמיים שלוש בחודש. ביקורים בשטחים אינם עולים כדי ראיה להוכחת עבודה בפועל בשטחים, ומשלא הביא לביה"ד כל ראיה להוכחת טענתו זו - דוחה ביה"ד את טענתו כי הוא זכאי לתשלום תוספת שטחים.   יא. מתי בוטלה המשרה של מפקח ומרכז לענייני נוער וספורט בשטחים 1. לענין זה, העיד התובע בעצמו כי כאשר עזב את משרתו בשנת 83' לא ביטלו את משרתו: "ש. כשעזבת ב-83' לא ביטלו את המשרה שלך. ת. לא." (עמ' 9 ש' 11-12 לפרוטוקול). 2. בתאריך 28.11.88 כתבה הגב' סולימני מרים - ראש ענף אמרכלות במשרד העבודה והרווחה מכתב אל מר גוטליב שלשונו: "הנדון: משרה 762/040 בהמשך לשיחתנו המשרה הנדון, הריני להודיעך כי המשרה הנ"ל אינה מאויישת זה זמן רב ובסכום עם משרד הבטחון הוחלט לבטלה. אולם מסיבות טכניות לא בוצע הביטול בזמנו. בתאריך 16.10.88 הועברה בקשה לנציבות שרות המדינה לבטל המשרה. מחלקת התקן בנש"מ אישרה לנו בימים אלה המשרה בוטלה"(ת/6 3. בתאריך 27.4.89, הודיע מיכאל קמין מנש"מ לתובע בכתב: "לאחר בדיקת בקשתך, העלינו כי כתוצאה מהעברתך למשרד האם לא בוטלה משרתך בשטחים. לפיכך, אינך זכאי להסכם השטחים מאחר ולא מילאת את התנאים להסכם השטחים". (ת/8ב) 4. מהאמור לעיל עולה כי כאשר עזב התובע את עבודתו בשטחים בשנת 1983, לא בוטלה משרתו ורק בתאריך 16.10.88 הועברה בקשה לנציבות שרות המדינה לבטל את משרת התובע. המסקנה: משרת התובע בוטלה בסוף שנת 1988. אך לא היה כל קשר בין ביטול המשרה בשנת 88' לבין העברתו לעבוד כיועץ השר בשנת 83'.   יב. האם זכאי התובע לזכויות מכח הסכם שטחים אף אם עבר מיוזמתו למשרה אחרת לאור העובדה כי מילא את התפקיד ביו"ש עד לאחר 1.7.79 או שמא כגרסת הנתבעת נדרש קשר ישיר בין עזיבת התפקיד וביטול המשרה על מנת לזכות בזכויות המוענקות מכח ההסכם. 1. סעיף 3(1) להסכם השטחים קובע: "למען מנוע ספק הסכם זה יחול על עובדים שמשרותיהם בוטלו או שתבוטלנה בתקופת ההסכם..." כאמור לעיל, בשנת 1983, כאשר עזב התובע את משרתו, ועבר לעבוד במשרה כיועץ השר (בקו הירוק), לא בוטלה משרתו. סעיף 3(1) הנ"ל קובע: כי נדרש קשר ישיר בין עזיבת התפקיד וביטול המשרה, וזה לא נתקיים בענייננו. 2. יתרה מזו, התובע בעצמו העיד כי משרתו לא בוטלה כאשר עבר לעבוד כיועץ השר. משרתו של התובע בוטלה רק בשנת 1988. לא היה כל קשר בין ביטול משרת התובע בשנת 1988 לבין עזיבתו את התפקיד בשנת 1983. 3. התובע העיד בבית הדין כדלהלן: "ש. לא חתמת על טופס שבגלל הביטול אתה עובר למשרד העבודה לתפקיד של יועץ השר ת. לא" (עמ' 9 ש' 14-15 לפרוטוקול) 4. התובע העיד כי הוא רצה בתפקיד יועץ השר, כדלהלן: "ש. רצית להיות בתפקיד ת. כן ש. זה תפקיד מכובד, חשוב. ת. כן." (עמ' 11 ש' 1-3 לפרוטוקול) 5. מטרתו ותכליתו של ההסכם הקיבוצי, היתה לדאוג למי שתבוטל משרתו בשטחים עקב הקמת הרשות הפלסטינאית והעברת נושאים לאחריותה וזאת על ידי מתן זכויות עפ"י ההסכם. נדרש קשר ישיר בין עזיבת התפקיד וביטול המשרה על מנת לזכות בזכויות המוענקות מכח ההסכם. התובע אינו עונה ולו על קריטריון אחד מהקבועים בהסכם זה ועל כן אין התובע זכאי לזכויות הנובעות מהסכם זה - טענתו נדחית.   יג. האם כאשר עובד קיבל את תוספת השטחים משך שלוש שנים ויותר הפכה זו לחלק מהשכר הרגיל שלו אף אם איננו עובד בשטחים. 1. מנוסח ההסכם הקיבוצי ומתכליתו האובייקטיבית למדים אנו כי ההסכם נועד להעניק זכויות למי שתבוטל משרתו בשטחים. 2. משרת התובע לא בוטלה ומשלא בוטלה משרתו אינו זכאי שתוספת שטחים תכלל כחלק משכרו בשירות המדינה, למרות שעבד למעלה משלוש שנים בשטחים, וקיבל בתקופה זו, תוספת שטחים לשכרו.   סוף דבר:   התביעה נדחית.   התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 4,500 ₪.    תוספות שכרתוספת שטחים (שכר)