אחריות מנהלי תאגיד להפרת זכויות יוצרים

התובע טוען כי הנתבעת הפרה את זכות היוצרים שלו בכך שהיא הדפיסה מספר פעמים קטלוגים באמצעות התבניות שלו, ללא הסכמתו. לטענת התובע, על מנהלי תאגיד אחריות אישית להפרת זכות יוצרים שנעשתה על ידי התאגיד. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אחריות מנהלי תאגיד להפרת זכויות יוצרים: התובע, הינו צלם, בעל עסק עצמאי. הנתבעת 1, חב' מוסרות בע"מ מנתיבות, הינה בעלת מפעל לייצור כבלים. הנתבע 2- הוא מנהלה של הנתבעת .1 הנתבעת 3- חב' דפוס דימונה בע"מ, הינה בעלת בית דפוס, וה"ה אשר דיין ורמי לב, הינם בעליה. הנתבעת 1, (להלן - "הנתבעת") הזמינה אצל התובע תמורת תשלום הפקת קטלוג של מוצריה לשם הפצה בין לקוחות פוטנציאליים. על פי ההזמנה ולצורך ביצועה צילם התובע את המוצרים של הנתבעת. מבין הצילומים הרבים בחר הנתבע מס' 2(להלן - "מנהל הנתבעת"), את הצילומים שנראו לו מתאימים לקטלוג ומסר לתובע את המלל הדרוש בקשר למפעלה של הנתבעת ולמוצריה. התובע ערך את הצילומים הנבחרים ואת החומר המילולי. התובע הכין גרפית את כל החומר , לרבות צורת הכריכה, הכין תבניות (פלאטות) להדפסה, ולבקשת הנתבעת מסר בשמה לנתבעת מס' 3, מספר פעמים הזמנות להדפסת הקטלוג. התובע טוען כי הוא בעל זכויות היוצרים של הקטלוג הואיל והוא ערך את הקטלוגים לרבות הכיתוב, העיצוב הגרפי והתמונות והוא הרי צילם את התמונות, על כן כל הדפסה חוזרת של הקטלוגים באמצעות התבניות, היתה טעונה הסכמתו. התובע טוען כי הנתבעת הפרה את זכות היוצרים שלו בכך שהיא הדפיסה מספר פעמים קטלוגים באמצעות התבניות שלו, ללא הסכמתו. לטענת התובע, על מנהלי תאגיד אחריות אישית להפרת זכות יוצרים שנעשתה על ידי התאגיד. לפיכך, מבקש התובע לחייב את הנתבעים 2, 4ו - 5ואת הנתבעת 3, שאף היא אשמה בהפרת זכות היוצרים שלו. הנתבעת טוענת כי היא שילמה לתובע בעד התשלילים ובעד עריכת הקטלוגים והתבניות לצורך הדפסות חוזרות ונשנות של הקטלוגים וכי על כן היא, הנתבעת, הינה הבעלים הראשון של זכות היוצרים, לה הזכות הבלתי מוגבלת להדפסה והפצה חוזרת של הקטלוגים וכי על כן מן הראוי לדחות את התביעה. כב' הנשיא בפועל השופט א. גורן, דן בתובענה בתיק זה ביום 10.6.96בעקבות פשרה שהושגה, הוא נתן פס"ד חלקי בו נאמר: "בשלב הראשון של הפשרה הסכימו הצדדים כי אקבע את סכום הפיצוי אולם לאחו שהסברתי להם אלו סכומים אני עומד לפסוק לא הסכים לכך התובע. לפיכך, אסתפק בשלב זה בפסק דין חלקי האוסר על הנתבעים להשתמש באותו קטלוג שעוצב בזמנו על ידי התובע וזאת מבלי שהנתבעים הודו בהעדר זכותם לשימוש בקטלוג כזה". מהאמור עולה כי התובענה לא הוכרעה וכי למרות פסה"ד החלקי, עלי לפסוק למי זכות היוצרים. למניעת ספק, הנני מקדימה ומבהירה כי אין בכוונתי באמור להלן בפסק הדין, כדי לשנות את פסק הדין החלקי באשר לאיסור שנקבע בדבר השימוש להבא בקטלוג. הצדדים חלוקים בשאלה העובדתית - בעד מה שילמה הנתבעת לתובע. התובע טוען כי התשלילים והתבניות הינם שלו וכי הנתבעת שילמה רק בעד חלק מהתשלילים ולא שילמה בכלל בעד התבניות. הוצגו מספר ניכר של חשבוניות מס/קבלות, שהתובע נתן לנתבעת. אביא את תוכנם של חלק מהחשבוניות. בחשבונית שמספרה 101נושאת תאריך 17.07.83- אישר התובע לנתבעת שקיבל ממנה סכום כסף בעד; "הדפסת תמונות 9/13 הדפסת תמונות 13/18 אלבומים פילים + פיתוח סדר - צילום - העתקה - עריכה, פלאטות והדפסת 300עותקים על קלף צילום במפעל, הכנת אלבומים + עמלה. בחשבונית מס' 104מיום 31.07.83אישר התובע תשלום בעד: "הדפסת תמונות 13x9 הדפסת תמונות 18x 13פילם + פיתוח נגטיב צילום + הכנת אלבומים, עריכה + עמלה בחשבונית מס' 105מיום 24.08.83אישר התובע שקיבל מהנתבעת סכומי כסף; "ע"ח הוצאה לאור קטלוג מוסרת באנגלית" בחשבונית מס' 106מיום 19.09.83אישר התובע שקיבל מהנתבעת תשלום "ע"ח קטלוג, כבלים וקונצרטינות" בחשבונית מס' 132מיום 09.11.84אישר התובע שקיבל מהנתבעת "ע"ח הפקה והוצאה לאור של קטלוגים למוסרות" בחשבונית מס' 173מיום 4.12.86מאשר התובע קבלת תשלום בעד "הכנת והדפסת קטלוג" ובחשבונית שלאחריה מס' 174מיום 4.12.87מדובר על תשלום בעד הכנה וגרפיקה לקטלוגים למוסרות. בהסתמך על העדויות המקובלות עלי כמהימנות והנתמכות בכתוב בחשבוניות, הנני קובעת כי הנתבעת שילמה לתובע בעד הפילם והפיתוח ששימשו לביצוע הצילומים, בעד ביצוע הצילומים ובעד העריכה, הגרפיקה, הפלאטות (התבניות). לפיכך התובע גבה מהנתבעת את כל ההוצאות הממשיות שהיו לו וכן תשלום בעד ביצוע כל סוגי העבודות לרבות צילום, פיתוח ועריכה. בנסיבות אלה, היתה הנתבעת הבעלים של הנגטיבה בעת עשייתה. ענייננו דומה מאוד לסיטואציה שהובאה בפסק הדין בע"א 360/83 פ"ד מ' (3) 340, שם בעמ' 354; הנתבעת הזמינה מהתובע להכין למענה "קטלוגים" הכוללים צילומים של מוצריה, לצורך הפצה בין לקוחותיה ולקוחות פוטנציאליים. הקטלוגים צריכים היו לשמש רק את התובעת באשר ממילא לא היתה לאחרים כל תועלת מהפצתם. בית המשפט העליון בפסק הדין הנזכר אמר מפי כב' השופטת נתניהו: "גישה שלישית - בטווח בשני הקצוות - היא כי מן הראוי להקנות למזמין של כל יצירה זכות יוצרים מוגבלת לשימוש ביצירה רק למטרה שלשמה הוזמנה. המלצת הוועדה ברוב דעות היתה כי בהעדר הסכם אחר, זכות היוצרים בכל יצירה תהיה ליוצר בכפוף לשתי הגבלות. האחת - למזמין תהיה רשות בלעדית (esclusive licence) מוגבלת למטרות שהיו בכוונת הצדדים בעת ההזמנה ליוצר תהיה הזכות למנוע ניצול למטרות אחרות... לדעתי, והאחרת - הרעיון שבהוראה זו והוראת סעיף 5(י) מ - 1911הברורה ממנה, כעולה פסק דין הנ"ל בעניין ,james arnold and co. Ltdהוא מתן תוכן עסקי להזמנה. עניינו של מזמין בתמורה של גלופה, המיועדת מעצם טבעה להפקה המונית של העתקים הוא בהעתקים. הגלופה עצמה נשארת, בדרך כלל, בידי היוצר. אם תישאר גם זכות היוצרים בידו מה פעל המזמין? צפייתו העסקית תסוכל והזמנתו שעבורה נתן תמורה , תתרוקן מתוכנה". בעקבות האמור לעיל, בפסק הדין של בית משפט העליון, ובהסתמך על ס' 5(1) לפקודת זכות היוצרים, אני קובעת כי הנתבעת הינה הבעל הראשון של זכות היוצרים בקטלוגים ובעזרים להדפסת הקטלוג. בס' 5(1) הנזכר נאמר: "בהתחשב עם הוראות חוק זה יהיה מחברה של יצירה הבעל הראשון של זכות היוצרים בה בתנאי (א) שאם היה זה פיתוח, צילום או תמונה והקלישאה או העתקה מקורית אחרת הוזמנה על ידי אדם אחר והוכנו תמורת דבר ערך בהתאם לאותה הזמנה, הרי אם אין הסכם הקובע את ההיפך יהיה האיש שהזמין את הקלישאה או את ההעתקה המקורית האחרת, הבעל הראשון של זכות היוצרים" כדי לזכות בתביעתו חלה על התובעת חובת הראיה כי נעשה הסכם בינו לבין הנתבעת שעל-פיו היה הוא התובע הבעל הראשון של זכות היוצרים בקטלוג, למרות שהנתבעת הזמינה את הקטלוג ושילמה את כל הוצאות הכנתו לרבות העזרים להכנתו, לרבות התשליל והתשלום בעד העריכה כולל הגרפיקה. התובע לא עמד בנטל הראיה. בדיון במסגרת הבקשה לסעד זמני זו שנתבררה בפני כב' השופט שטרוזמן, הודה התובע כי טיפולו בהדפסת הקטלוג, בהזמנות שמסר לבית הדפוס (הנתבעת 3), הוא שימש שליח של הנתבעת. גם עובדה זו תומכת בזכותה של הנתבעת להדפיס את הקטלוג, הדפסות חוזרות כבעלת זכות היוצרים בקטלוג. אינני מקבלת כמהימנים את דברי התובע כי קיבל תשלומים מהנתבעת בעד מספר מסויים של הדפסת קטלוגים וכי הוסכם כי הנתבעת תשלם לו בעד הדפסות, הואיל והתובע לא הוכיח קיום הסכם, חל כאמור הכלל על פי החריג שבסעיף 5(1)(א) לחוק. דין תביעה זו להידחות כנגד הנתבעת וכל יתר הנתבעים שפעלו בהדפסת הקטלוג, מכוח זכותה של הנתבעת. התובע ישלם לנתבעים הוצאות משפט וכן שכ"ט עו"ד בסך 000, 10ש"ח בתוספת מע"מ. סכום זה יישא ריבית והפרשי הצמדה מיום 15.09.1999ועד ליום התשלום בפועל. זכויות יוצרים (הפרת)