קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אחריות על תאונה בשוק העירוני: י. טימור - סגן נשיא     1. בפנינו ערעור על פסק דין שניתן ע"י כב' השופט א. ואגו, מבית משפט השלום בבאר שבע, ביום 24.9.00, בו נדחתה התביעה שהוגשה נגד המשיבה, משנשללה אחריותה לאירוע שהביא לנזק שנגרם למערערת.   2. אין מחלוקת לגבי העובדה שהמערערת נפגעה ביום 3.4.97, מגליל בד שנשען על תמרור ונפל עליה, עת חלפה לידו, בשוק העירוני בבאר שבע. עקב התאונה נגרם לתובעת שבר באחת מחוליות הגב. התביעה הנדונה הוגשה נגד שני נתבעים. הנתבע האחד לגביו נטען כי הינו רוכל בשוק ובעל החזקה בגליל הבד. הנתבעת הנוספת הינה המשיבה שהיא האחראית על הפעלת השוק העירוני. הנתבע לא טרח להגיש כתב הגנה וביום 17.12.97 ניתן פסק דין כנגדו בהעדר הגנה. בירור התביעה התמקד, איפוא, באחריותה של המערערת לתאונה הנדונה.   3. ביה"מ קמא קבע הממצאים שלהלן:   3.1 איש לא ראה כיצד נפל הגליל על המערערת;   3.2 לא הוכח כמה זמן היה הגליל במקום בו ארעה התאונה;   3.3 לא הובאה כל ראיה להסביר מה הביא לנפילתו של אותו גליל.   4. ב"כ המערערת ביקש לחייב המשיבה מכוח סע' 41 לפקודת הנזיקין. נפסק ע"י בית משפט קמא, כי לא הוכחה שליטה מלאה של המשיבה בגליל ואף לא הוכח שהמקרה שגרם לנזק מתיישב יותר עם המסקנה שהמשיבה לא נקטה זהירות סבירה.   5. דין ערעור זה להידחות וזאת מן הטעמים שלהלן:   5.1 אין ערכאת הערעור מתערבת בממצאים עובדתיים שנקבעו ע"י הערכאה הדיונית.   5.2 עפ"י הפסיקה יש להבחין בין שליטה על החפץ המזיק, לבין שליטה על המקום בו ארעה התאונה. על המערערת היה להוכיח כי בזמן ההתרחשות של האירוע שגרם לנזק היתה למשיבה שליטה מלאה בחפץ המזיק, באופן שלא ניתן ליחס למישהו זולתה התערבות פעילה שיכולה היתה לתרום או לגרום לנזק (ראה ע.א. 377/85 נעים נ. משרד החינוך והתרבות פד"י מב (1) 153 בעמ' 159). שליטה זו בגליל הבד, ע"י המשיבה, לא הוכחה ע"י המערערת. לא די בחובת הפיקוח החלה על המשיבה, כדי להוכיח יסוד "השליטה המלאה" בנכס - הוא גליל הבד. עפ"י הממצאים שנקבעו ע"י בית משפט קמא גם לא הוכח שהמקרה שגרם לנזק מתיישב יותר עם המסקנה שהמשיבה לא נקטה זהירות סבירה.   5.3 משלא הוכחו נסיבות התאונה ולא נתקיימו כאמור כל התנאים להחלת סע' 41 לפקודת הנזיקין, לא הוכחה אחריותה של המשיבה לתאונה הנדונה ובדין דחה בית משפט קמא את התביעה נגדה.   6. סוף דבר, דעתי היא כי מן הדין לדחות הערעור ולחייב המערערת בהוצאות משפט בסכום כולל של 6000 ₪, שישולם מתוך הערבון שהופקד שיתרתו תוחזר למערערת.     י. טימור - סגן נשיא אני מסכים     י. פלפל, סגן נשיא - אב"ד     אני מסכים     נ. הנדל - שופט     לפיכך הוחלט כאמור בפסק הדין שניתן ע"י סגן הנשיא י. טימור. נזקי גוף