המדובר בתובע יליד 1919, כבן 80 בעת קרות התאונה. התובע חי בגפו בתל אביב, ונפגע בעת היותו הולך רגל. ביום התאונה התקבל לחדר מיון בבי"ח איכילוב שם אובחנה חבלת מעיכה לכף רגל וקרסול שמאל, שבר פתוח בקרסול וחוסר עור נרחב באזור כף הרגל. התובע אושפז. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא גובה הפיצוי לאדם מבוגר נפגע בתאונת דרכים: 1. בדיון שהתקיים בפני ביום 2.1.01 הסכימו באי כח הצדדים כי בית המשפט יפסוק על דרך הפשרה בתביעה זו, על בסיס הצעת הפשרה שהוצעה ע"י בית השמפט (מפי כב' הש' שנהב) לאחר שמיעת טיעונים בדבר ראשי נזק שנותרו במחלוקת. הקריטריונים לפסק הדין פורטו בהסכמת ב"כ הצדדים כדלקמן: א. כאב וסבל על בסיס 65% נכות - ימי אשפוז בניכוי גיל. ב. הוצאות עבר על פי קבלות ועל פי טיעונים שיגישו הצדדים. ג. תשלום למוסד בית גלבוע בניכוי מל"ל בשיעור 1,650 ₪ בשלב זה וכן בניכוי ערך שכר הדירה בסך 2,400 ₪. עוד הוסכם כי פסק הדין הוא לגבי תשלומים עיתיים והתיק לא יסגר. בהמשך נאמר בהסכמת הצדדים כי הטיעונים כוללים את ימי האשפוז ושכ"ט. וכן מעיון בהסכמת ב"כ הצדדים עולה כי לא יכולה להיות מחלוקת אחרת למעט שכ"ט עו"ד שמגיעה לב"כ התובע (מהיכן נגזרת היא?) וכן מספר ימי האשפוז (האם מח' סיעודית בבית אבות הינם ימי אשפוז?) וכן מהן הוצאות העבר על פי קבלות וטיעונים. 2. צר לי שב"כ התובע נגרר לטיעונים שאינם ממין ההסכמה (ואחריו ב"כ הנתבעים) ובכך סרבלו וסיבכו את הדיון שלא לצורך ושלא על פי הסכמת הצדדים. בפסק דין זה אשר ב"כ הצדדים הסמיכוני לפסוק על דרך הפשרה על פי סעיף 4ג' לחוק הפתל"ד, התייחסתי אך ורק לקריטריונים שהוסכמו ע"י ב"כ הצדדים בדיון שבפני ולנקודות היחידות שנותרו במחלוקת כפי שעולה מאותה הסכמה. 3. לענין "ימי אשפוז" - המדובר בתובע יליד 1919, כבן 80 בעת קרות התאונה. התובע חי בגפו בתל אביב, ונפגע בעת היותו הולך רגל. ביום התאונה התקבל לחדר מיון בבי"ח איכילוב שם אובחנה חבלת מעיכה לכף רגל וקרסול שמאל, שבר פתוח בקרסול וחוסר עור נרחב באזור כף הרגל. התובע אושפז במח' כירורגית-פלסטית למשך 17 יום. ביום 6.11.99 הועבר למח' אורטופדית לאחר הופעת נמק ברגלו. למרבה הצער, לא ניתן היה להציל את רגלו של התובע ובוצעה כריתה עד למעל הברך. ביום 8.11.99 הועבר התובע ממח' אורטופדית למח' שקום כללי בבי"ח איכילוב עד ליום 17.1.00. עד למועד זה, 87 ימים. אינני סבורה שיכולה להיות מחלוקת כלשהי. לא יעלה על הדעת שלא לחשב את ימי האשפוז של התובע במחלקת השקום של ביה"ח. התובע היה בסמוך לאחר קטיעת רגלו, ואין ספק שאשפוזו בתוך כתלי ביה"ח לצורך שיקומו, הינו המשך ישיר וכתוצאה מקטיעת רגלו. לא ניתן היה לשלחו לביתו יומיים אחרי קטיעת רגלו, ובמח' האורטופדית לא היה הציוד המתאים לשקומו, המשך אשפוזו אם כן במח' השקום, הוא המשך אשפוז ישיר ונובע כולו מנזקי התאונה הנדונה. די אם נביט בסכום המחלקה ממח' השקום ונווכח שהתובע קיבל לא רק טפול תרופתי והשגחה רפואית, אלא טיפול שקומי הכולל חיזוק שרירים, לימוד מעבר מישיבה בכסא גלגלים למטה וההיפך, קיבל טיפול תרופתי בטיפול זיהומי בגדם, טופל הן ע"י אורטופד והן ע"י פלסטיקאים עד לסגירת הגדם לחלוטין והיעלמות הזהום. אין כל ספק כי המדובר בהמשך אשפוז ישיר מהמח' האורטופדית שביצעה קטיעת הרגל. המחלקת האמיתית היא בתקופה שלאחר מכן. התובע נשלח למחלקה סעודית שקומית בבית אבות "נווה עמית" מיום 17.1.00 ועד ליום 18.12.00. מיום 18.12.00 עבר לבית אבות "גלבוע". בעוד שנטען ע"י ב"כ התובע כי תקופת שהותו במחלקה סיעודית בבית אבות "נווה עמית" הינם "אשפוז" הכולל טיפולים פיזיוטרפיים ותרופתיים נטען ע"י ב"כ הנתבעת כי תקופה זו הינה שהות אלטרנטיבית לביתו נוכח העובדה שדירתו טרם אובזרה ושופצה על פי צרכיו בכסא גלגלים. לטענת הנתבע התובע עצמו כבר ב-2/00 ביקש לצאת מ"נווה עמית" לביתו חזרה. אין ספק שהגדרת המקום כ"בית אבות" אין בה להוסיף או לגרוע מהגדרת המונח "אשפוז" והשהות תיבדק אם אשפוז היא אם לאו על פי טיב וסוג הטיפול אותו קיבל הנפגע במקום. מעיון ב"סכום ביניים" של "נווה עמית" שהודפס ב-20.1.00 (נספח כב'1 לתצהיר התובע) נמצא למדים כי התובע התקבל למח' סיעודית ב-17.1.00 כשבסיבת הקבלה נכתב: "התקבל להמתנה של סידור מוסדי". היינו יש להניח כי אם התובע יכול היה לחזור לביתו, היה עושה זאת. יחד עם זאת, מיום שהתקבל עד 20.1.00 (כ-3 ימים) נמצא במעקב של לחץ דם, דופק, חבישת פצעי לחץ ומעקב יציאות. בדיווח הרופא נכתב כי התובע מקבל טיפול קבוע בפיזיוטרפיה, תוכנית להמשך שהיה הינה פיזיוטרפיה, חזוק שרירים והפעלה כללית. בנסיבות אלה סבורני שיש לקבל חלק מהתקופה לפחות כהמשך "אשפוז" שקומי. ולצורך הענין נלקחו בחשבון 30 ימי אשפוז מתוך כלל התקופה. חשוב כאב וסבל אם כן נערך לפי נכות של 67% + ימי אשפוז 87 ימים מבי"ח איכילוב + 30 יום מנוה עמית וביחד 117 ימים, בניכוי גיל, ובסה"כ 895 ,79 ₪. 4. בפרק ההוצאות הוסכם בדיון מיום 2.1.01 כי יפסקו הוצאות לעבר בלבד על פי קבלות. לסכומי ב"כ התובע לא צורפו קבלות, ולגבי חלק מההוצאות הופניתי לנספחי התצהיר עדות ראשית. לכאורה צודק ב"כ הנתבע כי הפסד ממוני לגבי העבר הוא נזק מיוחד שיש להוכיחו בקבלות וכך גם הוסכם ע"י הצדדים (סעיף ב') "הוצאות עבר על פי קבלות, ועל פי הטיעונים"... קראתי טיעוני הצדדים, לתובע נגרמו הוצאות מיטיבים ללא ספק בתקופה הסמוכה לתאונה ובתקופת אשפוזו של התובע בביה"ח. כמו כן נגרמו הוצאות בגין שפוץ דירתו של התובע ע"מ שניתן יהא להשכירה. חלק מ"פירות" השפוץ יש לזקוף לתובע עצמו וליורשיו. הוצאות אלה כוללות תווך, פרסום, וכד'. לאחר ששקלתי טיעוני הצדדים אני פוסקת בראש נזק זה הוצאות גלובליות בסך 15,000 ₪. 5. על פי המוסכם בסעיף ג' להסכמת הצדדים, על הנתבעים לשלם לתובע בגין שהותו ב"בית גלבוע" סך של 9000 ₪ בניכוי מל"ל בסך 1650 ₪ ובניכוי שכר הדירה בסך 2400 ₪ (600$). ובסה"כ 4950 ₪. סכום זה ישולם מידי 3 חודשים מראש ע"י הנתבע לידי ב"כ התובע, וישתנה מעת לעת, בהתאם לגובה שכה"ד ובהתאם לתשלום המתקבל מהמל"ל. חשוב מעודכן יעשה מידי 3 חודשים. כל תשלום ישולם עד ל-5 בחודש לכל רבעון הינו ב- 5/1, ב-5/4, ב-5/7, ב-5/10. אין לנכות מסכום זה כל סכום שהוא, הן מכח הסכמת הצדדים עצמם והן מחמת העובדה ש"כלכלת התובע" באה בחשבון בניכוי תשלום המל"ל. הוצאות רפואיות של התובע אמורות להיות מכוסות ע"י קופ"ח, למעט הוצאה חריגה שאיננה מכוסה ע"י סל הבריאות, בהוצאה חריגה כזו יוכל התובע לפנות בכל עת בבקשה לביהמ"ש. 6. שכ"ט עו"ד - ב"כ תובע טוען כי יש לפסוק את שכר טרחתו באופן יחסי לכל הסכומים שיפסקו לתובע לעבר ולעתיד, לרבות קבלת יעוץ באשר לקבלת עובד זר ושפוץ הדירה. לענין תיק ההוצל"פ - לאור בקשתו של עו"ד טישלר ב"כ התובעת מיום 1.3.01 אני מורה כי לתובע תוחזר אגרת פתיחת תיק הוצל"פ בסך 465 ₪ בלבד. ומאחר ואני סבורה שניתן היה להימנע מפתיחת תיק הוצל"פ אינני פוסקת שכ"ט בתיק ההוצל"פ. הנתבעת תשא בשכ"ט עו"ד בשיעור של 13% + מע"מ לגבי הנזק הלא ממוני וההוצאות כדלקמן: 79,895 15,000 בסך 12,336 ₪ + מע"מ = 13% X 94,895 לגבי התשלום העיתי המשולם כל רבעון, תוסיף עליו הנתבעת 13% + מע"מ מידי רבעון. (למען הסר ספק 13% "נגזר" מסכום התקבול נטו בסך 4950 ₪). כל תשלום ישולם ישירות לב"כ תובע כנאמן עבור התובע אשר ינכה את שכר טרחתו בשעור 13% + מע"מ יעביר התקבול של 4950 ₪ לשלושת החודשים לבית האבות. ב"כ תובע יעקב אחר ביצוע התשלומים כסדרם, וכן עדכון הסכומים מידי רבעון במידת הצורך. דריסהמשפט תעבורהפיצוייםתאונת דרכים