קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הבטחת הכנסה עולה מארגנטינה: 1. לפנינו תביעה לתשלום גמלת הבטחת הכנסה שנדחתה על ידי הנתבע בטענה כי לתובע רכב בבעלותו בשימושו וכי הנכדים של התובע נמצאים באחזקתו (והוא משמש להם כאפוטרופוס) אינם בגדר ילדים נטושים לפי תקנה 2 (א) (2) לתקנות הבטחת הכנסה תשמ"ב - 1982. התובע עלה ארצה מארגנטינה כשהוא מביא עימו את שני נכדיו. מדובר בילד וילדה ילידי שנת 89, 95 בהתאמה. ילדים אלה, נולדו לביתו של התובע שלדאבון הלב, לדבריו, לוקה בנפשה ואינה מסוגלת לטפל בהם. לאחר מאמצים כבירים, הצליח התובע "לחלץ" את נכדיו ולהביאם ארצה וכאן הוא משמש להם כאב ואם . הוא קיבל מעמד של אפוטרופוס על נכדיו. בהתערבות הנתבע הוכר התובע כמשפחה אומנת לנכדיו, כעולה מדבריה של ב"כ הנתבע. בהתאם למעמד זה - משפחה אומנת - הוא מקבל ממשרד העבודה והרווחה תשלום חודשי של כ - 3500 ש"ח. התובע רכש רכב חדש המשמש לו לצורך טיפול בנכדיו. התובע מבקש לקבל הבטחת הכנסה, וטוען כי הנתבע דחה שלא כדין את תביעתו להבטחת הכנסה. 2. נקדים ונאמר כי עדותו היתה נוגעת ללב, ועשתה עלינו רושם מהימן. יחד עם זאת, עלינו לבחון את זכאותו בהתאם לדין וכבר הזהירה התורה: "ודל לא תהדר בריבו" (שמות כג' ג') ועוד נאמר: "לא תישא פני דל" (ויקרא יט', טו'). 3. את זכאותו של התובע יש לבחון על פי חוק הבטחת הכנסה התשמ"א - 1980 והתקנות שהתפרסמו מכוחו תקנות הבטחת הכנסה, התשמ"ב - 1982. החוק יוצא מההנחה, כי בעל רכוש איננו זקוק לקיצבה צנועה כדי לשמור על רמת קיום מינימלית (ולשם כך) החוק והתקנות מגדירים מהו "נכס", שממנו ניתן להפיק הכנסה, וכמו כן, נקבע גובה ההכנסה שהנכס מאפשר לצורך חישוב הגימלה. החוק קובע בין היתר, כי הכנסה כוללת "סכומים" שיראו אותם כהכנסה מנכס אף אם אין מופקת ממנו הכנסה. דב"ע נא/ 04-28 מזל מטילדה נ' המוסד פד"ע כב 498. וכן דב"ע נב /04-111 המוסד נ' מוחמד פד"ע כד' 507. 4. ההלכה בסוגיה של שימוש קבוע ברכב כשולל גימלת הבטחת הכנסה נדונה במספר רב של פסקי-דין. (ר' בעניין זה דיון מס' מו/ 0-42 זבולון צאלאקוילי נ. המוסד לביטוח לאומי פד"ע יז' עמ' 323, וכן דב"ע מח/ 04-135 בוטבול נ. המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם); דב"ע מח/ 04-199 שבי נ. המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם); דב"ע מח/ 04-183 אבו עמר נ. המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם); דב"ע נא/ 04-69 מנצור נ. המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם). 5. עפ"י סעיף 9 (א) לחוק הבטחת הכנסה תשמ"ב - 1982 הוגדרה: 'הכנסה' - הכנסה מהמקורות המפורטים בסעיף 2 לפקודה, אף אם לא צמחה, הופקה או נתקבלה בישראל, ולרבות - . . . (4) סכומים שיראו אותם כהכנסה מנכס, אף אם אין מופקת ממנו הכנסה". עפ"י סעיף 9 (ג) לחוק: "לענין סעיף זה, 'נכס' - כל רכוש, בין מקרקעין ובין מטלטליו... ולמעט זכות אחזקה במקרקעין המשמשים למגורי הזכאי ולא לשם השתכרות או רווח". 6. על מטרת חוק הבטחת הכנסה והתקנות עמד ביה"ד הארצי במס' בפסק-דין מג/ 04-162 חביב דהאן נ. המוסד לביטוח לאומי פד"ע טו' עמ' 351, בעמ' 354 שם פרש ביה"ד הארצי את האמור בסעיף 9 לחוק ותקנה 10 לתקנות הבטחת הכנסה התשמ"ב - 1982 (להלן: התקנות). ביה"ד הארצי לעבודה מסיק מה הייתה כוונת המחוקק מדברי ההסבר להצעת החוק, (הצ"ח התש"מ עמ' 3): "מטרת החוק המוצע היא להבטיח לכל אדם ומשפחה בישראל, שאין בכוחם לספק לעצמם הכנסה הדרושה לקיום, את המשאבים לסיפוק צורכיהם החיוניים". 7. על מטרת החוק עמד ביה"ד הארצי גם בדב"ע מח/ 04-63 סנוקה נ. ביטוח לאומי, פד"ע יז' 79 בעמ' 83, דיון מט 04-136 עזיזה אלעביד ואח' נ. ביטוח לאומי, פד"ע כב' 309 בעמ' 312 ובדיון מס' נא/ 04-28 מזל-טוב מטילדה מטלון נ. המוסד לביטוח לאומי פד"ע כב' 498. שם מצטט ביה"ד הארצי בעמ' 499 ובעמ' 500 את האמור בדב"ע מח/ 04-135 בוטבול נ. המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם) שם נאמר: "(החוק והתקנות מבטיחים) כזכור רמת קיום מינמלית וזאת כדי למנוע מצוקה כלכלית מן המבוטחים. אפילו אם השתכר המבוטח, או יש לו הכנסה ממקור אחר, אך הכנסתו איננה מגיעה לסכום מינמלי שנקבע בחוק ובתקנות, מחייב החוק, את (המוסד) להשלים את הכנסה המבוטח לסכום מינימלי זה. החוק מהווה חלק ממדיניות חברתית כלכלית כוללת של מערכת הביטחון הסוציאלי, וקשור לחוקים אחרים, ובהם: חוק הביטוח הלאומי, חוק שכר מינימום חוק שירות התעסוקה ואח'." 8. החוק יוצא מההנחה, כי בעל רכוש איננו זקוק לקיצבה צנועה כדי לשמור על רמת קיום מינימלית... (ולשם כך) החוק והתקנות מגדירים מהו 'נכס', שממנו ניתן להפיק הכנסה, וכמו כן, נקבע גובה ההכנסה שהנכס מאפשר לצורך חישוב הגימלה. החוק קובע בין היתר, כי הכנסה כוללת 'סכומים' שיראו אותם כהכנסה מנכס אף אם אין מופקת ממנו הכנסה'. בתקנה 10 (ג) לתקנות נקבע: "על אף האמור בתקנה זו, היה הנכס רכב מנועי, יראו את הנכס כאילו מופקת ממנו הכנסה חודשית בסכום שאינו נמוך מסכום הגימלה שהייתה משתלמת לתובע לולא האמור בתקנת משנה זו". בהתיחסו לתקנה 10 (ג) לתקנות אמר בית הדין כי זו: "... מצביעה על מגמה לא לשלם גימלה למי שיש רכב ברשותו. הסיבה לכך היא שהמדינה אינה צריכה לתמוך במי שיכול להוציא מיגיע כפיו או ממקור אחר סכומים הדרושים להחזקת רכב, סיבה נוספת היא שמי שיש רכב ברשותו, יכול לעיתים להתפרנס משימוש באותו רכב...". (עמ' 326 בדיון מס' מ/ 0-42 הנ"ל). 9. במקרה דנן, הדין ברור וחד משמעי . העובדה שהתובע מחזיק ברשותו רכב שוללת ממנו את הזכאות להבטחת הכנסה. לפיכך, דין התביעה, עם כל הצער שבדבר, להדחות. בשולי הענין נציין כי יתכן והיינו מגיעים לתוצאה דומה בשים לב לעובדה שלתובע משולם מידי חודש בחודשו תשלום כמשפחה אומנת בסכום העולה על הסכום המבוטח בסעיף 7 לחוק ותשלום זה אף הוא בא בגדר הכנסה. 10. סוף דבר - התביעה נדחית. אין צוו להוצאות. הבטחת הכנסה