קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הובלת ביצים לא ממוינות לא חתומות: התביעה 1. התובע הינו חקלאי וחבר מושב בית יצחק. ביום 19.3.93 תפסו נציגי הנתבעת 1,200 תבניות ביצים (המכילות 36,000 ביצים) שבבעלות התובע, בעילה של הובלת ביצים לא ממוינות ולא חתומות. מתוך 1200 תבניות הביצים שנתפסו, התובע טוען כי 700 תבניות כן היו ממוינות וחתומות ובליווי תעודות משלוח של מושב בית יצחק, ואילו 500 תבניות נרכשו על ידי התובע מחקלאי במושב בית יצחק. נציגי הנתבעת תפסו גם את המשאית, שהובילה את הביצים, והעבירוה לחניון בנתניה. לאחר מכן, נפרצה המשאית על ידי עובדי הנתבעת, וכל תבניות הביצים נעלמו ממנה. התובע טוען בתביעתו כי הנתבעת החרימה ממנו, ללא כל צידוק חוקי, את הביצים הנ"ל, והתביעה היא להשיב לו את שוויין, וכן לפצותו בגין הנזק שנגרם למשאית. ההגנה 2. הנתבעת טוענת בהגנתה כי המשאית עם תבניות הביצים יצאה מאזור טול כרם ונכנסה משם לתחום מדינת ישראל, וכן כי לפחות מחצית מהביצים לא היו חתומות. מפקחי הנתבעת, בהתאם לסמכותם על פי חוק, תפסו את הביצים והמשאית, בחשד של הובלת ביצים או שיווק ביצים שלא כדין. כן נטען כי בחקירה שקיימה הנתבעת, הופרכה גירסת התובע כאילו הביצים הלא חתומות נרכשו במחסן בבית יצחק. הנתבעת דיווחה על הענין לרופא וטרינר מטעם משרד החקלאות, ועפ"י הוראתו, הושמדו הביצים. הביצים החתומות 3. מדו"ח התפיסה נ/1 עולה כי מדובר ב- 1,100 תבניות, המכילות 33,000 ביצים. מן העדויות התברר, כי מתוך סה"כ הביצים, אלה שהיו ממוינות וחתומות נרכשו על ידי התובע, ביום חמישי, 18.3.93, ממנהל מחסן הביצים במושב בית יצחק, מר אליעזר טולדו. סה"כ הכמות שנרכשה ממר טולדו היא 427 תבניות, ומספר הביצים הוא 12,816 (ר' עדות מר טולדו, נ/2, ותעודות המשלוח, נ/3. הערה: ישנן ביצים נוספות שיש עליהן תעודות משלוח, נ/4, אולם אילן ביטון העיד (פרו' עמ' 6, ש' 2) כי הביצים שנתפסו, הן ביצים שנקנו ביום חמישי, ומכאן שתעודות המשלוח הרלוונטיות הן רק נ/3). אלה הן ביצים ממוינות, חתומות, שהובלו בלווית תעודות משלוח כדין, ולא היתה כל עילה לתפוס או להשמיד אותן. על כן ניתן לקבוע כבר עתה כי ביחס לביצים הללו, הוכיח התובע את תביעתו. הביצים הלא חתומות 4. ב"כ התובע טוען בסיכומיו (סע' 9) כי מוטל על הנתבעת נטל השכנוע לגבי העובדה שהביצים הללו נקנו, כטענתה, בטול כרם, ושהן היו לא חתומות, ולפיכך חשודות כנגועות במחלה. התביעה הינה, למעשה, תביעת נזיקין (ר' סע' 43-44 לסיכומי התובע) וככל תביעת נזיקין מוטל על התובע הנטל להוכיחה. הנתבעת מסתמכת בין היתר (סע' ט"ו לסיכומיה) על סעיף 3 לחוק הנזיקין האזרחיים (אחריות המדינה) תשי"ב 1952, אשר קובע כי המדינה אינה אחראית בנזיקין על מעשה שנעשה בתחום הרשאה חוקית, או בתום לב תוך שימוש מדומה בהרשאה חוקית, אולם אחראית היא על רשלנות שבמעשה. הנה כי כן, על התובע להוכיח רשלנות כדי לזכות בתביעתו, ולא יוכל לזכות, אם לא יוכיח כי הנתבעת פעלה ברשלנות. 5. המשאית נתפסה, כפי שעולה מן העדויות, לא רחוק מטול כרם (פרו', עמ' 2, ש' 11, עמ' 6, ש' 4). אין גם מחלוקת על כך שחלק גדול מן הביצים היו לא ממוינות ולא חתומות, וזאת בניגוד להוראות פרק ב' של כללי המועצה לענף הלול (הסדרת ייצור, מיון ושיווק) התשכ"ח - 1968 ( ר' בייחוד סע' 14ד(ב): "לא ישווק קבלן מורשה ביצת מאכל אשר לא מויינה בתחנת המיון, או שבמיון נתגלה בה אחד מאלה...", וכן סע' 15(א): "לא יוציא קבלן מורשה מתחנת מיון ביצים, אלא אם כן כל ביצה ואריזה קמעונאית של ביצים מוחתמת בחותמת שאינה ניתנת למחיקה... ועליה מוטבע תאריך מיונן של הביצים הארוזות בה"). 6. אמנם, בפי מר ביטון, נהג המשאית, היו הסברים לאמור לעיל. ביחס לעובדה כי המשאית נתפסה כשהיא מגיעה מכיוון טול כרם, הסברו הוא, שהוא רק לקח את עובדו של התובע, שהינו תושב השטחים, עד מחסום טול כרם, ומשם העובד מגיע לביתו באופן עצמאי (ראה נ/6). גם התובע ואשתו אישרו גירסה זו (פרו', עמ' 3, ש' 9, וכן ר' נ/5) אולם משום מה נמנעו מלהביא לעדות את אותו עובד שלהם, תושב השטחים, על מנת שיאשר את הדברים. 7. ביחס לעובדה כי מרבית התבניות היו לא ממוינות ולא חתומות, הסברו של מר ביטון לכך הוא, שסמוך לפני חג הפסח אין מחתימים את הביצים, מטעמי כשרות. בנקודה זו יש לציין כי מוסכם על שני הצדדים, והדבר נרשם מפיו של ב"כ התובע (פרו', עמ' 10, ש' 7-8), כי מספר ימים לפני חג הפסח נהגה מועצת הלול לאשר שיווק ביצים על ידי הקבלנים המורשים ללא חותמת, וזאת מטעמי כשרות. ספק אם הסבר זה מסייע לתובע במקרה דנן, שהרי ב"כ התובע עצמו מסכים כי מדובר בהיתר שהמועצה נתנה לקבלנים המורשים, והרי אין חולק כי הביצים הלא חתומות שנתפסו, לא נרכשו מקבלן מורשה. 8. מכל מקום, לשני המרכיבים שהזכרתי עד עתה (הגעה מכיוון טול כרם, וביצים לא חתומות) נוספת גם העובדה, שנהג המשאית, אילן ביטון, מסר, בעת תפיסת המשאית, גירסה שיקרית בעליל באשר למקורן של הביצים. בדו"ח התפיסה, נ/1, שנרשם במהלך ביצוע התפיסה, ושמר ביטון וגב' גרובברד חתומים עליו, נרשם כי תגובת החשוד: " הביצים יצאו ממחסן שיווק בבית יצחק". גם בחקירתו של מר ביטון, כחצי שעה לאחר מכן, על ידי חוקר מטעם הנתבעת, נ/7, טען מר ביטון כי העמיס את הביצים "בנקודת החלוקה בבית יצחק, שנקרא מחסן בית יצחק". אולם יומיים לאחר מכן, לאחר שמנהל "מחסן בית יצחק", מר טולדו, שלל מכל וכל את הטענה כי הביצים הלא חתומות נרכשו ממנו (ר' /2), חזר ונחקר מר ביטון פעם נוספת (ר' נ/6) והפעם טען כי "איני מכיר את האדם שממנו קניתי. הוא יודע שאני מחלק ופנה אלי". ובביהמ"ש העיד מר ביטון - "החלק הלא חתום אני קניתי את זה מבן אדם ליד המחסן שאנחנו רוכשים מהם את הביצים יום יום. אני שילמתי לו במזומן. שילמתי לו מתוך הפדיון היומי. זה לא היה דבר יוצא דופן... אחרי שיצאתי מהמחסן והעמסנו את הסחורה החתומה, עצר אותי אחד מאנשי המשק שאני לא מכיר אותו מקודם והוא הציע לי לקנות ביצים לא חתומות. הביצים האלה היו בתבניות. זו היתה פעם ראשונה שקניתי ביצים לא חתומות" (פרו', עמ' 5 ש' 17-22). ובחקירה החוזרת - "אני קניתי את הביצים הלא חתומות מאדם מסוים ליד המחסן, הוא מספק סחורה למחסן, אני משער שהוא תושב בית יצחק. הוא מספק למחסן בבית יצחק ביצים. אני משער שהוא מהמשקים באיזור. הוא לא נראה לי בן מעוטים, הוא יהודי, מושבניק". (עמ' 7, ש' 5-7). מן העדות הזאת ברור לחלוטין, כי הגירסה שמסר מר ביטון בעת התפיסה, ובחקירתו מיד לאחר מכן (נ/7), לפיה רכש את הביצים ממחסן הביצים בבית יצחק (ממר טולדו) אינה נכונה, ונשאלת השאלה, לשם מה ומדוע ראה צורך לשקר, אם לא חפץ להסתיר משהוא? 9. אולם מה שיותר חשוב הוא, שהתובע ונהגו טוענים, כי הביצים לא נרכשו בטול כרם, אולם אין הם יודעים ואינם מסוגלים ליתן מענה לשאלה - מהו מקורם של הביצים. פשיטא, שעל התובע מוטל היה הנטל להראות היכן וממי רכש את הביצים הלא חתומות. התובע לא עמד בנטל הזה. 10. הנה כי כן, מדובר במשאית, שהגיעה מכיוון מחסום טול כרם, עם כמות גדולה של תבניות ביצים לא חתומות, כאשר נהג המשאית מספר כי קנה אותן אצל פלוני במושב בית יצחק, גירסה המתגלה כעבור יומיים כשיקרית, וכאשר לא ידוע ולא הוכח (עד לרגע זה) מהו מקור הביצים. אני סבור כי כל אלה, במצטבר, הן נסיבות מחשידות, ואין לומר כי הנתבעת, בנסיבות אלה, פעלה ברשלנות כשהחליטה לתפוס את הביצים הלא חתומות ולהעבירן אל השירותים הוטרינריים של משרד החקלאות (שמצידם נתנו הוראה להשמיד את הביצים, נ/8, בהיותן חשודות כנגועות במחלת סלמונלה אנטריטידיס). נראה לי כי ניתן לקבוע, בנסיבות אלה, כי הרשות פעלה בתחום הרשאה חוקית, או מכל מקום בתום לב, תוך שימוש מדומה בהרשאה חוקית, ולא פעלה ברשלנות. על כן, אינני מקבל את התביעה, ככל שהיא נוגעת לביצים הלא ממוינות והלא חתומות. 11. ביחס לביצים הממוינות והחתומות, אמרתי כבר לעיל כי התובע הוכיח את תביעתו. הסכום המגיע לו, בגין חלק זה של התביעה, יחושב כלהלן: בכל תבנית יש 30 ביצים (ר' נ/3). מחיר כל תבנית - 15 ₪ (סע' 8 לתצהיר התובע). מכאן שמחיר כל ביצה - 0.5 ₪. מדובר ב - 12,816 ביצים, ועל כן, הסכום המגיע לתובע הוא 6,408 ₪. 12. באשר לנזק הנטען למשאית, אף בהנחה שאמנם נגרם נזק, הרי סכום הנזק לא הוכח. לא הוצגה בפני ביהמ"ש לא חשבונית על התיקון, לא דו"ח שמאי, ואף לא תצלום של הנזק, ואין די בטענה בעלמא מפי התובע (שאינו שמאי), כי הנזק הוא 800 ₪. על יסוד מה נקב סכום זה? לסיכום 13. אני מקבל את התביעה חלקית, ומחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך 6,408 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 19.3.93 ועד התשלום בפועל, וכן הוצאות המשפט, ובתוספת שכ"ט עו"ד בסך 4,000 ₪ בצירוף מע"מ ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. ענף הלולהובלות