לא אחת, מצאו בתי המשפט להחמיר בעונשיהם של עברייני נשק בשל הסכנה הנשקפת מהם (ראו ע"פ 5380/06 סלאמה נ' מדינת ישראל (3.12.2007) וע"פ 4526/04 זעתרי נ' מדינת ישראל (8.11.2004). קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא החמרה בענישה על עבירות נשק: השופט ס' ג'ובראן: לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי מרכז (כב' השופטת ו' מרוז) מיום 30.12.2010 (ת"פ 19988-02-10) . המערער הורשע על פי הודאתו בעובדות מושא כתב האישום המתוקן אשר הושג במסגרת הסדר טיעון בשתי עבירות שעניינן גניבה בידי עובד לפי סעיף 191 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), וכן בעבירות בנשק לפי סעיף 144(ב2) לחוק העונשין. על פי המתואר באישום הראשון בכתב האישום, בתקופה שבין פברואר 2008 עד יולי 2009 עבד המערער במפעל המכונה "IWI" (להלן: המפעל) לייצור כלי נשק ובמהלך עבודתו, גנב מהמפעל כלי נשק שונים, שני מקלעים "גליל צלפים" עם משתיק קול ומחסנית ריקה, מקלע "מגל" עם מטול רימונים M-203, מקלע "מיני תבור" עם משתיק קול, מקלע "מיני עוזי" עם משתיק קול, מקלע "מיני עוזי", אקדח "נשר המדבר" עם מחסנית ריקה, אקדח ללא קנה וללא צינה וכן שקית ובה למעלה מ- 20 חלקי אקדח שונים. המערער החביא את כלי הנשק במקום מסתור במתחם המפעל, בכוונה להבריחם אל מחוץ לכתליו, אולם לא עלה בידו לעשות כן עקב פיטוריו קודם לכן. או אז יצר המערער קשר עם שניים, לב נוביקוב ומיכאל רייזנר (להלן: לב ומיכאל) אשר בדיעבד התחוור לו כי הינם סוכנים משטרתיים בכוונה להבריח באמצעותם את כלי הנשק לביתו, במועד שנקבע ובתמורה לשיעור של 50% מהרווחים שיתקבלו ממכירת כלי הנשק. בו ביום בו קשר קשר עם לב ומיכאל, התקשר המערער לחברו, שרון גוטין ותיאם עמו, כי הלה יתור אחר קונה לכלי הנשק בתמורה לשיעור של 10% מהרווחים שיתקבלו. העסקה סוכלה עם פנייתם של לב ומיכאל למשטרת ישראל, אשר בעקבותיה נעצר המערער ביום 24.1.2010. במסגרת הסדר הטיעון נקבע, כי שווי כלי הנשק ייקבע בהתאם למסמך שיימסר על ידי גורם רשמי מהמפעל ובכל מקרה השווי לא יעלה על זה הנקוב בכתב האישום. בהתאם לעובדות האישום השני, הורשע המערער בגניבת אקדחים וחלקי אקדחים בשלוש הזדמנויות שונות במהלך התקופה האמורה לעיל ובמכירתם לאחרים שזהותם אינה ידועה. בהזדמנויות אלה גנב המערער בסך הכל כ- 4-5 כלי נשק, אשר שווים הוערך ב- 380 דולר כל אחד. בהתאם להסדר הטיעון, כל צד היה חופשי לטעון לעונש בהעדר הסכמה בדבר מידת העונש. על בסיס הרשעה זו, גזר בית המשפט המחוזי על המערער 9 שנות מאסר בפועל מתוכן ינוכו ימי המעצר ומאסר על תנאי לתקופה של 12 חודשים למשך 3 שנים ממועד שחרורו והתנאי הוא שהוא לא יעבור את העבירות בהן הורשע לרבות עבירות שהן פשע. בגזר דינו קבע בית המשפט המחוזי, כי חומרת העבירות ונסיבות ביצוען מלמדות על טיבו של העונש שהושת על המערער. כמו כן, לא התעלם בית המשפט מנסיבותיו האישיות של המערער ובמיוחד מעברו הפלילי שאינו מכביד. על גזר דין זה ערער המערער בפנינו. במסגרת הערעור טען, כי העונש שנגזר עליו חורג ממדיניות הענישה המקובלת. לטענתו, מייד כשנפתחה נגדו החקירה במשטרה, הודה במיוחס לו בהודאה כנה וישירה, אולם בית המשפט המחוזי לא נתן לכך כל משקל ראוי עת גזר את דינו. כמו כן, טוען המערער, כי העונש שהושת על המעורב הנוסף בתיק הינו 10 חודשי מאסר בפועל. לטענת המערער שותפו לאישום, שרון גוטין, סיכם עמו כי ימצא קונה לנשקים בעבור תמורה. אומנם נכון הוא, כי עניינו של המערער אינו זהה לעניינו של שרון גוטין, אולם עדיין יש לזכור כי לשרון הרשעות קודמות בעבירות סמים ואלימות. לטענת המערער, הפער שבין 10 חודשי מאסר בפועל שהוטל על שרון גוטין לעומת 9 שנות מאסר בפועל שנגזרו עליו הינו פער בלתי נתפס ובלתי מתקבל על הדעת. עוד מציין המערער, כי הוא ביצע את המעשה על רקע מצוקה כלכלית וקלות דעת. לבסוף טוען הוא, כי הוא בן 38, גרוש ואב לילדה בת 14, עלה מרוסיה בשנת 1994 והוא תומך כלכלית בבתו ומערכת היחסים ביניהם תקינה. בשל כל אלה, מבקש המערער להורות על קיצור משמעותי של תקופת המאסר שהושתה עליו. מנגד, המשיבה השיבה לערעור בדיון בפנינו וטענה, כי מדובר בעבירות חמורות מאוד, וכי הענישה במקרה זה סבירה. לאחר שעיינו בגזר הדין של בית המשפט המחוזי, בהודעת הערעור ונימוקי הערעור, ולאחר ששמענו את הצדדים, נחה דעתנו כי דין הערעור להידחות. הלכה ידועה היא, כי ערכאת הערעור תתערב בחומרת העונש שהוטל על ידי הערכאה הדיונית רק במקרים חריגים של סטייה ברורה ממדיניות הענישה הראויה (ראו למשל: ע"פ 9097/05 מדינת ישראל נ' ורשילובסקי (, 3.7.2006); ע"פ 1242/97 גרינברג נ' מדינת ישראל (, 3.2.1998); ע"פ 3091/08 טרייגר נ' מדינת ישראל (, 29.1.2009, פסקה 11)). במקרה הנדון לא מצאנו סטייה ברורה שכזו לחומרה. המערער ביצע עבירות חמורות מאוד תוך תכנון ותעוזה רבה. הוא גנב כלי נשק רבים מתוך כוונה למכרם וזאת למרות הסיכונים הביטחוניים הקשים העומדים בפני הציבור במיוחד לאור ההסלמה החלה בעבירות נשק בשנים האחרונות. בית משפט זה שב ועמד לאחרונה על חומרתן המיוחדת של עבירות בנשק ועל הסכנות הצפויות מעבירות כאלה הגורמות לפעילות עבריינית אחרת ומאיימות על שלום הציבור כולו. נוכח מימדיה המדאיגים של תופעת הסחר הבלתי חוקי בנשק ולאור הצורך לסייע בבלימתה באמצעות ענישה מרתיעה, אימץ בית משפט זה עמדה עקרונית לפיה יש להחמיר, ככלל, בענישתם של נאשמים שהורשעו בעבירות נשק בכלל ובעבירות סחר בנשק בפרט (ע"פ 319/11 מדינת ישראל נ' יאסין (, 4.12.2011) פסקה 6; ע"פ 6210/10 מדינת ישראל נ' אגבריה (, 23.3.2011) פסקה 6)).  במקרה שלפנינו, התרשם שירות המבחן, כי המערער מצר על מעשיו ומתחרט על שביצע את העבירות והביע תובנה ומודעות לדפוסי התנהגותו. עם זאת, שירות המבחן הדגיש, כי ארוכה הדרך עד לשיקומו המלא של המערער וכי עליו להמשיך בטיפול בו החל. לבסוף, שירות המבחן לא בא בהמלצה טיפולית, אולם ציין כי בשל רצונו של המערער להמשיך בטיפול, רצוי לעשות כן במסגרת מאסרו. לא אחת, מצאו בתי המשפט להחמיר בעונשיהם של עברייני נשק בשל הסכנה הנשקפת מהם (ראו ע"פ 5380/06 סלאמה נ' מדינת ישראל (, 3.12.2007) וע"פ 4526/04 זעתרי נ' מדינת ישראל (, 8.11.2004). אשר לטענת המערער בדבר הפער הניכר בין עונשו לבין עונש חברו, שרון גוטין - אכן, כפי שמציין בא כוח המערער בעצמו, אין כלל מקום להשוות בין המקרים של השניים ולכן גם אין מקום להקיש עונש דומה של המערער לעומת עונשו של חברו.    נדרשנו לטיעוניו האמורים של המערער, אולם לא מצאנו צידוק להתערבות בעונש שנגזר עליו. גזר דינו המנומק של בית המשפט המחוזי עמד על כלל השיקולים הרלוואנטיים לעניין העונש. אנו תקווה, כי בתקופת מאסרו של המערער, ימשיך הטיפול בו תוך שיתוף פעולה מצידו עם גורמי הטיפול בבית הסוהר עד לשיקומו המלא. סוף דבר, הערעור נדחה.   משפט פלילינשקעבירות נשק