קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא החמרת מצב - ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים: בפני ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (החמרת מצב) מיום 28/4/04 אשר קבעה למערער 10% נכות. נימוקי הערעור הועדה הרפואית לעררים לא נתנה משקל נכון ומתאים לממצאים הרפואים ולמסמכים הרפואיים שהוצגו בפניה. הועדה הרפואית לעררים לא נימקה את החלטתה כנדרש על פי הדין. הועדה הרפואית לעררים קבעה עובדתית כי המערער לא נפגע בכתף שמאל, בעוד שבתעודה הראשונה לנפגע עבודה מצויינת הפגיעה בכתף שמאל, בה הכיר המשיב כתאונת עבודה. הועדה יצאה מנקודת הנחה עובדתית מוטעית כי המערער לא נפגע בתאונה בכתף שמאל. בערר שהוגש על ידי המוסד על הועדה הרפואית נתבקשה הוועדה הרפואית לעררים לקבוע האם קיים קשר סיבתי בין מצב כתף שמאל לבין התאונה הנידונה, על כן אין לקבל את טענת המשיב כי הפגיעה בכתף שמאל לא הוכרה על ידי פקיד תביעות וכי על המערער היה לפנות לפקיד התביעות כדי שיבדוק אם מבחינה עובדתית נפגע המערער בכתפו השמאלית. הועדה הרפואית לעררים לא התייחסה עניינית לחוות דעתו של ד"ר גורדין. לאור עיסוקו של המערער ולאור הירידה בהכנסותיו, טעתה הועדה הרפואית לעררים כאשר לא הפעילה את תקנה 15. נימוקי המשיב המערער מעולם לא הגיש תביעה לגבי כתף שמאל. לראשונה המערער טען לפגיעה בכתף שמאל במסגרת הועדה הרפואית באוקטובר 2003, למעלה משמונה שנים לאחר הפגיעה. הועדה הרפואית אינה הפורום להרחבת היקף הפגיעות. על המערער היה לפנות לפקיד התביעות כדי שיבדוק אם מבחינה עובדתית נפגע המערער בכתפו השמאלית. בסמכות הוועדה לדון רק בפגימה שהוכרה על ידי המוסד. בצדק דחתה הוועדה את חוות דעתו של ד"ר גורדין, שכן בחוות דעתו לא נתן דעתו לשאלת ההכרה בפגימות. הועדה הסתמכה על המלצת ועדת הרשות אשר קבעה שהתאונה לא הגבילה בפועל את המערער בעבודתו, לפיכך כלל לא היה צורך לדון בתנאי המצטבר הנוסף שדן בירידה בהכנסות. הכרעה החלטת הוועדה הרפואית לעררים ניתנת לערעור בשאלה משפטית בלבד בפני בית הדין האזורי לעבודה, וזאת בהתאם להוראות חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 . הערעור הוא בשאלת חוק בלבד. אם נראה על פני הדין וחשבון שהוועדה התייחסה לפגימות שונות שפקדו את המערער והעריכה לפי שיקול דעתה הרפואי את מידת הנזק (באחוזי נכות ) שנגרמה על ידי כל אחת מהפגימות הנ"ל, ולא נראית אי התאמה בולטת או סתירה גלויה בין הממצאים הרפואיים - עובדתיים שנמצאו והמבחנים שהופעלו - אזי אין מקום לטענה, כי ישנה שאלה של חוק המצדיקה התערבות בית הדין: ראה : דב"ע ל"ג 40- 0 יוסף דוזלר נ. המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ד' 407. בית הדין, במסגרת סמכותו לדון ב"שאלה משפטית" בלבד, בוחן האם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה: "הביקורת השיפוטית , אם כן, מוגבלת לשאלות משפטיות בלבד, דוגמת טעות שבחוק, פגם משפטי, חריגה מסמכות, הפעלת שיקולים זרים או התעלמות מהוראה מחייבת. כלומר, בית הדין נעדר סמכות לדון ולהכריע בהיבט הרפואי של קביעת הנכות. לעניין זה יפים דבריו של הד"ר קוקובי בספרו, כדלקמן: 'אין ערעור בשאלה שבעובדה או בשאלה הנוגעת בענייני רפואה. מחיצה הרמטית הוצבה איפוא בין שדה הרפואה לשדה המשפט: יעסקו הרופא והמשפטן איש איש בתחומו , ובל יבוא האחד במלכות רעהו'". (עב"ל 10014/98 יצחק הוד נ. המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 213, ראה גם י. אליאסוף, "וועדות רפואיות וועדות עררים במסגרת הביטוח הלאומי", שנתון משפט העבודה ו' (תשנ"ה),81). בחנתי בעיון את טענות הצדדים בכתבי הטענות ובפרוטוקול הדיון ועיינתי בדוחות הוועדות הרפואיות אשר דנו בעניינו של המערער. מעיון בפרוטוקול הוועדה הרפואית מדרג ראשון אשר דנה בעניינו של המערער בשתי ישיבות נפרדות ניתן ללמוד כי הוועדה התייחסה בבדיקתה לתלונות המערער באשר לליקויו בכתף שמאל. בסעיף 30 לפרוטוקול הוועדה מיום 21/10/03 קובעת הועדה כי היא רואה קשר בין התאונה לפגיעה בכתף שמאל וקובעת למערער 10% אחוזי נכות על פי סעיף 42(1)(ד)2. בערר שהגיש המשיב על החלטה זו של הועדה מדרג ראשון מבקש המשיב כי הוועדה תקבע האם קיים קשר סיבתי בין מצב כתף שמאל והתאונה, ואינו מתייחס לטענה שהעלה בערעור שבפני כי כל עוד לא הוכרה הפגימה, אין בסמכות הועדה הרפואית לקבוע אחוזי נכות בגין אותה פגימה שלא הובאה בפני פקיד התביעות. עיון בפרוטוקול הועדה הרפואית לעררים מלמד כי האבחנה שניתנה בעקבות בדיקה שנערכה למערער התייחסה אך ורק למצב כתף ימין. גם במסקנותיה יוצאת הוועדה מנקודת הנחה כי כתף שמאל לא נפגעה כתוצאה מהתאונה וקובעת שהתלונות ביחס לכתף שמאל אינן קשורות לתאונה, ובלשון הוועדה, סעיף 23 לפרוטוקול: "הועדה עיינה בחוות דעת ד"ר גורדין לא מקבלת את ממצאיו ומסקנותיו. ד"ר גורדין מדבר על כתף שמאל, בעוד שהתאונה הנידונה ארעה בכתף ימין." אינני מקבלת את טענת המשיב כי בסמכות הועדה לדון רק בפגימה שהוכרה על ידי המוסד וכי הועדה הרפואית אינה הפורום להרחבת היקף הפגיעות, ועל המערער היה לפנות לפקיד התביעות כדי שיבדוק אם מבחינה עובדתית נפגע המערער בכתפו השמאלית. הסמכות לקבוע את הקשר הסיבתי בין התאונה לבין הפגימה הנטענת עוברת לועדה הרפואית בין אם פקיד התביעות אישר את הקשר ובין אם לאו. וזאת גם אם הנפגע טוען, לאחר זמן, על פגימה נוספת לזאת שהוכרה על ידי ועדת נכות כנובעת מפגיעה בעבודה. בעניין זה נקבע בדב"ע נב/27-0 יצחק זכי מזרחי נ' המוסד פד"ע כה 49 : "נציין כי הועדה היתה חייבת לדון בקשר הסיבתי הנטען בין האירוע המוחי לבין התאונה, חרף קביעת פקיד התביעות של המוסד, מאחר ומצוות המחוקק היא ששומה על הועדה לקבוע "אם הנכות נובעת מפגיעה בעבודה ובאיזה מידה היא נובעת כך" (סע' 61(א)(1) לחוק), ואין הועדה רשאית לדחות על הסף אפשרות של קשר סיבתי כאמור מהטעם שהפגיעה לא קיבלה את אשורו של פקיד התביעות. (לעניין זה ראה גם: דב"ע נב/88-0 קופטי כמאל נ' המוסד פד"ע כט 169). טענתו של המשיב כי חלפו מעל שמונה שנים מיום התאונה ועד ליום בו הובאה לראשונה טענתו של המערער בדבר ליקויו בכתף שמאל, נסתרת בפרוטוקול הועדה מדרג ראשון בסעיף 30, שם צויין כי בתעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה מיום לאחר התאונה התלונן המערער על כאבים והגבלה בכתף שמאל. המשיב אף הגיש לבית הדין את מסמכים מוועדות שונות שדנו בעניינו של המערער החל משנת 95, עיון במסמכים אלו מלמד כי בחלק מהוועדות, לאורך השנים, ניתנה התייחסות גם לפגיעה בכתף שמאל, כך בוועדה מיוני 96 ובוועדה מיולי 96. לאור כל האמור לעיל, הדיון בעניינו של המערער יוחזר לועדה הרפואית לעררים על מנת שזו תיבחן ותבדוק האם נגרם למערער ליקוי כלשהו בכתף שמאל כתוצאה מהתאונה הנדונה והאם זכאי הוא בשל כך לקביעת אחוזי נכות. ביחס להפעלת תקנה 15, אינני מוצאת פגם משפטי בהחלטת הוועדה, שהתבססה בקביעתה על חוות דעת ועדת הרשות. הערעור מתקבל, כאמור בסעיף 8 לעיל. אין צו להוצאות. ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 ימים מקבלת פסק הדין. רפואההחמרת מצבועדה רפואית (ערעור)ערעורועדה רפואיתערר