הסכם בין יורשים מול הסכם שחתם אחד היורשים

מה גובר ? הסכם בין יורשים אם הסכם שחתם אחד היורשים ? קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הסכם בין יורשים מול הסכם שחתם אחד היורשים: תובענה לפסק דין הצהרתי לפיו המבקש הוא בעל הזכויות בשטח של 854 מ"ר המהווה 834/8542 חלקים מחלקה 52 בגוש 7857 בטייבה (להלן:-"הנכס"). 1.        רקע: חלקה 52 בגוש 7857 (להלן "החלקה") רשומה בלשכת רישום המקרקעין בשם המנוח סאליח חאמד חוסיין חסן ז"ל, סבם של המשיבים (להלן:-"הסב"). לסב היה בן יחיד, המנוח נג'יב ג'בארה, אביהם של המשיבים (להלן "האב"). המשיבים הם אחים ויורשיו של האב, לפי צו ירושה. טרם הוצא צו ירושה לעזבון הסב. אחרי מותם של הסב והאב ולאחר שהוצא צו ירושה לעזבונו של האב הסתלקו אשתו השניה של האב ובנותיו מחלקן בירושה וזכויותיהן חולקו בין המשיבים. לטענת המשיבים, ביום 28.9.87 נערך הסכם חלוקה בין המשיבים שהסדיר את חלקיהם בחלקה (להלן-:"הסכם החלוקה הראשון"). ביום 12.9.07 נערך הסכם חלוקה נוסף (להלן:-"הסכם החלוקה השני") שכלל הן את החלקה הן נכסים אחרים, ובו ויתרו המשיבים 3-5 על חלק מזכויותיהם בחלקה לטובת המשיבים 1-2 (להלן:-"המוכרים"), כך שהשטח השייך לכל אחד מן המוכרים עמד על 1164 מ"ר. ביום 12.11.06 מכר המשיב 2 למר עאדל סעיד נסיראת שטח בגודל 770 מ"ר מהחלקה. ביום 4.7.07 מכר המשיב 1 למר פואד אחמד חליל מסראווה שטח בגודל 873 מ"ר מהחלקה. ביום 19.8.07 רכש המבקש מאת המוכרים שטח בן 834 מ"ר (המשיב 1 מכר 622 מ"ר מהחלקה, והמשיב 2 מכר 212 מ"ר). המבקש שילם את מלוא התמורה והמוכרים התחייבו לרשום את הנכס על שמם ולאחר מכן על שמו של המבקש ולמסור לידיו את החזקה בנכס. המשיבים טוענים כי לאחר החתימה על הסכם המכר הבינו שהמוכרים מכרו מעבר לזכויותיהם בחלקה ועל כן פנו למר חאג יחיא עבד אלעזיז (להלן:-"אלעזיז") על מנת שיעביר בשמם למבקש 60,000 ₪ לשם ביטול הסכם המכר. בנוסף שלחו משיבים 3-5 מכתב לעו"ד נאטור, מי שערך את הסכמי המכר עם המבקש ועם האחרים, ובו התריעו כי הסכמי המכר מחלקיהם של "חלק מאחינו" נעשו בחלקים ששוב לא היו להם, ועל כן פוגעים בזכויות הכותבים (נ/8 מיום 24.8.2007). התובענה הוגשה ביום 11.2.08 ועמה בקשה למתן צו מניעה זמני במעמד צד אחד שיאסור על המוכרים לבצע כל דיספוזיציה בזכויותיהם בחלקה עד מתן פסק דין בתובענה. הצדדים הסכימו על כך בעת דיון שנערך לפני כב' הנשיאה גרסטל ביום 17.2.08. לאחר דיון נוסף, ולאחר שהתאפשר למבקש לצרף לתובענה צדדים נוספים, והוא החליט שלא לעשות כן, ולאחר שנסיון גישור לא צלח, נשמעו העדים, נתקבלו הסכומים, והגיעה העת ליתן פסק דין. טיעוני צדדים: טענות המבקש: לשיטת המבקש, לאחר מות האב החזיק כל אחד מן המשיבים 1-4 ב- 1,495 מ"ר, שהם 7/40 מהחלקה, והמשיב 5 (להלן "סאלח") ב- 12/40 מן החלקה (עקב הסתלקות אשת האב לטובת סאלח). לפי הסכם המכר רכש מן המוכרים כ-834 מ"ר מהחלקה. המוכרים הצהירו על זכויותיהם, הצהירו שהחלקה חופשית מחובות, שעבודים או עיקולים ושאין מניעה למכרה לו. כמו כן התחייבו המוכרים להעביר את הזכויות בנכס משמו של הסב לשמם ולאחר מכן למבקש. המבקש שלם את התמורה במלואה ביום חתימת הסכם המכר ורשאי היה לתפוס "חזקה בנכס במושאע" מיד. פניותיו הרבות של המבקש למוכרים להחיש את הליכי רישום זכויותיו במרשם המקרקעין, כאמור בהסכם המכר נדחו מסיבות שונות. המשיבים נמנעים מהוצאת צו ירושה לעזבון הסב ובכך מסכלים את האפשרות לרשום את הזכויות. המוכרים גם נמנעים מלחתום על הצהרה למס שבח, דבר שגורם לחיוב בקנסות, בהפרשי הצמדה ובריבית. המבקש עותר לחייב את המוכרים בקיום ההסכם ולחייב את המשיבים כולם ברישום הנכס על שמו כדין. טענות המשיבים: המשיבים טוענים בעיקר שהמבקש ידע שהנכס שנמכר לו לא היה של המוכרים, והתעלם מכך. מאוחר יותר קבל דמי ביטול, והיה עליו להסכין עם ביטול העסקה. לטענתם, עוד בשנת 1987 נרשם הסכם חלוקה ראשון, שלפיו נרשמו חלקיהם של האחים, וחלקם של המוכרים היה קטן מזה של אחיהם, והסתכם ב- 723.66 מ"ר לכל אחד. זאת כיוון שבעבר זכו בשטחי קרקע גדולים יותר מן האחים, בחלקות אחרות. חלקן של אשתו השנייה של האב ואחיותיהם של המשיבים, שכאמור וויתרו על זכויותיהן בעיזבונו של האב, הסתכם לכדי 1,000 מ"ר, שטח שנוסף לחלקם של המשיבים והתחלק ביניהם כך שלמוכרים התווסף שטח בגודל 175 מ"ר ברוטו. כן הוסכם במסגרת הסכם החלוקה השני, שהמשיבים 3-5 יוותרו על חלקם במקרקעין לטובת המוכרים, כך ששטחם של כל אחד מהמוכרים גדל בסך 266 מ"ר. לבסוף הסתכם חלקו של כל אחד מן המוכרים בחלקה ב-1,164 מ"ר. המבקש אמור היה לבדוק בספרי העירייה מהו חלקם של המוכרים, ואז היה נוכח שאין הם רשאים להוסיף ולמכור שטח באותה חלקה. המוכרים מאשרים שמכרו למבקש 834 מ"ר מהמקרקעין אך טוענים שטעו בחישוב זכויותיהם בחלקה, שכן לאחר שמכרו חלקים לקונים קודמים, שוב לא נותרו להם כל זכויות בחלקה 52. גם העסקאות הקודמות חרגו מן השטח שהוקצה להם, לטענתם. עו"ד נאטור הכין ביום 3.12.06 הסכם לפיו רכש המשיב 2 מאת המשיב 1 120 מ"ר בחלקה, משום שהיה כבר מצוי בחריגה לאחר עסקת המכר הקודמת. נוכח האמור תמוה כיצד ערך עו"ד נאטור את עסקת המכר באותן זכויות במקרקעין. לטענת המוכרים, כאשר הבינו שבהסכם המכר מכרו למבקש חלקים בחלקה שאין להם זכויות בה, פנו למבקש ישירות ובאמצעות מר אלעזיז בכדי לבטל את הסכם המכר. המבקש הסכים, והמוכרים שילמו לו, באמצעות אלעזיז, סכום של 60,000 ₪. כוונתם היתה שהמבקש יחתום על הסכם לביטול הסכם המכר. אלעזיז לא החתים את המבקש על כל מסמך שהוא. המשיבים מוצאים סיוע לעמדתם בהסכם מכר שנכרת בעבר בין המשיב 2 למבקש בקשר לחלקה אחרת שבבעלות המשיבים (חלקה 61 בגוש 7857), הסכם שהמבקש ביטל משום שלא רצה בשטח חקלאי אלא בשטח המיועד לבניה. גם בעסקה זו הוחזרו למבקש כספים לאחר הביטול. המשיבים למדים על הסכמת המבקש לביטול ההסכם גם מכך שלא דווח לרשויות המס אודות הרכישה, אלא ימים ספורים לאחר שהוגשה התובענה הנוכחית. תשובת המבקש: בתשובתו טוען המבקש שהסכם החלוקה הראשון מזויף ומתייחס לחלק מעזבון הסב ועוסק רק בחלק מהיורשים, דבר שמנוגד לדין. לטענת המשיבים הוא נערך בשנת 1987, כ-12 שנים לפני שניתן צו הירושה לעזבונו של האב, בשנת 1999, ועומד בניגוד לצו ירושה מבחינת זהות היורשים. יתרה מזו, לא כל היורשים חתמו עליו. המשיבים לא טעו בחישוב זכויותיהם בחלקה, וחישבו נכון את חלקיהם תוך שהתבססו על צו הירושה ולא על הסכם החלוקה הראשון. גם הסכם החלוקה השני משולל תוקף משפטי משום שנעשה לאחר חתימת הסכמי המכר ונועד לסכלם. המבקש מכחיש כי הסכים לביטול הסכם המכר ומכחיש קבלת כספים מהמוכרים בגין הביטול הנטען באמצעות אלעזיז. המבקש מוסיף ומכחיש טענת המשיבים כי נאמר לו ע"י שני הרוכשים הקודמים שרכשו מקרקעין מן המוכרים, כי קיים ספק בדבר זכויות המוכרים בחלקה. 3.          דיון והכרעה: לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובתצהירים, שמעתי את העדויות וקראתי את סכומי הצדדים, החלטתי לקבל את התובענה. אלו נימוקי: ראוי לארגן את השתלשלות הענינים כפי שהיא עולה מדברי הצדדים ומן החקירות: ביום 28.9.87 נערך הסכם החלוקה הראשון בין המשיבים. ביום 13.2.00 הוצא צו ירושה לעזבון האב (נספח א' להמרצת הפתיחה). ביום 12.11.06 מכר המשיב 2 למר עאדל סעיד נסיראת שטח בגודל 770 מ"ר מהחלקה וביום 4.7.07 מכר המשיב 1 למר פואד אחמד חליל מסארווה שטח בגודל 873 מ"ר ממנה. ביום 19.8.07 מכרו המוכרים למבקש שטח בגודל 854 מ"ר מן החלקה. ביום 24.8.07 שלח סאלח לעו"ד נאטור מכתב בו קבל על מכירת מקרקעין בשם המוכרים, באופן שאינו מתחשב בחלקם, ולאחר כמה ימים הציג טבלה המסכמת את חלקו של כל אחד מן המשיבים בכל אחד מן הנכסים שירשו מאביהם, בין היתר גם לגבי החלקה (ת/3). על בסיס טבלה זו, ולא על בסיס צו הירושה, נחתם ביום 12.9.07 הסכם החלוקה השני לפני עו"ד ג'יוסי (סעיף 6ג' בתצהיר המוכרים וסעיף ג' בתצהיר המשיבים 3-5). המשיב 6, סאלח נגיב גבארה הוא הרוח החיה בין המשיבים בכל הנוגע לחלוקת העזבון, ולכל אחד מן ההליכים כאן, החל מהסכם החלוקה ועד העדות בבית המשפט. עינינו הרואות, הסכם החלוקה השני נחתם לאחר חתימת הסכם המכר וכפי הנראה אף בעקבותיו, כפי שעולה דווקא מעדותו של סאלח (עמוד 64 לפרוטוקול שורות 19-32): לטענתו לא ידע על העסקה בין המבקש לבין אברהים אחיו, אולם כיום או יומיים לאחר שנעשה הסכם החלוקה מספטמבר 2007 אמר לו אברהים ש"יש בעיה, שהוא מכר לחסן". סאלח הוסיף כי לא מסר לעו"ד ג'יוסי את מסמך החלוקה משנת 1987,וכי "אחרי שהתגלה לנו שאיברהים מנסה למכור עוד אדמות אז ביקשתי לעשות הסכם חלוקה." (עמוד 68 לפרוטוקול שורות 1-3, 24-32). האח מחמד ג'בארה נשאל גם הוא על הסכם החלוקה השני והבהיר כי נעשה כדי לעצור את המכירות של אברהים (עמוד 49 לפרוטוקול שורות 28-32 ועמוד 50 לפרוטוקול שורות 3-9). עדויות האחים כולם נמסרו בתצהירים בשפה העברית, למרות שאיש מהם, למעט סלאח, אינו קורא עברית. עדויותיהם נסמכות על דברי סלאח. עו"ד נאטור נשאל בחקירתו אודות הסכם החלוקה השני (עמוד 88 לפרוטוקול שורות 15-29): "ש: חודש בערך אחרי המכתב ששלחו אליו סאלח ואחיו, הם ערכו אצל עו"ד ג'יוסי בספט' 2007 הסכם לחלוקת עיזבון, שם מחלקים לפי ההסכם כמה נכסים לכל אח. מה ידוע לך על ההסכם הזה? ת: יום למחרת עריכת ההסכם הזה, כשלא ידעתי שהם ערכו את ההסכם הזה, איברהים הביא לי הסכם מקורי. לפני כן לא ידעתי שהם מתכוונים לערוך הסכם כזה, הם החליטו על דעת עצמם לאחר שכבר היו הסכמי מכר שערכתי קיימים וחתומים, הלכו וביצעו את ההסכם הזה אצל עו"ד ג'יוסי. אני כמובן הבהרתי לאיברהים שזה בניגוד להתחייבות שלהם על פי ההסכמים ותשובתו הייתה שאין מה לעשות, עשיתי את זה וזה קרה. אני לא התערבתי בעניין הזה, לא ניסיתי לחקור" (ההדגשות שלי - א"ש). (ד) גם מר נוסראת סעיד, שרכש חלק מהקרקע מהמשיב 2 נשאל לגבי סוגייה זו, וכך ענה (בעמוד 58 לפרוטוקול שורות 2-10): "ש: אחרי שסאלח אמר לך שאיברהים מכר יותר ממה שמגיע לו, החתימו את האחים על מסמך? ת: כן, שכולם ידעו שלסעיד יש זכות בחלקה הזו. סאלח טיפל בזה. אני מאמין לבן אדם". הדברים הובאו מפי דובריהם על מנת להראות כי כולם היו מודעים לכך שהסכם החלוקה השני נעשה לאחר המכירה למבקש. הואיל שברור כי הסכם המכר קדם להסכם החלוקה השני - אין הסכם המכר כפוף לחלוקה שהחליטו עליה האחים בהסכם החלוקה השני. כלומר שיש לחשב את חלקי המוכרים לפי צו הירושה שהוצא לאחר הסכם החלוקה הראשון או לפי הסכם החלוקה שקדם לו. הסכם החלוקה הראשון לטענת המשיבים, נעשה הסכם חלוקה ראשון, שאף נרשם בעירית טייבה. לא ניתן היה לקבל את המקור שהוגש לעירית טייבה, והוצג עותק שנחתם ע"י מחלקת הגביה ביום 10.4.08 כהעתק מתאים למקור. העד חוסני גבארה מסר בתצהירו (נ/4) ובעדותו כי סאלח הציג לו הסכם חלוקה עוד בשנת 1987, בהיותו אחראי במחלקת הגביה, אך לא ניתן היה להציג את המקור, למרות חיפוש שערך, משום שהיו כמה שריפות בעיריה ולא ניתן היה למצוא עותק שמור. ההסכם מיום 28.9.87 מחלק את ירושת האב בחלקה 52 בלבד (למרות שידוע שהיו לפחות עוד שני נכסים, כאמור בטבלה שהציג סאלח לעו"ד נאטור). החלוקה היא ל-6, חמשת האחרים והגב' נג'יה נגיב ג'בארה, שלפי עדויות האחים היא אחותם, שהסתלקה מחלקה בירושה לטובת כל האחים (ויש להשוות ולתמוה כי בצו הירושה נאמר כי אשת האב היא שהסתלקה, ולטובת סאלח בלבד). עובדה היא, ששנים הרבה לאחר הסכם החלוקה הראשון בקשו האחים וקבלו (ביום 13.2.2000) צו ירושה מבית הדין השרעי. בצו הירושה התיחסות לכל נכסי המנוח, ולחלוקתם בין היורשים. חלקי היורשים שונים בתכלית. בהיותו צו של בית הדין, ובהיותו מאוחר להסכם החלוקה - גובר צו הירושה והחלוקה לפיו. בצו הירושה נקבע שחלקו של כל אחד מן הבנים המשיבים 1-4 בירושה הוא 7/40, וחלקו של סאלח - 12/40, לאחר שהאלמנה פאטמה ויתרה על חלקה לטובת סאלח. הגם שבין היורשים גם שתי בנות, ולא נאמר כי הסתלקו לטובת מי מאחיהן, בחלוקת העזבון נפקד חלקן. הואיל וגודל החלקה 8,542 מ"ר, לכל אחד מן המוכרים היו 1,495 מ"ר. משכך, לאחר שני חוזי המכירה הנזכרים לעיל נותרו למוכרים יחדו 1,340 מ"ר, ועל כן לא חרגו מן החלקים שהוקצבו להם כאשר מכרו למבקש 770 מ"ר. השניים שרכשו קרקע מן המוכרים לפני המבקש, פואד חליל מסארווה ונסיראת סעיד עאדל, ושניהם העידו (תצהיריהם נ/6 ו-נ/11) כי הזהירו את המבקש שאין למוכרים עוד זכויות באדמה, כיוון שכבר במכירות הקודמות היתה חריגה מזכויותיהם. עדויות אלו קשות בעיני: ראשית, בעצמם אמרו שגם המכירה להם בעייתית, וזו לא בוטלה. כפי שהעיד מר פואד חליל מסארווה (עמוד 41 לפרוטוקול שורות 19-21): "ש: בסעיף 4 [לתצהירך-א.ש.] אתה אומר שאפילו בעיסקה שהיתה איתך היתה חריגה. ז"א שכאשר קנית ידעת שחסר לך שטח. ת: זה מה שהבנתי". כך גם אמר מר נסיראת סעיד עאדל, וכך אמר (עמוד 56 לפרוטוקול שורות 11-16): "ש: מתי ידעת שחסן קנה? ת: אני לא מכיר את חסן. ישבנו בבית קפה יום אחד הוא בא ואומר לי מה דעתך על איברהים, הוא אמר לי שהוא קונה חלקה, אמרתי לו שיתרחק כי אני קניתי מהם והיה חסר לי כמה מטרים, וסידרו לי את זה. אני לא יודע איך סידרו לי את זה, אבל העיקר שהסתדר. אני עכשיו את האמת, אני לא יודע אם חסן כשהוא דיבר איתי הוא כבר קנה או לא, אבל אני הצעתי לו להתרחק." שנית, מר נסיראת סעיד עאדל ציין בעדותו שסלאח הצהיר בפניו על קיומו של מסמך המבטיח את זכויותיו שלו, כקונה, אך בפועל לא ראה מסמך כזה, למעט הסכם החלוקה השני שבו אין לרוכשים כל מעמד (עמוד 57 לפרוטוקול שורות 27-32 ועמוד 58 שורות 1-10). בסיכומיהם טוענים המשיבים כי אין הסבר מניח את הדעת להסתבכות המתוארת, אלא כי המוכרים שגו באמת ובתמים. כחלק מן הטעון נטען כי למוכרים יחידות קרקע נוספות בטיבה, וכי החלוקה נעשתה לפי הבתים הבנויים של האחים. אין לכל אלו תמוכין בחומר הראיות שלפני, ולכן לא ראיתי להזקק לטעון זה. זאת ועוד, מעדות עו"ד נאטור שערך את העסקה נשוא התביעה ואת העסקאות הקודמות עולה ששמש עורך דין למשפחה כולה, שאף התבקש לדאוג לצו הירושה של הסב (ולראיה הציג את המסמכים שמסרו האחים בידיו לצורך כך (ת/2)), ולמרות זאת לא היה לו כל מידע אודות הסכם החלוקה השני, וגם לא לגבי הסכם החלוקה הראשון. כדי כך שהופתע מאוד כאשר בקש ממנו סאלח להפסיק את המכירות, ובקש מסאלח לקבל את הסכמת האחים לכך. למרות אריכות הדברים, ראוי להביא מדבריו השופכים אור על ההתנהלות (עמוד 85 בפרוטוקול שורות 21-32 ועמוד 86, שורות 1-13): "ש: סאלח טוען שבשלב מסוים מסר לך מסמך בשפה הערבית משנת 87', ולפיו יש חלקים שונים ליורשים שלא מתאימים לצו הירושה. מה יש לך לומר על זה? ת: זה לא נכון חד משמעית. לכל אורך הדרך לסאלח לא היתה בפיו שום טענה לעניין חלוקה או הסכם חלוקה. לא שמעתי על זה קודם וזה לא נטען בפניי. לאחר שבוצעו שני הסכמי המכר הראשונים גם לא שמעתי מסאלח שום טענה לגבי הסכם חלוקה כזה. ההסכם השלישי ביום 19.8.07, יום או יומיים לאחר מכן פנה אליי סאלח ואכן הגיע באותו יום עם שני האחים שלו - נאג'י וראזי - הם לא דיברו, מי שניהל את השיחה הוא סאלח, למעשה הוא הנפש הפועלת שם. הוא בא והציג בפני בפעם הראשונה שיש חלוקה בין האחים ושהוא שמע שמוחמד ואיברהים מוכרים יותר ממה שמגיע להם לפי החלוקה שלו שהוא טוען לו ושאני אפסיק לעשות את ההסכמים האלה כי זה מנוגד להסכם החלוקה. אמרתי לו שמבחינתי זה בסדר אבל שהוא חייב להמציא על זה מסמך בכתב. אמרתי שאני אשאל את האחים ואברר את העניין. למחרת הוא לא המציא לי מסמך. דיברתי עם איברהים ומוחמד והם הכחישו ואמרו שאין להם הסכם כזה. הגיע אלי למשרד למחרת סאלח, ציינתי בפניו כי דיברתי עם האחים והם לא מכירים בהסכם הזה, ובמפגש השני הוא גם לא הציג את המסמך. את המסמך אני ראיתי בפעם הראשונה בישיבה הקודמת עם עו"ד חדיג'ה. מה שכן סאלח מסר לי, ובעקבות שביקשתי ממנו מסמך בכתב, כנראה שהוא לא הבין את משמעות הדבר שהסברתי לו בישיבה יום לפני, הכוונה היתה למסמך בכתב שאני אוכל להראות את החלוקה. הוא ערך טבלה שאני מציג אותה לביהמ"ש, זה מסמך לא חתום שנערך על דעת עצמו. הוא אמר לי שהביא לבקשתי מה שביקשתי. כמובן שלא התייחסתי למסמך הזה". ת: אציין כי לא הוצג בפניי הסכם עם הגשת הטבלה. ראיתי את ההסכם רק בישיבת בית המשפט הקודמת..." ... ש: מתה פנה אליך סאלח וביקש ממך להימנע מעריכת הסכמים בנושא חלקה 52? ת: כל העניין הזה היה במהלך 3-4 ימים, לא יותר, כאשר ביום האחרון זה היה ביום שקיבלתי את המכתב בפקס ביום 24.8.07. יומיים לפני כן הוא הגיע אליי למשרד וביקשתי ממנו מסמך בכתב. למחרת הוא הביא לי את הטבלה. והאחים אמרו לי שאין הסכמה לגבי השטחים המנויים בטבלה..." (עמוד 101 לפרוטוקול שורות 19-23). "ש: כאשר בוצעה עסקת המכר החדשה ומוחמד ואיברהים מכרו את הנכס הידוע כחלקה 52. על מי היה רשום הנכס בלשכת רישום המקרקעין? ת: על שם הסב. ש: מה הביא אדוני להסכים עם המוכרים שמדובר בנכס ששייך להם? ת: ההסכם נערך באוגוסט 2007. את צו הירושה נתבקשתי להוציא עוד ב-2006. יש לי את נסח הרישום, יש לי את צו הירושה של נג'יב, יש לי את המסמכים של הבקשה לצו הירושה של הסבא אשר הומצאו על ידי איברהים, הכוללות בין השאר אישור העירייה בדבר היותו של נג'יב היורש היחידי של הסבא. מה שנשאר הוא רק לעשות חישוב מתמטי פשוט - לקחת את צו הירושה של נג'יב, להסתכל ולראות כמה חלקים מופיעים בו וליישם את זה על החלקה". (עמוד 100 לפרוטוקול שורות 19-27. ההדגשות שלי - א"ש) המוכרים עצמם הצטרפו לטענת המשיבים כולם כי המכירה נעשתה שלא כדין, בחלקי קרקע ששוב לא היו שלהם. אני מניחה שעשו כן מסיבות משפחתיות שונות, ואולי גם משום שחשבו שיש תוקף להסכמה המאוחרת להסכם המכירה. ואולם, אין צורך להרחיב ולהבהיר כי המשיבים לא יכולים היו להפחית את חלקיהם של המוכרים במקרקעין לאחר שחלקם נמכר. לא למותר להוסיף ולהזכיר כאן כי אף לא אחת מן ההסכמות, אף לא צו הירושה - נרשמו בלשכת רישום המקרקעין. משנקבע כי המכירה נעשתה כדין, שאלה היא אם בוטלה כדין, כטענת המשיבים. ביטול הסכם המכר: המשיבים טוענים שמשגילו שהמוכרים מכרו זכויות לא להם, החליטו לבטל את הסכם המכר ולפצות את המבקש בסכום של 60,000 ₪ (שווי המקרקעין בחוזה המכירה היה 45,000 ₪). לטענתם שלחו את אלעזיז לשלם בשמם את כספי הביטול למבקש. אלעזיז אכן תאר את מסירת הסכום לידי המבקש, במזומן, בשעה 23:00 בלילה, כשהמבקש "שפשף עיניים". אלעזיז לא קבל קבלה או אישור, ופעל כאמור לפתרון בעיה שפרטיה לא היו ידועים לו (עמוד 11 בפרוטוקול שורות 10-19, עמ' 12 שורות 22-23, ועמ' 14 שורות 3-18). אם כן, לא נחתם מסמך, ואין ראיה להסכמת המבקש לביטול הסכם המכר. כך, אפילו שולם למבקש הסכום של 60,000 ₪ כעדות אלעזיז, המבקש מכחיש קבלת הסכום. סעיף 8 בחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969 (להלן:-"חוק המקרקעין") קובע כי: "התחייבות לעשות עסקה במקרקעין טעונה מסמך בכתב." האם כך גם לגבי ביטול עסקה במקרקעין? בע"א 674/83 דניאלה דניאלסה ס.א. חברה זרה נ' "גד-שט" שותפות לבניין ולהשקעות, פ"ד מא(4) 113 (1987), נקבע שהסכם לביטול התחייבות לעשות עסקה במקרקעין אינו טעון כתב. וכדברי המשנה לנשיא השופטת בן פורת: "אין הוראה בחוק, שהסכם לביטול עיסקת מקרקעין, להבדיל מהתחייבות לעשות עיסקה במקרקעין, חייב גם הוא להיכרת בכתב. הרעיון ביסוד דרישת הכתב כדרישה מהותית הוא, כידוע, למנוע התחייבות פזיזה מצד המוכר ללא שיקול-דעת זהיר תחילה: ראה, למשל, ע"א 252/78 [9], בעמ' .441רעיון זה - של הרתעה מפני קלות דעת - אינו תופס בהסכמה לבטל את הקשר, שהיא בגדר "עסקה" בפני עצמה..." (שם, בעמוד 130). פרופ' פרידמן ופרופ' כהן בספרם "חוזים" סבורים ש"הסכם לביטול התחייבות לעשות עיסקה אינו התחייבות לעשות עסקה במקרקעין, שכן הקונה, שהחוזה עימו בוטל, משחרר את המוכר מכפיפות חוזית... אין הביטול מקנה למוכר זכות קניינית במקרקעין, ולכן אין העסקה כפופה לדרישת הכתב" (דניאל פרידמן ונילי כהן חוזים כרך א' 423-433 (1991)). (ראה גם: ע"א 4841/00 ביטון נ' ראש-עיריית קרית ביאליק, פ"ד נה(2) 26 (2000), ע"א 526/87 מנהל מס שבח חיפה נ' מועצת פועלי חיפה, פ"ד מג(3) 519 (1989)). בהעדר ראיה לביטול ההסכם אדרש לעדויות הצדדים לפני: חלק חשוב מן ההכרעה נוגע לאלעזיז שנטל על עצמו את התווך בין הצדדים לביטול ההסכם, אף העיד מפורשות כי המבקש הסכים לביטול, ותמה כיצד התכחש מאוחר יותר להסכמתו, קבל את הכסף, וסירב לסיים את הביטול בהסכם ביטול מסודר אצל עורך דין. מן העדויות עלה שאלעזיז רכש בעצמו מקרקעין מן האחים (עדותו בעמ' 11 בפרוטוקול שורות 9-10). מדברי המשיב 2 (בעמ' 26 שורות 31-32) עולה כי אלעזיז "הוא סוחר, הוא מוכר אדמות", וכי רכש מקרקעין מן האחים ומכר אותן לאחרים, במחיר גבוה יותר. הוא גם מי שתווך בין המבקש למשיבים (כך מאשר גם המבקש, בעמ' 103, שורות 19-20). בעבר בקש המבקש עצמו לחזור בו מעסקה אחרת עם המוכרים, שנעשתה בחלקה אחרת: "...חסן קנה מעזיז דונם אחרי שנה, שנתיים ביקש ממני חסן לעשות ביטול על החוזה של 61 ועזיז יתן לו במקום אחר. אח"כ אני לא יודע מה קרה. אח"כ הוא בא אלינו לחלקה 52 שעשינו בהן חריגות. הצענו לו 500 מטר בחלקה 52. התברר שאין לנו יותר שטח. עזיז לחץ על כל העסקה של חלקה 52 כי הוא רצה להתפטר מחסן". (הדגשות שלי-א"ש) (עמוד 30 לפרוטוקול שורות 7-11). מדברי המשיב 2 עולה כי אלעזיז היה חייב לו כסף, ומכאן שהתשלום שטוען אלעזיז כי שלם לחסן אמור היה לפתור גם ענין זה (עמ' 29 בפרוטוקול שורה 32). לא ברור אם היה לאלעזיז אינטרס במקרקעין, אך ברור הוא שלא היה זר לעסקאות שנעשו בהן, ושהיה לו אינטרס אישי בחלק מן החלקות של האחים, לאו דוקא הללו בהן עסקינן. הדבר עומד בסתירה לאופן שבו הוצג אלעזיז לכתחילה ע"י המשיבים: כאיש צבור שגישר בין הצדדים (פסקה 14 בתשובה להמרצת הפתיחה) או כפי שכינה עצמו אלעזיז בתצהיר: "מגשר לפתרון המחלוקות". ולא היא, כיוון שבעצמו היה מעורב בעסקאות מקרקעין עם המשיבים, כמקור להפקת רווחים אישיים שלו עצמו. הוסף לכך את הכחשתו הנמרצת של המבקש אודות הביטול ואודות קבלת הכסף, ואת עדות המשיב 2 שלפיה סירב גם בזמן אמת לביטול העסקה - והמסקנה צריכה להיות שלא הוכחה הסכמתו לביטולה. זאת ועוד, המבקש לא נחקר בקשר לכספי הביטול. הדבר עומד בנגוד בולט לחקירה המדוקדקת של אלעזיז והמשיב 2 אודות ההתרחשויות באותו לילה. המנעות מחקירה בשאלה שבלבו של הסכסוך מלמדת על כוונת הצד שכנגד שלא להתעמת עם הטענה לפרטיה (ע"א 7375/02 בי"ח כרמל חיפה נ' עדן מלול (לא פורסם, ניתן ביום 31.3.05), בסעיף 29. כאמור לעיל, הסכום שהוחזר לטענת המשיבים הוא 60,000 ₪, סכום גבוה בהרבה מזה ששלם המבקש תמורת המקרקעין. המבקש טען שניתן ללמוד מכך שלא היה החזר. איני סבורה כך: אין בסכום הגבוה כדי ללמד על כך שהבטול לא היה, שהרי אם מבקש המוכר לשוב ולרכוש את המקרקעין, אך סביר שישכנע את המוכר בסכום גבוה מן הסכום ששלם הקונה. זאת ועוד: הן המבקש הן המשיבים העידו שנקשרה בין המשיב 2 למבקש עסקת מכר קודמת בחלקה אחרת, חלקה 61 (עמוד 104 לפרוטוקול בשורות 1-6). לאחר שנכרת הסכם המכר לעניין חלקה 61 התברר למבקש שזו עתידה להפוך לשמורת טבע ועל כן בוטלה העסקה בהסכמת הצדדים בחתימתם על הסכם ביטול אצל עו"ד נאטור ואף הוגש (באיחור רב של כשנתיים וחצי לערך) תצהיר על ביטול מכירה לפי חוק מס שבח מקרקעין, התש"ג-1963 (נ/13). במקרה שלפני לא נוסח שום הסכם ביטול, אף לא דווח הדבר לרשויות המס (כשם שלא דווחה העסקה עצמה, אלא לאחר הגשת התביעה). אין מנוס מלתהות מדוע בחרו המשיבים שלא לבטל את ההסכם באופן מסודר כפי שנהגו בעבר, ומדוע מהרו לשלם למבקש את הסכום טרם שהסכים לחתום על מסמכי הביטול, כפי שנהגו כנראה בעבר. גרסת אלעזיז כי התשלום נעשה באישון לילה, כאשר המבקש ישן, ולא ראוי היה לדרוש ממנו לחתום על מסמכים - אינה מועילה לפתרון בהיר של השאלה. התחייבות קודמת של המבקש לתשלום הועלתה על הכתב ונחתמה על ידו (נ/15, המתיחס לתשלום יתרת תמורה ברכישת המקרקעין בחלקה 61). אם כן, גם נוהגם הקודם של הצדדים מלמד על כך שלא נמסרו כספים ללא התחייבות או התחייבויות ללא כתב. התוצאה היא שהמשיבים לא הוכיחו ביטול העסקה כדין, ומשום כך היא שרירה וקיימת. אין צורך להכריע בשאלה אם קבל לידיו את הסכום שאלעזיז טוען כי מסר לו, מן הסיבה הפשוטה שהמשיבים לא דרשו את הסכום בחזרה. 4. התוצאה היא שאני קובעת כי המבקש הוא הבעלים של 834/8542 חלקים בשטח של 854 מ"ר בחלקה 52 בגוש 7857 בטייבה, וזכאי לרישום זכויותיו אלו בלשכת רישום המקרקעין. אני ממנה את ב"כ המבקש, עו"ד עבדאלסתאר חדיג'ה לבצע את הרישום ומסמיכה אותו לחתום על כל המסמכים הדרושים לשם כך. המשיבים ישאו בהוצאות המבקש ובשכ"ט עו"ד בסך 20,000 ₪ + מע"מ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.חוזהירושה