קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא העדר חתימה על פסק בוררות: 1.             בבקשה זו עותר המבקש לסעד הצהרתי לפיו "הבוררים מעולם לא נתנו פסק דין בבוררות וכי לא קיים פסק בוררים מחייב". כסעד חלופי, מתבקש בית המשפט להורות על ביטול פסק הבוררות בהתאם להוראות חוק הבוררות. 2.             המבקש בנה פרוייקט ובו מספר בנייני מגורים וכן מקווה ומקלטים. המשיבים מייצגים את ועדי הבתים של שני בניינים סמוכים, שלידם נבנה במסגרת הפרוייקט מקלט. המשיבים השכירו את המקלט לישיבה, וגבו דמי שכירות. המבקש טען, כי המקלט שייך לו, ולכן דמי השכירות צריכים להימסר לו. המבקש הגיש תביעה נגד המשיבים בבית הדין לממונות שליד המועצה הדתית בירושלים. המשיבים דרשו להעביר את הדיון לבד"צ "בית יוסף". המבקש הסכים, ובעקבות כך נחתם בין המבקש והמשיבים ביום י"א בחשוון תש"ס שטר בוררות. 3.             לאחר התדיינות שקוימה בין הצדדים בפני בית הדין, הומצא לצדדים על ידי מזכירות בית הדין ביום 9.5.00 מסמך, שכותרתו "פסק דין" (מש/2) תאריכו של מסמך זה הוא - 9.5.00, ונוסחו כדלהלן: " פסק-דין לאחר העיון בחומר שבתיק כולל התוכניות המקוריות של הבניין בית הדין מחליט כי המקלט הנו רכוש הדיירים כברכוש משותף ותביעת התובע נדחית, וצו המניעה בטל. מזכירות ביה"ד בשם הבי"ד" 4.             המסמך נושא חתימה בראשי תיבות "מ ב ז" ועליה חותמת דיו של בית הדין ותחתה חתימה באותן ראשי תיבות וחותמת דיו נוספת של בית הדין בציון "העתק מתאים למקור". נציג המבקש, מר דנציגר, הסכים שזהו המסמך שהועבר אליו ביום 9.5.00 (להלן - מש/2). 5.             לתשובתם המתוקנת של המשיבים מיום 17.6.01, צורף מסמך נוסף (נ/1) הנחזה גם הוא להיות פסק דין של בית הדין. תוכנו של נ/1 זהה לתוכנו של מש/2, למעט משפט מחוק המופיע באמצע הטקסט. מסמך זה איננו נושא תאריך וכותרת, אך מופיעות עליו שתי חתימות. לטענת המשיבים מדובר בחתימותיהם של שניים משלושת הדיינים שדנו בתיק. המבקש אינו מכחיש שאלה חתימותיהם של הדיינים. מחוץ לגבולות הדף המקורי מופיעה חותמת דיו, וחתימה בראשי תיבות בציון "העתק מתאים למקור" (להלן - נ/1). 6.             ב"כ המבקשת טוען, כי נ/1 הוכן בדיעבד, כתוצאה מקנוניה שנעשתה בין המשיבים למזכיר בית הדין, וזאת בעקבות טענות המבקש בהליך זה, לפיהן מש/2 לא נחתם על ידי איש מהדיינים שישבו לדין ועל כן איננו מהווה פסק בוררות. 7.             אין לקבל טענה זו. על פניו נ/1 מהווה העתק של פסק דין, חתום על-ידי שני בוררים. אכן, על פי סעיף 20 לחוק הבוררות תשכ"ח-1968, פסק בוררות צריך שישא תאריך, אך מכאן לא נובע שהעדר תאריך מאיין את פסק הבוררות, כאילו לא ניתן מעולם. על פי סעיף 22 לחוק הבוררות, בית המשפט אף רשאי להשלים פסק בוררות שנפלה בו השמטה בתאריך, אלא שהליך זה איננו מתנהל על פי חוק הבוררות ואיש מהצדדים אף לא ביקש ממני סעד זה. 8.             הטענה לפיה פסק הבוררות נחתם על ידי הדיינים בדיעבד, לאחר שנשלח לצדדים מש/2 ואף לאחר הגשת הבקשה הנוכחית לבית המשפט, לא הוכחה. למעשה, הטענה מבוססת כולה על השערות או חשדות הנובעים מכך שפסק הדין הראשון (מש/2) שנשלח לצדדים על ידי מזכירות בית הדין לא נשא את חותמת הדיינים עצמם, אלא רק את חותמת "מזכירות בית הדין בשם בית הדין", ומכך שהמסמך נ/1 הומצא לבית המשפט חמישה חודשים לאחר הגשת הבקשה, לאחר שפניות המבקש לקבלת פסק הדין החתום על ידי הדיינים לא נענו. אולם קיימת בהחלט אפשרות לפיה מזכירות בית הדין אינה שולחת לצדדים את פסק הדין המקורי החתום על ידי הדיינים עצמם, אלא רק העתק של פסק הדין כאשר ההעתק חתום על ידי המזכירות בשם בית הדין. גם מזכירות בית המשפט איננה שולחת לצדדים את פסק הדין המקורי החתום על ידי השופט עצמו אלא העתק בלבד של פסק הדין, שעליו אישור כי הוא העתק מתאים למקור. 9.             הטענה כי הדיינים כלל לא חתמו על פסק הדין אלא מזכיר בית הדין לבדו הוא שחתם על פסק הדין, וכי לאחר הגשת הבקשה לבית המשפט נעשה על ידי מזכיר בית הדין, בשיתוף עם הדיינים עצמם, ניסיון לתקן את המעוות תוך העלמת העובדה שמדובר בפסק דין חדש שכלל לא בא לעולם בעת משלוח מש/2, היא האשמה חמורה, הן כלפי הדיינים הנכבדים והן כלפי מזכירות בית הדין. כדי לבסס האשמה כזאת היה על המבקשת לזמן לעדות את הדיינים עצמם, או למצער את מזכיר בית הדין (ראה: ברע"א 3101/96, 3111/96 יעקב רוזן עו"ד ואח' נ' רפאל טל ואח' (דינים-על' נב 678). משאלה לא זומנו למתן עדות על ידה, ובהעדר תשתית עובדתית מוצקה לביסוס טענה זו, אלא השערות או חשדות בלבד, החלטתי ביום 22.07.02 לזמן את מזכיר בית הדין למתן עדות על נסיבות עריכתו של נ/1. 10.        מעדותו של מזכיר בית הדין, מר ענן, עולה כי המסמך מש/2 נערך בהוראתו על-ידי עוזרו, מר בן זיקרי, על-ידי העתקה של המסמך נ/1 אשר היה מונח לפניו. מר ענן העיד כי אינו זוכר באופן ספציפי את עריכת מש/2, אלא כי מדובר בנוהל עבודה קבוע בבית הדין, שמן הסתם נעשה גם לגבי מש/2. מר ענן הדגיש כי "אנחנו לא ממציאים פסקים", וכי המזכיר אינו מוסמך לשנות דבר בפסק הדין אותו הוא מעתיק, בוודאי שלא לרשום פסק דין לפי התרשמותו מ"רוח הדברים" של הדיינים. לעניין השינויים בין מש/2 ל נ/1, שהנם הוספת תאריך וכותרת "פסק דין" למש/2, המזכיר הסביר כי התאריך מוסף ע"י המזכיר ביום בו נעשית ההעתקה (ולאו דווקא ביום בו ניתן הפסק, שיכול להיות זמן רב קודם לכן), והכותרת מוספת רק לאחר בירור עם הדיינים בשאלה מהי הכותרת הנדרשת, כאשר הפסק המקורי נעדר כותרת. עוד הוסיף המזכיר, כי האפשרות להכניס לתיק מסמך באופן לא רשמי הנה קלושה, כי היכרותו עם המשיב 1 איננה עמוקה, וכי מעולם לא עשה עבורו בנוגע לתיק הנדון כל פעולה חריגה או בלתי כשרה. עדותו של המזכיר מהימנה עלי, ודי בה כדי לדחות את הטענה לפיה מש/2 נכתב לפני ש נ/1 בא לעולם, אשר נסמכת, כאמור, על חשדות בלבד. 11.        לאור האמור יש לדחות את הבקשה להצהיר כי הבוררים מעולם לא נתנו פסק דין בבוררות וכי לא קיים פסק בוררים מחייב. 12.        לחילופין עותרת המבקשת, מכוח סעיפים 23(ב) וסעיפים 24(1),(2), (4), (10) לחוק הבוררות, להורות על ביטול פסק הבוררות "שלכאורה ניתן על-ידי הבוררים ביום 9.5.2000", בשל פגמים שונים שנפלו, לטענתה, בפסק הבוררות. 13.        אשר לסעד החלופי המבוקש, טענת המשיבים היא, כי בבקשה שלפנינו ניסה ב"כ המבקשת לעקוף את הוראות חוק הבוררות הנוגעות לאופן תקיפתו של פסק בוררות, לאחר שהחמיץ את המועדים הקבועים בחוק. 14.        בטענה זו יש ממש. לו סבר המבקש כי פסק הדין לקוי או חסר, היה עליו לפנות לבית הדין בבקשה לתיקון או השלמה, בהתאם לסע' 22 לחוק, או לפנות לבית המשפט בתוך 45 יום בבקשת ביטול לפי סע' 24 ו- 27. המבקש לא נקט באף אחת מהדרכים האמורות. פניותיו לבית הדין היו להשמעת הבהרות, טענות, וראיות חדשות, ורק בשלב מאוחר, במכתב מתאריך 29.6.00, ביקש ב"כ המבקשת לקבל לידיו פסק-דין חתום. מיותר לציין כי מכתב זה איננו פניה לתיקון או השלמת פסק-דין בהתאם לסעיף 22 לחוק. את בקשתו לבית המשפט הגיש המבקש למעלה מחמישה חודשים אחר-כך, כלומר הרבה אחרי שתם המועד הקבוע בסעיף 27 לחוק. אין לקבל את טענת ב"כ המבקשת, לפיה כל עוד לא היה בידיו פסק-דין חתום לא יכול היה לפעול בבית המשפט. שכן לא הייתה כל מניעה לפנות לבית המשפט בהסתמך על המסמך "מש/2". 15.        התוצאה היא שהבקשה נדחית. 16.        המבקש יישא בהוצאות המשיבים לרבות שכר טרחת עורך-דין בסכום של 10,000 ₪ בצירוף מע"מ. יישוב סכסוכיםמסמכיםבוררות