קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הפסד במכרז למרות הצעת ההצעה הכי זולה: 1. התובעת השתתפה במכרז שפרסמה הנתבעת בשנת 2001 והצעתה היתה הזולה מבין ההצעות שהוגשו. לאחר מספר ישיבות של ועדת המכרזים וניהול מו"מ עם ב"כ התובעת, נקבעה מציעה אחרת כזוכה בעבודה. 2. התובעת טוענת בתביעתה כי היא היתה זכאית לזכות במכרז, שכן הצעתה היתה הזולה מבין ההצעות שהוגשו וכי מסירת העבודה לזוכה נעשתה שלא כהלכה. על פי כתב התביעה, הפסידה התובעת רווח קבלני העומד על 20 אחוז מהצעתה. ההצעה עמדה על 3,256,629 ש"ח (כולל מע"מ) והתביעה היא בסכום של 651,326 ש"ח. 3. בכתב ההגנה טען בא כחה הקודם של הנתבעת כי החלטת ועדת המכרזים התבססה על שיקולים מקצועיים ועניניים וכי החלטת הנתבעת שלא למסור את העבודה לתובעת נעשתה מחשש שהתובעת לא תוכל לעמוד בהתחייבויות ולבצע את העבודה. 4. ביום 26.3.03, במהלך קדם המשפט, הושגה הסכמה למינוי מומחה שיחווה דעתו לענין היקף הפיצוי לתובעת. הנתבעת החליפה ייצוג ועורך דינה החדש טען שאי מסירת העבודה לתובעת נעשתה כדין. לטענתו, לא ניתן לראות בהסכמה שהושגה בקדם המשפט משום הודאה או ויתור. 5. לאחר שמיעת טעוני ב"כ הצדדים החלטתי ביום 1.7.03 כי דבריו של מי שייצג אז את התובעת אינם יכולים להתפרש "... אלא כהודאה בזכותה של התובעת לקבל פיצוי". בעקבות זאת שמעתי ראיות לענין היקף הפיצוי. לאחר שמיעת הראיות הגישו ב"כ הצדדים סיכומים. 6. התובעת דורשת פיצוי קיום - השבת הרווח שנמנע ממנה להפיק מחמת התנהגותה של הנתבעת. מטבע הדברים, הערכתו של שעור הפיצוי בגין רווח שנמנע הוא בתחום האומדנה. יכולות להיות מספר גישות להערכת רווח שנמנע. האחת, לבחון את שעור הרווח של התובעת בעבודות דומות בעבר. האחרת, לבחון את שעור הרווח הצפוי בעבודה הרלבנטית, על בסיס מבצע סביר. 7. לכל אחת משתי הדרכים יתרונות משלה וחסרונות משלה. בשתיהן רבים הנעלמים ומעטים הנתונים. נתוני העבר, ככל שהם נלמדים ממאזנים, מאפשרים לברר שעור רווח ממוצע בתקופה אליה מתיחסים המאזנים שהוצגו. הוצגו (על ידי הנתבעת) מאזני התובעת לשנים 1999 (כולל נתוני 1998) עד 2001. שעור ממוצע - כשמו כן הוא, משקף "שנים שמנות" ו"שנים רזות" וסביר להניח שאלה כוללות עבודות "טובות" ועבודות "רעות". גם התקופה הנבחרת (ארבע שנים) היא שרירותית. הדרך השניה אינה עוסקת בתובעת אלא במקובל בענף בכלל, וגם זאת על בסיס שתי שיטות חישוב שונות, שלכל אחד יתרונותיה וחסרונותיה. 8. בין שתי השיטות אני מעדיף את שיטת הרווח הממוצע בשנים קודמות. הוא משקף את דרך פעילותה של התובעת, לטוב ולרע. לא צפויה הפרזה של סכומים, שכן המאזנים, שלא כמו חוות הדעת, לא הוכנו לצורך ההליך. הם מבוססים, סביר להניח, על תעוד שכתב והם שימשו בסיס להצהרות המס של התובעת. יתרון נוסף של דרך זו הוא בכך שהוא מאפשר התיחסות לתקורה - הוצאות כלליות הצריכות להלקח בחשבון בבחינת הרווח, אם כי צריך לזכור שחלקן קבועות וחלקן משתנות, וקשה לדעת במדויק איזה חלק מושפע במישרין מן העבודה ואיזה חלק הוא קבוע. 9. פתרון זה גם מפחית במידה מסוימת את הקושי העולה מכך שהצעת התובעת נמוכה מן האומדן. על פי גישת הנתבעת, האומדן הוא הערכה ריאלית של העלויות בתוספת רווח, אילו היתה התובעת זוכה במכרז, היתה מפסידה. לעומתה טוענת התובעת כי היא מבצעת את חלק הארי של העבודות באמצעות עובדים שלה ולא באמצעות קבלני משנה, ולכן היא יכולה לבצע עבודות בעלויות נמוכות והצעתה במכרז, אילו התקבלה, היתה מותירה לה שולי רווח מספיקים. בהקשר זה טוענת עוד התובעת שהאומדן שנקבע תואם את "מחירי תל-אביב", דבר המביא לנקיטת מחירים גבוהים, לעומת האזור בו מתבצעות העבודות, שבו מחירים נמוכים משמעותית. 10. כל צד הגיש חוות דעת מומחה מטעמו. חוות הדעת דנות בשעור הרווח הצפוי מכיוונים שונים, ונראה שכל אחד מן המומחים בחר בקו שיספק תשובה משביעת רצון למי שהזמין אצלו את חוות הדעת. כך קבע המומחה מטעם התובעת שעור רווח לכל פרק בעבודה, והגיע למסקנה, לאחר שקלול, ששעור הרווח הממוצע הוא 30% ולפיכך שעורו של ההפסד הוא 835,038 ש"ח. המומחה מטעם הנתבעת בחר לפרק את הרווח בכל פרק למרכיביו, והגיע למסקנה לפיה לא זו בלבד שהתובעת לא היתה מרוויחה אלא שהיתה מפסידה קרוב ל-100,000 ש"ח. כל מומחה הגן על חוות דעתו וניסה להסביר מדוע דרכו היא הנכונה, ודרכו של המומחה של הצד האחר שגויה. 11. המומחים מטעם התובעת ומטעם הנתבעות התיחסו לרווח סביר בעבודה כזו, על פי מחירי השוק (ככל שבחרו להביאם). עם זאת, מנהל התובעת הפנה לדרכי פעולת התובעת ולנתוני האזור כדי להצביע על עלויות ביצוע נמוכות, המותירות לתובעת רווח גבוה. הנתבעת הסתמכה על האומדן שהוגש לועדת המכרזים ועל נתונים שקיבלה מן הזוכה במכרז. שני הצדדים בחרו, אם כן, כל אחד על פי דרכו, בדרך השניה. עם זאת, הנתבעת הציגה מאזנים של התובעת משנים קודמות, כדי להצביע על שעורי רווח נמוכים ובכך כיוונה גם לדרך הראשונה. כאמור, זו הדרך בה בחרתי ללכת באומדנת הפיצוי. 12. כדי לערוך את אומדנת הפסד הרווחים, בחרתי ליטול את שעור הרווח הגולמי הממוצע של התובעת בארבע השנים האחרונות, החל משנת 1998 עד 2001. שעור הרווח הגולמי הוא הסכום שנותר לאחר ניכוי עלות העבודות מהכנסות מעבודות בניה. השעור בשנת 1998 הוא 18.81%, לשנת 1999 - 3.6%, לשנת 2000 - 21.46% ובשנת 2001 - 9.37%. הממוצע השנתי הוא 13.31%. צודק ב"כ הנתבעת שמשעור זה צריך לנכות עלויות מימון. עלות המימון המוערכת היא 2.5%. אין הצדקה לנכות הוצאות הנהלה וכלליות במלואן, שכן עיקר אלה מטבען, הוצאות קבועות וחלקן הלא גדול הוצאות הנגרמות בגין ביצוע עבודות. כיוון שעניננו באומדנה, הייתי מעמיד את שעור הרווח של 10% בקרוב. 13. מכיוון שהצעת התובעת במכרז עמדה על 2,783,445 ש"ח (ללא מע"מ), אני קובע, על דרך האומדנה, שהפסדה של התובעת הגיע לכדי 10% מן הסכום, כלומר - לסכום של 300,000 ש"ח. אני מחייב את הנתבעת לשלמו לתובעת. לסכום זה יתווספו הפרשי הצמדה ורבית כחוק מיום 1.6.02 וכן מע"מ. בחרתי במועד 1.6.02 כמועד ממוצע, שכן על פי החוזה שנחתם עם הזוכה (ת/2), העבודה היתה צריכה להסתיים עד 24.11.02 (סעיף 4 ו.(1)), ותשלומי הביניים היו אמורים להיות צמודים למדד הבניה של חודש דצמבר 2001 (סעיף 7ג.). 14. עוד אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת אגרות התביעה על סכום פסק הדין בתוספת הפרשי הצמדה ורבית כחוק ממועדי תשלומן, וכן שכר טרחת עורך דין בשעור 20 אחוז מן הסכום שנפסק. גם שכר טרחת עורך דין יהיה צמוד למדד וישא רבית כחוק מתאריך פסק הדין ותתוסף לו תוספת בשעור מע"מ. מחירון דקל שצרפה ב"כ התובעת לסיכומים, עומד לרשותה בלשכה. מכרז