תקנה 16 א' לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) התשט"ז - 1956 שעניינה התייעצות עם הרשות קובעת: "לא תקטין הועדה דרגת נכות על פי תקנה 15, לא תגדיל דרגת נכות של 20% ומעלה לפי אותה תקנה ולא תגדיל דרגת נכות לפי תקנה 16, אלא לאחר התייעצות עם הרשות כאמור בתקנה 18 א'". הלכה פסוקה היא שחובת התייעצות זאת אין בה כדי לשנות את הוראת היסוד, המחייבת בסופו של דבר שההחלטה תהיה של הועדה עצמה, לאחר שנתנה דעתה לעמדת הרשות מתוך מודעות לכך שעמדת הרשות אינה אלא עצה. (ר' דבע לו/1-0 משה קמל - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ו' 175). קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הפעלת תקנה 15 - חובת ההתייעצות: 1. זהו ערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים מיום 4/2/04 אשר קבעה למערער 24 אחוזי נכות (להלן - הועדה). 2. עיקרי טענות ב"כ המערער הן כי: א. המערער המציא לועדה חוות דעת מאת פרופ' נרובאי אשר קבעה למע' 28% נכות בצירוף 14% לפי תקנה 15; ב. הממצאים שהיו בפני המומחה הרפואי היו גם בפני הועדה ועל כן טעתה הועדה בקבעה למערער 24%; ג. טעתה הועדה בקביעתה שהמומחה הרפואי שוגה בממצאיו אודות המערער, קביעה אשר בבסיסה אף ממצאים שנמצאו בבדיקת המערער בועדה מדרג ראשון; ד. טעתה הועדה בקבעה שבהעדר תיעוד רפואי יש כדי לשלול את כאביו ומגבלותיו של המע' וזאת נוכח הבדיקות שעברה המע', האשפוז והטיפולים הממושכים שעברה; ה. טעתה הועדה משלא הפעילה את תקנה 15 חרף העובדה שהמע' אינו עובד מאז ועד היום וכי חרף נסיונותיו אינו מצליח לשוב למעגל העבודה. מכאן אף עולה שלמע' ירידה בהכנסותיו - ירידה שאינה זמנית; ו. הועדה טעתה משלא הסכימה להעביר למע' את דו"ח עובדות השיקום לעניין הפעלת תקנה 15 ובכך פגעה אף בזכותו להגיב לקביעותיה באשר להפעלת תקנה 15; ז. הועדה התעלמה מחוו"ד עובדת השיקום אשר קבעה בחוות דעתה מיום 25/6/03 כי המע' סובל מכאבים ומתקשה בהפעלת ידו ויש פגיעה ביכולת עבודתו. 3. מנגד טענה ב"כ המשיב כי: א. המערער נבדק ונרשמו ממצאי הבדיקה; ב. הועדה התייחסה ונימקה מדוע מקבלת את חוות דעתו של פרופ' נרובאי בחלקה ומפרטת ממצאי בדיקתו וממצאי בדיקתה; ג. הועדה סוברנית לבדוק ולהחליט בעצמה כפי שאכן עשתה; ד. הועדה קבלה את דו"ח ועדת הרשות מיום 30/6/03 ממנו עולה שאישור המעביד מ-6/03 מדבר על פרישה מעבודה במסגרת שיקולי התייעלות; ה. המע' חזר לעבודה לאחר הפגיעה למשך שנה; ו. הפרישה המוקדמת היתה עקב התייעלות ולא עקב מצב בריאותו של המע'. ועדת הרשות עיינה בכל המסמכים בטרם קבעה מסקנתה והועדה קבלה עמדתה. 4. ביום 4/2/04 התכנסה הועדה שהיתה מורכבת מכירורג אורטופד ויד, נוירולוגית ורופאה תעסוקתית, שמעה תלונות המע' בהרחבה ("הגבלת תנועות בכתף ימין, מתקשה בהרמת משקל, לא יכול לישון בצד ימין בגלל כאבים. הכאב מקרין לכוון הזרוע. בשינוי מזג אוויר הכאב מתגבר. אין טיפול. מתקשה לבצע פעולות יומיומיות פשוטות"), בדקה אותו ביסודיות ועיינה בכל המסמכים הרפואיים שהיו בפניה, לרבות חוו"ד פרופ' נרובאי ובדיקת M.R.I. 5. א. בבדיקתה את המערער קבעה הועדה שקיים שקע בצד הכפי של זרוע ימנית, אין דלדול שרירים בחגורת הכתף בצד ימין, הרמת היד ?90 למרות התנגדותו באופן אקטיבי. עוד הוסיפה שקיימת הגבלה בתנועות סיבוביות והתנועות מלוות בכאבים. ב. בהתייחס לצילום M.R.I של כתף ימין מ-8/02 קבעה הועדה שקיים חשש לקרע SS ו-IS. 6. בהתייחס לחוות דעתו של פרופ' נרובאי קבעה הועדה שהיא מקבלת את מסקנותיו וממצאיו בחלקם. עוד ציינה שהועדה מצאה אבדוקסיל עם ?90 ולא ?75 כפי שמציין פרופ' נירובאי - טווח תנועה המקנה 15% ולא 20%. הלכה פסוקה היא שכאשר הממצאים של הועדה שונים מהממצאים שבחוות הדעת שהמציאה המערערת, מובן מאליו שאף המסקנות הנובעות מאותם ממצאים יהיו שונים. מכאן כי קביעה נחרצת בדבר השוני בממצאים דיה כדי לצאת ידי חובת ההנמקה "העניינית והמנומקת" (דב"ע נא/122-99 פד"ע כ"ג 169, 170). 7. א. מעיון בדו"ח הועדה עולה שלאחר שהועדה שמעה תלונות המע', בדקה אותו ביסודיות ועיינה בכל המסמכים הרפואיים שהיו בפניה, לרבות חוו"ד פרופ' נרובאי וצילום M.R.I קבעה היא: "הועדה קובעת עבור הגבלה בתנועות כתף ימין סעיף 41 4 (ב) 15%. עבור הקרע החלקי של הביצ'פס 10% לפי 42 2 א' 1. סה"כ נכות 23.5% מעוגל ל-24%". ב. לא מצאתי כל פגם משפטי בקביעת הועדה, בהתייחס לאחוזי הנכות שיש להעניק למערער (בטרם שקלה ענין הפעלת תקנה 15), שניתנה לאחר שמיעת תלונות המערער בהרחבה, בדיקתו ביסודיות והתייחסות לכל החומר הרפואי שהיה בפניה, לרבות התייחסות מנומקת לחוות דעתו של פרופ' נרובאי ונימקה החלטה, לענין זה, בדרך המובנת גם לבית דין זה. 8. א. בהתייחס להפעלת תקנה 15 קבעה הועדה - "הועדה מקבלת המלצת ועדת הרשות שאין מקום לתקנה 15". ב. תקנה 16 א' לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) התשט"ז - 1956 שעניינה התייעצות עם הרשות קובעת: "לא תקטין הועדה דרגת נכות על פי תקנה 15, לא תגדיל דרגת נכות של 20% ומעלה לפי אותה תקנה ולא תגדיל דרגת נכות לפי תקנה 16, אלא לאחר התייעצות עם הרשות כאמור בתקנה 18 א'". ג. הלכה פסוקה היא שחובת התייעצות זאת אין בה כדי לשנות את הוראת היסוד, המחייבת בסופו של דבר שההחלטה תהיה של הועדה עצמה, לאחר שנתנה דעתה לעמדת הרשות מתוך מודעות לכך שעמדת הרשות אינה אלא עצה. (ר' דבע לו/1-0 משה קמל - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ו' 175). ד. במקרה מושא ערעור זה כל שעשתה הועדה היה לאמץ את דו"ח הרשות בלא ליתן דעתה ל"עצת" הרשות ובלא שאפשרה למע' להתייחס ל"המלצת" הרשות ולדו"ח העובדת הסוציאלית שהיה מונח בפני הועדה. אין די בכך שהועדה כותבת שהיא מאמצת את המלצת הרשות, אלא עליה להתייחס להמלצה וליתן החלטה מנומקת בדבר הפעלת תקנה 15. ה. משכך - יש להחזיר את עניינו של המערער לועדה על מנת שתתן החלטה מנומקת לענין הפעלת תקנה 15 לאחר מתן אפשרות למערער להתייחס ל"המלצת" הרשות ולדו"ח העובדת הסוציאלית. 9. לאור כל האמור לעיל הנני קובעת כלהלן: א. ערעור המערער לענין הפעלת תקנה 15 מתקבל והתיק מוחזר לועדה על מנת שתפעל כאמור בסעיף 8 ה' לפסק הדין. ב. ערעור המערער לעניין אחוזי הנכות (בטרם הפעלת תקנה 15) נדחה בזאת. 10. לאור תוצאות פסה"ד ומשזכה המערער בחלק מערעורו בלבד, ישא המשיב בהוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 1,000 ₪ אשר ישולם בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין. לא ישולם הסך הנ"ל במועד ישא הוא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום קבלת פסק הדין ועד לתשלום המלא בפועל. 11. הצדדים זכאים לפנות בבקשת רשות ערעור לנשיא בית הדין הארצי לעבודה או לסגנו או לשופט שנתמנה לכך ע"י הנשיא בתוך 30 יום מהיום בו יומצא פסק הדין לצדדים. תקנה 15 (ביטוח לאומי)