במסגרת ההסכם חתם המשיב על סעיף "אי תחרות" כדלקמן: "העובד מתחייב בזאת, כי במשך תקופת ההסכם ובמשך שנתיים לאחר תום מועד העסקתו בחברה, לא יתחרה בעסקי החברה, בכל דרך שהיא, במישרין או בעקיפין, בעצמו או באמצעות אחרים, בין כעצמאי ובין כשכיר ולא ייתן ייעוץ וכן לא יעסוק בשיווק ו/או הפצה ו/או פיתוח ו/או ייצור ו/או מכירה בישראל ו/או בחו"ל של מוצר או שירות המתחרים בעסקי החברה באופן ישיר או עקיף. תחרות לעניין סעיף זה מתייחסת רק לאתרים הכלכליים הפונים לקהל הישראלי כדוגמת גלובס, דה מרקר וכלכליסט. קראו את החלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הפרת סעיף אי תחרות בחוזה עבודה: 1. המבקשת הגישה בקשה למתן צו מניעה זמני כנגד העסקת המשיב בחברת גלובס וכן צו המורה למשיב להעביר לחזקת המבקשת כל מידע מסחרי סודי השייך לה והמצוי ברשותו של המשיב. כן התבקש בית הדין לקבוע, כי העסקתו של המשיב בחברת גלובס מהווה הפרה חמורה, בחוסר תום לב של הסכם העסקתו במבקשת. 2. ואלו הן העובדות הרלוונטיות בתיק זה אשר לכאורה אינן שנויות במחלוקת: א. המבקשת הנה חברה העומדת בראש קבוצת חברות הפועלות בתחום המידע הפיננסי. במסגרת פעילותה, מפעילה המבקשת אתרים כלכליים באינטרנט, ובכלל זה, את האתר הכלכלי הפיננסי "ביזפורטל". ב. ביום 27/5/10 החל המשיב לעבוד אצל המבקשת. בעת כניסתו לתפקיד, חתם המשיב על הסכם העסקה עם המבקשת. ג. תפקידו של המשיב הוגדר בהסכם ההעסקה, כמנהל לקוחות בתחום הפרסום באתרי קבוצת "ביזפורטל". ד. במסגרת ההסכם חתם המשיב על סעיף "אי תחרות" כדלקמן: "העובד מתחייב בזאת, כי במשך תקופת ההסכם ובמשך שנתיים לאחר תום מועד העסקתו בחברה, לא יתחרה בעסקי החברה, בכל דרך שהיא, במישרין או בעקיפין, בעצמו או באמצעות אחרים, בין כעצמאי ובין כשכיר ולא ייתן ייעוץ וכן לא יעסוק בשיווק ו/או הפצה ו/או פיתוח ו/או ייצור ו/או מכירה בישראל ו/או בחו"ל של מוצר או שירות המתחרים בעסקי החברה באופן ישיר או עקיף. תחרות לעניין סעיף זה מתייחסת רק לאתרים הכלכליים הפונים לקהל הישראלי כדוגמת גלובס, דה מרקר וכלכליסט. ה. שכרו של המשיב היה מורכב משכר בסיס בתוספת פרמיית מכירה. ממוצע שכרו של המשיב עמד על סך של 13,630 ₪ בתוספת שווי רכב ושווי טלפון נייד על סך 2425 ₪. ו. ביום 31/10/10 הודיע המשיב על התפטרותו מהמבקשת. המשיב מסר למבקשת, כי בכוונתו להתחיל לעבוד בחברת גלובס. ז. לאור הודעתו של המשיב, שלחה אליו המבקשת מכתב התראה עוד באותו היום, המתריע בפניו לבל יחל לעבוד בחברת גלובס. ח. המשיב קיבל את מכתב ההתראה אך לא השיב עליו. ט. ביום 7/11/10 החל המשיב לעבוד בחברת גלובס באותו תפקיד אותו ביצע במבקשת. י. לטענת המבקשת, רק ביום 16/11/10, נודע לה על תחילת העסקתו של המשיב בחברת גלובס. יא. המבקשת הגישה את הבקשה לצו המניעה דנן ביום 23/11/10. 3. ראיות ועדים הגישו תצהיר והעידו בפנינו - המשיב, וכן, מר יריב אהרון, מנהלו הישיר של המשיב. במסגרת העדויות הוגש מוצג מש' 1, דו"ח אינטראקטיבי לחודש נובמבר מחברת יפעת בקרת פרסום. 4. המחלוקת הנטושה בין הצדדים לטענת המבקשת, המשיב הפר את הסכם העסקתו בחוסר תום לב ובפרט את סעיף אי התחרות המפורש בהסכם, אשר התחרות בו הוגדרה במסגרת מצומצמת בלבד, לגבי שלוש חברות בלבד, ובניהן גלובס, המתחרה העיקרית של המבקשת. לטענתה, במסגרת עבודתו נחשף המשיב לסודות מסחריים, התפטר מיוזמתו והחל לעבוד באופן מיידי אצל מתחרתה העיקרית, חברת גלובס, באותו תפקיד אליו הוכשר ואותו ביצע אצל המבקשת. כל זאת, חרף מכתב ההתראה אשר קיבל ובניגוד מפורש לסעיף אי התחרות. לטענת המבקשת, יש יסוד להניח, כי המשיב יפר את הוראות ההסכם בדבר שמירת סודיות ויעביר לחברת גלובס מידע מסחרי מסווג אשר נמסר לו על ידי המבקשת לצרכי עבודתו, תוך שיסב למבקשת פגיעה מסחרית וכלכלית קשה. המבקשת טוענת, כי מאזן הנוחות נוטה לטובתה בשל הצורך למנוע מהמשיב להסב לה נזקים כלכליים נוספים, מעבר לנזקים שכבר נגרמו לה כתוצאה מחשיפת מידע מסחרי סודי. 5. המשיב מנגד טוען, כי בקשת המבקשת נגועה בשיהוי שכן לטענתו, היא הוגשה כחודש ימים לאחר שהחל לעבוד בחברת גלובס. לגופו של עניין טוען המשיב, כי כבר בעת שחתם על הסכם ההעסקה, התנגד לסעיף אי התחרות אולם חתם על ההסכם היות ונאמר לו, כי מדובר בסעיף קבוע, אשר אין בו כדי להגביל את עיסוקו הלכה למעשה. לטענתו, החל לעבוד אצל המבקשת מבלי לעבור כל הכשרה מיוחדת מלבד חפיפה בת מספר דקות וכי עוד טרם עבודתו במבקשת צבר ידע במכירת שטחי פרסום באינטרנט והיה בעל ניסיון בתחום. לדבריו, עבד במבקשת בתפקיד של איש מכירות מן המניין ולא שימש בתפקיד בכיר או ניהולי. במסגרת תפקידו מעולם לא נחשף לסודות מסחריים של המבקשת. שמות משרדי הפרסום עמם עבד אינם סוד מסחרי של המבקשת והם מפורסמים באתר של חברת "יפעת" מקבוצת המבקשת וניתנים בתשלום לקהל הרחב. ההכרעה 6. ראשית ייאמר, כי טענת המשיב לשיהוי בהגשת הבקשה על ידי המבקשת, נדחית. המשיב טען, כי בקשת המבקשת הוגשה באיחור של כחודש ימים לאחר הודעת התפטרותו ולאחר שהתחיל לעבוד בחברת גלובס. פרק הזמן הנטען על ידי המשיב איננו נכון מבחינה עובדתית. מהראיות שהובאו בפנינו עלה, כי המשיב החל לעבוד בחברת גלובס ביום 7/11/10. המבקשת טענה, והדבר לא נסתר, כי נודע לה על העסקתו של המשיב בחברת גלובס רק ביום 16/11/10. הבקשה דנן הוגשה ביום 23/11/10 משכך, הוגשה לכל המוקדם, 7 ימים לאחר שהדבר נודע למבקשת ולכל המאוחר, 16 ימים לאחר תחילת עבודתו של המשיב בחברת גלובס. כך או כך, אין מדובר בשיהוי בהגשת הבקשה ואין מדובר בתקופה של חודש ימים כפי שנטען על ידי המשיב. לאור האמור, טענה זו נדחית. 7. יאמר על ידינו כבר בתחילתה של הכרעה זו כי משאנו מצויים בהליך של סעד זמני , בו נדרשנו להכריע בטענות הצדדים על סמך ראיות לכאורה שהובאו בפנינו , הרי שהכרעותינו הן במישור הלכאורי בלבד. 8. זכות הקניין והגבלת חופש העיסוק הלכות המנחות בסוגיית הגבלת חופש העיסוק, נקבעו על ידי בית המשפט העליון בדונו בעניין ע"א 6601/96 AES נ' סער , (להלן, "פרשת סער"), ועל ידי בית הדין הארצי לעבודה בדונו בעניין ע"ע 164/99 דן פרומר וצ'ק פוינט טכנולוגיות תוכנה בע"מ- רדגארד בע"מ, פד"ע לד, עמ' 294, (להלן, "פרשת צ'ק פוינט"). בפרשת סער נקבע על ידי כב' הנשיא ברק העיקרון לפיו, "ראשית, תניה בין מעביד לעובד, המגבילה את חופש העיסוק של העובד לאחר סיום עבודתו בלא להגן על "אינטרסים לגיטימיים" של המעביד היא בטלה בהיותה נוגדת את "תקנת הציבור"; שנית, "האינטרס הלגיטימי" של המעביד - הנותן תוקף לתניה המגבילה את חופש העיסוק של העובד - הוא אינטרס "קנייני" או "מעין קנייני" של המעביד בסודותיו המסחריים וברשימת לקוחותיו (עד כמה שהיא סודית). רשימה זו אינה סגורה, ובקביעתה של רשימת ה"אינטרסים הלגיטימיים" יש להתחשב ביחסי האמון שבין עובד למעביד, בהלכות המסחר הראויות, ובחובת תום הלב וההגינות שבין עובד למעביד; שלישית, ההגנה הניתנת ל"אינטרסים הלגיטימיים" של המעביד אינה מוחלטת". ובפרשת צ'ק פוינט נקבע על ידי כב' הנשיא אדלר בעניין זה, "לתניית הגבלת עיסוק בחוזה עבודה אישי אין ליתן, כשלעצמה, משקל רב. יש לייחס לתנייה נפקות רק אם היא סבירה ומגנה בפועל על האינטרסים של שני הצדדים, לרבות המעסיק הקודם ובעיקר על סודותיו המסחריים. בהעדר קיומן של נסיבות כפי שיפורטו להלן, ובעיקר בהעדר 'סודות מסחריים', גובר עקרון חופש העיסוק על עקרון ההתקשרות...". 9. לאור האמור, נקודת המוצא בעת דיון בשאלת הגבלת העיסוק של עובד לאחר סיום עבודתו היא, שתניה חוזית המגבילה את עיסוקו של עובד אינה לגיטימית, אלא אם יוכיח המעביד כי התניה מגנה על "אינטרס לגיטימי" שלו. ודוק, בכך לא סגי שכן אף אם יוכיח המעביד שכך הם פני הדברים, עדיין יהא מקום לבחון את סבירותה ומידתיותה של ההגבלה במונחים של משך ההגבלה, היקפה, והתחום הגיאוגרפי עליו היא חלה. בפרשת צ'ק פוינט נקבע הכלל המנחה לפיו, אין ליתן תוקף לתניית הגבלת עיסוק בחוזה עבודה אלא אם כן מתקיימת אחת מהנסיבות המפורטות להלן, קיומו של סוד מסחרי: יש להגביל את חופש העיסוק של עובד כדי למנוע ממנו מלהשתמש, שלא כדין, ב"סוד מסחרי" השייך למעסיקו הקודם. הכשרה מיוחדת: במקרה בו המעסיק השקיע משאבים מיוחדים ויקרים בהכשרת העובד ובעקבות זאת התחייב העובד לעבוד אצלו למשך תקופה מסוימת, ניתן להצדיק את הגבלת העיסוק של העובד למשך תקופה מסוימת; זאת, כתמורה עבור ההשקעה של המעסיק בהכשרתו. תמורה מיוחדת עבור הגבלת העיסוק: יש לבחון האם העובד קיבל תמורה מיוחדת עבור התחייבות מצדו שלא להתחרות בעתיד במעסיק הנוכחי, עם תום יחסי עובד-מעסיק. חובת תום הלב וחובת האמון: יש ליתן משקל לתום לבם של העובד ו/או המעסיק החדש. בין עובד לבין מעביד קיימים יחסי אמון. חובת האמון שחב עובד כלפי מעבידו מטילה עליו נורמות התנהגות חמורות יותר בהשוואה לחובת הקיום בתום לב. 10. מן הכלל אל הפרט השאלה הראשונה עליה יש להשיב הנה האם המבקשת הוכיחה ולו לכאורה, קיומו של "אינטרס לגיטימי", המצדיק הגבלת עיסוקו של המשיב. המבקשת טענה שתי טענות עיקרית אשר מהוות את הבסיס לקיומו של אינטרס לגיטימי עליו יש להגן. אחת, גזל סוד מסחרי, השניה, כי פעולות המשיב עולות כדי חוסר תום לב קיצוני והפרת חובת הנאמנות. בהתאם להלכת צ'ק פוינט, די בהוכחת אחת מהטענות לעיל לכאורה, כדי לבסס אינטרס לגיטימי המצדיק הגבלת עיסוקו של המשיב. 11. גזל סוד מסחרי האם המבקשת הוכיחה ייחוד ברשימת לקוחותיה ובמידע הטמון בעסקאות שביצע המשיב עם לקוחותיה במסגרת עבודתו? לגבי היותה של "רשימת לקוחות" בבחינת "סוד מסחרי", נפסק בע"ע (ארצי) 80-08 דאטה פול בע"מ נ' יניב טכנולוגיות מדיה בע"מ, לא פורסם, ניתן ביום 7/10/10). "לא כל מסמך הקרוי "רשימת לקוחות", הוא בהכרח מוגן על ידי הדין כ"סוד מסחרי". בקשר לכך לא הרי "רשימה" טכנית של לקוחות הלקוחה ממאגר פומבי כלשהוא כהרי רשימה שיש עימה מידע נוסף - בבחינת ערך מוסף - שהושג ביגיעה ובהשקעת משאבים של זמן ושל כסף. בקשר לכך מקובלת עלינו טענת דאטה כי אף אם שמותיהם של לקוחותיה - כשלעצמם - אינם חומר חסוי, הרי הפרטים הכלולים ברשימת הלקוחות אודות כל לקוח, לרבות הידע על צרכיו, סוגי המוצרים אותם הלקוח צריך, היקף הרכישות והמחיר המשולם עבור כל פרט, הופכים אותה ל"סוד מסחרי". וכן, "לא יכול להיות ספק שבענייננו, "רשימה לקוחות" של המערערת, על הערך המוסף שבה שהוא תולדה של נסיון, תכנון והשקעת משאבי עבודה וממון, הוא בבחינת סוד מסחרי השייך לדאטה בו המשיבים אינם רשאים לעשות שימוש לאחר סיום עבודתם בה". 12. המבקשת טענה, כי תיקי הלקוחות אליהם היה נגיש המשיב במסגרת עבודתו הנם תיקים מפורטים הכוללים מידע סודי ומסווג על לקוחות המבקשת, לרבות השירותים המסופקים להם, המחירים בהם מסופקים שירותים אלה, היקף ההכנסות מאותם לקוחות, פוטנציאל ההכנסות הצפוי מהם וכן ניתוח אפקטיביות הפרסום והאפשרות להציע לאותם לקוחות שירותים נוספים ופיתוחים של המבקשת בעתיד. יובהר, כי המבקשת לא טוענת כי רשימת הלקוחות הנה מידע סודי אלא המידע אודות הלקוחות, ההצעות הכספיות שהוצעו ללקוחות, מחירי העסקאות אשר נסגרו עמם, ההצעות לקמפיינים עתידיים, הניתוח המקצועי והכלכלי שנעשה על ידי המבקשת, הוא בבחינת המידע הסודי עליו יש להגן. העיד בעניין זה יריב אהרון, "כל לקוח אנחנו בונים איתו מערכת יחסים שמתחילה בקמפיין של זיילוט ואז בונים בהתאם להכנסות של הלקוח עצמו תכנית פעילות לכל השנה. זה מידע מאוד מסווג גם שלנו וגם של הלקוח. בעצם מי שבונה את התכנית או חלק ממי שבונה את התוכנית זה מנהל תיק הלקוח. והעמודה בעצם מציינת גודל עסקה על פי פרמטר של הצלחה של אותו לקוח להמשך השנה. ש. המסמך הנוסף שהציג ב"כ המשיב, הפלט של הלקוח, מה משמעות הנתונים. ת. זה בעצם מסמך דוח משלים לנתונים שאנחנו מקבלים מהלקוח עצמו. הלקוח מעביר לנו את הנתונים מתוך המערכת שלו, נתונים של כסף מהגולשים ואנחנו מפיקים דוח כזה אצלנו ומהדוח הזה אנחנו מצליחים להבין את האפקטיביות של האתר ללקוח. ש. ומהנתונים האלה מה לעשות. ת. להמשיך את הפעילות בעמודה השמאלית של המסמך השני. ש. זה מופיע במסמך מש/1? ת. לא", (עמ' 6 לפרוט' ש' 13-25). 13. זאת ועוד, מהראיות שהובאו בפנינו בעניין זה עלה לכאורה, כי המידע המצוי בתיקי הלקוחות של המבקשת איננו מידע פומבי. ב"כ המשיב הציג במהלך הדיון דף מידע, אשר סופק לו על ידי חברת "יפעת" וטען, כי מידע זה הוא המידע המסווג עליו מסתמכת המבקשת וכי מדובר במידע פומבי שניתן להשיגו באמצעות תשלום כספי. ברם, מר יריב אהרון, העיד בעניין זה והבהיר בעדותו, כי המידע שהופק על ידי חברת "יפעת" מבוסס על הערכות בלבד ואינו בשום אופן מידע המתבסס על נתונים מסחריים של המבקשת. אף המשיב עצמו, הודה בחקירתו, כי המידע עליו מתבססת המבקשת איננו המידע המופיע בדוח שהופק על ידי חברת "יפעת". 14. חשוב להדגיש, כי המשיב לא צבר ניסיון בתחום עיסוקו ובהתקשרות עם הלקוחות של המבקשת עוד טרם החל לעבוד במבקשת. בנוסף מהראיות שהובאו בפנינו עלה ,כי קודם לעבודתו אצל המבקשת, עבד המשיב כאיש מכירות באתרי אינטרנט ישראלים בניהם אתר "לילה" העוסק בחיי הלילה בישראל, אתר "יד 2" העוסקת במכירת מטלטלין, אתר "וואלה" העוסק בבידור ובחדשות. המשיב מעולם לא עבד באתר כלכלי או עסקי כדוגמת אתר "ביזפורטל" בתפקיד אותו ביצע במבקשת, מעולם לא נחשף והיה בקשרים עסקיים עם לקוחות מהשוק העסקי עמם עבד במבקשת, מעולם לא נחשף או צבר ידע בקמפיינים מסוג זה. המשיב טען, כי עבודתו הקודמת הכשירה אותו לתפקיד וכי אין כל הבדל בין מכירת שטחי פרסום באינטרנט ללקוחות עסקיים או ללקוחות פרטיים, לקוחות מענף הבידור והחדשות. אין אנו מקבלים טענתו זו של המשיב ואנו סבורים, כי המשיב צבר ידע וניסיון בעבודתו אצל המבקשת וכי הלקוחות אליהן נחשף והעסקאות עליהן היה אמון היוו מבחינתו תפקיד חדש ורכישת ידע חדש וייחודי, אשר לא היו בידיעתו והוא אף לא ביצע קודם לכן. לטעמנו, בחירתו של המשיב לעבוד בחברת גלובס ורצונה של חברת גלובס בהעסקתו של המשיב באותו התפקיד במסגרת סמיכות הזמנים שהתקיימה בנסיבות דנן מעידה, על כך שהניסיון והכלים אשר צבר המשיב בעבודתו במבקשת הקנו לו את היתרון והיכולת לעבוד בחברת גלובס תוך סמיכות הזמנים כאמור. יובהר, כי אין אנו קובעים, כי ההכשרה אותה קיבל המשיב מהווה "אינטרס לגיטימי" של המבקשת אלא, עסקינן בהכשרה שאינה חורגת מהכשרה שגרתית שעובר כל עובד לצורך ביצוע התפקיד לו הוא נדרש. 15. לאור כל האמור לעיל אנו קובעים, כי המבקשת הוכיחה לכאורה, קיומו של סוד מסחרי עליו יש להגן ולמנוע בו שימוש. המבקשת הוכיחה, כי תיקי הלקוחות אשר הופקדו בידי המשיב והמידע אודות הלקוחות הוא סוד מסחרי שאינו נחלת הרבים ואשר לא ניתן לגילוי בנקל. כן הוכח, כי המידע הצבור בתיקי הלקוחות מכיל ניתוח של הלקוחות, על צרכיהם המיוחדים מקנה למבקשת יתרון עסקי עליו יש להגן. 16. חוסר תום לב המשיב התחייב שלא להתחרות בעסקי החברה במהלך תקופת ההסכם ובמשך שנתיים לאחר מכן. על פי סעיף 12 להסכם ההעסקה, המשיב התחייב שלא לעסוק בשיווק, ייעוץ, הפצה, או פיתוח של מוצר או שירות המתחרה בעסקי החברה. סעיף אי התחרות צומצם בסייפא של הסעיף לאתרים כלכליים הפונים לקהל הישראלי כדוגמת גלובס, דה מרקר וכלכליסט. כמפורט בבקשה זו, המשיב התפטר מעבודתו במבקשת ומיד החל לעבוד באותו תפקיד בחברת גלובס. טוענת המבקשת, כי מדובר בהפרה מפורשת של הסכם ההעסקה של המשיב אשר מהווה חוסר תום לב קיצוני. זאת ועוד, סמיכות הזמנים בין התפטרותו של המשיב לבין תחילת עבודתו בגלובס, מעידה באופן ברור וחד משמעי, כי המשיב ניהל משא ומתן עם חברת גלובס, בעודו עובד אצל המבקשת, תוך הפרת חובת האמון וקיום קשר עסקי עימה, בניגוד להתחייבותו. 17. המשיב טוען, כי לא היה בהתנהגותו משום חוסר תום לב. טענתו העיקרית היא, שסעיף אי התחרות עליו חתם הנו בלתי חוקי, וכי למרות שגלובס מוחרגת במפורש בהסכם ההעסקה, מנכ"ל המבקשת הבטיח לו במעמד ההסכם, כי הסעיף איננו חוקי וכי המבקשת איננה מתכוונת לעשות בו שימוש. זאת ועוד, קיים ניוד עובדים בין המבקשת לגלובס וחברות אחרות וכי מדובר בדבר שכיח ומקובל. המשיב טוען, כי לא נפל כל פגם בכך שניהל משא ומתן עם חברת גלובס בהיותו עובד של המבקשת וכי מדובר בזכות בסיסית שלו כעובד לבחור לעצמו את מקום עבודתו כראות עיניו. 18. לאחר שקילת טענות הצדדים הגענו לכלל מסקנה, כי התנהגות המשיב נגועה בחוסר תום לב קיצוני ובוטה. המשיב הפר את הסכם העסקתו עם המבקשת כאשר היה לו ברור כי התחייב שלא לעבוד בחברת גלובס בהתאם לתנאים המפורטים בסעיף אי התחרות עליו חתם. מעדות המשיב עלה ללא כל ספק, כי חתם על הסכם ההתחייבות מתוך בחירה ומדעת אולם בחר שלא לעמוד בהתחייבותו כלפי המבקשת וזאת בטענה, כי תניית אי תחרות בהסכם העסקה "איננה חוקית". יובהר, כי המשיב לא הראה כל טעם משפטי לכך שמדובר בתנייה בלתי חוקית אלא טען זאת כלאחר יד ומלבד טענה זו, אין למשיב כל נימוק נוסף להפרת ההסכם על ידו. על מנת לקבוע אם מדובר בסעיף "חוקי" אם לאו, יש לבחון את תניית "אי התחרות" לגופה ולבחון אם אכן היא עומדת בהלכות שנקבעו בעניין תוך התייחסות להיקף ההגבלה, תקופת ההגבלה וכדומה. המשיב לא העלה כל טענה או נימוק בעניין. 19. לא זו אף זו, טענת המשיב, כי "נאמר" לו על ידי מנכ"ל המבקשת, כי הסעיף איננו חוקי לא הוכחה על ידו. לצורך הוכחת הטענה, כי מדובר בהתחייבות משוללת תוקף נדרשות הוכחות מוצקות אשר לא הוצגו בפנינו ובעניין זה יובהר, כי נטל הראיה מוטל על המשיב. על המשיב חלה האחריות הבסיסית לבדוק את תנאי העסקתו טרם חתימתו על הסכם ההעסקה ואנו סבורים, כי ברור היה מלכתחילה למשיב, כי להתחייבותו נפקות מהותית ומשפטית. 20. הוכח לכאורה בפנינו, כי המשיב קיים משא ומתן עם חברת גלובס בזמן היותו עובד של המבקשת. אין ספק, כי זכותו של כל עובד למצוא לעצמו מקום עבודה ראוי ואין פסול בניהול משא ומתן תוך כדי היותו עובד אולם, במקרה זה, מדובר בניהול משא ומתן בין המשיב לבין חברה מתחרה של המבקשת, אשר לגביה ידע המשיב באופן ודאי וברור, כי נמנע ממנו לעבוד אצלה. לאור האמור הרי שלא ניהול משא ומתן של עובד עם מעביד פוטנציאלי תוך כדי עבודה הוא הפסול בהתנהגות המשיב אלא, ניהול משא ומתן עם חברה מתחרה, לגבי אותו התפקיד בדיוק ולאחר התחייבות שלא לעשות כן, הוא הפסול בהתנהגות והיא הנותנת. 21. המשיב בחר להתפטר מיוזמתו במבקשת ועשה כן לאחר שארגן לעצמו עבודה בחברת גלובס בזמן היותו עובד של המבקשת והיה אדיש לגמרי להתחייבותו שלא לעבוד בחברת גלובס. המשיב העיד בעניין זה, "ש. למה הלכת לעבוד בגלובס? ת. גלובס פנו אליי חצי שנה לפני שהתחלתי אצל המבקשת להיות סוכן מכירות של לקוחות ישירים וסירבתי להם. אחרי כחצי שנה נתקלתי בסמנכ"ל גלובס באירוע של חברים משותפים והוא אמר לי שיש לו הצעה הרבה יותר מעניינת בשבילי. ש. העובדה שהתחייבת מפורשות שלא לעבוד בגלובס לא נראתה לך חשובה? ת. לא", (עמ' 8 לפרוט' ש' 7-13). 22. המשיב פעל בחוסר תום לב כאשר הפר את התחייבותו שלא לעבוד בחברת גלובס והתעלם ממכתב ההתראה שנשלח אליו על ידי המבקשת. המשיב הודה בכך שקיבל את המכתב אולם טען, כי לא ראה צורך במתן תשובה למכתב. טענה זו, מעידה כאלף עדים על התנהלותו חסרת תום הלב של המשיב תוך זלזול ואדישות להתחייבותו החוזית כלפי מעסיקתו. 23. על כן אנו קובעים לכאורה כי חוסר תום ליבו של המשיב זועק ובוטה ואף נעשה באופן מופגן ומתריס. המשיב לכל אורך הדרך, התנהל בחוסר תום לב, החל בחתימתו על הסכם ההעסקה ועל סעיף אי התחרות כאשר לדבריו, לא התכוון כלל לעמוד בו, בהמשך כאשר נהנה משכר גבוה אצל המבקשת וצבר ניסיון בתפקידו, בהמשך כאשר ניהל משא ומתן עם חברת גלובס בעודו עובד אצל המבקשת, בהמשך בהודעת התפטרותו מהמבקשת ללא כל סיבה הנעוצה בהתנהגות המבקשת, בהמשך בקבלת מכתב ההתראה ובחירתו החופשית שלא להשיב עליו וכלה בתחילת העסקתו בחברת גלובס, מתחרה של המבקשת, לגביה התחייב במפורש בסעיף אי התחרות. צירופם של כל הדברים יחדיו, ללא כל נימוק או הסבר סביר מצדו של המשיב, הביאונו להכרעה כי אכן מדובר בחוסר תום לב קיצוני העולה כדי חובת הפרת הנאמנות כלפי המבקשת. 24. באשר לנפקותה של חובת תום הלב והפרת חובת האמון, על הגבלת חופש עיסוקם של עובדים, עמד בית הדין הארצי לעבודה בע"ע 189/03 גירית בע"מ נ' מרדכי אביב ואח', פד"ע לט 138). בית הדין עמד באותו מקרה על חובות האמון המוגברות החלות על עובדים בכלל, ועובדים בכירים דוגמת הנתבעים שם, בפרט ובהתייחסו להתנהגותם זו של העובדים קבע בית הדין הארצי: "בהתנהגותם זו הפרו המשיבים את ההתחייבות שנטלו עליהם בחוזה העבודה שלא להתקשר עם ספק של החברה בסיום עבודתם, והפרו את חובת האמון ותום הלב במהלך תקופת עבודתם, המתחייבת מביצוע החוזה, ושהיא יסוד מוּסָד במערכת היחסים שבין עובד למעסיקו". ובהמשך פסק הדין הוסיף: "ועוד זאת. יש לתת משקל הולם לשיקולים של אמון, הגינות, תום לב ומסחר הוגן. הפרת חובות אלה על ידי המשיבים, יש בה משום פגיעה ממשית באינטרס הציבורי ובתקנת הציבור שאין להתירה. באשר, תקנת הציבור היא שלא יהפוך העובד ל"סוס טרויאני" אשר בא בחצריו של מעסיקו ויצא ממנו ונתח בידו" 25. באשר לשאלה האם המשיב היה עובד בכיר במבקשת עולה מהראיות לכאורה, כי תפקידו של המשיב לא היה תפקיד ניהולי ובכיר מובהק. יחד עם זאת אנו סבורים, כי המשיב היה בעמדה בה היה חשוף למידע רגיש וסודי. במסגרת תפקידו, היה חשוף להצעות עסקיות של המבקשת, להסכמים שחתמה המבקשת עם לקוחותיה, להצעות עתידיות שעמדו על הפרק ולמידע עסקי רגיש. לעניין זה, יש לזכור כי הפגם בהתנהלות המשיב נעוץ בעצם האפשרות לנצל בצורה לא הוגנת את היתרון היחסי שיש לו מעצם הגשת הצעה ספציפית ללקוחות המבקשת, באמצעות חברה גלובס, המתחרה במבקשת. 26. לכן אנו קובעים כי במקרה זה , יש ליתן דגש מוגבר לחוסר תום ליבו של המשיב כ"אינטרס לגיטימי" של המבקשת במובן זה שאף אם קיים ספק בקיומו של "סוד מסחרי" של המבקשת אשר מצוי בידי המשיב, הפרת תום הלב של המשיב באופן שנעשתה, מהווה היא עצמה, אינטרס לגיטימי המצדיק הגבלתו של חופש העיסוק של המשיב לתקופה מצומצמת. בעב 2395/04 פרודקטיב משאבי אנוש בע"מ נ' ברק ענבר, נקבע על ידי כבוד השופטת דוידוב מוטולה, כי הגם שלא קיים "סוד מסחרי" עליו יש להגן, הפרת חובת תום הלב וההגינות מגיעה כדי "אינטרס לגיטימי" כהגדרתו בפסיקה, "אנו סבורים, כי מנהל בכיר דוגמת המשיב, המנהל קשרים יום - יומיים עם לקוחות בשם המעביד, ויוצר קשרים אישיים והיכרויות אישיות כשלוחו של המעביד וכמייצגו כלפי אותם לקוחות, אינו רשאי לעזוב ולשדל את הלקוחות לעזוב עמו, שכן למעביד יש אינטרס לגיטימי להגן על הקשרים שנוצרו - על חשבונו ועבורו - עם הלקוחות הללו. זאת, גם אם השידול לא החל במהלך העבודה אצל המעסיק הקודם אלא רק בסמוך לאחריו, וגם אם רשימת הלקוחות ככזו אינה סודית כשלעצמה (והשוו להגבלה שהוטלה בנוגע לפנייה לספקים בע"ע 1055/01 אירוקה אינטרנשיונל בע"מ - אנתוני קורי, עבודה ארצי לג (22) 26). זאת, בפרט כאשר מתלווים לכך אלמנטים נוספים של חוסר תום לב כפי שיפורט להלן, ולפחות לפרק זמן בן מספר חודשים, בו מתעמעם מעט הקשר האישי האינטנסיבי שניהל אותו עובד עם לקוחות המעסיק הקודם. בעבר, ההגנה על הקשר עם לקוחות נעשתה כחלק מההגנה על רשימת הלקוחות, שהוכרה במקרים המתאימים כ"סוד מסחרי" (ראו בהקשר זה גם את ע"ע 1141/00 הר זהב שירותי מזון בע"מ - פודליין בע"מ ואח', עבודה ארצי לג (25) 33). כיום, לאור השינויים בפסיקה כפי שתוארו לעיל, נראה כי המקום הראוי להגן על הקשר האמור הנו - במקרים המתאימים כמובן - באמצעות חובות תום הלב וההגינות. זאת, בפרט כאשר מדובר בענפים בהם יש חשיבות מיוחדת לקשר האישי (וראו בקשר לכך את סעיף 26 לתצהירו של אילן שצוטט לעיל, ולא נסתר בהיבט זה), ובפרט כאשר עסקינן במנהלים בכירים דוגמת המשיב, אשר ייצגו את המעביד מול אותם לקוחות באופן בלעדי או כמעט בלעדי". 27. על כן אנו קובעים בזאת, כי המבקשת הוכיחה לכאורה קיומו של אינטרס לגיטימי עליו יש להגן. אין ספק, כי המשיב הפר את חובת תום הלב וחובת האמון כלפי המבקשת באופן המצדיק את הגבלת עיסוקו. 28. היקף הגבלת העיסוק בבואנו לאזן בין האינטרסים של הצדדים שבפנינו על יסוד ההלכות כפי שנקבעו בסוגיה זו, תוך שנתנו דעתנו לנסיבותיו של המקרה הספציפי שבפנינו, להתחייבות המשיב ולמהותו של הפגם בהתנהלותו של המשיב אנו סבורים, כי איזון ראוי בין האינטרסים הינו כי יש להגביל במידת מה את עיסוקו של המשיב בחברת גלובס. אנו קובעים, כי אינטרס לגיטימי של המבקשת הוא לא לאפשר לעובד, במשך תקופה קצרה שלאחר סיום עבודתו, לנצל בחוסר תום לב את הקשר האישי שיצר, במהלך עבודתו, עם לקוחותיה תוך שימוש בכלים ובידע שצבר במהלך עבודתו. בהגבלה מסוג זה אין, למעשה, פגיעה ישירה בחופש העיסוק של המשיב, שהרי הוא רשאי לעסוק בכל עיסוק שיחפוץ בו, לרבות במכירת שטחי פרסום באינטרנט, בכל חברה שיחפוץ, מלבד חברות המתחרות במבקשת כפי שפורטו בתניית "אי התחרות". כל שיש בכך הוא הגבלה מסוימת - ומוגבלת בזמן של חופש העיסוק, לצורך הגנה על אינטרס לגיטימי של המעסיק הקודם. 29. יחד עם זאת אנו סבורים, כי אין להגביל את עיסוקו של המשיב לתקופה של שנתיים כפי שנקבע בהסכם ההעסקה. המשיב עבד במבקשת תקופה של 5 חודשים ועל כן, פרק זמן מידתי וסביר להגבלת עיסוקו של המשיב בחברות המתחרות במבקשת הנו התקופה הקריטית שלאחר עזיבת המשיב את מקום העבודה, וכאשר הקשר האישי בינו לבין הלקוחות עדיין "חם" ואקטואלי. לאור האמור אנו קובעים כי יש להגביל את עיסוקו של המשיב בחברת גלובס ל - 3 חודשים בלבד אשר יחלו מיום מתן החלטה זו. בנוסף אנו קובעים כי על המשיב להעביר לחזקת המבקשת כל מידע מסחרי סודי ו/או סוד מסחרי אחר, השייך למבקשת והמצוי ברשותו וכן כל העתק ממנו, ככל שקיים. 30. סוף דבר נוכח כל האמור לעיל, אנו מקבלים את הבקשה בחלקה, ומטילים על המשיב צו מניעה זמני, לתקופה של 3 חודשים החל ממועד מתן החלטה זו, האוסר עליו לעבוד בחברת גלובס. כמו כן על המשיב להשיב למבקשת כל מידע מסחרי סודי שלה, שברשותו הכל כמורט בסעיף 29 לעיל. שאלת ההוצאות תיבחן בסיום ההליך .סעיף הגבלת תחרות / מניעת תחרות