קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא השארת דירה שכורה במצב לקוי: 1. התובעים היו בעלים של דירה ברחוב ניסנבוים 22 בבני-ברק (להלן: "הדירה") בתקופה הרלונטית לכתב התביעה. 2. התובעים השכירו את הדירה לנתבעים ביום 3/8/97. 3. התביעה אשר הוגשה ע"י התובעים נגד הנתבעים היא על סך 11,443.67 ₪, ותמצית טענות התובעים הן כדלקמן: עפ"י חוזה השכירות (נספח א' 2 לכתב התביעה), הדירה הושכרה עד ליום 20/8/2000. השוכרים עזבו את הדירה עפ"י בקשתם בחודש יוני 2000 ולא פעלו בדרך אשר נקבעה בחוזה. הנתבעים הותירו את הדירה במצב לקוי אשר לא איפשר להשכירה מבלי לבצע תיקונים, ועל כן ביצעו התובעים תיקונים בסך 4,941 ₪. (צורפו קבלות). הנתבעים נותרו חייבים עבור שימוש בטלפון סך 51.94 ₪. 4. רכיבי התביעה הם כדלקמן: חוב בגין שכר דירה 4,457.73 ₪ חוב בגין תיקונים 4,944 ₪ חוב בגין חשבון טלפון 51.94 ₪ חוב בגין איתור כתובת הנתבעים 234 ₪ הוצאות משפט 1,755 ₪ סה"כ 11,443 (במעוגל) 5. תמצית טענות הנתבעים: א) הנתבעים הסכימו לפנות את הדירה ביום 30/6/2000 וזאת לבקשת התובעים ובפועל אף פינו את הדירה עוד קודם לכן ושילמו מיסים עירוניים, מים וחשמל עד ליום 30/6/2000. ב) ערב השכרת הדירה לנתבעים ביום 15/8/97 היתה הדירה במצב מוזנח. הנתבעים השתתפו בהוצאות סיוד הדירה ועל פי הסכם השכירות (נספח א' 2) לא נקבע כלל כי השוכרים צריכים לסייד את הדירה בעת החזרת החזקה. ג) הקבלות אשר צרפו התובעים מעידות על כך שהתובעים ביקשו לבצע בדירה שיפוץ כללי על חשבון הנתבעים, ואין בכוונתם לשאת בהוצאות שיפוץ כללי של הדירה. ד) חשבון הטלפון - מרביתו נובע מהוצאה עבור חיבורו של קו הטלפון ואין הם צריכים לשאת בהוצאה זו. לאחר עיון בטענות הצדדים ולאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, הגעתי למסקנה, לפיה יש לקבל את התביעה בחלקה ולדחותה בחלקה האחר, מהנימוקים כדלקמן: א) באשר לחוב בגין דמי שכירות: עפ"י סעיף ד' להסכם (נספח א' 2 לכתב התביעה): "במקרה שהשוכר יעזוב את הדירה באמצע זמן השכירות מבלי לקבל הסכמה בכתב מאת המשכיר עליו לשלם את דמי השכירות בעד כל זמן תקופת החוזה כאילו השתמש בדירה בפועל". התובע ציין בסעיף 4-5 לכתב התביעה, הסכמות בע"פ שהיו בין הצדדים במידה ותקוצר תקופת השכירות מיוזמת השוכרים - הנתבעים, אך הנתבעים טוענים כי הם כלל לא ביקשו לקצר את תקופת השכירות אלא התובעים ביקשו לקצר את תקופת השכירות על מנת שיוכל למכור את הדירה. אינני מקבלת את טענת הנתבעים בענין זה. הנתבע טען כי הם עזבו את הדירה בחודש יוני לבקשת התובע (עמ' 2 שורה 2) אך אשתו - הנתבעת 2 העידה, כי הם ידעו עוד שנה קודם לכן שיהיה עליהם לעזוב את הדירה בתום תקופת השכירות מאחר והתובעים אמרו להם כי בכוונתם למכור את הדירה בסוף תקופת השכירות, ומאחר והנתבעים לא רצו לעבור דירה סמוך לתחילת שנת הלימודים החדשה (סוף אוגוסט), הם יצאו בחודש יוני (עמ' 2 שורות 27-30). דהיינו - הנתבעת אישרה את טענת התובעים ,ולפיה מבחינת התובעים, הנתבעים יכלו להמשיך ולהתגורר בדירה עד תום תקופת השכירות,, ולפיכך - על פי הסכם השכירות, משפינו הנתבעים את הדירה לפני תום תקופת החוזה, עליהם לשלם דמי שכירות כפי שנקבע בחוזה. יצויין, כי הנתבע טען בעדותו כי מהאישורים שמסר התובע בחודש יוני 2000 עולה, כי התובע זה אשר ביקש מהם להתפנות. עיינתי היטב במסמכים, ומצאתי בהם רק חיזוק לטענת התובעים. הנתבע הציג בפני מסמך מיום 8/6/2000 הנושא כותרת "קבלה" ובו מאשר התובע כי קיבל מהנתבעים סך 3,577 ₪ "על חשבון שכר דירה, רחוב ניסנבוים... עד סוף חודש יוני 2000". דהיינו - התובע לא אישר כי קיבל את כל המגיע לו, אלא אישר כי קיבל כספים "על חשבון" בלבד. אישור נוסף בחתימת התובע מיום 8/6/2000 הינו אישור של התובע לכך שהדירה "...מתפנה בסוף חודש יוני 2000, ומ-1/7/00 הינה פנויה ולא גרים בה (נכס ריק)". התובע אישר את העובדה ולפיה הדירה מתפנה בסוף חודש יוני 2000 ואין במסמך כל רמז לכך שהתובע הוא אשר ביקש מהנתבעים לפנות הדירה בסוף יוני 2000. לפיכך על הנתבעים לשלם את החוב עבור שכר הדירה. ב) באשר לתשלום עבור תיקון הנזקים בדירה: עפ"י סעיף ה' להסכם השכירות (נספח א' 2): "... ובסוף תקופת החוזה מתחייב השוכר בזה להפקיע את כל זכויותיו על הבית המושכר לו ולמסור למשכיר את הדירה במצב טוב כמו בעת קבלו את הדירה". בכתב ההגנה אישרו הנתבעים כי הדירה סוידה בטרם נמסרה להם ביום 15/8/97, אך הנתבעים צבעו את הדירה בצבעים כהים, כך ניתן לראות בעין לא מקצועית בתמונות אשר צורפו לכתב התביעה (נספח ב'). הנתבע העיד כי בני משפחתו צבעו את הדירה בטרם הוחזרה החזקה, אך ניתן לראות במפורש כי צביעה זו חובבנית ביותר ואינה מסתירה את הצבע הקודם אשר היה על הקירות קודם לכן (כך למשל תמונה 1, 2, 4). כמו כן, בחלק מהקירות ניתן לראות סימני תיקונים (תמונה מס' 3). אין מדובר ב"בלאי סביר", אלא הדירה שנמסרה לנתבעים בצבע לבן ("רגיל") נצבעה על ידם בצבעים כהים, שנסיונם לצבוע אותם לאחר מכן בלבן - לא צלח, והתובעים אינם צריכים לשאת בהוצאות עבור השבת הדירה למצבה הקודם. על כן, יש לקבל את התביעה גם בגין רכיב זה. ג) באשר לחוב בגין חשבון טלפון: הנתבעים אינם צריכים לשאת בהוצאות עבור "חידוש קשר" כפי שפורט בחשבון הטלפון, אך עליהם לשאת בסכומים אשר נגבו בגין "ריבית פיגורים" והוצאות גביה עבור חשבונות טלפון המתיחסים לתקופת השכירות ועל כן עליהם לשלם סך 36,96 ₪ בגין חשבון טלפון. ד) איתור מען: התובע מסר לביהמ"ש מכתב ששלח לנתבעים בחודש ספטמבר 2000 אשר חזר בציון "לא ידוע" וכן מכתב נוסף שנשלח ביום 25/8/2000 אשר חזר בציון "לא ידוע", כך שהיתה הצדקה לפעול למען איתור כתובתם של הנתבעים. ה) הוצאות משפט: תביעה בבימ"ש לתביעות קטנות איננה מנוהלת באמצעות עורכי דין ואינני סבורה כי יש מקום לפסוק לטובת התובע הוצאות אשר הוציא עבור שכ"ט עו"ד. פסיקת שכר טרחת עו"ד נוגדת את כל מטרתו של בימ"ש לתביעות קטנות. התובע זכאי להחזר הוצאות אגרה בסך 144 ₪ בתוספת סך 700 ₪ עבור הוצאות נוספות שנאלץ להוציא וכן עבור הזמן אשר הקדיש לצורך טיפול בתביעה זו. 7. לסיכום: א) על הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובעים, ביחד ולחוד, סך 10,516 עפ"י הפירוט כדלקמן: שכר דירה 4,457.73 ₪ תיקונים 4,944 ₪ טלפון 36.96 ₪ איתור כתובת 234 ₪ הוצאות משפט 844 ₪ סה"כ 10,516 ₪ (במעוגל) ב) הסכום ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה (14/10/2001) ועד התשלום בפועל.מקרקעיןשכירות