קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא התיישנות בקשה לביטול שטר משכון: בתיק זה הוגשה המרצת פתיחה ובה נטען כי שטר משכון על זכויות המבקש בדירה בתל-אביב, בטל ומבוטל בשל זיוף, מירמה, טעות והטעייה, הפעלת איומים, לחץ בלתי הוגן ושימוש במסמכים כוזבים.   שטר המשכון נחתם בשנת 1990 ובשנת 91' שלח המבקש מכתב לחברת חלמיש בכתב ידו, כי ידוע לו שהדירה משועבדת לחברת המגן. נטען כי חלפה תקופת ההתיישנות, לכל המאוחר בשנת 98', ואילו תובענה זו הוגשה לבית המשפט רק בינואר 2001.   מטעם המשיבה נטענה טענת התיישנות והוחלט שהנושא יוכרע לפי סיכומים בכתב. המבקש הפנה לכך שהמשיבה טענה אומנם להתיישנות התביעה בתגובה מיום 16/1/01, אך לא חזרה על טענה זו בתצהיר שהיתה חייבת להגיש, לגרסת המבקש, היות שהטענה מבוססת על עובדות. בסיכומיו טען ב"כ המבקש, בסעיף 3, כי מרוץ ההתיישנות נעצר מסיבות שונות. ראשית, הוא נעצר מאחר והמבקש לא היה מודע למהות התרמית שנעשתה כלפיו עד לפתיחת תיק ההוצאה לפועל. המבקש, לטענתו, לא היה מודע שההלוואה שנטל הביאה לשיעבוד דירתו. רק לאחר עיון בתיק הוצאה לפועל, התגלה למבקש כי הוחתם על טופסי משכון, שלא בידיעתו. המכתב שהמבקש כתב בכתב-ידו בשנת 1991 לחברת חלמיש, הוצג כראיה לכאורה המעידה על ידיעת המבקש את עילת התביעה. המכתב מצורף כנספח ז' לתצהיר התשובה מטעם חברת המגן בתובענה זו. נוסח המכתב הוא כדלקמן:   "לכבוד חברת חלמיש, אני X רחמים ת.ז. X, מציר (כך במקור, ע.א) כי ידוע לי שהדירה אותה רחשתי (כך במקור, ע.א) ... משועבדת לתובת (כך במקור, ע.א) חברת המגן על סך 100,000 שקל חדש... בכבוד רב X רחמים".   בסיכומים נטען כי מכתב זה הוכתב למבקש ע"י נציגת המשיבה, כאשר המבקש לא הבין את המשמעות בשל חוסר השכלה משפטית וקשיים בהבנת השפה העברית ובשל מצב נפשי קשה שנגרם עקב הלחצים שהפעילו הערבים ונציגי המשיבה. רק בשנת 2000, לאחר עיון בתיק ההוצל"פ, הבין המבקש את משמעות חתימתו.   המבקש פרש בסיכומיו טיעון עובדתי רחב בקשר לרקע להלוואה נשוא השיעבוד. עוד הוסיף כי שטר המשכון נחתם על החלק והוספו בו תנאים שלא היו בו בעת החתימה. לבסוף נטען כי החל משנת 92' סבל המבקש ממצב נפשי קשה, שנתמך בחוות דעת פסיכיאטרית, ועקב כך המבקש לא היה מסוגל לנהל משפטים או להתמקד בענייניו. גם מצב זה מפסיק את מרוץ ההתיישנות, לטענת ב"כ המבקש.   בסיכומי התשובה נטען כי המבקש חתם על תצהיר בפני עורך דין ואימת את נכונות פרטי הודעת המשכון בשנת 1990. עוד חתם על יפוי כוח נוטריוני בלתי חוזר לגבי הנכס לב"כ המשיבה. עוד חתם בשנת 90' על הסכם הלוואה שנחתם בפני עורך-דין, אשר אימת את חתימת המבקש. בשנת 91', כפי שכבר הוזכר, אישר המבקש במכתבו בכתב-ידו את שיעבוד הנכס לטובת המשיבה בעת קבלת ההלוואה. בשנת 91' נפתח תיק הוצל"פ והחל ביצוע שטר חוב שניתן כביטחון להחזר ההלוואה. ב"כ המשיבה מונה כונס נכסים על הנכס ולאחר מכן עתרה בת זוגו של המבקש לפסק-דין הצהרתי שיצהיר כי מחצית הזכויות בדירה שייכות לה. בהליך זה התקיימו דיונים והמבקש היה נוכח. בשנת 99' נדחתה התביעה ע"י כב' השופט קלינג. עוד נטען כי לאחר פתיחת הליכי מימוש הנכס, נחתם הסכם פשרה בין המבקש למשיבה בשנת 93', ובו אישר המבקש את קיום החוב, התחייב להחזיר את ההלוואה ואף התחייב לפנות את הנכס. מאחר ובינתיים נקבע כי אין לממש משכון בתיק הוצאה לפועל שנפתח לביצוע פסק-דין כספי, פתחה המשיבה בשנת 2000 תיק הוצאה לפועל נוסף למימוש משכון.   המבקש הגיש התנגדות שנדחתה ע"י כב' ראש ההוצאה לפועל. לגבי ההתיישנות נטען כי העילות המביאות להארכת התקופה, כפי שנטענו ע"י המבקש, נעשו כלפיו בעת חתימתו על המסמכים השונים והם נעשו בנוכחותו ובידיעתו. ביום 14/7/03 המבקש אישר דברים אלה, כאשר ציין כי החתימה נלקחה בלחץ ובאיומים ונעשתה לפני 10 שנים. הטענה כי המבקש לא ידע על שיעבוד דירתו, נסתרה ע"י מכתב המבקש לחברת חלמיש. הטענה כי המבקש לא הבין את תוכן המכתב שהוכתב לו, לא נכללה בתובענה. גם הטענה לפיה המבקש סבל מקשיים נפשיים, היא טענה חדשה אשר התעוררה רק במסגרת הסיכומים, ללא בקשה לתיקון התובענה. גם הטענה כי השטר נחתם על החלק היתה ידועה למבקש ברגע שנעשתה, ולא ניתן לקבל את הטענה שלפיה המבקש לא הבין את המשמעות המשפטית של המסמכים הללו, היות שהטענה נסתרת על ידי המכתב שכתב.   המבקש טען בסעיף 8 לתובענה כי רק בעת עיון במסמכי הוצאה לפועל ובבקשה למימוש משכון, הבין כי המסמכים שעליהם הוחתם, כוללים משכון דירת המגורים שלו. טענה זו עומדת בסתירה לטענות בסיכומים. המבקש לא טען כי בתקופה שחלפה למד או רכש השכלה משפטית שאיפשרה לו להבין, לאחר שחלפו שנים, מה פירוש ומה משמעות יש למשכון דירה. את העובדה כי הדירה היתה ממושכנת, ידע עוד בשנת 1991, מעצם המכתב שכתב לחברת חלמיש. גם הטענות נגד עו"ד קליר, המפורטות בסעיף 13 לתובענה, הן טענות ללחץ כלכלי. לפיכך לא מובן מדוע לא באה תובענה זו במועד מוקדם יותר ומתי וכיצד חלף הלחץ הנ"ל. התובענה לא ציינה אירוע המצדיק הגשתה באיחור כה רב, ובהעדר כל הסבר אחר מדוע התובענה הוגשה באיחור כה רב, אין מנוס מהמסקנה כי התובענה התיישנה. בעניין זה יש להוסיף כי הטענה שנעשתה תרמית כלפי המבקש, שהביאה להתארכות התקופה, היא טענה בלתי משכנעת, היות שגם לפי טענותיו, כל העובדות היו גלויות לעיניו ונעשו בנוכחותו, והמבקש גילה כבר שנת 91' כי הדירה משועבדת. לעומת זאת, ממשיך המבקש וטוען כי המשמעות המשפטית של העובדות נודעה לו רק בשלב מאוחר.   ההלכה במשפט הישראלי דחתה את החלתם של סעיפי חוק ההתיישנות על גילוי מאוחר של זכות משפטית שצמחה ממערכת עובדות ידועה. כך נפסק לגבי סעיף 8 לחוק ההתיישנות, בע"א 531/89 להבי נ' הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה פ"ד מו(4) 719, כי אי ידיעת הדין אינה מעכבת את מרוץ ההתיישנות, אלא רק אי ידיעת העובדות היא המעכבת את מרוץ ההתיישנות. גם השופט דב לוין קבע בעבר, בפסק דין הנזכר שם, כי גילוי מאוחר של זכות משפטית הצומחת ממערכת עובדות ידועה, אינו מאחר את תחילת מרוץ ההתיישנות.   במקרה הנוכחי, היות שכל העובדות היו גלויות וידועות למבקש, ואף נערכה התדיינות בקשר לזכויות בדירה מטעם בת זוגו במשך השנים שבהם טען המבקש כי לא היה מודע למשמעות משכון הדירה, החלטתי לדחות את טענה זו, שלא שכנעה כנכונה.   לפיכך אני קובע כי תובענה זו התיישנה.   עלי להעיר בסיום ההחלטה כי כל העובדות הצריכות לבירור שאלה זו, עולות מכתבי הטענות וממסמכים שצירפו הצדדים ולכן אני דוחה את הטענה כי היתה המשיבה חייבת לצרף תצהיר מיוחד למטרה זו.   לבסוף יש להעיר, כי המבקש פנה לבית המשפט בתובענה זו בשנת 2001, אך לא צירף חוות דעת פסיכיאטרית ולא טען לקשיים נפשיים. קשיים אלה עולים לראשונה בסיכומים שהגיש ב"כ המבקש בבקשה זו ולא נמסר הסבר מדוע המבקש לא העלה טענה זו בתובענה והיא עלתה לראשונה רק בסיכומים.   לפיכך החלטתי לדחות את התובענה מחמת התיישנות. בנסיבות המקרה, אני מחייב את המבקש לשאת בהוצאות המשיבה בסך 5,000 ₪ בצירוף מע"מ בערכם להיום.  משכוןשטרהתיישנות