התפטרות בגלל אי שיבוץ לעבודה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא התפטרות בגלל אי שיבוץ לעבודה: 1. התובע עבד כשומר מטעם הנתבעת החל ביום 1.6.03 ועד לחודש 2/04 או בסמוך לכך. 2. מרבית התקופה עבד התובע כשומר בחנות "טויס אר אס" שבמתחם רגבה אולם, בעקבות ויכוח עם מנהל החנות בנוגע למקום עמדת השמירה, הופסקה עבודתו שם. 3. לטענתו, הנתבעת לא שיבצה אותו לעבודה במקום אחר ומכאן שהפסקת עבודתו דינה כפיטורין. התובע תובע בתביעה זו דמי הודעה מוקדמת, פדיון חופשה ותשלום עבור עבודה "בהום סנטר" בקרית חיים ביום שבת, 7.2.04, שלטענתו לא שולם לו. 4. הנתבעת הגישה משום מה בתיק זה שני כתבי הגנה שונים. בראשון, טענה כי התובע התפטר ללא מתן הודעה מוקדמת ומשום כך יש לקזז את פדיון ימי החופשה המגיעים לו מימי ההודעה המוקדמת שהיה עליו לתת. באשר להפרש שכר העבודה טענה הנתבעת כי לא ידוע לה באיזה שעות מדובר, וכי תלוש השכר שהוצא משקף את שעות העבודה מידי חודש. בכתב ההגנה השני טענה הנתבעת כי התובע קיבל הודעה מוקדמת כדין, וכי זכאי הוא לפדיון חופשה בסך של 1,024 ש"ח בלבד. התביעה לדמי הודעה מוקדמת 5. אין חולק כי עבודתו של התובע ב"טויס אר אס" הופסקה. השאלה, האם הוצעה לתובע עבודה במקום חילופי, והוא סרב, כפי שטוענת הנתבעת, או שלא הוצעה לו כל עבודה אחרת, למעט מס' ימי עבודה בודדים בהם עבד במקומות חלופיים, כגירסת התובע. הוכח בפנינו, כי רק בחודש אפריל החזיר התובע את הנשק לנתבעת. 6. גרסתו של התובע, כי לא שובץ לעבודה במקום חליפי - מקובלת עלינו. אם אכן התובע היה זה שסרב לקבל הצעות שיבוץ שהוצעו לו, ודאי דואגת היתה הנתבעת לדרוש ממנו חזרה את הנשק נוכח סרובו-התפטרותו, אולם הדבר לא נעשה. רק לאחר חלוף למעלה מחודשיים הוחזר הנשק. עד הנתבעת העיד כי היו אל התובע מספר פניות להחזרת הנשק. פניות כאלו, אם היו, ובהתחשב בתקופה הארוכה שהתובע החזיק בנשק ולא עבד, ודאי יוצאות היו בכתב. משלא הוצגו כל דרישות כאלו, קובעים אנו כי פניות להחזרת הנשק לא היו. 7. זאת ועוד. הנתבעת טענה כי הוצעה לתובע עבודה אחרת בעכו ביום הפסקת עבודתו בסניף טויס אר אס ברגבה. לטענתה, התובע סרב לקבל עבודה זו שהיתה כרוכה בשמירה בחוץ. מאידך, טענה הנתבעת בכתב ההגנה כי התובע הופיע למשרד הנתבעת והודיע שאינו מוכן לקבל את השיבוץ שכן מצא עבודה טובה יותר. בכתב ההגנה הנוסף טענה הנתבעת כי לתובע ניתנה הודעה מוקדמת. עד מטעם הנתבעת שהיה נוכח ברגבה ביום הפסקת העבודה שם ואשר עדיין עובד אצל הנתבעת לא הובא למתן עדות ודבר זה פועל לחובתה של הנתבעת. 8. לנוכח ריבוי גרסאות הנתבעת, הימנעותה להביא לעדות את העד שהיה מעורב בנסיונות שיבוץ התובע לעבודה, והעדר כל פניה לתובע להחזרת הנשק במשך תקופה ממושכת של כחודשיים, איננו מקבלים את גירסתה. מעדיפים אנו את גירסת התובע, שלא הופרכה ואשר עשתה עלינו רושם מהימן. אשר על כן אנו קובעים כי התובע פוטר בכך שלא שובץ לעבודה על ידי הנתבעת בחודש 2/04 וכי עליה לשלם לתובע דמי הודעה מוקדמת בסך של 1,290 ש"ח בהתחשב בתקופת עבודתו. התביעה להפרשי שכר עבודה 9. במכתב התובע לנתבעת (באמצעות ההסתדרות) מיום 6.7.04 טען התובע כי יום העבודה שלא שולם לו הוא עבור עבודתו בהום סנטר בקרית חיים ב- 7.2.04. בישיבת 15.9.05 טען התובע כי עליו לבדוק אם הופקד בחשבונו סכום ב- 10.3.04 בגין עבודתו ב- 2/04. בעדותו ביום 12.1.06 לא נתן התובע הסבר משכנע עבור מה שולם לו תלוש 2/04 אם לא עבור עבודתו בהום סנטר, וטען כי יתכן ומדובר ביום שעבד בבחירות בחוף הכרמל, אם כי לא ידע לציין מתי היה מועד הבחירות. הנתבעת, מצידה, ציינה כי עבור הבחירות בחוף הכרמל קיבל התובע תשלום גלובאלי במועד אחר. 10. התובע לא הרים הנטל לשכנענו כי התשלום ב- 2/04 היה עבור עבודה במקום אחר מאשר בהום-סנטר. התובע כלל לא ידע עד לישיבת 15.9.05 כי הופקדה לחשבונו משכורת 2/04 ועל כן, אם עבד בחודש זה גם בבחירות וגם בהום סנטר, מן הסתם תובע היה תשלום עבור שני ימי עבודה. התובע חזר ודרש תשלום רק עבור עבודתו בהום סנטר (ר' ת/1 ומכתב ההסתדרות מ- 6.7.04) ומשהסתבר כי קיבל תשלום יום עבודה בחודש פברואר, טען לפתע כי עבד יומיים בחודש זה. גרסתו אינה מקובלת עלינו. 11. עם זאת, התובע טען כי עבד ביום 7.2.04 ביום שבת, ותבע שכר לפי תעריף שבת. הנתבעת לא הכחישה כי התובע עבד במועד זה בהום סנטר ואולם, מתלוש השכר נראה כי שולם לתובע יום עבודה לפי תעריף שעתי רגיל ללא תוספת עבור עבודה בשבת. 12. התובע זכאי לתשלום בשיעור 150% עבור השעות ה"רגילות" בהן עבד בשבת, ובתוספת של 25% על שתי השעות הנוספות הראשונות ו- 50% תוספת עבור השעה הנוספת השלישית ואילך (ר' ע"ע 300175/97, 300277 דניאל כהן נ. ע. נהריה, פד"ע ל"ז 49). עבור 9 שעות הראשונות זכאי התובע ל- 242 ש"ח, עבור שעתיים נוספות ל- 62.75 ש"ח, ועבור חצי שעה נוספת ל- 17.93 ש"ח נוספים, סה"כ 322.68 ש"ח . התובע קיבל 233.09 ש"ח ומכאן שההפרש לתשלום הינו 90 ש"ח. משכך, זכאי התובע להפרש תשלום בסך של 90 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.3.04 ועד התשלום המלא בפועל. התביעה לפדיון חופשה 13. אין חולק כי התובע זכאי לפדיון חופשה בגין תקופת עבודתו. עפ"י תלושי השכר שהוגשו לתיק, ממוצע משרתו של התובע ב- 9 החודשים שמ- 6/03 ועד 2/04 עומד על 88.77% והתובע זכאי לפיכך לפדיון 7.98 ימי חופשה. גם לפי תחשיב הנתבעת זכאי התובע ל- 8 ימי חופשה, אם כי אלה חושבו, משום מה, על בסיס יומי של 128 ש"ח. שכרו היומי של התובע הינו 140 ש"ח (ר' תלוש 12/03) ולפיכך זכאי התובע לפדיון חופשה בסך 1,118 ש"ח. סיכום 14. לאור כל האמור לעיל זכאי התובע מהנתבעת לתשלומים כדלקמן: א. דמי הודעה מוקדמת בסך 1290 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.3.04 ועד התשלום המלא בפועל. ב. הפרשי שכר בסך 90 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.3.04 ועד התשלום המלא בפועל. ג. פדיון חופשה בסך 1,118 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.3.04 ועד התשלום המלא בפועל. כן תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט בסך כולל של 1,500 ש"ח. בפסיקת ההוצאות הבאנו בחשבון את העובדה כי משבקשת הנתבעת לדחיית ישיבת 15.9.05 לא נענתה, הופיע נציג הנתבעת וביקש דחיה לשם זימון עד נוסף מטעמו, דבר שהתברר כטענה בעלמא שכן עד נוסף זה - לא זומן ע"י הנתבעת לישיבה הנדחית ביום 12.1.06. 15. משמדובר בתיק דיון מהיר, באפשרות הצדדים להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 15 יום מקבלת פסק הדין. אי שיבוץ בעבודההתפטרות