המומחה סבר כי אין קשר סיבתי בין התאונה לדלקת זו. הוא ציין כי דלקת מסוג זה יכולה להתפתח בעקבות חבלה אך לא יתכן שדלקת של הברך תתפתח חודשים רבים כל כך לאחר החבלה הראשונית. אילו דובר בדלקת בגין החבלה, טוען המומחה, היתה זו מופיעה בסמוך לאירוע. הופנו למומחה שאלות הבהרה, והמומחה חזר על דעתו על סמך כל המסמכים הרפואיים. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא התפתחות דלקת לאחר תאונה / תאונה או מחלה ניוונית: השופטת אלישבע ברק שמענו את טענת הצדדים בערעור, והחלטנו להפנות למומחה היועץ הרפואי ד"ר א. סלטי, שאלות הבהרה. אב בית הדין ניסח את שאלות ההבהרה. הערעור הוא על פסק דינו של בית הדין האזורי בחיפה מפי השופטת א' ורבנר ונציגי הציבור הגב' ישראלי ומר קידר (תב"ע נו/637-0). המשיב הכיר בתאונה שארעה למערערת ביום 17.5.1993, כתאונה בעבודה. ברם המשיב לא אישר למערער דמי פגיעה בגין הברכיים לגבי תעודות אי הכושר לתקופה 24.4.1994 עד 7.6.1994. נימוקו של המשיב היה, כי אין קשר בין הפגיעה האמורה שאושרה כתאונה בעבודה לתקופת אי הכושר האמורה, וכן שחלפו למעלה מ- 26 שבועות מיום הפגיעה. על כן לא אושרו למערערת דמי פגיעה. טענת המשיב היתה עוד כי בתעודה הרפואית הראשונה לנפגע בעבודה לא צוינה פגיעה בברכיים. בית הדין האזורי קבע קביעה עובדתית כי באותו יום 17.5.1993 החליקה המערערת בבנין העירייה, נפלה קדימה על פניה ונפגעה כתוצאה מכך באפה, מרפקה הימני וברכיה. המערערת היתה מהימנה על בית הדין; היא כתבה בטופס התביעה לדמי פגיעה את כל הפגיעות, אלא שבהודעה הראשונה לנפגע בעבודה ציינה את כל המקומות שנפגעו קשה יותר. בית הדין אף קבע שאם המערערת נפלה קדימה ושברה את אפה, אין זה סביר שברכיה לא נפגעו כלל. בית הדין ציין כי קביעת הקשר הסיבתי בין הפגיעה בברכיים לתאונה האמורה רלוונטית אך לעניין התביעה לגמלת נכות ולא לעניין תשלום דמי פגיעה בעבודה, מאחר ותקופת אי בכושר שניתנו למערערת באשר לפגיעה בברכיים. זאת מאחר ומדובר בתעודות שניתנו לתקופה שמעבר ל - 26 שבועות מיום הפגיעה. בית הדין האזורי הפנה את העניין למומחה יועץ רפואי, ד"ר אליהו סלטי. על סמך חוות דעתו סובלת המערערת מדלקת Synovitis בברכה הימנית. המומחה סבר כי אין קשר סיבתי בין התאונה לדלקת זו. הוא ציין כי דלקת מסוג זה יכולה להתפתח בעקבות חבלה אך לא יתכן שדלקת של הברך תתפתח חודשים רבים כל כך לאחר החבלה הראשונית. אילו דובר בדלקת בגין החבלה, טוען המומחה, היתה זו מופיעה בסמוך לאירוע. הופנו למומחה שאלות הבהרה, והמומחה חזר על דעתו על סמך כל המסמכים הרפואיים. משכך דחה בית הדין האזורי את תביעתה. כאמור הפנינו אנו למומחה שאלות הבהרה. ביקשנו כי המומחה יענה על השאלות הבאות: האם העובדה שהמערערת התלוננה מספר חודשים לאחר התאונה בה נפגעה בברכיה, כאמור בהחלטת בית הדין האזורי, יש לה השלכות לטיפולים שהמערערת קיבלה מאוחר יותר ביחידת הברך של קופת חולים? ביחידת הברך של קופת חולים צויין, ביום 24.4.1994, כי למערערת "נזק לסחוס ה- MFC עם plafs". מה פירושם והאם הדבר יכול לנבוע מהחבלה שהמערערת נחבלה? מהו הנזק הניכר ל-MFC בגינו קבלה המערערת טיפול לפי המסמך מיום 30.5.1994? מרפאת הברך מיום 20.10.1995 מציינת, מלבד הדלקת סינוביטיס גם "נזק בינוני לפיקה ו- ACL מנוון". האם אלו אינם יכולים להיות תוצאה של חבלה שהמערערת נחבלה? באותו תיאור הטיפול מדובר ב"סדק עמוק". האם זה יכול היה לנבוע מהחבלה שהמערערת נחבלה? האם סבלה המערערת מבעיות דומות בברכיה בטרם נפילתה? בחנו את תשובותיו של המומחה היועץ הרפואי ואת כל חוות דעתו, והגענו למסקנה כי דין הערעור להדחות. המומחה חוזר ומסביר כי אין כל קשר בין התאונה למצב הברכיים. מדובר במחלה ניוונית של הסחוס הפרקי באזור M.F.C. ( Medial (Femoral Condy. לאור האמור אין לנו אלא לדחות את הערעור ללא צו להוצאות. דלקת