קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא התקף לב אזרח עובד צה''ל: 1. זוהי תביעה להכרה באוטם שריר הלב שאירע לתובע ביום 22.10.02 כ"תאונת עבודה", כמשמעה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 (להלן: החוק). 2. התובע יליד 1946, הינו אזרח עובד צה"ל המועסק כמסגר רתך, בבסיס 7000 - מפעל טנק המרכבה בתל השומר. 3. גירסתו של התובע באשר לאירוע עולה מכתב התביעה ומתצהירו : א. יום או יומיים לפני מועד האירוע נדרש התובע על ידי הממונים עליו לבצע עבודה על טנק שנפגע זמן מה קודם לכן ונהרג בו חייל צה"ל, כשנמסר לו שהוא אף עשוי למצוא חלקי גופה בטנק. ב. ביצוע העבודה על הטנק כאמור הינה עבודה פיזית קשה הכרוכה בשריפת חלקים בתנאים של עשן וריח חריף מאד. ג. כתוצאה מאופי העבודה, חש התובע מועקה קשה, התרגשות ופחד פן ימצאו חלקי גופה. יחד עם זאת לא נתן לתחושות אלו להפריע לו בעבודתו והמשיך בביצועה. ד. יום קודם לאירוע חש התובע בכאבים קלים ביד ימין אולם המשיך לעבוד כרגיל. בבוקר יום ה- 22.10.02, לאחר שסיים את ארוחת הבוקר, חש ברע ובתוך כך החל סובל מכאבים בחזה ומשיתוק היד. ה. התובע פונה באמבולנס לבית החולים תל השומר, שם אובחן כסובל מאוטם שריר הלב. 4. בחודש מרץ 2007 הגיש התובע למוסד תביעה להכיר באירוע כבתאונת עבודה, כשלטענתו לקה באוטם שריר הלב כתוצאה מקיומו של "אירוע חריג" במקום העבודה.   תביעתו של התובע נדחתה על ידי המוסד בטענה כי אין קשר סיבתי בין האירוע הנטען לבין הופעת האוטם ממנו סבל התובע וכי האוטם התפתח כתוצאה ממצב תחלואתי טבעי והשפעת העבודה, אפילו אם היתה כזו, פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים. 5. נגד החלטה זו, הוגשה התביעה שלפנינו. התובע טוען כי התרחשות העניינים ביום האירוע ובסמוך לו הינה בבחינת 'אירוע חריג', אשר מהווה בסיס ראוי למינוי מומחה רפואי מטעם בית הדין. 6. סעיף 83 לחוק, קובע כדלקמן: "תאונה שאירעה לעובד תוך כדי עבודה רואים אותה כתאונה שאירעה גם עקב העבודה, אם לא הוכח ההיפך; ואולם, תאונה שאינה תוצאה של גורמים חיצוניים הנראים לעין, בין שארעה לעובד ובין לעובד עצמאי, אין רואים אותה כתאונת עבודה אם הוכח כי השפעת העבודה על אירוע התאונה הייתה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים". לפיכך, כאשר עסקינן בתאונה בעבודה שאינה תוצאה של גורמים הנראים לעין, כמו במקרה שלפנינו, אזי האבחנה הראשונית לעניין הקשר הסיבתי בין אוטם שריר הלב לבין האירוע בעבודה, הינה ע"פ מבחן "האירוע החריג" או "המאמץ המיוחד". כאשר נטל ההוכחה בדבר קיומו של "אירוע חריג" בעבודה מוטל על הטוען לאירוע מסוג זה (דבע מו/139-0 דן יצחק נ' המל"ל, פד"ע יח 315). 7. בהתאם למבחן האמור, קובע בית הדין האם מדובר באירוע חריג בחיי עבודת הנפגע, המצדיק מינוי מומחה רפואי, בשל אפשרות לכאורה של קיום קשר סיבתי בין השניים. בהעדר הוכחה בדבר אירוע חריג, תידחה התביעה אף מבלי להיזקק לחוות דעת רפואית (בג"ץ 3523/04 גבריאל למברגר נ' ביה"ד הארצי לעבודה, פ"ד נח (5) 104). הקביעה אם היה אירוע חריג היא קביעה עובדתית - משפטית, הנשענת על חומר הראיות שלפני הערכאה הדיונית, ועוד נקבע כי קנה המידה לבחינת אותו אירוע הינו סוביקטיבי. (דב"ע נה/150-0 מיכאל שביט נ' המל"ל, פד"ע כט 268, בג"ץ 1199/92 אסתר לוסקי נ' ביה"ד הארצי לעבודה, פ"ד מז (5) 734). 8. בקביעה העובדתית אם היה אירוע חריג אם לאו "בית הדין מייחס משקל רב להתבטאויותיו של תובע בסמוך לאחר האירוע הנטען, מועד שניתן להניח, כי האיש מסיח לפי תומו. בית הדין יעדיפן, בדרך כלל, על פני התבטאויות מאוחרות יותר של התובע בעת הגשת התביעה לבית הדין". (דב"ע מט/0-23 המוסד לביטוח לאומי נ' שמעון הירשהורן פד"ע כ 349). 9. האם בנסיבות המקרה דנן הרים התובע את נטל ההוכחה המוטל עליו להוכיח קרות אירוע חריג במהלך עבודתו? אני סבור כי התשובה לכך שלילית. תביעת התובע להכיר בו כנפגע עבודה הוגשה כחמש שנים לאחר קרות האירוע ותוך שיהוי ניכר. במשך כל אותה תקופה אין ראיה אחת אובייקטיבית להתרחשותו של אירוע חריג במקום העבודה אשר הביא למצבו של התובע. 10. במסמכים הרפואיים שהוצגו במהלך הדיון אין כל עדות להתרחשות האירועים כפי שתוארו על ידי התובע ואין אינדיקציה הקושרת בין עבודת התובע לבין האוטם בו לקה. כאשר בדו"ח חדר המיון מיום ה- 22.10.02 נרשם : " מאתמול בערב הופעה של כאבים לוחצים בקדמת החזה עם צרבת והקרנה" - ללמד שהאוטם החל במצב של מנוחה . כך גם ביום האירוע ועל פי עדות התובע חש בליבו דווקא בשעת מנוחה בסיומה של ארוחת הבוקר. התובע אף לא מילא טופס תאונה לנפגע בעבודה, לא דיווח על הפגיעה ולא קשר בינה לבין מקום העבודה. בכל אותם חמש שנים הונפקו לתובע תעודות מחלה רגילות ויש טיפול רציף אצל רופא תעסוקה. 11. בכתב התביעה טען התובע כי ביום האירוע נדרש לעבוד על הטנק הפגוע. בתצהירו הוסיף כי כבר יום או יומיים לפני כן, החל לעבוד על הטנק השרוף ואילו בהודעתו לחוקר המוסד סיפר: "עבדתי על הכלי הזה מספר ימים. אחרי שגמרנו לעבוד על הכלי הזה ב- 22.10.02 הלכתי לאכול ארוחת בוקר ואז כשחזרתי פתאום הרגשתי לחץ בחזה...". בהמשך הוסיף כי אינו זוכר כמה זמן נמשכה העבודה על הטנק ואם ביום האירוע עבד על הטנק הזה או על טנק אחר (שם בעמ' 2 ש' 18 ובעמ' 3 ש' 1-2). למעשה אין כל ראיה המצביעה על מועד תחילת עבודתו של התובע על אותו טנק. מטעם התובע העיד בפנינו מר יצחק רכניצר מי שהיה מנהל העבודה האחראי על התובע. העד לא נקב במועד ספציפי אלא הצהיר כי עד כמה שזכור לו בסמוך לפני שלקה התובע בליבו, הגיע למחלקה טנק שרוף וכי ביום האירוע עבד התובע על אותו טנק. 11. זאת ועוד - גרסת התובע, הנתמכת בעדותו של מר רכניצר ולפיה העבודה על הטנק השרוף הייתה בבחינת עבודה יוצאת דופן וחריגה הן מן ההיבט הנפשי והן מההיבט הפיזי, ושבעקבות אותה עבודה חש התובע מועקה, לחץ נפשי, מתח ופחד - אינה מתיישבת עם דברי התובע בהודעתו בפני חוקר המוסד. שם מתאר התובע עבודה יומיומית רגילה אשר לוותה בתחושת "ההתרגשות" ו"סקרנות" וכלשונו: "בגלל המלחמה וחברים שדיברו על טנקים שרופים במלחמה זה עשה אותי סקרן יותר. זו בדיוק המילה, סקרנות... זה לא עצר אותי בעבודה או עשה לי בעיה בעבודה זה רק הרגשה שיש לך". (ראה עמ' 2 ש' 3 וכן עמ' 4 ש' 1, 14). התובע מאשר כי לא דיבר עם אף אחד על תחושותיו ולא סיפר על בעיה כלשהי למנהל העבודה או למישהו אחר (שם בעמ' 3 ש' 14-15). כמו כן בהודעתו זו לא בא זכר לתיאור העבודה המאומצת אשר לוותה בריח חריף ובעשן. התובע סיפר : " עבדתי כמו שאני צריך בלי בעיה כל הזמן כמו שאני עובד יום יום. עבדתי על הטנק הזה כמו שאני עובד על טנקים אחרים". (שם בעמ' 3 ש' 16-18). 12. נוכח האמור, הגעתי למסקנה כי התובע לא השכיל להרים את הנטל המוטל עליו ולהוכיח קיומו של אירוע חריג בעבודה. אין מנוס איפוא מדחיית התביעה. 13. התביעה נדחית. אין צו להוצאות. צבאהתקף לב / אוטם שריר הלבצה"ל