קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מניעת ביקור משפחה של אסיר: בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים בבאר שבע, במסגרתו נדחתה עתירת המבקש לבטל את החלטת שירות בתי הסוהר (להלן: השב"ס או המשיב) להעבירו לכלא רמון בדרום הארץ ולמנוע ממנו את ביקורי אשתו ואחותו למשך שלושה חודשים. 1. המבקש הוא אסיר המרצה עונש של 18 שנות מאסר בגין עבירות על חוק מאבק בארגוני פשע, התשס"ג-2003, מכוח היותו ראש ארגון פשע, ובגין עבירות של הלבנת הון, סחיטה באיומים ואלימות. המבקש החל לרצות את מאסרו ביום 26.3.07 בכלא רימונים שבמרכז הארץ בתנאי הפרדה שהוארכו מעת לעת על ידי בית המשפט המחוזי. ביום 12.10.10 הגישה המדינה בקשה להארכת החזקתו של המבקש בהפרדה, ובית המשפט נעתר לבקשה. בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון נדחתה (רע"ב 8048/10 אבוטבול נ' מדינת ישראל (, 24.2.2011)). 2. ביום 8.11.10 הועבר המבקש מכלא רימונים בו שהה עד אז לכלא רמון שבדרום, וכן הוחלט על מניעת ביקורי אשתו ואחותו בבית הכלא למשך שלושה חודשים. ההחלטות הנ"ל התקבלו על סמך ידיעות מודיעיניות, שהצביעו בין היתר על מסוכנותו של המבקש לשלום הציבור ולעצמו. 3. המבקש עתר לבית המשפט לעניינים מינהליים בבקשה להורות על ביטול ההחלטות, בטענה כי הן פוגעת בו באופן בלתי מידתי. בין היתר נטען, כי העברתו לבית כלא באזור הדרום תקשה על בני משפחתו, בעיקר על אימו החולה וילדיו הקטנים, לבקר אותו, וכן תערים קשיים על המשך ניהול משפטו בבית משפט במרכז הארץ. בית המשפט דחה את העתירה, על אף שהחומר המודיעיני בעניינו של המבקש לא הובא בפניו, בנימוק שעומדת לשב"ס חזקת תקינות בכל הנוגע להחלטותיו המינהליות (החלטה מיום 21.12.2010 בעת"א 22067-11-10 (כב' השופט פרידלנדר)) בשולי ההחלטה הורה בית המשפט לבאת כוח המשיב, שאף היא לא נחשפה לחומר המודיעיני, לערוך בדיקה נוספת בעניינו של המבקש, וככל שתוצאות בדיקתה לא יאששו את הנחת בית המשפט, יהיה המבקש רשאי לפנות בשנית לבית המשפט בבקשה מתאימה. 4. ביום 11.1.11 הגישו הצדדים בקשה מוסכמת לעיון מחדש בהחלטת בית המשפט קמא. ביני לביני הגיש המבקש בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון על ההחלטה מיום 21.12.2010, אולם מאחר שכבר ניתנה החלטה בבקשה לעיון החוזר הוחלט על מחיקת הבקשה (רע"ב 9486/10 אבוטבול נ' שירות בתי הסוהר (, 17.2.2011)). במסגרת הדיון בעיון החוזר הובא בפני בית המשפט החומר המודיעיני בעניינו של המבקש, ובהחלטתו מיום 18.1.11 קבע בית המשפט כי החלטת השב"ס להעביר את המבקש לבית כלא אחר הינה החלטה סבירה הגוברת על השיקולים ההומניטאריים להם טען המבקש. כמו כן ציין בית המשפט, כי לאור הנוהג של השב"ס לשנות את מיקום הכליאה של אסירי הפרדה מדי כחצי שנה, בבוא העת יהיה מקום לשקול את השיקולים ההומניטאריים בעניינו של המבקש. מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי. 5. לטענת המבקש, שגה בית המשפט בהחלטתו הראשונה מיום 21.12.10 לדחות את עתירתו מבלי שעיין בחומר המודיעיני, על אף השיקולים ההומניטאריים שהיטו את הכף לטובתו. אף במסגרת הבקשה לעיון חוזר, בית המשפט לא נימק מדוע יש צורך להעביר את המבקש למקום גיאוגרפי אחר רחוק מבני משפחתו, לאחר שבמשך שנים הוחזק בהפרדה בבית כלא רימונים. לבית המשפט ניתן הסבר על ידי המשיב במעמד צד אחד, ונבצר מהמבקש לטעון לנקיטת אמצעים אחרים בעלי פגיעה פחותה יותר. עוד  הלין המבקש על כך שבית המשפט התעלם בהחלטתו מהסוגייה של מניעת ביקורי אשתו ואחותו של המבקש, שגם אותה העלה במסגרת העתירה. 6. אומר בקצרה כי דין הבקשה להידחות. כידוע, רשות ערעור על החלטות אסיר אינה ניתנת כדבר שבשגרה, והיא מוגבלת לבקשות המגלות שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית שאינה מתוחמת לעניינו של המבקש גרידא (רע"ב 7/86 וויל נ' מדינת ישראל (, 26.6.1986); רע"ב 1839/11 הייב סעיד נ' שירות בתי הסוהר (, 11.5.2011) והאסמכתאות שם. לעמדה מרחיבה יותר למתן רשות ערעור בבקשה מעין זו שבפניי, מקום בו העתירה כוונה נגד "החלטה מינהלית"  ולא נגד "החלטה שיפוטית" של השב"ס ראו דעתו של כב' השופט דנציגר ברע"ב 6956/09 יונס נ' שירות בתי הסוהר (, 7.10.2010), בפסקה 35; רע"ב 425/09 פריניאן נ' פרקליטות המדינה (, 11.3.2009), בפיסקה 3 לפסק דינו של כב' השופט גרוניס)). הבקשה הנוכחית, העוסקת בתנאי כליאתו של המבקש, אינה מעלה שאלה כללית בעלת חשיבות משפטית או ציבורית המצדיקה מתן רשות ערעור, גם על פי הגישה המרחיבה. עתירת המבקש נדונה בפני בית משפט קמא פעמיים, ונמצא כי החלטות המשיב עומדות במתחם הסבירות ואין להיעתר לבקשותיו של המבקש. די בכך כדי לדחות את הבקשה על הסף. 7. ברי כי מבחינתו של אסיר, העברתו לבית כלא אחר היא בעלת משמעות לגביו. אך ככלל, לאסיר אין זכות קנויה לגבי מקום הכליאה, והחלטה להעביר אסיר לבית כלא אחר אינה פוגעת בזכות היסוד שלו (רע"ב 7318/08 ברקאי נ' מדינת ישראל (, 1.2.2009)). ההחלטות בעניינים אלה, הן בליבת שיקול הדעת המינהלי-ארגוני של השב"ס, כגוף שאחראי על המשמעת בכלא, על מניעת ביצוע עבירות בבית הכלא ועל הבטחת שלום האסירים בכלא ושלום הציבור מחוצה לו (רע"ב 907/07 חביש נ' מדינת ישראל (, 16.4.2007)). ההחלטה אם להעביר אסיר לבית כלא אחר מסורה אפוא לשב"ס, ועל פי חזקת התקינות המינהלית, חזקה על השב"ס כי הוא לוקח בחשבון את מכלול השיקולים הצריכים לעניין, לרבות שיקולים הומניטאריים הנוגעים לאסיר הספציפי. מכאן, שעל דרך הכלל, בית המשפט לא יתערב בשיקול דעתו של השב"ס בעניינים כגון דא (רע"ב 829/11 סאלם נ' שירות בתי הסוהר (, 13.3.2011); רע"ב 8535/99 אלג'רושי נ' מדינת ישראל (, 17.2.2000)). אציין כי העברת אסיר המוחזק בהפרדה לבית סוהר אחר או ניוד אסירים בכלל, אינה חייבת להתבסס בהכרח על מסוכנות קונקרטית של האסיר או על שיקולים פרטניים הקשורים לאסיר הספציפי. החלטה בנושאים אלה, יכולה לעיתים להיות גם עניין שבמדיניות, על מנת למנוע שגרה העלולה להביא להתרופפות במשמעת (רע"ב 2012/09 עמיר נ' שירות בתי הסוהר (, 30.3.2009), בפסקה י"ט), או לנבוע משיקולים כלל-מערכתיים כמו חלוקת עומס האסירים וצפיפות המתקנים, כמות הסוהרים במתקנים השונים וכיו"ב (רע"ב 3097/08 פלוני נ' שירות בתי הסוהר (, 7.12.2008), בפסקה 20). 8. ומהתם להכא. עיינתי בחומר המודיעיני בעניינו של המבקש, ונחה דעתי כי ההחלטה על העברתו של המבקש לכלא רמון אינה החלטה שרירותית, אלא החלטה המבוססת על מידע מודיעיני, ממנו עולה כי המבקש ממשיך בפעילותו הפלילית מבין כתלי הכלא. כפי שציין בית משפט קמא בהחלטתו, המדובר במידע מודיעיני "רב היקף, ממקורות מוצלבים ועדכניים". האמור לעיל נכון אף בנוגע להחלטת המשיב למנוע את ביקורי אשתו ואחותו של המבקש בבית הכלא. למרות שבית משפט קמא לא התייחס במישרין לסוגייה במסגרת העיון החוזר, נחה דעתי כי גם החלטה זו עומדת במתחם הסבירות על מנת למנוע עבריינות נוספת מצד המבקש. מה עוד שנתאפשר למבקש להיפגש עם אשתו בערב חג הפסח כמחווה חד-פעמית. מניעת הביקורים מתוחמת בזמן מוגבל (שלושה חודשים, כאמור) וחזקה על השב"ס שבתום המועד ישקול את הסוגייה פעם נוספת. 9. אשר על כן דין הבקשה להידחות. בית סוהר / כלאביקור אסירים / עצוריםאסירים