קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ניכוי הלוואות מעביד על ידי הבנק: 1. המבקש הגיש בקשה למתן צו מניעה זמני במעמד אחד, המצהיר כי החלטתו של המשיב (להלן - הבנק) להמשיך ולנכות את הלוואות המעביד שניתנו לו עובר לפטירת רעייתו המנוחה ב-17.7.07 בטלה מעיקרא, וליתן צו מניעה האוסר על הבנק לנכות את ניכויי ההלוואות האמורות, 7 במספר. כמו כן מתבקש בית הדין להצהיר כי החלטתו של המשיב לנהל משא ומתן לקראת חתימה על הסכם קיבוצי חדש לעניין מחילת ההלוואות בטלה מעיקרא, וליתן צו מניעה במעמד צד אחד המונע מהמשיב לנהל משא ומתן בעניין זכויות שקמו למבקש בעניין מחילת ההלוואות. 2. ואלה העובדות הרלבנטיות, לכאורה, לענייננו: א. המבקש עובד בבנק מזה 18 שנה, והינו ככלכלן בחטיבת הפיקוח על הבנקים. ב. המבקש היה יו"ר ועד העובדים הארצי של המשיב מ-1997 ועד 1999, ויו"ר ועד העובדים בירושלים מ-1999 ועד 2001. ג. ביום 26.12.99 נחתם הסדר קיבוצי בין הבנק לבין ועד העובדים הארצי של עובדי הבנק, על פיו תוקן פרק א' בנספח י"ג לחוקת העבודה לעובדי בנק ישראל העוסק בהסדר נטילת הלוואות של עובדים מהבנק (להלן - הסדר 99'). ההסדר הוסיף להסדר נטילת ההלוואות שהיה קיים הוראות בעניין מחיקת הלוואות, כדלהלן: ”(א) במקרה של פטירת עובד או גמלאי ח"ו תבוצע ההתחשבנות הסופית הנוגעת ליתרה שלא סולקה של הלוואותיו באופן שתיפרענה מיידית כל יתרות ההלוואות. (ב) ביצוע הפירעון כאמור לעיל יעשה כנגד חיוב חשבון הכנסות מריבית שהבנק גובה בגין ההלוואות. (ג) השתתפות העובדים והגמלאים בסכום הפירעונות תהיה בשיעור של 50%. השתתפות זו תמומן מתוספת הריבית הנזכרת בסעיף 3 לעיל. (ד) בסוף כל שנה קלנדרית תיבחן צבירת סכום הפירעונות, כאמור בס"ק (א) לעיל, לגבי השנה החולפת” (להלן - הסדר 99'). ביום 21.11.01 נחתם הסדר נוסף (להלן - הסדר 01') על פיו הסדר 99' יחול גם במקרה של פטירת בן/בת זוג של עובד או גימלאי (נספחים ב' ו-ג לתגובת הבנק). ד. משהתברר כי היו עובדים שניצלו לרעה את הוראות הסדרי 99' ו-01', ונטלו הלוואות כאשר הם או בני זוגם היו חולים במחלות קשות, פנה הבנק אל העובדים בכתב ביום 30.7.03, והודיעם כי מעתה יהיה עליהם לחתום על טופסי הצהרה וויתור על סודיות רפואית, וכי ההלוואה לא תימחק אם יתברר שבעת נטילתה היו העובד או בן זוגו חולים במחלה קשה (נספח ד' לתצהיר מר לנקרי). ה. מחודש יולי 2005 הופסקה המדיניות של מחיקת ההלוואות. משנת 2005 נמחקו 4 הלוואות בלבד, ומשנת 2007 הופסקה מחיקת ההלוואות לחלוטין (ע' 5 ש' 6-7). במקביל מנוהל משא ומתן עם ועד העובדים ליצירת מנגנון מוסכם לבדיקת הזכאים למחיקת ההלוואות. ו. ביום 6.9.09 הודיע הוועד לעובדים בכתב כי: ”מחיקת הלוואות - במשא ומתן עם ההנהלה סוכם כי בגין ההלוואות שנלקחו עד מועד חתימת ההסכם ב- 19/8/08 יבוצע ביטוח כאשר תשלום הפרמיה יתחלק בין העובד לבנק באותם השיעורים שהיו נהוגים בעבר (50% ההנהלה ו- 50 העובד). לגבי הלוואות שנלקחו עד ה- 19/8/08 וקרה אירוע המצריך מחיקה, מתנהל משא ומתן” ז. המבקש נטל 7 הלוואות החל מ-7.9.97. ההלוואה האחרונה התקלה ביום 1.8.06. ההלוואות הינן בסך של 305,596 ₪. ח. לגבי ההלוואות שקיבל המבקש בשנים 2004 ו-2005, חתם המבקש על הודעה כי הוא יודע שייתכן שהלוואותיו לא יימחקו. ט. הבנק מנכה משכרו של המבקש ניכויים בגין ההלוואות שנטל במשך למעלה משנתיים. 3. כפי שצויין לעיל הבקשה שלפנינו הינה למתן צו מניעה זמני. לפיכך נפנה תחילה לדון בשאלה האם יש הצדקה למתן סעד מסוג זה בענייננו. כאשר מתבקש מתן צו מניעה זמני, על בית הדין להעמיד לנגד עיניו את השאלות המפורטות להלן: ”הכלל הוא, כי שעה שערכאה שיפוטית נזקקת לשאלה אם ליתן צו מניעה זמני אם למאן לתיתו, הרי 'השאלה הראשונה היא, אם מתן הסעד הזמני הוא כה הכרחי עד כדי להצדיק את התערבותו של בית-המשפט בשלב מוקדם, לפני בירור התביעה. הצידוק לכך נעוץ לעיתים בדוחק הנסיבות, כמו בעניינו של הדייר שנושל, או בצורך להפסיק מייד מטרד מזיק קשה... אך לעיתים קרובות יותר הצורך לשמור על מצב קיים שאם יחול בו שינוי עד לגמר דיון עלול התובע לקפח את זכותו" (י. זוסמן, סדרי הדין האזרחי, סעיף 492), עמ' 279). 4. לנוכח דברים אלה יש לבחון את השאלה האם הסעד הנדרש בענייננו הוא כה נחוץ, שאם לא יינתן, ייגרם למבקש נזק בלתי הפיך. עלינו לברר עד כמה נחוץ הסעד המבוקש, ומהי התוצאה הצפויה אם לא יינתן הסעד. כמו כן יש לבחון בכובד ראש את השאלה האם זכאי המבקש לסעד המבוקש. לצורך מתן מענה על השאלות הנ"ל יש לזכור בראש ובראשונה כי הסעד המתבקש בענייננו הינו סעד כספי - הבקשה הינה להפסיק את הניכויים משכרו של המבקש. ואולם כבר נפסק לא אחת כי לא יינתן סעד זמני שהוא חיוב כספי במהותו, אלא במקרים חריגים ביותר (בר"ע 1063/04 גלבוע ואח' - עיריית תל אביב ואח', ניתן ביום 25.1.04), ונאמר כבר בראשית דברינו כי מקרה זה אינו נמנה עמהם, שהרי כפי שכבר ציינו לעיל סעד זמני נועד למנוע נזק בלתי הפיך, ואם אמנם ניכה הבנק משכרו של המבקש סכומים שלא היה עליו לנכותם, לא תהיה כל מניעה להחזירם למבקש אם ייקבע שהוא אכן זכאי להם. המבקש ממשיך לעבוד בבנק, ובוודאי שלא מדובר במקרה שבו קיים חשש כלשהו באשר ליכולתו הכלכלית של המשיב להחזיר את הסכומים שנוכו. על כן לא ברור כלל מדוע לא תתברר תביעתו של המבקש כתביעה רגילה, ודי בכך כדי לדחות את הבקשה. טעם מקדמי נוסף שבגינו דין הבקשה להידחות הינו אי צירופו של צד נחוץ ונכון לבקשה. כזכור הבקשה הינה גם למתן סעד הצהרתי הקובע כי החלטתו של המשיב לנהל משא ומתן לקראת חתימה על הסכם קיבוצי חדש לעניין מחילת ההלוואות בטלה מעיקרא, וליתן צו מניעה במעמד צד אחד המונע מהמשיב לנהל משא ומתן בעניין זכויות שקמו למבקש בעניין מחילת ההלוואות. לצורך דיון בבקשה זו היה על המבקש לצרף את כל הגורמים הנוגעים בדבר, ואשר להחלטה תהיה השפעה על התנהלותם. מאחר שהמשא ומתן מתנהל בין הבנק לבין ועד העובדים, הוועד הינו צד נחוץ ונדרש לצורך מתן החלטה בעניין המשך ניהול המשא ומתן, ולא ניתן כלל להכריע בבקשה מעין זו, ובוודאי שלא ניתן לקבלה, מבלי שישמעו קולו ותגובתו של ועד העובדים. המבקש טוען כי מאחר שמדובר בזכות מוקנית בחוזהו האישי, אין לוועד העובדים שליטה בזכויות אלה, ואין הוא מוסמך לפעול בהם (סעיף 5 לסיכומים). ואולם כפי שיפורט להלן אין מדובר לכאורה בזכות מוקנית. יתר על כן, משא ומתן פירושו הידברות בין הצדדים, וניסיון להגיע לפתרון מוסכם. כאשר מדובר ביחסי עבודה קיבוציים, זהו הפתרון הרצוי והראוי למחלוקות בין צדדים שיחסי העבודה ביניהם נמשכים, שכן שיתוף פעולה הוא מנשמת אפו של קשר קיבוצי (עס"ק 1020/04 עיריית באר שבע - ההסתדרות הכללית, לא פורסם). על כן, הבקשה למנוע קיומו של משא ומתן בין הצדדים ליחסי העבודה הקיבוציים, כאשר קיימת כוונה להגיע להסדר מוסכם המקובל על שני הצדדים, במיוחד בעניין הנוגע באופן ישיר לכספי ציבור, ולעובדים נוספים פרט למבקש, וכאשר אחד הצדדים למשא ומתן כלל אינו צד בהליך, תידחה מכל וכל. 6. בנוסף לכל אלה יש לקבל את טענותיו המקדמיות של הבנק כי יש לדחות את הבקשה מחמת שיהוי, ומשום שהמבקש לא בא בידיים נקיות. כפי שצויין בבקשה עצמה מנכה הבנק את הניכויים בגין ההלוואות משכרו של המבקש זה למעלה משנתיים. המבקש ידע במשך שנתיים תמימות כי מבוצעים ניכויים משכרו בגין ההלוואות שנטל. על כן לא ברור מדוע פנה המבקש בבקשה זו רק עתה, ומדוע יש לדון בעניין בדחיפות. כל העובדות הנוגעות לניכוי היו ידועות, לכאורה, למבקש זה מכבר, וטענתו כי פנה לוועד העובדים בעניין זה אין בה כדי לשנות לענייננו. יתר על כן, משהוגשה הבקשה כשנתיים לאחר שהחלו הניכויים משכרו של המבקש, אין מדובר כלל בבקשה למתן צו מניעה, שנועד לשמר מצב קיים, אלא בבקשה למתן צו עשה, הניתן, כידוע, במשורה ולעיתים רחוקות. 7. זאת ועוד. המבקש לא בא לבית הדין בידיים נקיות, ולא שטח בפני בית הדין את כל העובדות הרלבנטיות לבקשתו. כבר נפסק לא אחת כי: ”הסעד של צו מניעה זמני, הוא סעד שביושר ובתור שכזה מותנית הענקתו גם בתנאי נוסף והוא ניקיון כפיים. צד המבקש צו מניעה חייב לפרט את העובדות העיקריות ואפילו אלה שאינן נוחות לו (דב"ע מז/43-3, מדינת ישראל - וייצמן, פד"ע יח ע' 275 בע' 279). המבקש לא מצא לנכון לעשות כן. למרות שהשאלה מתי חלתה רעייתו המנוחה רלבנטית מאד לשאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים בבקשה זו, לא מצא המבקש לנכון לצרף מסמך רפואי כלשהו המפרט זאת. יתר על כן, בתצהירו הצהיר המבקש כי ב-22.12.2006 התפתחו גרורות בגופה של רעייתו המנוחה (סעיף 13 לתצהירו), בחקירתו הנגדית התברר כי רעייתו המנוחה חלתה כבר בחודש דצמבר 2005, ואולם עובדה זו לא התבררה כאמור, אלא במהלך חקירתו הנגדית של המבקש. צר לנו כי עלינו להתייחס בהחלטתנו זו לנושאים כה כאובים, אולם הבקשה מעצם טיבה, ובשל הנושאים הנדונים בה, מחייבת התייחסות בדיון אף לנושאים אלה. 8. המבקש טוען כי האמור בהסדר 99' ובהסדר 01' הפכו לתנאי מכללא בחוזה העבודה שלו, כי שינוי חד צדדי בחוזה העבודה אסור על פי הלכת מילפלדר, וכי לא ניתן להפריד בין חלקי חוזה העבודה של העובד, ולהכניס בו שינויים חד צדדים. לפני שנפנה לדון בטענה זו לגופה, נשוב ונבחן את טיבה של ה"זכות" הנטענת. מדובר במחיקת 7 הלוואות שניתנו למבקש בסך של למעלה מ-300,000 ₪. מדובר, לכאורה, בהטבה חריגה ביותר, שספק אם היא יש לה אח ורע בגופים אחרים בשירות הציבורי. יתר על כן, בנק ישראל, היינו הציבור כולו, ועובדי הבנק, הם שאמורים לשאת בתשלומן של הלוואות אלה. משכך יש לבחון היטב את השאלה האמנם יש הצדקה לעשות כן, גם אם הוסכם על כך בהסדר 01', כאשר וועד העובדים עצמו מסכים כי יש לשוב ולבחון את תנאיו של הסדר זה (סעיף 2.ו לעיל), וכאשר מוטלת על הכף שאלה הנוגעת לא למבקש בלבד אלא ל-26 עובדים נוספים. 9. בענייננו מדובר בתיקונים בחוקת העבודה של הבנק שהינה בגדר הסדר קיבוצי. אכן במישור האישי הסדר קיבוצי הוא חוזה שחלים עליו דיני החוזים (עס"ק 400017/98 בנק לפיתוח התעשיה בישראל - קוזלובסקי, פד"ע לה 536), ואולם בענייננו שונה המצב. המבקש אינו היחיד שהלוואותיו לא נמחקו. מחומר הראיות שהוצג לפנינו עולה, לכאורה, כי ישנם עוד 26 עובדים שמצבם דומה לשלו. זאת ועוד. מאחר שההסדר שהושג בין העובדים לבנק הושג באמצעות ועד העובדים, ומכיוון שאף ועד העובדים בבנק מודע לכך שיש להסדיר את הנושא באופן אחר, ומתנהל משא ומתן קיבוצי בין הוועד לבין ההנהלה במטרה לגבש הסדר כזה, לא יתערב בית הדין בנושא המצוי במשא ומתן קיבוצי והנוגע לקבוצה גדולה של עובדים, ולא רק למבקש. כפי שהובהר לעיל מדובר בזכות חריגה, ואף ועד העובדים מסכים, לכאורה, כי לנוכח אופן מימושו של ההסדר, יש צורך לבחון את העניין מחדש. זאת ועוד. מדובר בהסדר הופעל במשך תקופה לא ארוכה (משנת 2001 ועד שנת 2005), וכבר בשנת 2003 הודיע הבנק לעובדים כי עליהם לחתום על טופסי הצהרה (סעיף 2.ד לעיל), היינו כבר במועד זה שונו חלק מתנאי ההסדר. בנסיבות אלה המסקנה כי מדובר בזכות מוקנית שהפכה לחלק מחוזה העבודה האישי של כל עובד אינה מובנת מאליה, ובוודאי שאין מקום להכריע בשאלה זו במסגרת בקשה לסעד זמני. בטרם סיום נוסיף כי גם אם ייטען כי מצבו הכלכלי של המבקש קשה, והוא מצדיק את התערבותנו כבר בשלב זה של ההליך, תידחה הטענה. מחקירתו הנגדית של המבקש עולה, לכאורה, כי מצבו כלכלי של המבקש אינו מצדיק את התערבותנו בשלב זה של ההליך (ע' 2-3). סוף דבר - הבקשה נדחית. המבקש ישלם הוצאות המשיב בסך של 2,500 ₪ בצירוף מע"מ כחוק בלבד, מתוך התחשבות בנסיבותיו המיוחדות. בנקהלוואה