קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פיצויי פיטורין ניכוי מס במקור / ניכוי מס במקור פיצויים בפסק דין: 1. זהו ערעור שני על החלטת ראש ההוצאה לפועל בבאר שבע - ובאותו ענין עצמו. המערערת חוייבה, בפסק דין שניתן בבית הדין לעבודה, לשלם למשיב סכומי כסף המגיעים לו כפיצויי פיטורין, עבור תשלום דמי הבראה ושכר שעות נוספות, בגין תשלום חלף הודעה מוקדמת וכן פיצויים על הלנת שכר. משניתן פסק הדין פנתה המערערת אל המשיב וביקשה ממנו שימציא לה אישור כי הוא פטור מן הצורך בניכוי מס במקור, וזאת על מנת שתוכל להעביר אליו את הסכום שנפסק במלואו. משלא שעה לפנייתה, ניכתה המערערת מן הסכום הפסוק את התשלומים, שהיא ראתה חובה להעביר לשלטונות המס, בגין אותם פרטי תשלום החייבים בניכוי מס במקור. המשיב שלא הסתפק בתשלומים שהגיעו לידיו המשיך בהליכי הוצאה לפועל כנגד המערערת. זו האחרונה פנתה לכב' ראש ההוצאה לפועל בבקשה כי תקבע, על פי הסמכות הנתונה בידיה מכח סעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז - 1967, כי פרעה היא את חובה. הצדדים זומנו לדיון אולם עוד בטרם הגיע מועד הדיון, דנה כב' ראש ההוצאה לפועל בבקשה ודחתה אותה. 2. ערעור שהגישה המערערת לבית משפט זה נתקבל והתיק הוחזר לכב' ראש ההוצאה לפועל על מנת שתשמע את טענות המערערת ועל מנת שתיתן דעתה לטענה שהעלתה המערערת בדבר חובה שהיתה מוטלת עליה, מכח חוק, לנכות מס במקור, מן הסכום שנפסק לטובת המשיב. בהחלטתי אז הופנתה תשומת לב כב' ראש ההוצאה לפועל לפסיקה שניתנה בבית המשפט העליון בשאלה זו . גם כב' הנשיא א' לרון, שדן בבקשת ביניים של המערערת, העיר את תשומת ליבה של כב' ראש ההוצאה לפועל, כי היא לא נתנה דעתה לפסק דין שניתן בבית המשפט העליון בענין דומה. 3. חרף אלה, לא נשתנה התוצאה בלשכת ההוצאה לפועל גם לאחר שנתקיים דיון במעמד הצדדים ולאחר שנשמעו טיעוניהם. כב' ראש ההוצאה לפועל, בהחלטה עתירת היקף, קובעת, בין היתר: "לעניות דעתי פסק הדין של בית הדין לעבודה, קובע למשיב, העובד - פיצוי כספי על כך שהמעביד שלל ממנו את פיצויי הפיטורין שהגיעו לו וכל הנלווה אליהם. לא שכר עבודה נפסק לעובד אלא פיצוי כספי בגין אובדן הכנסה. אמנם כשמשולם שכר עבודה, חובה על המעביד המשלם הכנסת עבודה לעובד שלו לנכות בעת התשלום מס, שנקרא ניכוי במקור. ואזי חייב המעביד להעביר לפקיד השומה את סכום המס שניכה במועד שנקבע לכך בחוק (סעיפים 164 ו- 166 לפקודת מס הכנסה). כאמור לגרסתי מדובר בענייננו בפסק דין כספי ולא בשכר עבודה. סך הכל הסכומים שנפסקו לעובד בפסק הדין מהווים יחד את הסכום הסופי של סך כל הכסף של המבקשת לשלם לעובד". נראה כי בכך טעתה כב' ראש ההוצאה לפועל המלומדת. 4. בית הדין לעבודה, בפסק הדין שנתן, מצא כי המשיב זכאי לפיצויי פיטורין ולתשלום שכר חלף הודעה מוקדמת, וזאת לפי שכרו האחרון, שהסתכם בסך של .-900 ,2 ש"ח. כמו כן מצא כי המשיב זכאי לתשלום דמי הבראה לפי התעריף הקבוע ולשכר שעות נוספות שמקצתו מחושב לפי תעריף של % 125 ומקצתו לפי תעריף של % 150 מן השכר. על כל אלה הוסיף ופסק בית הדין לעבודה, למשיב, פיצויים על הלנת שכר. ביסוד החישוב שערך השופט המלומד בבית הדין לעבודה עמד שכרו של המשיב ברוטו, כפי שהוא נקוב בתלוש השכר המתייחס לחודש האחרון בו שימש בעבודה. די בעיון בתלוש השכר, ובמקרא הכתוב בפסק הדין, כדי להגיע למסקנה שאין לקבל את טענות המשיב כאילו פסק הדין של בית הדין לעבודה מתייחס ל"שכר נטו"., שאין לנכות ממנו עוד. 5. כל המשלם או האחראי לתשלומה של הכנסת עבודה, שאינו פטור מכך על פי הוראת פטור מפורשת, חייב לנכות, בשעת התשלום , מן הסכום המשתלם, מס הכנסה כחוק - כך מורה הוראת סעיף 164 לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש]. "הכנסה" היא סך כל הכנסתו של אדם מן המקורות המפורשים בסעיפים 2 ו- 3 לאותה פקודה, ובכלל זה השתכרות או רווח מעבודה, וכל טובת הנאה או קצובה שניתנו לעובד ממעבידו - למעט תשלומים מסויימים המוכרים לעובד כהוצאה. שכר עבודתו של המשיב בא בגדרה של השתכרות מעבודה. שכר העבודה כולל גם תשלומים בעד שעות נוספת ותשלומים אחרים המגיעים לעובד עקב עבודתו ובמשך עבודתו (השוו: הוראת סעיף 1לחוק הגנת השכר, התשי"ח - 1958 והוראת 17ב לאותו חוק - המלמדת כי גם פיצויי על הלנת שכר מהווים חלק משכר העבודה). אשר על כן, אין ולא יכולה להיות מחלוקת כי חובה היתה על המערערת לנכות מס הכנסה מן הסכומים שנפסקו למשיב, ככל שאותם סכומים נובעים מהכנסותיו מעבודתו אצלה, לאמור, משכר עבודתו. 6. השאלה הצריכה עוד תשובה, בענייננו, היא, אפוא, השאלה אם עומדת לחייב על פי פסק הדין, בהליכי הוצאה לפועל, טענת "פרעתי" לגבי סכום הניכוי שהוא חב בהעברתו לשלטונות המס. שאלה דומה בנסיבותיה וזהה מבחינת התוצאה המשפטית נדונה והוכרעה בע"א 386/80, 073, מרכז הדירות ברחובות, חברה לבנין בע"מ נ' ז'ק פחימה ואח'( פ"ד לה (2) 248). באותו ענין נבחנה השאלה הכפולה - האם, כשניתן פסק דין המחייב נתבע בתשלום פיצויים, בצירוף ריבית, חייב הנתבע, שהוא חברה, לנכות מס הכנסה מהריבית, ובמקרה שחובה כזו קיימת, האם עומדת לו טענת "פרעתי" לגבי סכום הניכוי. בית המשפט העליון, מפי כב' הנשיא (אז השופט) י' כהן ז"ל, ענה בחיוב על שתי השאלות. בענייננו, חשובה התשובה לשאלה השנייה, שהרי כאמור לא יכולה להיות מחלוקת לגבי עצם חובת הניכוי. יפים, לפיכך, הדברים שאמר שם בית המשפט העליון, לכאן: "כאן המערערות אינן רוצות בשינויו של פסק הדין או באי הוצאתו לפועל כמות שהוא, אלא כל המחלוקת היא על הדרך לביצוע פסק הדין. למה הדבר דומה? למקרה שהוטל עיקול על הסכום המגיע לתובע, והחייב טוען, שפרע את החוב לפי פסק הדין, בקיימו את צו העיקול. במקרה דנא החובה לבצע את הניכוי הוטלה על פי חיקוק. לא היה מקום לכל דיון על אופן מילוי פסק הדין בשעת הדיון בבית המשפט, כשזה דן בתביעת הפיצויים. אותו בית משפט צריך היה לפסוק לגבי השאלה, מהו הסכום המגיע לתובע, ולא היה צריך לדון בדרך פרעון החוב. הדיון בפני ראש ההוצאה לפועל בטענת החייב "פרעתי" אינו גורר אחריו כל התערבות של ראש ההוצאה לפועל במה שפסק בית המשפט בפסק הדין המוצא לפועל". גם שם, ממש כמו בענייננו, קבע בית המשפט העליון כי כל עוד לא הוגש למערערת מטעם הזוכה, אישור על פטור מחובת הניכוי, עליה לקיים את מצוות המחוקק ולנכות את המס. 7. כב' הרשמת התייחסה, אכן להלכה שיצאה מאת בית המשפט העליון אך בחרה, במקרה זה, שלא ללכת בעקבותיה. היא סברה, כאמור, כי פסק הדין שהוגש לביצוע בלשכתה קובע למשיב "פיצוי כספי" בגין אובדן הכנסה ולא "שכר עבודה עליו חלים חוקי מס הכנסה". בכך טעתה. פסק הדין של בית הדין לעבודה, כך עולה מן הכתוב בו, פוסק למשיב את השכר שלא שולם לו וכפי שהיה צריך להשתלם לו בתקופה שבה עבד בפועל אצל המערערת. פסק הדין מפרט היטב את כל מרכיבי תשלום השכר והפיצויים והמערערת הקפידה לנכות מס אך ורק מן התשלום בגין אותם מרכיבי שכר הכלולים בהגדרה של הכנסה מעבודה, ושלא לנכות מס ממרכיב פיצויי הפיטורין. גם אילו התעורר בלב כב' ראש ההוצאה לפועל ספק באשר לכוונת בית הדין היתה יכולה לפנות בשאלת הבהרה מתאימה. אלא שכאמור, נראה שהדברים גלויים על פני הפסק. התוצאה המתבקשת מפסיקת בית המשפט העליון יושמה גם בפסקי דין של הערכאות הראשונות. ראו לדוגמא: ע"א 282/96, 182(נצרת), צחר חברה לפיתוח לעבודות בע"מ נ' רודה אמנון, דינים מחוזי, כרך כו (8) 377- שם לא היה חולק על העובדה שהחייבת אכן פרעה מקצת חובה בדרך של ניכוי מס במקור. 8. בהחלטתה, מתייחסת כב' ראש ההוצאה לפועל גם לדברים הכתובים בספרו של ד' בר-אופיר, הוצאה לפועל הליכים והלכות, מהדורה רביעית, בעמ' 514, אלא שגם כאן היא סבורה כי אין ליישם, במקרה זה, את האמור שם. מסקנה זו אין לקבל. השופט בר אופיר, בספרו, שם, מדגיש: "כשניתן פסק דין המחייב בתשלום כספים שכולם או חלקם חייבים במס הכנסה ובניכוי במקור, כי אז יהיה על החייב לשלם לזוכה את סכום החוב הפסוק בניכוי המס ששולם והועבר אל רשויות הגבייה" וכן: "לאחר שיבצע החייב את הניכוי במקור ויעביר אותו לאוצר, תנתן לו הזכות לפנות אל ראש ההוצאה לפועל ולטעון "פרעתי", אם אכן יעמוד הזוכה על זכותו לקבל את מלוא הסכום הפסוק כולל גם את הניכוי במקור". כב' ראש ההוצאה לפועל סבורה, כאמור, כי גם בדברים אלה אין כדי לשנות מן התוצאה. לדעתה, לא הוכח כלל בפניה כי המערערת אכן ניכתה בפועל מס במקור והעבירה אותו לשלטונות מס הכנסה, זאת משלא נמצאה חותמת של המערערת על מסמך שהוצג בפניה ונושא כותרת "הודעת מעביד על תשלום מענק עקב פרישה או מוות". אלא שאין זה המסמך היחיד שהוצג בפני כב' הרשמת. רואי החשבון של המערערת אישרו בכתב כי ניכויי החובה משכרו של המשיב, לרבות זה ששולם בעקבות פסק הדין, שולמו כחוק במסגרת תיק הניכויים של המערערת אצל פקיד השומה; טופס 106 שניפקה המערערת מאשר את ניכוי המס. האמור בהם לא נסתר. בכל אלה יש כדי לקיים אחר חובת הראייה, ככל שהיתה מוטלת, בענין זה, על המערערת. המשיב, מצדו, לא טען כלל כי סכום המס לא נוכה ולא הועבר לשלטונות מס הכנסה. בנסיבות אלה צריכה היתה כב' ראש ההוצאה לפועל לבוא לכלל מסקנה עובדתית כי אכן המס הועבר על ידי המערערת והוא שמור לזכותו של המשיב אצל שלטונות מס ההכנסה. המערערת, מצדה, אינה זכאית לדרוש משלטונות המס כי יחזירו לידיה את הניכוי האמור, והתוצאה, על פי החלטת כב' ראש ההוצאה לפועל, תהא, שהמשיב יקבל לידיו את תשלומי השכר שנפסקו לו בצירוף הסכום שנוכה מן התשלומים האלה ובנוסף לכך יעמוד לזכותו אצל שלטונות המס סכום הניכוי. תוצאה שכזו, שלפיה תלקה המערערת פעמיים והוא יזכה מן ההפקר, אינה מתקבלת על הדעת. סוף דבר: הערעור מתקבל. החלטתה של כב' ראש ההוצאה לפועל תבוטל ואני קובע כי המערערת הוכיחה את טענת "פרעתי" - ככל שהיא נוגעת לניכוי במקור של מס ההכנסה המתייחס לתשלומי השכר שנפסקו למשיב. המשיב ישא בהוצאות המשפט ובשכר טרחת עורך דין בסכום כולל של .-500, 1 ש"ח. פיצוייםמיסיםניכוי מס