נימוק החלטת ועדה רפואית

הועדה הרפואית בביטוח לאומי הנה גוף מעין שיפוטי, וככזה מוטלת עליה החובה לנמק את החלטתה (דב"ע נד/154-0 דן יעקב לבל - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כז 474), כאשר הנימוק צריך שיהיה ברור לכל ולא רק לרופא אחר (דב"ע נה/17-01 חיים כהן - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כח 535). על פי סעיף 118 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995, ועדה רפואית היא שאמורה לקבוע אם הנכות נובעת מהפגיעה בעבודה ובאיזו מידה, וככל שהתשובה חיובית - גם את דרגת הנכות. לועדה הרפואית לפיכך הסמכות הבלעדית לקבוע את דרגת הנכות, אם קיים קשר סיבתי בין הפגיעה בעבודה לבין הנכות, וככל שהתשובה חיובית - גם את שיעור הנכות (דב"ע לה/345-01 עזיז מועלם - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ז 353; דב"ע נד/53-01 דניאל שכנאי - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כח 162). קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא נימוק החלטת ועדה רפואית מטעם ביטוח לאומי: 1. לפני ערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים (להלן: "הועדה"), מיום 4.5.04, אשר קבעה למערער נכות יציבה בשיעור 15% בגין "חיבור גרוע של עצם הזרוע". המסכת העובדתית 2. המערער, יליד שנת 1973, פועל במקצועו, נפגע בתאונת עבודה ביום 27.7.02. הועדה הרפואית מהדרג הראשון קבעה לו נכות יציבה לפי סעיף 40(1) יד ימין (דומה) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז - 1956 (להלן: "התקנות"). יצוין כי קביעה זו של הועדה מהדרג הראשון באה לאחר שבישיבתה הראשונה (שהסתיימה ללא סיכום נוכח המתנה לצילומי רנטגן) קבעה כי "מרוב השברים והגבלות תנועה במרפק ימין + פלטות מתכת שעדיין במקום שנשאר קשיון לא נוח בשיעור 40%... הנ"ל לא יוכל לבצע עבודות פיזיות קשות עם מאמץ". בישיבות נוספות של הועדה מהדרג הראשון, לרבות ההחלטה המסכמת, אין התייחסות כלשהי לעמדה ראשונית זו. 3. הועדה הרפואית לעררים - אליה הוגשו עררים מטעם שני הצדדים - בדקה את המערער, וכן עיינה במסמכים הרפואיים השונים שצורפו על ידו, כאשר מסקנותיה היו כדלקמן: "מרפק ימין צלקת ניתוחית באורך 17 ס"מ וצלקת נוספת של 14 ס"מ וצלקת נוספת ב... אמה עליונה צלקת נוספת באזור רכס ה... ימין באורך 5 ס"מ הצלקות התרפאו היטב אינם דביקות אינם מכאיבות. תנועות הכתף מלאות. תנועות המרפק יישור כ 15 מעלות כיפוף כמעט מלא... מורגשים בצד מדיאלי של המרפק באזור אפיקונדליס מדיאלי הברגים אשר הוכנסו בניתוח עם רגישות מקומית. הועדה דוחה את הערעור הן של הנפגע והן של המוסד. הנכות אשר ניתנה משקפת את מצבו: עבור הצלקת 75(1) א 0%... 10% החל מ 1.4.03 סעיף (לא מצוין מספר סעיף) וכן תק' 15 ½ ס"כ 15%". בטבלה שיועדה לציון הנכות שנקבעה צוין כי הנכות בשיעור 10% ניתנה בגין סעיף 40(1) (דומה). טענות המערער 4. המערער טען כדלקמן: א. הועדה דחתה את עררו ללא כל נימוק, דבר המהווה פגם משפטי בפני עצמו. ב. עררו של המשיב - כנגד קביעת הועדה מהדרג הראשון כי יש לו קשיון לא נוח במרפק ימין בשיעור 40% - נדחה על ידי הועדה אך מבלי שהועדה נתנה לכך ביטוי בקביעת אחוזי הנכות (40% נכות לפי סעיף 41(6)(ב)). ג. אין כל נימוק מדוע נקבעה נכותו בשיעור 10% כאשר הסעיף אליו מפנה הועדה קובע 20% נכות בגין יד ימין (שהיא אכן ידו הדומיננטית של המערער). ממילא לא ברור מדוע נבחר הסעיף הנ"ל ולא סעיף העוסק במרפק. ד. הועדה לא קבעה לו אחוזי נכות כלשהם בגין הצלקות המרובות, מבלי שהתייחסה לטענת המערער כי מדובר בצלקות מכערות. ה. הועדה קבעה לו נכות זמנית בשיעור 50% בתקופות בהן היה מאושפז בבית חולים ו/או נכנס ויצא מאשפוזים, דבר שאינו סביר על פניו ולא נומק על ידי הועדה. 5. ב"כ המשיב ציינה כי דחיית ערעור המוסד היתה כפי הנראה טעות קולמוס. עוד ציינה כי הועדה העלתה למערער את הנכות הזמנית שנקבעה לו במהלך תקופות האשפוז. לגבי קביעת הועדה מהדרג הראשון בישיבתה הראשונה - זו היתה כפי הנראה רלוונטית למועד בו ניתנה. באשר לשאר הטענות - ציינה כי קביעות הועדה מנומקות ואין להתערב בהן. הכרעה 6. לאחר שעיינתי בכתב הערעור, בהחלטת הועדה, בפרוטוקול קדם המשפט ובשאר החומר שבתיק, הגעתי למסקנה כי יש לקבל את הערעור. 7. להלן נימוקי: א. אין חולק כי בית דין זה מוסמך לדון, בערעורים על החלטות ועדות רפואיות לעררים, בשאלות משפטיות בלבד (סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995; דב"ע נז/50-1 אורי רשתי - המוסד לביטוח לאומי, עבודה ארצי כרך ל(2) 198). ב. על פי סעיף 118 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995, ועדה רפואית היא שאמורה לקבוע אם הנכות נובעת מהפגיעה בעבודה ובאיזו מידה, וככל שהתשובה חיובית - גם את דרגת הנכות. לועדה הרפואית לפיכך הסמכות הבלעדית לקבוע את דרגת הנכות, אם קיים קשר סיבתי בין הפגיעה בעבודה לבין הנכות, וככל שהתשובה חיובית - גם את שיעור הנכות (דב"ע לה/345-01 עזיז מועלם - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ז 353; דב"ע נד/53-01 דניאל שכנאי - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כח 162). ג. על אף האמור לעיל, כבר נקבע כי הועדה הנה גוף מעין שיפוטי, וככזה מוטלת עליה החובה לנמק את החלטתה (דב"ע נד/154-0 דן יעקב לבל - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כז 474), כאשר הנימוק צריך שיהיה ברור לכל ולא רק לרופא אחר (דב"ע נה/17-01 חיים כהן - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כח 535). ד. במקרה שלפנינו, הועדה לא קיימה אחר חובת ההנמקה באופן מספק, שכן הסתפקה בדחייה לקונית של הערר וציון סתמי כי קביעת הועדה מהדרג הראשון "משקפת את מצבו" של המערער. אינני סבורה כי זהו נימוק מספק, שכן אינו מלמד על שיקול הדעת שהפעילה הועדה בבחינת מצבו של המערער ובדחיית עררו. ה. בנוסף, צודק המערער בטענתו בנוגע לאי הבהירות שנוצרה מעצם דחייתו המפורשת של ערר המשיב. אם אכן דובר בטעות קולמוס והועדה התכוונה למעשה לקבל את ערר המשיב - על הועדה להבהיר זאת, וכן לנמק מדוע קיבלה את הערר. ככל שאין מדובר בטעות - על הועדה לנמק מהי משמעות דחייתו של ערר המשיב, וכיצד הנה מתייחסת לאור זאת לקביעת הועדה מהדרג הראשון מיום 12.6.03 (שצוטטה בסעיף 2 לעיל) בנוגע לקשיון הלא נוח שמצאה במרפקו של המערער. ו. בנוסף, על הועדה לנמק מדוע בחרה לקבוע למערער 10% נכות בגין סעיף 40(1) לתקנות, הגם שלכאורה סעיף זה קובע, ביחס ליד ימין, נכות בשיעור 20%. ז. באשר לצלקות - כבר נקבע כי על הועדה הרפואית להתייחס בהחלטתה לשאלה אם הצלקת מכאיבה או מכערת, ואין די בהתייחסות לאחד מהמרכיבים הנ"ל בלבד (דב"ע נז/70-01 יעקב בוגנים - המוסד לביטוח לאומי, עבודה ארצי כרך לא (1) 103). בעניין שלפנינו, הועדה הסתפקה בציון כי הצלקות אינן דביקות ואינן מכאיבות. לאור הפסיקה דלעיל, ובהתחשב בגודל הצלקות ומספרן - לא די בכך, ועל הועדה להתייחס במפורש גם לשאלה אם הצלקות מכערות. בהתאם, עליה לבחון מחדש אם יש מקום לקביעת נכות בגין הצלקות. ח. בנוגע לנכות הזמנית - לא מצאתי פגם משפטי כלשהו בהחלטת הועדה. 8. סוף דבר - הערעור מתקבל, והדיון יוחזר לועדה על מנת שתתייחס באופן מפורט ומנומק לנקודות המצוינות בסעיף 7 ד'-ז' לעיל. המשיב ישלם למערער את הוצאות הערעור, בסך 1,000 ₪ בצירוף מע"מ. רפואהועדה רפואית