קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא נפילה מאופניים בכביש - תביעה נגד העירייה: זוהי תביעה בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע, בן 73 כיום, ברוכבו על אופניו בצומת הרחובות חובבי ציון והנשיא בחדרה (להלן: "הצומת"). לטענת התובע ביום 08.12.07 בעודו רוכב על "אופני-כביש" בעלות גלגלים דקים, הגיע לצומת הנ"ל, כאשר לפניו רשתות ניקוז - קולטני מי גשם (להלן: "הקולטנים"), לכל רוחב הכביש, אשר הונחו כך שחריציהם פונים לכיוון הנסיעה. התובע טען כי ראה את הקולטנים, חצה אותם, אולם הגלגל האחורי של אופניו נכנס לתוך אחד החריצים, וכתוצאה מכך איבד התובע שליטה על אופניו ונפל. לטענתו, עקב הנפילה נחבל הוא בצלעותיו הימניות, אולם בסוברו כי מדובר במכות יבשות בלבד, לא פנה הוא לקבלת טיפול רפואי והוא המשיך בשגרת חייו. התובע טען כי לאחר מספר ימים, בהם כאביו גברו והלכו, פנה הוא לרופא אשר הפנה אותו לצילום רנטגן (שבוצע ביום 16.12.07) - בו התגלה כי התובע סובל משברים בצלעות 4-6 מימין. לטענת התובע, הנתבעת 2 דחתה את תביעתו לאור פער הזמנים שבין מועד התאונה הנטען למועד בו פנה לעזרה רפואית. התובע העמיד תביעתו על סך 31,900 ₪ מבלי לפרט ראשי הנזק מהם מורכב נזקו ושיעורם. התובע צירף תמונות מהן עולה כי קולטנים שהונחו במקומות אחרים ברחבי העיר הונחו או באופן שבו החריצים פונים כלפי רוחב הכביש, או במידה והחריצים פונים לכיוון הנסיעה - הם חולקו למקטעים קצרים יותר באמצעות פסי רוחב מברזל. הנתבעות טענו בכתב הגנתן כי יש לדחות התביעה בהיעדר עילה והיעדר יריבות, שכן התובע לא הצביע על מעשה או מחדל כלשהו של הנתבעות בגינו נגרם הנזק, מלבד עצם התרחשותו. עוד הן מוסיפות כי בהיעדרה של חוות דעת מומחה בטיחות מטעם התובע, הרי לא קמה כל "שאלה שבמחלוקת" בין הצדדים, ואין כל עיגון לתביעתו. כך גם, לשיטתן, היעדרה של חוות דעת רפואית מונעת מן התובע מלהעלות כל טענה בעניין שברפואה. הנתבעות טענו כי האחריות לקרות התאונה רובצת לפתחו של התובע - אשר לא נהג בזהירות, ולא עקף את הקולטנים על ידי נהיגה בצמוד למדרכה. עוד טוענות הן כי התובע לא הוכיח את נזקיו ואף לא את הקשר הסיבתי בין האירוע הנטען לנזקיו, וכן לא הראה התובע כל רצף טיפולי, שכן המסמך הראשון והיחיד שהציג התובע נערך בחלוף שמונה ימים מיום התאונה. במעמד הדיון ביום 20.06.11 הוסיף התובע פרטים אודות נסיבות התאונה. התובע העיד כי הינו מתגורר בחדרה מזה יובל שנים, ורוכב על אופניים כ-15 שנים, אולם רכב על אופניו במקום התאונה בפעם הראשונה ביום האירוע. עוד הוסיף, כי נסע במהירות סבירה שכן מדובר בשטח מישורי, וכן לפניו היה מעבר חצייה. התובע טען שסבר כי מדובר בקולטנים ככל הקולטנים האחרים המוצבים ברחבי העיר - אשר אינם מהווים סכנה לרוכבים, כמתועד בתמונות שצירף לכתב התביעה ואותן הגיש כראייה (סומנו ת/2), אולם לא כך היו פני הדברים, ועל כן ניסה התובע לחצות את הקולטנים באלכסון, אולם הגלגל האחורי נתפס כאמור, והתובע נפל אפיים ארצה. מטעם התובע העיד מר רוברט רפפורט כי ראה שהתובע נפל עם אופניו, הוא סייע לו לקום ועזב את המקום. נראה כי התובע עותר לפיצוי על נזקיו על פי עילת הרשלנות שבפקודת הנזיקין [נוסח חדש]. אם כן, שומה עלינו לבחון, האם הצליח התובע להוכיח רשלנותה של הנתבעת 1- העירייה, את הקשר הסיבתי בין הרשלנות לנזק, וכן את נזקיו. להלן נבחן כל אחד ממרכיבים אלו. על פי הדין על התובע לשכנע כי העירייה חבה "חובת זהירות קונקרטית" דהיינו, שהעירייה יכולה הייתה לצפות, בנסיבות העניין, כי תאונות מסוג זה עלולות להתרחש. התובע הציג לבית המשפט תמונות של קולטנים ברחבי העיר, אשר מונחים כך שאינם גורמים לסיכון אשר התממש בתאונה שאירעה לתובע. לטעמי, תמונות אלה אכן ממחישות כי סיכון זה נצפה על ידי העירייה והיא עשתה לצמצום סיכון זה, אולם במקום האירוע משום מה לא פעלה העירייה כך - ועל כן משצפתה את הסיכון, ולא פעלה למניעתו - הפרה העירייה את חובת הזהירות המוטלת עליה - והתרשלה. העירייה לא טענה מנגד כל טענה לגופו של עניין, המפריכה את קו הטיעון של התובע בעניין זה, ועל כן אני ניאות לקבלו. אציין עוד, כי על העירייה היה לצפות כי במעבר זה יעברו גם רוכבי אופניים ועליה היה למנוע סיכון הנוצר מכניסת גלגלי האופניים בין החריצים של הקולטן, שכאמור, כיוונם הוא בכוון הרכיבה. סיכון זה בר צפיה ובר מניעה הוא, וניתן היה למנוע אותו וזאת ע"י הצבת קולטנים דוגמת אלה המוצבים ברחבי העיר ואשר אינם מהווים כל סיכון לרוכבי האופניים. עתה יש לבחון האם הוכיח התובע את נזקיו ואת שיעורם. התובע טען בכתב תביעתו כי נגרמו לו נזקי גוף - שברים בצלעות 4-6 מימין. כן טען התובע במעמד הדיון כי השברים מסבים לו סבל וכאבים רבים, וכי הוא כי הינו מתקשה בביצוע פעולות יומיומיות. הנתבעות טוענות כי עניין שברפואה לא ניתן להוכיח אלא באמצעות חוות דעת מומחה רפואי, טענה זו בדין נטענת (ראו תקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי). יחד עם זאת, עפ"י המסמכים הרפאויים שהציג התובע, ועפ"י גרסתו שלא נסתרה, הוכיח התובע כי נגרמו לו שברים בצלעות, שמסתבר כי נגרמו כתוצאה מן הנפילה, וניתן לראות בתביעה כתביעה לפיצוי בגין נזק שאינו ממוני, קרי - כאב וסבל. בנוסף, לאחר ששמעתי את טענות התובע אשר הבהיר בעדותו את מכאוביו כתוצאה מן הנפילה, אני קובע כי שיעור נזקו של התובע בגין ראש נזק זה - הינו בסך 10,000 ₪. יחד עם זאת, יש לבחון טענתה של העירייה - לפיה התובע הוא האחראי הבלעדי לקרות הנזק, שכן הוא מכיר היטב את המקום בו אירעה התאונה, ועל כן אף הוא צפה את הסכנה ויכול היה למונעה באופן שבו היה עוקף את המכשול. התובע טען מנגד כי נהג במקום בו אירעה התאונה בפעם הראשונה ביום האירוע. עוד טען כי סבר שהקולטנים בזירת האירוע הינם כאלו שלא נשקפת לו מהם סכנה ועל כן לא צפה הסכנה מבעוד מועד, וכן טען הוא כי ברגע שזיהה את מקור הסכנה ניסה לעבור באלכסון מעל הקולטנים, אולם לא יכול היה לעוקפם שכן הם הונחו לכל רוחב הכביש (אולם לא כך ניבט מן התמונה ת/1 שהגיש התובע). לאחר ששמעתי טענות הצדדים ושקלתי אותן באתי לכלל מסקנה כי יש להטיל על התובע, בנסיבות העניין, אשר תורם בשיעור 75%. התובע הינו רוכב מנוסה, וחזקה עליו שהינו מכיר את מגבלות אופניו ויתור אחר הסכנות הצפויות לו לאורך מסלול נסיעתו. על התובע היה להבחין, מבעוד מועד, כי החריצים שבקולטנים עלולים להוות עבורו סכנה, ולפעול בהתאם, דהיינו - או לעצור, לרדת מאופניו ולחצות את המכשול ברגליו, או לעבור בשולי הכביש - שם לא הונחו קולטנים, כאשר נראה על פי ת/1 כי יש בין שפת המדרכה עד לקצה רשת הקולטן מקום מספיק למעבר "אופני כביש". סוף דבר, הנתבעות תשלמנה לתובע סך 2,500 ₪. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. כל אחד מן הצדדים זכאי להגיש בקשת רשות ערעור על פסק הדין, תוך 15 ימים מיום קבלת פסק הדין לידיו, לבית המשפט המחוזי בחיפה. אופנייםעירייהנפילהכביש